GO function studio - אור גרמן

אנחנו נוטים לחשוב שבריאות נבנית בהחלטות גדולות.

להתחיל דיאטה.
להירשם לחדר כושר.
להתחיל לרוץ.
"לקחת את עצמנו בידיים".

אבל האמת הרבה פחות מרגשת 😅

בריאות נבנית מהדברים הקטנים שאנחנו עושים שוב ושוב.

ללכת קצת יותר.
להתאמן גם כשאין חשק.
לבחור ארוחה טובה ברוב הזמן.
לשתות מים.
לישון כשאפשר.
ולחזור למסלול גם אחרי יום שפחות הצליח.

אימון אחד לא יהפוך אתכם לבריאים.
וגם ארוחה אחת פחות טובה לא תהרוס אתכם.

מה שקובע הוא מה שאתם עושים ברוב הימים, לאורך זמן.

אל תחפשו לעשות הכול מושלם.

תבנו הרגלים שאתם מסוגלים לחיות איתם.
משם הבריאות נבנית. ❤️

תוכנית האימונים הכי טובה בעולם לא שווה כלום אם היא לא מתאימה לחיים שלכם.

אפשר לבנות תוכנית מושלמת על הנייר:
5 אימונים בשבוע, כוח, ריצות, אירובי...

אבל אם בפועל אתם מצליחים להגיע רק ל3 אימונים, למה לבנות מראש משהו שיגרום לכם להרגיש שנכשלתם?

תוכנית טובה צריכה לקחת בחשבון את העבודה, המשפחה, הזמן הפנוי וגם את הדברים שאתם אוהבים לעשות.

המטרה היא לא להתאים את כל החיים לתוכנית.

המטרה היא לבנות תוכנית שמתאימה לחיים שלכם.

כי בסוף, תוצאות לא מגיעות מהתוכנית הכי קשוחה.

הן מגיעות מהתוכנית שאתם מצליחים להתמיד בה. 🎯

שמרו את זה לפעם הבאה שאתם מחליטים ש"מיום ראשון מתאמנים 6 פעמים בשבוע" 😅

מאמן שיודע למכור את עצמו, לא בהכרח יודע לאמן.

היום אפשר לבנות עמוד מטורף.
סרטונים יפים.
תמונות.
אלפי עוקבים.
ולדעת למכור את עצמך חבל על הזמן.

אבל בסוף יש מבחן אחד שבאמת מעניין:

מה קורה בשטח?

איך המאמן רואה אתכם?
איך הוא מתקן אתכם?
איך הצוות?
מה רמת האימונים?
מה האווירה?
והכי חשוב!!!!
האם אתם מרגישים שזה מקום שאתם באמת רוצים לחזור אליו?

וזה נכון גם לגביי.

אני יכול לספר לכם כמה הסטודיו שלי מדהים וכמה אני מאמין בדרך שלנו...

אבל למה שתאמינו לי? 😏

תבואו.
תנסו.
תכירו את הצוות.
תחוו אימון.
תרגישו את האנרגיה.
ותחליטו בעצמכם.

כי לבחור מאמן או מקום להתאמן בו זה קצת כמו הרבה דברים בחיים:

אפשר לקרוא ביקורות ולשמוע המלצות, אבל בסוף צריך לחוות כדי לדעת אם זה נכון לכם.

אז אל תחפשו רק את המאמן שנראה הכי טוב באינסטגרם.

תחפשו את המאמן שגורם לכם לרצות להגיע גם לאימון הבא.

השתנינו. וזה לא דבר רע.

פעם היית שחקן כדורגל.
שחיינית. רקדנית. כדורסלן. רץ.

הגוף היה מגיב אחרת.
יכולת להיכנס לאימון, לתת הכול, לקום למחרת ולהמשיך כאילו כלום.

ואז עברו 10 שנים. אולי 20.

יום אחד אתה חוזר להתאמן, אבל בראש שלך עדיין נמצא הספורטאי שהיית פעם.

ופה מתחילה הטעות.

כי הגוף של היום הוא לא הגוף של גיל 20.
זה לא אומר שהוא פחות טוב.
זה אומר שהוא צריך משהו אחר.

אני רואה את זה המון אצל מתאמנים שחוזרים אחרי שנים.

הם נכנסים לקבוצה, האדרנלין עולה, כולם עובדים חזק, מישהו לידם מגביר קצב ופתאום האגו לוקח את ההגה.

