ספרות בסלון- נפגשים בין המילים

מה קורה כשאנחנו מפסיקים לראות באדם שמולנו - אדם?
בשבוע שעבר נפגשהו סביב סונטת קרויצ רשל לב טולסטוי- נובלה מטלטלת שנכתבה כווידוי אישי ומכניסה אותנו בהדרגה לתוך תודעתו של אדם שרצח את אשתו.
ככל שהסיפור מתקדם משהו בתפיסת עולמו של המספר מתחיל להיחשף- ונעורר בנו תחושות מעורבות, שאלות, ואי נוחות.
דיברנו על הדרך שבה תפיסות, שיפוט ודה-הומניזציה של האחר יכולים לשנות את האופן שבו אנחנו רואים אותו -ואולי גם את הגבול בין מחשבה ומעשה.
נגענו באופן שבו המוסיקה של בטהובן ומוסיקה בכלל יכולה להיות קטליזטור לרגשות סוערים. ובסוף זה גם סיפור על זוגיות פתולוגית. השיח בקבוצה היה מרתק וזה בדיוק מה שאני אוהבת במפגשי הספרות שאני מנחה.

מועבר מבית אריאלה: "התחושה שלי לגבי ספרות ילדים, זו תחושתו של אדם המתגנב אל ילדותו.
לא זו בלבד שהילדות היא חלק מחייו, שאין אנו סוגרים את הדלת אחריה והולכים הלאה, שהרי אלה החדרים ואולי הארמונות שאנחנו משתדלים לחזור ולהתגנב אליהם [...]
האמנות והכתיבה לילדים, הן דרך כמעט נואשת להיאחז בילדות."

הילד ע. הלל, נולד היום לפני 100 שנה. בשם הלל עוגני, מהילדים הראשונים של קיבוץ משמר העמק.
הוא היה ילד בעל דמיון עשיר. יום אחד הלך לישון בבית הילדים עם יד מאוגרפת, מה שמנע ממנו ללבוש פיג'מה. לשאלת הגננת, מה קרה לו ביד, השיב כי תפס ענן קטן ואם יפתח את היד – הענן יברח.
מזל שגם לגננת חווניה היה דמיון עשיר, והיא הציעה לשמור לו את הענן בארון למשך הלילה.

פעם אחרת נתפס הלל הפעוט מנסה לפרוץ החוצה משער המשק כשבידיו סכין גילוח חלוד. כשנשאל לאן הוא הולך, השיב כי הוא בדרכו לאפריקה לצוד אריות.
וחווניה הגננת שכנעה אותו לוותר, כדי שהאריה המסכן לא יחטוף טטנוס.

ספרו הראשון, היה ספר שירה למבוגרים בשם 'ארץ הצהריים', הטובל באהבתו לנוף של ארץ ישראל:

וּבַחֲמִישִׁי לְחֹדֶשׁ אֲדָר פָּרַח עָלַי הָעוֹלָם בִּסְעָרָה,
וַאֲנִי זֹרַקְתִּי אֶל כֹּתַרְתּוֹ צָלוּף בַּבְּשָׂמִים הַשְּׂמֵחִים,
וְשָׁמַעְתִּי אֶת כָּל פִּרְחֵי-הָאוֹר וְאֶת צִלְצוּלֵי-הַמַּיִם קוֹרְאִים לִי בִּשְׁמִי

הוֹי, כַּמָּה הָיָה הַכֹּל אֶפְשָׁרִי! כָּל-כָּךְ אֶפְשָׁרִי!
בֶּטַח נִרְאֵיתִי מְגֻחָךְ בְּעֵינֵי הַסְּפָרִים שֶׁבְּיַלְקוּטִי
אֲבָל מַה יּוֹדְעִים הַסְּפָרִים עַל הָעוֹלָם בַּחוּץ, בַּחֲמִישִׁי בַּאֲדָר,
בְּסִבּוּב כְּפַר-סָבָא!

