אליה רם- אימון, ליווי וצמיחה

סוף שבוע הגיע ואיתו הניקיונות.

כל כך אוהבת לנקות, אוהבת ניקיון, אוהבת אסתטיקה.

ניקיון הוא חלק חשוב בחיי מפני שהוא גורם לי תחושה נהדרת, תחושה של הצלחה, של ניצחון.

במהלך חיי היו לי לא מעט שיחות ושאלות עם עצמי בנושא.
שיחות שבהם כעסתי על עצמי שאני כזו- אוהבת ניקיון, אוהבת לנקות, כעסתי שזה כל כך חשוב לי.
היו פעמים שפירשתי את האהבה הזו כמשהו שלילי, שאהבה הזו הופכת אותי לרדודה ושטחית.

שאלתי את עצמי, האם הפדנטיות והסטריליות הן מנגנוני הגנה?
אולי האהבה לסדר וניקיון פוגמים ביצירתיות שלי, בחשיבה מחוץ לקופסא? הכול נכון ואולי לא.
אבל יותר מהכול היה חשוב לי ללמוד ולהבין את עצמי, את הקולות שבראש.

מתוך חקירה והתבוננות הבנתי שהעשייה הזו באה לפעמים על חשבון דברים אחרים שלעיתים ברחתי מהם.

הבנתי שכל כך הרבה פעמים בחיינו אנחנו מפספסים את עצמנו, את המטרות והחלומות שלנו לטובת תחושות סיפוק והצלחה מיידים על פני עבודה קשה, התמודדות, קושי, אתגר ועימות.
לעיתים התוצאות לא נראות מהר לעין, בצורה מוחשית ובדיוק כמו שאנו רוצים ולפעמים הן מגיעות אחרי חודש, שנה או שנתיים, אבל הן מגיעות כשאנחנו מתמידים.

הבנתי שהחיים שלנו, מערכות היחסים שאנחנו מנהלים, המחשבות שלנו, הם לא תמיד הגייניים ונקיים וכאשר רוצים להצליח בזוגיות, בקריירה, בלימודים, בהורות או בכול דבר אחר שחשוב לנו, נחוץ להסכים להתפלש בבוץ.

הבנתי שעל מנת לחוות הצלחה, סיפוק, אושר או כל תחושה טובה אחרת אפשר בכל רגע נתון ללא התניה של הצלחה פיזית כזו או אחרת.

בתקופה שחיפשתי בן זוג, רציתי כל כך שהמסע הזה יסתיים, שיגמרו מהר החיפושים, הדייטים, הלבד, ההתעסקות בזה, רציתי כל כך להגיע.
זה בהחלט לא היה מסע נקי ומהיר.
היו פעמים שהתייאשתי מחוסר ההצלחה, מהלחץ לצאת שוב ושוב ולא למצוא את הגבר המתאים.
אבל יחד עם הייאוש הבנתי שכדי למצוא אותו אני צריכה לוותר על הסטריליות שלי ולהתנסות, ולנסות, ולצאת, ולפגוש שוב ושוב ושוב ושוב ושוב עד שאמצא ומצאתי.

כל רגע הוא הזדמנות טובה להתחיל משהו שחשוב לנו, ובצעדים עקביים ומוכנות להתלכלך בדרך, זה יכול לקרות. זה יכול להצליח.
אז לכבוד השבוע הקרב, לכבוד עצמכם קחו החלטה ועשו בשבילה ובשבילכם.
שבוע טוב
אליה

היא ישבה מאחורי באוטובוס ודיברה בקול חזק בערבית, עירקית ליתר דיוק ואני רק רציתי לקום ולתת לה חיבוק גדול.
בדרך כלל כשאנשים מדברים בקול רם במקומות ציבוריים יש לי אפס אחוז סבלנות כלפיהם,
אבל הפעם הזו הייתה שונה, כי ברגע אחד היא החזירה אותי לילדות, לריחות של הבית שלי, לימי שישי בצהריים עם הטיגונים של החצילים וריח של קובה, כשברקע מתנגן ברדיו אגן הים התיכון ברשת ג', כל הבית מתארגן ונערך לשבת. אושר.
אבל יותר מהכל זה החזיר אותי לבושה שהייתה לי כילדה, בושה מהשפה הערבית שדוברה בבית, בושה מהבית המזרחי שלי- בית עם מאכלים שונים, בושה שאני לא כמו כולם, לא כמו החברות שלי, ילדה שונה מבית שונה, ככה חשבתי.
שנים התביישתי במי שאני, בגוף שלי, בחברים שלי, בדעות והאמונות שהיו לי.
לא פשוט ודי מתסבך לחיות חיי בושה, מתסבך ומתסכל בזמן שיש בי- בחיי עולם ומלואו.
התחושה הזו תמיד הפריע לי, הרגשתי שהיא לא נכונה עבורי, שהיא מעכבת אותי, מרחיקה אותי מעצמי ומהסביבה שלי. היא סגרה אותי.

