ספרות בסלון- נפגשים בין המילים

שני העיסוקים שלי- אימון להתפתחות אישית בשיטת סאטיה והנחיית מפגשי ספרות- משתלבים זה בזה באופן טבעי ועמוק.
הידע והניסיון שצברתי כמאמנת מלווים אותי גם במפגשי הספרות, ומאפשרים לי להציע התבוננות אחרת, עמוקה ורב־שכבתית בטקסטים ובדמויות.

כך למשל, בשיטת סאטיה האפשרות לחולל שינוי או מפנה בחיים קשורה ביכולת וברצון של האדם להתבונן פנימה - אל עולמו הפנימי, ולא רק אל הנסיבות החיצוניות.
את המורכבות האנושית הזו אנו פוגשים שוב ושוב גם ביצירות ספרותיות רבות.

במפגש ספרות שהתקיים בגבעתיים, עם קבוצת נשים מרתקת, מצאנו את עצמנו משוחחות לא רק על ספרות, אלא גם על הדרך שבה אנו בוחרות להגיב, להתנהל ולהיות בעולם.

נושא המפגש היה: "מה זאת אהבה?"
הטקסטים שנקראו הפגישו את המשתתפות עם המורכבות של המילה היפהפייה הזו- "אהבה" - ועם מערכות היחסים, הציפיות והכמיהות והאכזבות שהיא מעוררת בחיינו.

"בין שתיקה לדיבור- כוחן של מילים" זה היה נושא הערב שהנחיתי בגני תקווה בביתה של זהבית, שארחה אותנו עם כל הלב.
אספתי יצירות שונות ומגוונות המתייחסות לכוחה של שתיקה, לכוחה של מילה. הטקסטים הנפלאים נגעו מאוד בחברות הקבוצה , היו ויכוחים ושיתופים אישיים. היה ערב מאוד מיוחד.
מצרפת קצת מהתגובות שהופיעו בקבוצה למחרת בבוקר:

"בין דיבור לשתיקה - כוחה של המילה

כמו אחרי כל מפגש, גם הפעם הרגשתי שהיה מיוחד ושונה ושהעפלנו לשיא נוסף של הנאה.

היה ערב נהדר.
בחברתכן, הבנות שנכחו, ואתן, שלא הגעתן, הייתן יחד איתי במחשבותיי, קרובות אצל ליבי, ועם תחושת החמצה קלה על מה שהפסדתן.

🌸 תודה לך זהבית
על האכסניה המהודרת שהענקת לנו בביתך רחב הידיים והמרחיב ביופיו, תודה על הפינוקים המיוחדים והטעימים שהכנת לנו, שמילאו ברוך ובסיפוק את הכרסונית ואת הנשמה.

🌸 תודה לך נורית
על היכולת הזאת שלך, פעם אחר פעם, לנתק אותי לגמרי מהמציאות ולחבר אותי לגבהים, לזמן איכות, מרתק, מעניין, מעשיר ומכונן.
ואותה הציפייה המדוברת -שהיא-היא טעם החיים, מדי חודש לקראת המפגש שלנו-
לגמרי מחזקת, מעצימה, ראוייה ומצדיקה את עצמה.
כן כך ממש, מפגש לאחר מפגש לקראת מפגש.

תודה על ערב מרתק🌺
זהבית, תודה על תקרובת מיוחדת וטעימה שהכנת לנו ותודה על אירוח חם ואינטימי בביתך הנאה🌺
אורה, היטבת לסכם ולתאר את הרגשתי.
נורית, אספת עבורנו לקט מיוחד ,מדויק ,מרגש... תודה לך שאת לוקחת אותנו לפסגות כאלה...."

אין כמו נורית לברור את הטקסטים הכי, הכי, הכי. תודה על האירוח. היה מפגש נהדר🥰

זוגיות היא לא עניין פשוט .יהודה עמיחי חשב שיש צורך "בטכניקה של אהבה", אתגר קרת מצא פתרון יצירתי ועמוק מבחינת משמעות לאשה שבעלה בוגד בה והיחסים שלהם תקועים, ועוד יצירות מציעות מבט מיוחד ומעניין על יחסי אהבה וזוגיות. במפגש הספרות שהתקיים ברעננה בניהול קפי( רקפת) צימרמן צללנו לתוך היצירות ביחד. כמובן שהשיח שהתפתח היה מאוד מעניין וסוער. כף גדול מבחינתי, קבוצת נשים חכמה , משתתפת ומשתפת. תענוג.

"נמאסו עלי האופקים האינסופיים של חיינו, ההתרוצצות הזאת בתוך הריק רחב הידיים שאנחנו קוראים לו חופש..." מתוך ''גרברות בחצי מחיר"/ מירה מגן.

המשפט הזה הוציא הן את הדוברת בסיפור ויחד איתה את חברי/ות קבוצת הספרות שהנחיתי השבוע למסע חיפוש. אחר משמעות, אחר גבולות ואחר אלוהים.
הפילוסופיה האקזיסטנציאליסטית השתתפה אף היא בניסיון החיפוש הזה. הן קירקגור והן נטשה טענו כי כדי למצוא את משמעות קיומו על האדם לקפוץ לתוך עצמו. גם בהתבוננות על החיפוש אחר האלוהים סייעה לנו הפילוסופיה ועוררה את מחשבתנו.
היה מאוד דיון מאוד מעניין .