מַה יּוֹדְעִים הֵם עַל תַּחֲרֻיּוֹת הָרִיצָה בֵּין הַקְּרֶפִּיסִים הַצְּהֻבִּים
וְהַכַּלָּנִיּוֹת הָאֲדֻמּוֹת

(מתוך השיר 'בסיבוב כפר סבא' בתוך הספר: ארץ הצהריים/ ע. הלל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956)

את אהבתו לנוף של ארץ ישראל תרגם גם לפרנסה – במקצועו כאדריכל גנים ונוף הוא תכנן את גן המנורה ליד הכנסת, את פארק צ'רלס קלור ואת גן הפסגה ביפו.

הטבע ובעלי החיים היו אורחים קבועים בשיריו של ע. הלל לילדים; הזברה שלובשת פיג'מה, הדוכיפת שלא אכפת לה, הנמלה המשתעלת ואפילו קרוקודיל אחד מקופת חולים זמנהוף.
כי כמו שכתב בספרו 'דודי שמחה' – "וּבִכְלָל, בְּלִי חַיּוֹת, אֵיךְ אֶפְשָׁר לִחְיוֹת?!"

ע. הלל הלך לעולמו בגיל 63 בלבד, ממחלת הלב ממנה סבל שנים ארוכות.
ממיטתו בבית חולים, על ערש דווי, הוא הכתיב לבתו את שירו האחרון "הלוואי עליי":

נְמָלָה מִתְנַהֶלֶת בַּשְּׁבִיל,
גּוֹרֶרֶת שִׁבֹּלֶת שׁוּעָל,
גְּדוֹלָה פִּי שָׁלוֹשׁ מִמֶּנָּה.
יִישַׁר כֹּחֵךְ, נְמָלָה.
הַלְוַאי עָלַי!


חַרְגּוֹל מְנַתֵּר בַּשָּׂדֶה,
חֲמִשָּׁה עָשָׂר מֶטֶר בִּקְפִיצָה.
חֲזַק וֶאֱמַץ, בַּחוּר בֶּן חַיִל.
הַלְוַאי עָלַי!


זוּג חוֹחִיּוֹת מִתְעַלֵּס בָּאֲוִיר.
אֵיזוֹ חֲגִיגָה! אֵיזוֹ חֲגִיגָה!
הַלְוַאי עָלַי!


אַיָּלָה שְׁלוּחָה דּוֹאָה בָּהָר.
אֱלֹהִים אַדִּירִים, אֵיזֶה הָדָר!
הַלְוַאי עָלַי!


נְמָלָה, חַרְגּוֹל, זוּג חוֹחִיּוֹת,
אַיָּלָה שְׁלוּחָה,
עוֹשִׂים וְאֵינָם יוֹדְעִים מָה,
אֲבָל אֲנִי כֵּן:
עוֹמֵד, מִשְׁתָּאֶה וּמְהַלֵּל יָהּ!

היום מציינים 100 שנה להולדתו של המשורר ע. הלל.
אילו מספריו ושיריו אהובים עליכם במיוחד?

בהכנת הטקסט נעזרנו וציטטנו מתוך המקורות הבאים:
"-כתב מהילד שנשאר בו": בתו של ע. הלל מעלה הצגה משיריו וסיפוריו/ יעקב בר און, מעריב
-ארץ הצהריים/ ע. הלל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1956.
-

