נעמה גל - אימון אישי בדרך לחופשי

16/01/2024

תראו, אפשר לכעוס, אפשר להתייאש, אפשר להאשים, אפשר להיות מתוסכלים ועצובים - הכל לגיטימי והכל מובן בימים מורכבים ומאתגרים אלה.
אבל, לצד זה, חשוב לשמור על תקווה, ורצוי... ככל שניתן... לפעול למען טובתה וחוסנה של המדינה, שהיא ביתנו המשותף.

אני מצאתי מסגרת בעלת חזון, תושייה ואחריות משותפת גבוהה, וכן, מקצועיות, איכות ויכולת ביצועית משובחת, שבה מתאים לי לפעול, ושמה Q4Israel - הרבעון הרביעי.
לדעתי, היא המקום הטבעי לרוב הגדול של אזרחי המדינה מכל הקבוצות והרקעים, ובתנאי שהם מבינים שכולנו נשארים כאן ושהשונות היא העוצמה שלנו, והם מוכנים לחפש את המשותף ולעשות כל שנדרש כדי למצוא פתרונות משותפים ולהגיע להסכמות רחבות.
זה אומר, ליצור דעה עמוקה ומגובשת וממנה להגיע לשיח עם בעלי דעות מגובשות אחרות, מתוך ההבנה שכל צד יצטרך לוותר על משהו למען המשך קיום המדינה, ביטחונה, שגשוגה ופיתוחה לרמת יוצאת דופן באיכותה ובמנהיגותה.

כדי להצליח לקחת אחריות משותפת ולהגיע להסכמות רחבות, שיהיו יציבות ומועילות לאורך זמן, נדרש שיח אותנטי וקשוב, שאצלנו קוראים לו "שיח רבעוני". בתמונה, אני מדברת על אמצעי חשוב זה בכנס פעילי התנועה שהתקיים בצפון.

למי שעתיד המדינה חשוב לו, ומודאג מהקיטוב שהולך שוב ומחמיר, מהמצב הביטחוני, הכלכלי והחברתי, ומבין שכל אחד יכול לתרום בדרכו ליצירת הפתרונות, אני ממליצה בחום להיכנס לאתר תנועת הרבעון הרביעי ולהירשם לאחד מהסמינרים או הסלונים הקרובים.

02/01/2024

כשאנחנו עסוקים בלהכניע בכוח מישהו אחר (במקום להגיע אתו להסכמה משותפת, שתתאים לשני הצדדים), בסופו של דבר, שנינו משלמים מחיר כבד.
ואז עלול להגיע השלישי ולנסות לשבור את שנינו...
בואו לא ניתן לזה לקרות.

בבקשה קראו את דבריו של ד"ר יואב הלר, היסטוריון שמתמחה בתקופת השואה, יו"ר תנועת הרבעון הרביעי שבה אני פעילה באהבה רבה, ואיש יקר.

יואב הלר, יו"ר הרבעון הרביעי כותב:
יש רגעים בחיים שמשהו שהיה צו השעה בחיים שלך בתקופה אחת מתחלף בצו שעה אחר לחלוטין בשעה אחרת.
פסיקת בג״צ אתמול היא דרמטית. היסטורית. מטלטלת לשני הכיוונים, אבל היא שייכת לעבר. בהווה יש לנו צו שעה אחר ובעתיד הכל ממילא יהיה חייב להיות אחרת.

למה היא שייכת לעבר?

כי היא תוצאה של מערכות שאיבדו את האיזונים והבלמים. של ממשלה שהחליטה ללכת על מלא מלא. של מערכת פוליטית שלא ידעה ולא רצתה להגיע להסכמות רחבות. של פוליטיקאים שלא שמעו את רוב העם מתחנן לפשרה, גם בנושא עילת הסבירות. של ממשלות שהחלישו את הכנסת. של בית משפט שלעיתים בלית ברירה ולעיתים בחוסר אחריות משווע לקח לעצמו סמכויות לא לו.

ולכן, התגובות היום ששומעים מאלו על ניצחון גדול ומאלו על תבוסה וחורבן, הם תגובות של האתמול. אחים ואחיות שלי, אנחנו לא מנצחים אחד את השנייה. אנחנו לא מביסים איש את רעהו. אנחנו פה כדי לייצר ברית וכללי משחק שיאפשרו לנו מחלוקת בריאה שבסופה הכרעה בהסכמה רחבה. שיהיה ברור, למי שלא הבין אחרי שמחת תורה האחרון - בלי זה, לא נהיה.

ומה בהווה?

בהווה אנחנו במלחמה. זה צו השעה. אני יודע שקשה להתאפק כי הרגלי האתמול צצים. אבל עם כל הכבוד לכולנו, בהווה צריך להיות עם המשפחות השכולות. להרים את הקול עבור חטופינו היקרים. לטפל בפצועים. לעזור לעקורים. לחזק את חיילי צה״ל שנלחמים במנהרות. ולקבל באהבה גדולה את המילואימניקים והמילואימניקיות ששבים משדה הקרב.

