חגית אליה - אימון פורץ מסגרות

לא נעים לי להיות זו שמודיעה לכם - אבל החופש הגדול אוטוטו מגיע.
לרוב אנחנו ההורים מתכננים חופשות, קייטנות ובייביסיטרים
ואז מגיע החופש והילדים מתיישבים מול המסכים ואנחנו מתעצבנים על כל בזבוז הזמן הזה,
הם רוצים לצאת עם חברים ומבקשים כסף ואנחנו מתעצבנים על זה שהם "בזבזנים" "לא מתוכננים" "לא מתחשבים"....
הם מקבלים שיעורים לחופש ואנחנו מתעצבנים שהם לא מכינים בזמן ודוחים ודוחים.

למה לא להקדים תרופה למכה?
במקום להגיב להתנהגות שלהם (Reactive) לתאם ציפיות (Proactive)
לתכנן ביחד עם הילדים **לפני חופש** כל מה שקשור לארגון היום, תכנון חופש ותכנון כספי.

בשבוע הקרוב יקרו שני דברים:
1. תיפתח קבוצת ווטסאפ שקטה לקבלת טיפים להכנה משפחתית לחופש הגדול.
2. ביום שני (31/5) בבוקר אני מעבירה מיני הרצאה עם היילייטס לנושא.
ההרצאה בסגנון TED במסגרת מפגש נטוורקינג עיסקי, מתקיימת בזום וללא עלות.

להרשמה לסעיפים 1,2 ניתן לשלוח אליי ווטסאפ למספר 054-2225657.

אז מה עושים?
כולנו נכנסים עכשיו לתקופה משפחתית מרעננת. זמן של חיבור מחדש לעצמנו ולבני משפחתינו.
הולך להיות לנו כל כך כיף ביחד.

מה צריך לעשות כדי שזה באמת יקרה?
דבר ראשון יש את שלושת השינים להתנהלות בזמנים כאלה
*ש* יגרה
*ש* יגרה
ו.....
*ש* יגרה

יכולה להיות שיגרה אחרת אל חשוב מאד לשמור על סדר יום. ילדים צריכים לדעת מה הולך לקרות, זה מרגיע אותם ונותן להם הרגשת שליטה.
בנוסף, יש לאפשר להם גם מרחב תימרון בתוך השיגרה (זמן חופשי), המקום שבו יש להם אחריות וניהול עצמי.
התנהלות כזו מעצימה אותם ומגבירה את תחושת המסוגלות שלהם.

את השיגרה החדשה אני ממליצה לבנות *ביחד*, תוך התחשבות בקווי יסוד שאנחנו מניחים.
לכתוב על לוח מחיק או להדפיס (הגדולים יותר יכולים להכניס גם לטלפון שלהם) וזוהי נקודת הייחוס שלהם.

בימים הבאים אתן עוד טיפים.
אשמח לשמוע איך אתם מסתדרים.
מוזמנים לשלוח אליי בפרטי שאלות והתייעצויות ואענה בפורום הנרחב (כמובן, ללא שמות).

שיהיה לכולנו חג קורונה שמח.

#קורונה

כולם עסוקים בקורונה, אבל אני עדיין בהנגאובר של פורים.
אז הנה פוסט פוסט-פורים.
פרסמתי מה שכתוב פה גם בקבוצת ההורים שלי. בדרך כלל רק הם זוכים לקבל את הטיפים (מוזמנים להצטרף). הפעם בחרתי לשתף אתכם.

כל כך היו לי תכניות לדבר על ״ונהפוכו״ או על ״מסיכות״ אבל בעקבות כמה אירועים, שתי נקודות למחשבה:

*יוזמה*
נחמץ לי הלב לשמוע מספר אמהות מספרות ששנה שעברה הילד שלהם ישב בבית בפורים וחיכה שיגיעו חברים שלו על משלוחי מנות ואף אחד לא הגיע.
באמת באמת עצוב.
לאף ילד זה לא מגיע.
ואף הגדילו הורים בקבוצות הווטסאפ הרלוונטיות לשאול ״יש ילדים שלא קיבלו היום? תגידו ואנחנו נשלח להם״ (שזו מחשבה יפה וטהורה ונהדרת והאח להורים האלו).
ואני אומרת -
אתה יודע שהילד הוא לא כוכב הכיתה? חושש שלא יקבל משלוח??
תיזום.
קח *יוזמה*
תשב עם הילד שלך ותעשו ביחד רשימה של 5 חברים ותקדימו אתם לחלק.
ידוע שמשלוחי מנות זה עניין דו כיווני. אם הילד ייתן הוא גם יקבל.
תיזום.
קח *יוזמה*
תעשה פעילות לכמה ילדים לפני החג, שיזכרו בחג את הילד שלכם.