מגיע לה רחוב משלה!
פרופ' עידית דורון (1951-2019) הייתה בלשנית, פרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית בירושלים, וכלת פרס ישראל בתחום חקר הבלשנות העברית והכללית לשנת 2016.
נולדה בירושלים, ובילדותה התגוררה גם במרוקו וצרפת, בתקופת מגוריה שם למדה ספרדית וצרפתית. במשך השנים למדה שפות נוספות.
סיימה את לימודיה בתיכון ליד האוניברסיטה בירושלים, והמשיכה לשירותה הצבאי, שם שירתה כפקידה בלשכת מפקד אוגדה 252 בבסיס רפידים.
בין השנים 1970-1973 למדה לתואר ראשון במתמטיקה, ולאחר מכן, בין השנים 1973-1976 למדה לתואר שני במתמטיקה, באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1978 בעקבות קורס שלמדה בלימודי המתמטיקה פנתה ללימודי הבלשנות שלה, ויצאה ללימודי דוקטורט באוניברסיטת טקסס שבארצות הברית.
המשיכה ללימודי פוסט דוקטורט באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה, והתמקדה בחוקים הקובעים את סדר המילים במשפט העברי.
בשנת 1987 הצטרפה לסגל החוג לאנגלית באוניברסיטה העברית, שלימים התמזג עם החוג לבלשנות, ובשנת 1991 עלתה לדרגת מרצה בכירה, בשנת 1999 מונתה לפרופסור חברה, ובשנת 2008 מונתה לפרופסור מן המניין. בשנת 1994 הייתה מרצה אורחת בבית ספר של הקיץ של האגודה הבלשנית האמריקנית. בין השנים 1998-1999 הייתה מרצה אורחת במחלקה לבלשנות של אוניברסיטת קליפורניה.
במהלך עבודתה באוניברסיטה העברית בירושלים, עמדה בראש התכנית ללימודי קוגניציה, ובראש החוג לאנגלית. כיהנה פעמיים כנשיאת האגודה הישראלית לבלשנות תיאורטית, פעם אחת בין השנים 1995-1997 ופעם שנייה בין השנים 2008-2010. בשנת 1997 עמדה בראש קבוצת המחקר לסמנטיקה ללימודים מתקדמים. נמנתה עם מקימי המרכז לשפה לוגיקה וקוגניציה, ועם מקימי תכנית הלימודים המשותפת ללימודי דוקטורט של האוניברסיטה העברית בירושלים, ושל אוניברסיטת תל אביב, והייתה המנהלת הראשונה של התכנית.
במסגרת פעילותה באוניברסיטה ייסדה שתי קבוצות מחקר שעסקו בהתהוותה של העברית החדשה.
הייתה פעילה בכתבי עת מרכזיים, וחברת מערכת בכתבי עת נוספים.
הייתה חברה בשתי וועדות לחידושי מילים של האקדמיה ללשון העברית.
אז איפה כדאי להנציח אותה?
עיריית תל-אביב-יפו
עיריית ירושלים
למידע נוסף: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%99%D7%AA_%D7%93%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%9F?fbclid=IwY2xjawS2LFtleHRuA2FlbQIxMABicmlkETFod1Nkd05BU25xanZuWW1lc3J0YwZhcHBfaWQQMjIyMDM5MTc4ODIwMDg5MgABHgJyE6wukuq-2q9p8hcR1W0K6JRQWNIJUhuiYgf1UlRZCTqQP-juIEa6PlLW_aem_89qRsbX7ltJrj3XEDIVBqg
קרדיט תמונה: אתר האינטרנט של האוניברסיטה העברית בירושלים, התמונה מוצגת במסגרת רישיון שימוש הוגן.

..."זהו תיאור של התכנסות פנימה. היוצר מפנה את תשומת הלב מהעולם החיצוני אל עולמו הפנימי. הוא כאילו "מכבה" את החושים כדי להקשיב למה שמתרחש בנפשו....הדמיון משתחרר. הרוח יכולה להגיע לכל מקום, והתודעה נעה בחופשיות ללא גבולות של זמן ומקום...פתאום מגיע רגע של בהירות. רעיונות שהיו מפוזרים מתחילים להתחבר, והתמונה נעשית ברורה...

הוא מרוקן את תודעתו מכל ערפול, ומרכז את מחשבותיו;
מאחד את כל עיסוקיו ומוליד מילים.
את השמים ואת הארץ הוא כולא בתוך צורה קבועה.

זהו ניסיון לברוא יש מן האין,
דפיקה על דלת השתיקה, בחיפוש אחר קולה."

הצטוט מתוך:
"המסה הפואטית על הספרות" שכתב היוצר הסיני ( Wen fu) מאת לו ג'י (Lu Ji) בשנת 261-303.
הניסיון לתאר את רגע הולדת היצירה היה נושא ערב הספרות שהנחיתי. פגשנו זויות שונות ומגוונות של התבוננות על תהליך היצירה , על המושג הזה שקוראים לו השראה ,ועל הנס הזה שמוליד יש מאין.
דוד גרוסמן כתב שעצם הניסיון להכניס תהליך שהגדרות זרים לו לתוך מילים שבמהותן שמות גדרות הוא כמעט בלתי אפשרי.
היה מעניין לשמוע את תגובות המשתתפות ואת השיח שהתפתח בערב זה.