עוד משקל.
עוד חזרה.
עוד ספרינט.
"מה, אני לא יכול?"

אתה יכול.

השאלה היא לא אם אתה יכול לעשות את זה היום.
השאלה היא אם מה שאתה עושה היום יאפשר לך להמשיך להתאמן גם מחר, בעוד חודש ובעוד שנה.

כי בגיל 40 או 50, המטרה היא כבר לא להוכיח מי היית בגיל 20.

המטרה היא לבנות גוף חזק, בריא ומתפקד שייקח אותך קדימה לעוד הרבה שנים.

והספורט צריך לשרת את החיים שלך, לא להפוך לעוד מקום שבו אתה נלחם בעצמך.

טיפ הזהב שלי:
כשאתם חוזרים להתאמן אחרי תקופה ארוכה, אל תשאלו "כמה אני מסוגל לתת היום?"

תשאלו:
"איזה עומס אני יכול לתת היום, שיגרום לי לרצות ולהיות מסוגל לחזור גם לאימון הבא?"

המתאמן החכם הוא לא זה שנותן 100% בכל אימון.

הוא זה שיודע מתי 70% היום הם בדיוק מה שיביא אותו ל-100% בעוד שנה.

אנחנו כבר לא מי שהיינו פעם.
והגיע הזמן להפסיק להתאמן לפי הזיכרון
ו�

אתם יודעים מה צריך לאכול כדי לרדת במשקל.
אז למה זה עדיין לא קורה?

רוב האנשים שאני פוגש לא באמת צריכים עוד תפריט, עוד רשימת "מותר ואסור" או עוד דיאטה חדשה.

הם כבר יודעים שסלט עדיף על פיצה ושחזה עוף עדיף על עוגיות.

הבעיה מתחילה בחיים עצמם.

כשחוזרים הביתה אחרי יום מטורף ורעבים.
כשמגיע סוף השבוע.
כשיוצאים עם חברים.
כשאין כוח להכין אוכל.
וכשהיום פשוט לא הולך לפי התכנון.

ופה הרבה תהליכים נופלים.

כי אם הדרך שלכם עובדת רק כשהכול מושלם - היא כנראה לא באמת מתאימה לכם.

אני מאמין בגישה אחרת:

לאכול טוב, להתאמן, ליהנות מהחיים ולבנות הרגלים שאפשר להחזיק גם ביום שני עמוס וגם בשישי בערב.

לא מושלם.
לא קיצוני.
פשוט משהו שאפשר להתמיד בו.

כי בסוף, התוכנית הכי טובה היא לא זאת שנראית הכי טוב על הנייר.

היא זאת שאתם באמת מצליחים לחיות איתה.

אם התחברתם לגישה הזאת תעקבו.
אני הולך לדבר כאן הרבה על איך עושים את זה בתוך החיים האמיתיים.

יש רגעים שמזכירים לי בדיוק למה בחרתי במקצוע הזה.

סיימנו מחזור אחד של מחנה הכושר, וכבר פתחנו את המחזור השני.

אני קורא את ההודעות והפידבקים מההורים, ורק חושב לעצמי כמה זה לא מובן מאליו.

לא מובן מאליו שהורים נותנים בי את האמון.
לא מובן מאליו שילדים ונוער בוחרים לקום בחופש הגדול, לוותר על עוד כמה שעות מול המסך, ולהגיע לעבוד על עצמם.

בכל יום אני רואה איך הביטחון גדל, איך המשמעת מתחזקת, איך נוצרים חברויות, ואיך ילדים מגלים שהם מסוגלים להרבה יותר ממה שחשבו.

בסוף, מחנה כושר הוא לא רק שכיבות סמיכה, ריצות או אימוני כוח.

הוא מקום שבו בונים אופי.
לומדים התמדה.
מפתחים אחריות.
ומבינים שהדרך להצלחה מתחילה בהחלטה אחת קטנה פשוט להגיע.

תודה לכל ההורים שבוחרים בי להוביל את הילדים שלהם.
ותודה לכל ילד וילדה שמגיעים בכל בוקר עם רצון ללמוד, להשתפר ולהתקדם.

זו בדיוק השליחות שלי.
להשתמש בעולם הכושר כדי לעזור לאנשים להיות חזקים יותר. לא רק בגוף, אלא גם בראש ובחיים. ❤️💪