21/05/2019
הפוסט הזה מוקדש לכם- הורים שלא בעד לשלב את ילדיכם עם ילדים מיוחדים.
השנה במסגרת לימודיי - תואר חינוך לגיל הרך, העברתי שיעורי תנועה לילדי גן טרום-טרום חובה באופן קבוע כפרוייקט גמר שלי, וגם כי זה העיסוק האהוב עליי ביותר.
בגן משולבים ילדים עם צרכים מיוחדים. הילד עם אוטיזם, ויש לו סייעת צמודה. הילדה יש לה קשיים בתפקוד בגפיים התחתונות. לא ציפיתי לזה כחלק מעבודתי.
היה שיעור אחד, שהילד היה במפגש אישי, ותוך כדי שאני בונה עם הילדים מסלול הליכה הילד יצא בסערה מהמפגש שלו ופרץ בבכי. הוא רץ אליי ונשען עליי. הילדים שתקו והסתכלו עליו, אמרתי להם שהוא צריך להירגע ושימשיכו לבנות את המסלול במקומי. הילדים שאלו "למה הוא בוכה?" "מה עשו לו?" והיו ילדים שאמרו "הוא צריך חיבוק" "עוד מעט הוא יירגע" בטון כל כך רגוע ומכיל. כי הם מכירים אותו ואת הצרכים שלו יותר ממה שאני מכירה, הם נתנו לי עצות בעצמם. אחרי שהוא נרגע הסייעת לקחה אותו לשטוף פנים ואז הוא הצטרף לשיעור וישב.
הילדה עם החולשה בגפיים התחתונות חייכה במהלך השיעורים, כי המגבלה הפיזית לא הפריעה לה להביע ידע ולענות על שאלותיי באופן כל כך יצירתי. כמובן שאת המסלולים (שדורשים שיווי משקל) היא עשתה בעצמה, לעיתים נעזרה בי עם היד כשבאמת הזדקקה לי. הילדים כמובן חיכו בסבלנות שתסיים, בלי שום הערות ובלי לצחוק, שלא כמצופה מילדים שנחשפים לחריגה מהנורמל. ההכלה, השילוב, הסבלנות פשוט הדהימה אותי, ילדים בני 3-4 שמתנהגים בבגרות ובאצילות וחשים תחושת אחריות ואמפתיה כלפיי האחר.
זה הגן המשולב, הגן המחבק עם ילדים שבונים לעצמם ערכים של חמלה וקבלה.
אז הורים, זו נקודה למחשבה עבורכם, לאיזה בן אדם הייתם רוצים שהילד שלכם יהפוך להיות?
ולהורים של הגן הזה, גם אם לא ציינתי את שמו, אתם יכולים להיות גאים בילדים שלכם.