דוקטור-לשם-כבוד אורלי קסטל-בלום!
היום נערך הטקס בקמפוס האוניברסיטה הפתוחה, והוא היה מרומם נפש. שבעה אנשים יוצאי דופן בכישרונותיהם ובמעשיהם זכו בהכרה ובהוקרה. הורגשה היטב נוכחות ה-7 באוקטובר, בבחירת מקבלי תואר הכבוד ובדבריהם, ולהרגשתנו הטקס כולו היה עמידה לנוכח השבר הזה, התייצבות מולו והצבעה על היכולות האנושיות המפעימות שאיתן נוכל, יש לקוות, להתגבר עליו.

התואר הוענק ליקירתנו אורלי קסטל-בלום "לאות הוקרה על תרומתה החלוצית והחדשנית לספרות העברית, ועל היותה מן הקולות המקוריים, הנועזים והחשובים ביותר בתרבות הישראלית. ביצירתה הספרותית הצליחה אורלי קסטל־בלום לעצב קול ייחודי ובלתי מתפשר, אשר הרחיב את גבולות השפה, הסגנון והדמיון בספרות המקומית המודרנית. ביצירותיה פורצות הדרך היא מציעה מבט חד, ביקורתי ולעיתים חתרני על החברה הישראלית, על מוסדותיה, על מערכות היחסים הבין־אישיות ועל חוויית החיים במציאות מורכבת ומשתנה. כתיבתה מאופיינת בשילוב יוצא דופן של הומור, אבסורד, כאב ורגישות אנושית, והיא מעוררת בו־זמנית מחשבה, אי־נוחות והזדהות.

"לאות הוקרה על יצירותיה המרכזיות, ובהן 'דולי סיטי' ו'הרומאן המצרי', אשר ביססו את מעמדה כאחת הסופרות הבולטות והמשפיעות בדורה. ספריה תורגמו לשפות רבות, זכו להכרה בארץ ובעולם, והשפיעו עמוקות על יוצרים, חוקרים וקוראים רבים. דרך כתיבתה הצליחה קסטל־בלום להאיר היבטים חברתיים ותרבותיים של המציאות הישראלית באופן מקורי, אמיץ ובלתי שגרתי.

"ולאות הוקרה על השפעתה בארבעה העשורים האחרונים על התרבות הישראלית ועל דורות של קוראות וקוראים, ועל תרומתה לעיצוב שיח תרבותי פתוח, ביקורתי ומעורר מחשבה. יצירתה מבטאת חופש אמנותי, עצמאות מחשבתית ונכונות מתמדת לאתגר מוסכמות ולהרחיב את גבולות היצירה הכתובה בישראל".

שני העיסוקים שלי- אימון להתפתחות אישית בשיטת סאטיה והנחיית מפגשי ספרות- משתלבים זה בזה באופן טבעי ועמוק.
הידע והניסיון שצברתי כמאמנת מלווים אותי גם במפגשי הספרות, ומאפשרים לי להציע התבוננות אחרת, עמוקה ורב־שכבתית בטקסטים ובדמויות.

כך למשל, בשיטת סאטיה האפשרות לחולל שינוי או מפנה בחיים קשורה ביכולת וברצון של האדם להתבונן פנימה - אל עולמו הפנימי, ולא רק אל הנסיבות החיצוניות.
את המורכבות האנושית הזו אנו פוגשים שוב ושוב גם ביצירות ספרותיות רבות.

במפגש ספרות שהתקיים בגבעתיים, עם קבוצת נשים מרתקת, מצאנו את עצמנו משוחחות לא רק על ספרות, אלא גם על הדרך שבה אנו בוחרות להגיב, להתנהל ולהיות בעולם.

נושא המפגש היה: "מה זאת אהבה?"
הטקסטים שנקראו הפגישו את המשתתפות עם המורכבות של המילה היפהפייה הזו- "אהבה" - ועם מערכות היחסים, הציפיות והכמיהות והאכזבות שהיא מעוררת בחיינו.