ובעתיד?

לפי הרב זקס, אחד החידושים של העם היהודי הוא המחשבה על העתיד. ״לך לך לארצך״. ״שלח את עמי״. תנועת החסידות. הציונות. ועוד אין ספור דוגמאות של עם שלא מקבל את הסטאטוס קוו בהווה ופועל לשנות אותו בעתיד.

אז בעתיד. שהוא כאן מעבר לפינה, אנחנו כאזרחים ואזרחיות, לא ניתן יותר לדינמיקת החורבן הזאת לקרות. זה הרי כל כך פשוט - חוק יסוד החקיקה שיתקבל ברוב גדול ויסדיר את מקומם של הרשויות ואת כללי המשחק החוקתיים בישראל, יוציא ממילא את כל האוויר מהמאבק הנוראי והמיותר שהיה פה בשנה האחרונה.

ואז נתפנה לעוד אינספור משימות שיקום ובנייה שיש לנו בעקבות המלחמה.

ועד אז, להיות מפוקסים בצו השעה. המלחמה על חיינו. לקחת אחריות ולהגיד אחד לשניה - בקרוב נפתור את הכל אחד עם השני ולא אחד על חשבון השני.

וכן, זה קשה להתאפק. וגם אנשי האתמול ישחקו לנו עם הראש. אבל זה בדיוק הזמן להתרומם לגודל השעה ולהחליט אחת ולתמיד, שהפעם אנחנו רוצים להיות לא רק חלק מהבעיה אלא חלק מהפתרון.

*מוקדש לזכרו של רב סמל במילואים, עמיחי ישראל יהושע אוסטר ז״ל, שנפל אתמול בצפון הרצועה.

Yoav Heller

15/11/2022

"הלב של שלו" ו"כמו שאני - זה גאוני" הגיעו למשפחות רבות וללבבות רבים והשפיעו את השפעתם הטובה.
אני מקבלת כמעט כל יום הודעה מרגשת על השפעה ברוכה זו.

העותקים מהמהדורות הקודמות אזלו, והנה מגיעים להם עותקים חדשים.
הם מודפסים ב @דפוס חבצלת המקצועי ועוד כמה ימים נביא אותם לביתנו.
רשימת ההורים והגננות המחכים להם מתארכת, ואהיה מאושרת לתת להם את הספרים.

איזו חוויה ממלאת של סיפוק, הגשמה ונתינה.
תודה גדולה על היש הזה.

30/10/2021

סופרת כותבת באחת מהקבוצות בפייסבוק שהיא מצאה במקרה שניתן להוריד את הספר שהיא כתבה בחינם. ממש ככה, בחינם!
כנראה שמדובר בנוכלים שלוקחים כך פרטי אשראי מאנשים.
זה כמובן יכול להדאיג, לעצבן, לתסכל, להרתיח...
אפשר להבין - היא הרי עבדה על זה כל כך הרבה, השקיעה בכך משאבים רבים, ובין היתר, זה מקור לפרנסתה.

מה שמעניין היה מגוון התגובות, שהביאו אותי לעסוק במעגל ההשפעה לעומת מעגל הדאגה של סטיבן קובי. חלק מהמגיבים הגיבו לאחר שתרמיות דומות קרו גם להם והם נאלצו להתמודד עם זה, כל אחד לפי תפישתו ואישיותו.

גם אני מתחברת לסיפורה, באופן אישי, לאחר שלפני כמה שנים פרצו למחשב שלי והרסו ה-כ-ל, ממש הכל. לא נותר לי כלום מכל אוצרותיי הכתובים (כולל ספר שבדיוק סיימתי לכתוב).
רק בבקשה אל תגיבו לגבי הצורך בגיבוי... זה ידוע וזה לא הנושא!
הם דרשו כופר כדי שזה יוחזר לקדמותו אבל היה ברור שאין בדיוק על מי לסמוך ונאלצתי להשלים עם כך שהכל יחד לטימיון.

אז הנה חלק מהתגובות שהסופרת קיבלה ברוח הרעיון שאם אין מה לעשות, כדאי לשחרר ואולי אף להרוויח מהמצב:
* אז למה זה מטריד אותך? את יכולה לעשות משהו לעצור את זה?
* נראה לי חסר טעם להתעסק בזה.
* נהפוך הוא, זה רק מראה שהספר שלך איכותי.
* נראה לך שאפשר לתבוע אותם? איפה תמצאי אותם?
* חבל על הזמן שלך, על העצב והכעס.
* תמנפי את זה- "הספר שלי כ"כ מוצלח שאפילו רוצים לגנוב אותו."
* פשוט תראי בזה הזדמנות לקידום אורגני, לא ניסיון גניבה.
* מניסיון של אחרים, כל מאבק בתופעה מסתיים בתסכול.
* זה חלק מהמשחק. אין מה להתרגש מזה. אלה שמורידים בחינם, לעולם לא יקנו.
* תמיד אני אומר לסופרים שהלוואי שיגנבו את הספר שלכם... זה אומר שהספר שווה.
* נהדר! זה אומר שהספר שלך מבוקש והמכירות יגדלו.