בקיצור.
הרעיון מובן.
סומכת עליכם שתעשו את ההתאמות הנדרשות לסיטואציות אחרות.

*language*
או במילים אחרות - נוט אינפרנט אוף דה צ׳ילדרנס.
או במילים אחרות - גם לא כשהילדים לא שומעים.

יוצא לי לאחרונה לשמוע הורים מתבטאים בצורה מאד לא יפה לגבי בני נוער. כאלו שהם לא מכירים. שמעשיהם משפיעים בצורה שלילית על הסביבה.
ביטויים כמו (סליחה על השפה): זבל, קקה, נבלות, הלוואי שייכנס הוא בעצמו לבית חולים ועוד מלאי איחולים לאמהות שלהם.
ואני אומרת, יכול להיות שהם לא בסדר ואפילו מסכנים את הסביבה.
אין שום סיבה להשתמש בשפה כזו. בייחוד לא ליד הילדים. מה זה מעיד עליכם שכאשר אתם מתעצבנים אתם מייד מרשים לעצמכם לשחרר את חרצובות לשונכם (ולעיתים אף יותר)? איזו מין דוגמה אישית אתם נותנים לילדים שלכם?

שיהיה לכולנו חג קורונה שמח.

אמא אני אקבל היום הפתעה בכל מקרה?
כן מתוקה. ככה הבטחתי.

וגם אם בסוף אני לא אעשה בדיקת דם?
כן מתוקה. ככה הבטחתי.

אני לא רוצה זריקה.
אני יודעת.

עושה בדיקת דם.
בוכה.
אמא, עדיין מגיעה לי הפתעה?
בטח מתוקה. היית כל כך נהדרת כל הבדיקה. אני כל כל גאה בך. וחוץ מזה, ככה הבטחתי.

כמה פעמים אנחנו מתנים הפתעה/פרס/פרגון בתוצאה?
ככה כאשר הילד ״נכשל״ הוא נענש פעמיים - גם על כל שלא עמד בתוצאה וגם איבוד הפרס שלו?

מה דעתכם לפרגן לילד על הדרך שלו?
להגיד לו שראיתם כמה שהוא השתדל להתגבר, למצוא את ההתנהגות הטובה שלו ולהסתכל עליה (גם אם בסוף הוא בכה כשבדקו לו דם או צרח אצל הרופא או סתם לא רצה לקחת נורופן בטעם תפוז כי זה איכסה)?

ממליצה לכם לנסות.

בתמונות -
מהממת אחת, רק שתהיה בריאה כבר. שקיבלה הפתעה כי היא היתה כזו מהממת וחוץ מזה כי הבטחתי.

#אימון

לכבוד שנת 20-20 הנה 20 מנהגים שאני ממליצה לכם (ולי) לאמץ:
1. לחייך. זה טוב לעור הפנים, טוב ללב וגורם לאנשים מסביבך לחייך אליך.
2. לשתות לפחות 8 כוסות מים ביום. גם זה טוב לעור הפנים ולעוד הרבה דברים אחרים.
3. להגיד לפחות לאדם אחד ביום "אני אוהב אותך".
4. לנהל שיחה עם הילד שלך פנים אל פנים.
5. כשלא יודעים משהו - לשאול.
6. גם כשחושבים שכן יודעים - לשאול. לאנשים שונים יש דעות שונות וכל דעה חדשה שתשמע תרחיב את אופקים שלך.
7. לסיים כל יום בהסתכלות על היום ובפרגון לעצמך על כל הדברים הנהדרים שעשית.
8. לקרוא. כל יום.
9. כשהילד בא להתייעץ איתך לשאול אותו קודם מה דעתו.
10. לחבק.
11. כשיושבים לאכול, לכבות את כל המסכים. תקדיש את הכבוד הראוי לאוכל ולעצמך.
12. להגדיר שעה ביום שהיא בלי טלפון. ברוב המקרים השמים לא נופלים אם לא נהיה זמינים לשעה.
13. לדאוג לזמן משפחתי לפחות אחת לשבוע.
14. לחבק.
15. כשרוצים משהו לבקש ולהסביר לאחרים מה אני רוצה (זה הרבה יותר קל ממשחק ניחושים).
16. להתמכר לסידרה טובה.
17. לדעת להגיד כן.
18. לדעת להגיד לא.
19. לעמוד במילה שלך. הבטחת משהו? תקיים. לא חושב לקיים? אל תבטיח.
20. להסתכל החוצה מהחלון ולראות את פלא העולם.

