לרוב אנחנו לא זוכרים את השנים הראשונות לחיינו. במקרה הטוב יצוץ איזה זכרון עמום. זו הסיבה לכך שלעיתים אנו חוטאים במחשבה ונדמה לנו שזה לא באמת חשוב מי מטפל בתינוק בתחילת חייו וכיצד, הוא במילא לא יזכור.
אני מאמינה כי השנים הראשונות לחיינו הן הבסיס לכל הוויתינו. הן משפיעות על אישיותינו, על הלך המחשבה שלנו, על הדרך בה אנו רואים את העולם. לכן אני סבורה כי חשוב מאוד לטפח ולעודד ולחשוף את ילדינו לחוויות חיוביות כבר מהיום הראשון לחייהם. כמו כן חשוב להעביר להם, דרך היחס שלנו אליהם, מסר של כבוד, אהבה ואכפתיות.
אני מאמינה שהסביבה הטובה ביותר לילדים בשנותיהם הראשונות היא סביבה ביתית שקטה ועוטפת, בה הם מקבלים יחס אישי אך עם זאת נמצאים במחיצת ילדים אחרים, לאו דווקא בני גילם , ובמסגרת עם סדר יום קבוע ועקבי.
משפחתון – כשמו כן הוא – מסגרת המדמה משפחה. במשפחה זו ישנם בני גילאים שונים וכך זוכים הקטנים ללמוד מהגדולים ולחקות אותם ואילו הגדולים זוכים ללמד ולהנחות את הקטנים ובכך ללמוד אחריות ולרכוש בטחון עצמי.
כשילדתי את בכורתי, אלה, לא ידעתי שהיא תסלול עבורי דרך חדשה-ישנה אל המקום ממנו באתי.
עד שהיא נולדה עסקתי בצורפות, בעיצוב תכשיטים ובלימודי צורפות למבוגרים, אך כבר בתחילת חופשת הלידה הבנתי עד כמה משמעותית עבורי החוויה שבגידולה ובטיפולה. גיליתי בעצמי צדדים שלא הכרתי ונהניתי מכך מאוד. הרגשתי שכל מה שספגתי במשך השנים ממשפחתי הולך ומתממש דרך הטיפול באלה.
אמי עסקה בהוראה במשך שנים רבות. יש לי דודה מורה, דוד מורה, סבתא שניהלה משפחתון וסבתא שגידלה שישה ילדים. במהלך השנים, מבלי להרגיש, ספגתי אוירה של חינוך ולמידה ומודעות לערכים אלו.
שפר עלי מזלי ויצאתי עם בעלי לשליחות דיפלומטית בשיקאגו, שליחות שנתנה לי נקודת מבט חדשה ישנה. בשנה וחצי הראשונות נשארתי עם ביתי אלה ולמדתי שיטות הנהוגות בחינוך ביתי – Home Schooling, למדתי קורסים בהתפתחות הילד - פסיכולוגיה התפתחותית ומבוא לפסיכולוגיה על מנת להקנות לי ארגז כלים אקדמי וכמו כן קראתי מאמרים רבים הנוגעים להתפתחות ילדים.
כשבתי היתה בת שנה וחצי והרגשתי שהיא צריכה מסגרת רחבה ועשירה יותר הצטרפנו שתינו ל "גן גני" – גן ישראלי בשיקגו, אליו מגיעים בעיקר יהודים אמריקאים המעוניינים לחשוף את ילדיהם לשפה ולתרבות הישראלית. במהלך עבודתי זו נחשפתי לשיטות לימוד שונות משהכרתי וכן פיתחתי מודעות לחשיבות של חשיפת הילד לשפה נוספת בצעירותו.
לא בכדי אומרים ש"ילדים הם כמו ספוג". הם באמת תלמידים הרבה יותר טובים מאיתנו, המבוגרים, וחבל לא לנצל זאת לטובתם. לכן במשפחתון שלי אני נהנית ללמד את הילדים ולתת להם להתנסות בתחומים שונים אך במסגרת ובאוירה משפחתית ולא אוירה של בית ספר. אנחנו מבשלים יחד, לומדים על ציירים ואמנים שונים ומאזינים יחד לקטעי מוסיקה.
אני נהנית לראות את הילדים הגדולים עוזרים לקטנים, עורכים את השולחן בשביל כולנו, מגלים סבלנות ומשתפים פעולה ואני מאמינה שזה מבגר אותם באופן חיובי ומחזק את ההערכה העצמית שלהם בכך שהם מרגישים נחוצים ותורמים. אני נהנית גם מכך שהילדים הקטנים מחקים את הגדולים ולומדים מהם ומגלים עניין גם בפעילויות "של גדולים" כמו יצירה, בישול, האזנה לסיפור או למוסיקה, ואני מאמינה שהם סופגים מכך גם אם הם לא מבינים את התכנים לעומקם.
הטיפול בילדים הוא סוג של שליחות עבורי. הילדים שלנו הם המבוגרים של העתיד ובכך שנגדל אותם להיות ילדים מאושרים ובטוחים בעצמם ונקנה להם את הכלים להתפתח ולגדול, אנו מבטיחים את עתידנו וכמובן את עתידם ועתיד ילדיהם.