ישבתי שם באוטובוס והקשבתי לאינטונציה ולמנגינה במילים שלה ופתאום הרגשתי כל כך מחוברת, גאה ונרגשת שזה חלק מחיי, שהשפה הזו היא חלק ממני, מילדותי, מהורי, מהזיכרונות שלי.
התרגשתי מהעבודה שעשיתי ועדיין עושה מול חווית הבושה, עבודה שעזרה לי להצליח להשתחרר מהרבה רגשות ומחשבות מעכבות בדרך למטרות שלי.
לאורך השנים גיליתי שאחת הדרכים להתמודד עם זה, היא היכולת לעשות הפוך מהרגש שעולה לי.
לדוגמא, אם היה לי פחד או בושה לעמוד מול קהל, אז אחת הפעולות ששחררו אותי הייתה להתמודד מול זה ולעמוד מול קהלים שוב ושוב עד שהבושה תתפוגג.
בזכות זה שזיהיתי את הרגש והתמודדתי מולו היום אני מנחה, מרצה ומאמנת מול עשרות אנשים.
אם בעבר הייתה בי בושה לשווק את עצמי, הפעולה שעזרה לי להתמודד הייתה לצאת לקניון עם כרטיסי ביקור ולחלק לאנשים ולהציג את עצמי ואת העסק שלי ולנהל איתם שיחות קצרות.
בושה היא תחושה שלילית הנמצאת בי, ובתוכי קיימות כל היכולות ללמוד ולהתפתח ולנהל את רגשותיי. זה אפשרי.
אם יש בכם בושה על מי שאתם, בושה מהגוף, בושה לעמוד מול קהל, בושה בעבר שלכם תזכרו שבושה היא תחושה ותחושות אפשר לשנות, אפשר להחליף ואפשר לצמוח מהם.

שבת שלום ומשוחררת
אליה

סיפור לשבת, (סיפור מהחיים...)

בדיקת השמיעה של יעקב

יעקב וחנה היו נשואים במשך שנים רבות, ולמרות שהיחסים בין השניים היו טובים
מתמיד, יעקב החל להיות מוטרד מכך ששמיעתה של אשתו איננה עוד כפי שהייתה.
יעקב חשש להעלות את הנושא לפני חנה, שכן להגיד לאדם אחר שהוא זקוק למכשיר שמיעה אינו מעשה נעים במיוחד, אז הוא החליט להתקשר לרופא המשפחה על מנת לקבל עצה בקשר למה שעליו לעשות.

הרופא סיפר ליעקב שישנה בדיקה לא פורמלית ופשוטה מאוד שהוא יכול לבצע בעצמו וכך לשפוט בצורה יעילה את בעיית אובדן השמיעה של אשתו.
"זה מה שאתה צריך לעשות", אמר הרופא, "עמוד במרחק של כ-15 מטר ממנה ובקול שיחה רגיל אמור לה משהו וראה אם היא שומעת.
אם היא לא מגיבה, התקרב לכדי 10 מטר ואחר כך 5 מטר וכך הלאה, עד שאתה
מקבל תגובה".

באותו הערב חנה בישלה במטבח את ארוחת הערב בעוד שיעקב ישב בסלון וקרא ספר.
לפתע הוא נזכר בשיחתו אם הרופא וחשב לעצמו 'אני בערך 15 מטר ממנה עכשיו, אולי כדאי לנסות את מה שהרופא ביקש, חומד, מה אוכלים הערב?" הוא קרא בקול, ולא נשמעה שום תגובה. הוא קם מהכורסה, התקרב למטבח במרחק של כ-10 מטרים מאשתו ושאל שוב: "חומד, מה אוכלים הערב?". שוב, אין תגובה.