"בין שתיקה לדיבור- כוחן של מילים" זה היה נושא הערב שהנחיתי בגני תקווה בביתה של זהבית, שארחה אותנו עם כל הלב.
אספתי יצירות שונות ומגוונות המתייחסות לכוחה של שתיקה, לכוחה של מילה. הטקסטים הנפלאים נגעו מאוד בחברות הקבוצה , היו ויכוחים ושיתופים אישיים. היה ערב מאוד מיוחד.
מצרפת קצת מהתגובות שהופיעו בקבוצה למחרת בבוקר:

"בין דיבור לשתיקה - כוחה של המילה

כמו אחרי כל מפגש, גם הפעם הרגשתי שהיה מיוחד ושונה ושהעפלנו לשיא נוסף של הנאה.

היה ערב נהדר.
בחברתכן, הבנות שנכחו, ואתן, שלא הגעתן, הייתן יחד איתי במחשבותיי, קרובות אצל ליבי, ועם תחושת החמצה קלה על מה שהפסדתן.

🌸 תודה לך זהבית
על האכסניה המהודרת שהענקת לנו בביתך רחב הידיים והמרחיב ביופיו, תודה על הפינוקים המיוחדים והטעימים שהכנת לנו, שמילאו ברוך ובסיפוק את הכרסונית ואת הנשמה.

🌸 תודה לך נורית
על היכולת הזאת שלך, פעם אחר פעם, לנתק אותי לגמרי מהמציאות ולחבר אותי לגבהים, לזמן איכות, מרתק, מעניין, מעשיר ומכונן.
ואותה הציפייה המדוברת -שהיא-היא טעם החיים, מדי חודש לקראת המפגש שלנו-
לגמרי מחזקת, מעצימה, ראוייה ומצדיקה את עצמה.
כן כך ממש, מפגש לאחר מפגש לקראת מפגש.

תודה על ערב מרתק🌺
זהבית, תודה על תקרובת מיוחדת וטעימה שהכנת לנו ותודה על אירוח חם ואינטימי בביתך הנאה🌺
אורה, היטבת לסכם ולתאר את הרגשתי.
נורית, אספת עבורנו לקט מיוחד ,מדויק ,מרגש... תודה לך שאת לוקחת אותנו לפסגות כאלה...."

אין כמו נורית לברור את הטקסטים הכי, הכי, הכי. תודה על האירוח. היה מפגש נהדר🥰

זוגיות היא לא עניין פשוט .יהודה עמיחי חשב שיש צורך "בטכניקה של אהבה", אתגר קרת מצא פתרון יצירתי ועמוק מבחינת משמעות לאשה שבעלה בוגד בה והיחסים שלהם תקועים, ועוד יצירות מציעות מבט מיוחד ומעניין על יחסי אהבה וזוגיות. במפגש הספרות שהתקיים ברעננה בניהול קפי( רקפת) צימרמן צללנו לתוך היצירות ביחד. כמובן שהשיח שהתפתח היה מאוד מעניין וסוער. כף גדול מבחינתי, קבוצת נשים חכמה , משתתפת ומשתפת. תענוג.

"נמאסו עלי האופקים האינסופיים של חיינו, ההתרוצצות הזאת בתוך הריק רחב הידיים שאנחנו קוראים לו חופש..." מתוך ''גרברות בחצי מחיר"/ מירה מגן.

המשפט הזה הוציא הן את הדוברת בסיפור ויחד איתה את חברי/ות קבוצת הספרות שהנחיתי השבוע למסע חיפוש. אחר משמעות, אחר גבולות ואחר אלוהים.
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית השתתפה אף היא בניסיון החיפוש הזה. הן קירקגור והן נטשה טענו כי כדי למצוא את משמעות קיומו על האדם לקפוץ לתוך עצמו. גם בהתבוננות על החיפוש אחר האלוהים סייעה לנו הפילוסופיה ועוררה את מחשבתנו.
היה מאוד דיון מאוד מעניין .

נורמאליות! שגרה! כמה התגעגענו אליהן.
ויותר מכל, המפגש הספרותי שלנו אמש היה בסימן של חדוות החזרה לחיינו, ושמחת המפגש האנושי.
או הנרי, הסופר האמריקאי , אומן הסיפור הקצר, שימח אותנו בערב זה. סוג של אסקפיזים, נחת והומור. או הנרי האמין בטוב ובחמלה האנושית, סיפוריו רגישים ,עם קריצות הומוריסטיות, מלאי תהפוכות , במיוחד הפואנטות בסוף הסיפורים.