26/09/2023
פתאום מישהי עשתה לייק על הפוסט הזה, שכתבתי לפני יותר משנה וחצי. קראתי אותו - ואני מניחה אותו שוב כאן, כי הוא כל כך רלוונטי היום - ותמיד💜
"אלוהים ואלוהימא".
הילדים שלנו מסתכלים עלינו כל הזמן! אנחנו "אלוהים ואלוהימא" שלהם והם רוצים להתנהג כמונו.
אז למרות המחמאה, ותודה עליה, אנחנו לא באמת "אלוהים ואלוהימא" וההתנהגויות שלנו אינן מושלמות, אלא אנושיות ועל כן עלינו לתווך להם אותן גם כשלא מצליח לנו.
מחקרים מראים שהתנהגות הילדים מושפעת ב93% מצפייה וחיקוי, ורק 7% מ"הרצאות וחפירות". ולכן הכוח הכי חזק שלנו בהורות, לדעתי, הוא מודלינג.
בואו נשאל את עצמנו - לאיזה מודל הילדים נחשפים בבית?
האם אני אומרת לילדים שלי לדבר בנימוס ובכבוד, אבל הם שומעים אותי מדברת לא יפה בטלפון לאמא שלי? לשליח של הסופר? למלצר/ים במסעדה?
האם אני אומרת להם שכולנו טובים כמו שאנחנו, אבל הם כל הזמן שומעים אותי לא מרוצה מאיך שאני נראית? מכמה השמנתי וכמה קמטים יצאו לי?
האם אני מבקשת מהם לערוך את השולחן, אבל מעירה להם כל הזמן "למה המזלג פה ולמה המפית ככה?" ואם כך - האם כולנו באמת טובים כמו שאנחנו?
ומה קורה כשאנחנו, ההורים, טועים? האם אנחנו מתווכים להם את זה? מתנצלים?
לדוגמא – הגעתי נורא עצבנית מהעבודה, אחרי יום ממש גרוע שהיה לי. עמדתי בפקק, איחרתי, העירו לי, התקשרו מהבנק.
בשנייה שנכנסנו הביתה הילדה חלצה את הנעליים וכל הסלון התמלא בחול.
איבדתי את זה. "יצאתי" עליה. כעסתי, צעקתי, הייתי עם דמעות בעיניים.
תזכרו - ילדים הם צופים מעולים אבל פרשנים גרועים.
הילדה לא יודעת מה עבר עליי היום ואת כל מה שהביא אותי לרגע השבירה הזה.
היא מפרשת, מבינה, רואה ושומעת שדבר נורא קרה.
אז מה אני יכולה לעשות? קודם כל – לעצור! לנסות לנשום ולא לפעול באוטומט.
אם אני דורשת מילדיי ש"יכילו תסכול", "ישתלטו על הכעס", "יידעו לספור עד עשר", אז קודם כל אני דורשת את זה גם מעצמי.
כן, כן - גם כשאני לחוצה ועצבנית, אני אשאל את עצמי – "האם אני יכולה גם אחרת?"
אם אני רוצה שהם ילמדו לעצור רגע לפני שהם מתפרצים על כל דבר, קודם כל אנסה בעצמי. (מודלינג מישהו?)
ואם בכל זאת "יצאתי עליה במאה קמ"ש"?
אחרי שאני נרגעת, אספר לה מה קרה לי ואשתף אותה.
"את יודעת, כל כך כעסתי קודם, אבל לא בגלל החול. זה אמנם עיצבן אותי שיש חול בסלון אבל הנה בואי ניקח מטאטא ואספר לך מה קרה לי היום. איחרתי לעבודה והיה לי יום לא טוב....
אני מבקשת סליחה שכעסתי ככה. בפעם הבאה ננסה יחד לזכור לחלוץ נעליים בכניסה".
הילדה לומדת אמפתיה, לומדת לראות את האחר. היא מבינה שגם לאמא יש קשיים, צרכים. היא רואה אמא, "אלוהימא", שיודעת לבקש סליחה. היא מבינה שהיה לאמא יום קשה, והכי חשוב – היא לומדת שבבית שלנו יש הזדמנות לתקן.
הילדה רואה מודלינג נפלא ולומדת מהתנהגות וממעשים.
שבוע נפלא!
סיגל