שתהיה לכולנו שנת 2020 נהדרת.

נר רביעי
שאלה #4 שהתביישתם לשאול בקול -
למה תמיד הם עושים דווקא? ההיפך ממה שמבקשים מהם?

התשובה מתחלקת ל-2:

החלק הראשון - למה? ככה. כי הם בודקים גבולות. כי הם רוצים לראות כמה רחוק נלך עם האמת שלנו. כי הם בודקים את העמידה במילה שלנו.
לפעמים זה פשוט כן כיף לראות את התגובות שלנו לעניין.

החלק השני - זה לא אתם זה הם. לא הכל סובב סביבכם. לפעמים הילד עושה מה שנראה לו נכון ומתאים באותו רגע, לפעמים הוא רוצה להתנסות בדברים חדשים,
במקרה, ממש במקרה, זה יוצא הפוך ממה שביקשנו. קורה.

בתמונה, זה מה שקורה כשמבקשים מאדם עם נשמה של ילד ״אבל אל תצלם את הנעליים״.

נר שלישי -
שאלה #3 שהתביישתם לשאול בקול -
האם עדיף להדליק נרות לבד או עם חברים / משפחה מורחבת?

התשובה היא כמובן
גם וגם וגם.
החג נמשך 8 ימים וזו הזדמנות נהדרת - לזמן איכות משפחתי אינטימי (לא צריך לחשוש מזה), מפגש עם משפחה מורחבת וכמובן גם עם חברים, יש מספיק ערבים לכולם.

החג הזה מלמד אותנו שלא צריך לחשוב בצורה של ״או או״ אלא בצורה של ״גם וגם״

גם אם נראה לכם שהילדים לא מפנימים, סמכו עליי, הם רואים את המסורות שלכם והן יהוו בסיס למסורות שלהם.

בתמונה: אפשר גם לטגן וגם לאפות. כל האמצעים להשמין - כשרים.

נר שני....
שאלה #2 שהתביישתם לשאול בקול -

אז מה לקנות? סופגניות עם או בלי ריבה או בכלל כאלו עם קצפת????

התשובה היא שאין תשובה.
כשם שפרצופיהם שונים, דעותיהם שונות וטעמם שונה.
כל ילד הוא יחיד ומיוחד ושונה מאחיו ולכן כל ילד צריך ״הורים אחרים״...
אל אחד יותר נכון לגשת בצורה רכה ומלטפת בעוד השני צריך קשיחות.
אחד צריך להרגיש שהוא מחליט וקובע והאחר אוהב להרגיש שהוא נסחף עם הזרם.
אחד אוהב בפנים ואחד אוהב בחוץ.
צריך ללמוד ולהכיר כל אחד מהילדים ולתת לו את ההורה שהוא צריך.

אז איזו סופגניה?
כל אחד יקבל את מה שהוא אוהב.

#חנוכה

#אימון

לכבוד חנוכה
אענה על 8 שאלות שהתביישתם לשאול בקול -

הילד הביא חנוכיה מהגן 🤦‍♀️ מה לעשות?

התשובה היא כמובן -
להתפעל. מאד. מגיע לו.
להשתמש, לפחות בנר ראשון.
לא לשכוח להתקשר מראש למכבי אש, שיהיו על הקו, מה שבטוח.
להשאיר במקום מרכזי עד סיום החג.
רק לאחר החג, להתחיל בהדרגתיות להרחיק מהבית (לא! זורקים! ישירות! לפח! של! המטבח!)

התשובה כמובן תקפה לגבי כל סוג יצירה בכל גיל ותעבוד מעולה גם על חולצת סוף מסלול שנמצא לך בארון י ו ת ר מ י ד י זמן

#חנוכה

#אימון