נורמאליות! שגרה! כמה התגעגענו אליהן.
ויותר מכל, המפגש הספרותי שלנו אמש היה בסימן של חדוות החזרה לחיינו, ושמחת המפגש האנושי.
או הנרי, הסופר האמריקאי , אומן הסיפור הקצר, שימח אותנו בערב זה. סוג של אסקפיזים, נחת והומור. או הנרי האמין בטוב ובחמלה האנושית, סיפוריו רגישים ,עם קריצות הומוריסטיות, מלאי תהפוכות , במיוחד הפואנטות בסוף הסיפורים.

מהו אושר? מה גורם ליצירת תחושת אושר?
ואם היה עלינו לבחור רק זכרון אחד שיעבור איתנו לעולם הבא,
מה היינו בוחרים?
סוגיית האושר והזיכרון עלתה בערב הספרות שהנחתי, מתוך סיפור גאוני של צ'כוב ומחזה שנכתב בעקבות הסרט יפני Afterlife . הטקסטים מזמינים אותנו להתבוננות חדשה על חיינו, על הרגעים החשובים בהם חווינו תחושת אושר.
כמובן שהטקסטים עוררו שיח מעניין, שיתופים , ויכוחים והרבה צחוק.
תודה לויוי דורון על פתיחת ביתה היפה לקבוצת הספרות ולהילדה על הכיבוד המפנק.

יצירתה של אגי משעול היא כמו חץ לנשמה.. במילים מועטות, מדוייקות, ומפתיעות היא מצליחה לתאר חוויות חיים שהיא לוכדת בעין המשוררית שלה . אי אפשר שלא להתמוגג מהחמלה הרבה שבשיריה ובהומור שתמיד מעלה חיוך על פני הקוראות.

אמש התכנסנו בסלונה היפיפה של רחלה אמסטרדם וצללנו לתוך השירים המכשפים שטלטלו אותנו בין עצב לצחוק.
וכמובן שהיו הרבה שיתופים על חוויות דומות לאילו המוצגות בשירה, איך לא?
היה שיח קרוב ומעניין. הצלחנו להרוות את הנשמה בתקופה כל כך קשה.

אגי משעול כתבה על המשוררת חדוה הרכבי (1941 - 2025).
חדוה אמרה :
"החיים לא יקבעו לי את החיים. החיים לא יכולים לקבוע את הכל. ... את נותנת לעצמך לעבוד עם הכוחות הפנימיים שלך, עם האינטנסיביות שלך, עם הקוהרנטיות שלך, עם הצלילות שלך, עם האנרגיות הרוחניות, העליונות שלך.
כשאת מרגישה שיש לך כלי השלום האלה -- החושים, האינסטינקטים, האינטואיציה, טביעת העין, הנדיבות של הלב, היופי של הנדיבות, היופי של הפתיחות, ומעל כולם החופש הפנימי הזה --- את יודעת שהחיים לא יכולים לקבוע את הכל. לך יש חלק גדול"

" התפסן בשדה השיפון "/ ג'. ד סלינג'ר - מי לא קרא באיזשהו שלב בחייו את הספר? ובכל זאת קיימתי מפגש ספרותי, לבקשת המשתתפות, שהוקדש להולדן קולפילד גיבור הספר. אני חושבת שהרלוונטיות של הרומן ( שהתפרסם ב1951) גדולה מתמיד. אמנם העולם השתנה,בעקבות הטכנולוגיה המתקדמת נראה שיש לנו המון קשרים אנושיים, אבל הצורך האנושי שמישהו יקשיב לך באמת לא נגמר, במיוחד למי שחווה טראומות וצריך להתמודד עם אבדן. הטכנולוגיה , בנתיים, לא באמת עונה על צורך זה. לעיתים במקום לקרב היא יוצרת תחושת בדידות גדולה.
לא יכולה לספור את הפעמים שקראתי אותו בחיי, בכל גיל ראיתי עוד ועוד דברים שנעלמו מעיני קודם. המשפט שחוזרפעמים רבות ברומן הוא- "אנשים אף פעם לא מקשיבים "וזאת למרות שכל מה שגיבור היצירה, הולדן קולפילד עושה במהלך שלושת הימים ששוטט בניו יורק ( בחג המולד) זה לדבר עם כל מי שנתקל בו. הוא מגלה שהשיחות סתמיות וריקות וממש לא עונות לצורך העמוק שלו בהקשבה של ממש. הקשבה זו אחת הפעולות הקשות לנו בני האדם. הקשבה בלי לחשוב במקביל על התשובה, הקשבה בלי ביקורת אלא מתוך התעניינות אמיתית.
בהקשבה אנו מעניקים מזור וריפויי לזולת. ושזה לא מתקיים ההתדרדרות יכולה להיות קשה, כפי ש סלינג'ר מציג לנו ,, בגאוניותו, ברומן.
השיח בערב הספרותי שהנחיתי , ותגובות המשתתפות, הפך את המפגש הספרותי הזה למרתק.
תודה לויוי דורון על האירוח.

מי מחליט מיהו משוגע? מה הגבול בין שגעון לנורמליות?ומה קורה לבני אדם הנלכדים למבוך של קונספציות עליהם ואין ביכולתם לשכנע איש באמיתות דבריהם? האם זה יכול לקרות לנו? ומה באשר לקונספציות שלנו?
שאלות רבות, מטלטלות מאוד עלו בערב הספרות שהתקיים ביום חמישי שעבר. סיפור קצר ודגאוני של גבריאל גרסייה מרכס הפגיש אותנו עם סוגיות רלוונטיות להחריד והוביל לשיח ושיתוף מרתקים.