29/12/2024
מצאתי אותו באחת הפעמים, בה אמא שלי החליטה שאני ממש מוכרחה לקחת כבר את כל הדברים שלי מהבית שלה. ואי אפשר להאשים אותה, אני לא שם כבר 20 שנה.
היומן האישי שלי מכיתה ג', לקח לי זמן לפתוח אותו, חלקים ממנו הביכו אותי בתמימותם.
וכשפתחתי, נזכרתי.
בילדה הזו, שהייתה באמת תמימה, והאמינה בטוב ורע, ובדיכוטומיות ביניהם.
וגם בכלי הזה, כתיבה, שהוא כנראה מאז ומתמיד היה הכלי שלי.
הכלי הכי הכי שלי.
מה שבמידה מסוימת, החזיק אותי עם הראש מעל המים, חיים שלמים.
המקום לפרוק, לכתוב הכול כי הדף לא שופט אותי, לשמוח מהלב ולהרטיב את דפי היומן בדמעות של יגון. מותר הכול.
לימים, שכללתי את הכלי הזה, למדתי והעשרתי את עולמי המקצועי הפורמלי, חייתי וחוויתי את עולם הידע הבלתי פורמלי.
חוויתי וזכיתי גם לראות איך כתיבה יכולה לרפא, לשחרר,
לתת מקום רק לרגע - להיות אני.
בסדנה חדר משלך, אני למעשה חולקת את הכלי המשוכלל ביותר שלי, העמוק ביותר, האישי ביותר, ומבחינתי - החזק ביותר:
הכתיבה.
הסדנה לא מלמדת איך לכתוב, אין כאן עניין של "יודעת" או "לא יודעת" לכתוב.
זה מרחב בו אני מבקשת לאפשר לך -
לספר את הסיפור שלך במילותייך ובקולך.
ותחשבי לרגע, כמה זה לא מובן מאליו.
לפרטים והרשמה:
https://lp.vp4.me/1xsk
