18/11/2019
חשבתי שאני 'גם וגם'
היום אני מבינה שהייתי 'לא פה ולא שם'.
על מה אני מדברת?
אתחיל מההתחלה:
לפני כמעט שנה עזבתי את עבודתי החלקית כמפתחת הדרכה שכירה, כדי לתת פול גז על העסק שלי – מאמנת הורים ויועצת שינה.
בחודשים הראשונים עפתי על זה.
על היכולת להיות 'גברת לעצמי'.
לקבוע מטרות ולעבוד כדי להגשים אותן.
הלכתי להרצאות מרתקות.
פגשתי אנשים כריזמטיים, עם אש בעיניים.
וראיתי אותי שם, משחקת איתם במגרש של הגדולים.
פגשתי קולות שכל כך האמינו בי וחיזקו אותי
"את מצויינת" רק תתמידי, הם חזרו ואמרו לי.
אבל,
לצד התעופה הזו הגיעה גם מפלצת המעמקים.
שעשתה כל מה שיכלה, כדי להוציא לי את הרוח מהמפרשים.
כל מה שעשיתי היה לא מספיק טוב בעיניה.
כשכתבתי – היא לא התלהבה.
כשסיימתי פגישה עם לקוחה מרוצה, היא עיקמה פרצוף והרימה גבה.
כשבניתי דף נחיתה (בדם יזע ודמעות) היא נותרה, איך לומר, די אדישה.
זה היה כאילו שתי נשמות חיו בתוכי.
נלחמות ללא הרף.
מתישות אותי.
אני רוצה את זה?
אני לא רוצה?
זה שווה לי?
זה טוב לי?
זה מה שחלמתי?
הרגשתי איך לאט לאט אני מתרחקת מהשמחה שלי, מהאופטימיות, מהתשוקה שלי לעשות את מה שאני אוהבת וחלמתי שנים!
לעזור להורים כמוני, להבין איך להינות מהדבר הזה שנקרא הורות.
אבל איך אני יכולה לעזור לאחרים, כשאני לא מצליחה לעזור לעצמי.
באיזשהו שלב, הקרב הסתיים.
המפלצת הכניעה הציפור ממעופה.
ומיכל העצמאית, הנמרצת, חדורת המטרה, נפלה לארץ ונכנעה.
מצאתי את עצמי בעיקר עצובה.
הרגשתי שאני חייבת עזרה,
ובגלל שאני מאמנת - היה לי ברור ששם נמצאת התשובה.
הלכתי למאמנת מדהימה, שהצדיקה את כל מה שסיפרו עליה.
ומפגישה לפגישה התובנות נפלו.
החוטים התחברו.
והנפש שלי התאוששה מהמכה.
קיבלתי אותי בחזרה.
הבנתי שאני זקוקה כרגע לקרקע יציבה.
התחלתי לחפש עבודה במשרה חלקית כמפתחת הדרכה.
היקום שמע אותי וציית מיד!
למחרת בבוקר כבר הייתי בעבודה ביד.
והנה עכשיו,
אני עובדת במשרה חלקית כמפתחת הדרכה.
והקליניקה שלי באורח פלא (לא באמת פלא! עבדתי מאוד קשה בשביל זה) התמלאה!!!!!!!!!!!!!!
יש לי היום 9 הורים/מתאמנים שמגיעים אליי בכל שבוע בימי הקליניקה המרוכזים שלי. (ועוד 2 שממתינים שיתפנה מקום.)
יש לי הכנסה יציבה
יש לי שקט נפשי
והרגשה פשוט נפלאה :))))))))))))))
במשך כל כך הרבה זמן התנגדתי לעזוב את "העצמאות".
הרגשתי שלמצוא עבודה כשכירה יכריז עליי שנכשלתי.
שאני זורקת לפח את כל מה שלמדתי בחמש השנים האחרונות.
שאני מוותרת על החלום שלי.
שאני מוותרת עליי.
למדתי (שוב)
שהחיים הם לא שחור ולבן.
החיים יכולים להיות גם וגם.
אבל רגע,
גם בעבר הייתי שכירה ועצמאית, וזה לא עבד לי.
לא הייתי מרוצה מהסידור הזה של 'גם וגם' אז מה בעצם השתנה?
מה שהשתנה הוא שבעבר, לפני שהבנתי לעומק, על בשרי - מה זה אומר להיות עצמאית – הייתי לא פה ולא שם.
הייתי במאבק פנימי אדיר בשניהם.
והיום, אחרי שחוויתי את העצמאות, ובחרתי לשלב אותו עם היותי שכירה מתוך הבנה שזה עושה לי שקט ואיזון (וגם למי שמגיע אליי) –
היום אני - גם פה וגם שם.
אני נוכחת.
אני קשובה.
אני ALL IN.
ואני מאושרת מזה.
זו היתה שנה מטורפת, שקיבלתי בה כל כך הרבה שיעורים עליי כאדם.
הייתי בהיי
הייתי בלואו
ומצאתי את הבית שלי
מצאתי אותי, כשטוב לי ונעים לי בפנים.
*תודה לכל מי שכתב לי ושאל בתקופה האחרונה אם אני בסדר, ולאן נעלמתי.
לפעמים צריך להתרחק, כדי להתקרב חזרה
איזה כיף לחזור הביתה.
בתמונה: חזרתי אליי :)
אוהבת
מיכל