הוא נעמד ליד הכניסה למטבח ושאל: "חנה, מה אנחנו אוכלים היום לארוחת ערב?". אין קול ואין עונה.
בשלב הזה יעקב כבר היה מודאג מאוד ולכן הוא נכנס למטבח, נעמד
מאחורי אשתו ואמר בקול רם: "מה אוכלים לארוחת ערב?"
"יעקב, בפעם הרביעית אני כבר אומרת לך, אוכלים עוף צלוי אז תפסיק להציק לי כל הזמן!".

מוסר ההשכל של הסיפור:

גם כשאנחנו חושבים שהבעיה היא אצל האחר, תמיד כדאי שנבדוק את עצמנו!

שבת שלום חברים יקרים :)

סיפור לשבת,

מעשה בפרופסור וספלי שוקולד

לפעמים אנחנו שוכחים את המטרות שלנו, ודעתנו מוסחת על ידי דברים חסרי משמעות אמיתית, שאנחנו חושבים שחשובים לנו אך הם למעשה לא. הסיפור הבא הזכיר לי כיצד להסתכל על הדברים החשובים באמת בחיים.
קבוצה של בוגרי אוניברסיטה, כולם בעלי קריירות מזהירות, ישבו ודיברו על החיים שהיו להם בזמן הלימודים. הם החליטו ללכת לבקר את הפרופסור שהיה להם באוניברסיטה, וכבר פרש, שתמיד הביא להם השראה.
בזמן הביקור, השיחה הוחלפה בתלונות על לחץ בעבודה, על החיים ועל מערכות היחסים שלהם.
הפרופסור הציע לתלמידים שלו שוקולד חם, הלך למטבח וחזר עם קערה גדולה של שוקולד חם ומבחר ספלים. הספלים היו מחומרים שונים, פורצלן, זכוכית, קריסטל וחרסינה. חלקם היו בעלי מראה יוקרתי, השאר פשוטים, חלקם יקרים וחלקם זולים. הוא הזמין את התלמידים שלו לבוא ולמזוג בעצמם את השוקולד.
בזמן שלכל אחד מהם היה ספל של שוקולד חם בידו, הפרופסור שיתף אותם במחשבותיו.
"שימו לב לכך שכל הספלים היוקרתיים, כל הספלים שנראים טוב, נלקחו, בעוד הזולים והפשוטים למראה נשארו מונחים לצד הקערה.
זה נורמלי שתרצו את הטוב ביותר עבורכם, אבל זה המקור של כל הלחץ והצרות שלכם.
הספל ממנו אתם שותים לא מוסיף דבר לאיכות של השוקולד שבתוכו. ברוב המקרים הוא סתם יותר יקר ולפעמים אף מסתיר את המשקה שבתוכו.
מה שכל אחד מכם רצה באמת, זה כוס שוקולד חם. אתם לא רציתם את הספל... אבל במודע לקחתם את הספלים היוקרתיים.
ובתוך שניות, התחלתם לפזול זה אל כוסו של האחר.
כעת, חברים, בבקשה חשבו על זה כך: החיים הם השוקולד החם. העבודה שלכם, הכסף והמעמד החברתי הם הספלים.
הם רק כלים להחזיק ולשמר את החיים.
הספל לא מגדיר את חייכם ולא משנה את איכותם.
לפעמים, בגלל שאנחנו מתרכזים רק בספל, אנחנו לא נהנים מהשוקולד החם שקיבלנו במתנה.
תמיד זכרו את זה... אנחנו מקבלים את השוקולד החם, ועלינו לבחור את הספל.
האנשים השמחים הם אלה שאין להם הכל. הם פשוט מוציאים את המירב ממה שיש להם".
זכרו תמיד:
האנשים העשירים הם לא אלה שיש להם הכי הרבה, הם אלה שיודעים להסתפק במועט.

שבת שלום חברים :)

שבוע טוב עם כוחות מחודשים והרבה אנרגיות טובות :)

https://www.facebook.com/Inspirational.Shannon/photos/a.346711232030929.72185.284825641552822/871792872856093/?type=1

Inspiring and Positive Quotes

שבת שלום ;)

בוקר חמישי רגוע :)

https://www.facebook.com/insighttimer/photos/a.201108166590530.51277.189600834407930/1015421305159208/?type=1

חומר למחשבה.....

Powerful

מה עומד מאחורי קעקוע הנקודה-פסיק? יותר ויותר אנשים מקעקעים על עצמם את סימן הפיסוק נקודה־פסיק. לא מדובר בגחמה טרנדית אלא באמירה אנושית מרגשת