כמובן שהיו גם כאלה שהזדהו, שהתרגזו, שהציעו לתבוע, להגיב, להפיץ תמונות מתוך ההונאה ועוד. זה ממש ברור, אנושי וטבעי.

ובחזרה לעקרון החשוב הזה -
אם ניתן להשפיע, עשו זאת. כך תגדילו את מעגל ההשפעה ותקטינו את מעגל הדאגה.
אבל אם לא ניתן להשפיע - כדאי לשחרר את העניין כדי לא לשלם מחיר גדול אפילו יותר...
איך עושים את זה? - בדרכים שונות, אבל דרך חשובה אחת מוצגת כאן, בתגובות של האנשים - לספר לעצמנו סיפור אחר, חדש, שיגרום לנו להרגיש טוב יותר, ואולי אפילו לחשוב ביצירתיות איך אפשר להרוויח מהמצב שנוצר.

27/10/2021

ההמלצה החמה הזאת מיועדת לכל חבריי המאמנים והמטפלים.

אני רוצה להמליץ לכם בחום להשתתף בקורס הייחודי למאמנים ולמטפלים, ששמו "תרפיית המוח הגמיש - פסיכו-נוירו-תרפיה. הוא מתקיים במסגרת המערך ללימודי חוץ של האוניברסיטה הפתוחה בשיתוף עם מכון פסגות העוסק בקידום CBT.

הקורס פותח ע"י ד"ר יוסי חלמיש, רופא, חוקר מוח ומרצה בחסד.
הוא מחבר בין העבודה שאנחנו עושים לבין השפעתה על המוח.
כך נוכל להבין יותר לעומק וגם לעזור יותר, ובמיוחד במקרים שבהם יש חוסר הלימה בין הכוונה המוצהרת של המתאמנים או המטופלים לבין כוונת המוח שלהם (שיוצרת התנגדות לשינוי המבוקש).
כל הפרטים על הקורס מופיעים בלינק שצירפתי.

אגיד שאין לי כל קשר לקורס, ובוודאי שאין לי אינטרסים כלכליים כאן, אבל בהחלט חשוב לי לעזור לפתח את היכולת שלנו לעזור לאנשים.
אני מאמינה בהבנה רחבה ומעמיקה בתחום העיסוק שלנו ע"י חיבור בין הידע המקצועי שלנו לבין הידע המדעי. כך נתרום ונועיל יותר.

ובמישור האישי, ד"ר יוסי חלמיש ואני הפעלנו יחד "מועדון אימון מוחי" כשאני תורמת מהרקע האימוני והביולוגי שלי (אני בעלת תואר שני בגנטיקה והשבחה). אני מכירה את גישתו וראיתי את התוצאות.

לכן, שוב, אני ממליצה לכם להתרשם מהקורס פורץ הדרך הזה ולהצטרף אליו.

תרפיית המוח הגמיש (פסיכו-נוירו-תרפיה) חקר מוח מתקדם מציע בשנים האחרונות לאנושות דרכים חדשות למניעה, התמודדות וטיפול בתחומים רבים שמשפיעים על איכות חיינו ובריאותינו....

23/10/2021

אנחנו משוחחות בטלפון.
האהובה: "אני רוצה לעבור לעבודה חדשה."
אני: "מה, באמת?! אני יודעת שאת אוהבת את העבודה שלך."
האהובה (צוחקת): "נכון, אני אוהבת מאד את העבודה שלי.
אבל יש כאן לונה פארק של עבודות.
אני רוצה לדעת מה עוד אני אוהבת ויכולה לעשות."

השיחה הזאת השאירה אותי עם חיוך גדול ומחשבות. התרגשתי.
לרוב אנחנו עושים שינוי רציני רק כשאנחנו חווים ש"אין לנו ברירה" או כשיותר מדי כואב לנו ואין לנו את הכוחות לשאת את זה יותר.
אתם בטח מכירים אנשים שעשו שינוי גדול לאחר מחלה קשה, לאחר תאונת דרכים חמורה, לאחר שכול, אובדן כואב או אסון אחר.
בלשון ה"מדעית" יותר, לרוב, אנחנו נעשה שינוי כתוצאה מבריחה מסבל או, לעתים, מרדיפה אחרי עונג. אלה היצרים והדחפים האוטומטיים שלנו.

אבל יש גם אפשרות נוספת שתדחוף אותנו ליצור שינוי משמעותי.
אפשרות שרק מיעוט מאתנו משתמש בקסמיה ובכוחותיה העצומים.
והיא - לבחור באופן מודע ובאומץ לעשות שינוי.
לא כי צריך או "אין ברירה" אלא כדי להכיר עוד, לחוות עוד, להתפתח יותר, לממש יותר, להגשים.
זו בחירה ממקום שונה לגמרי במוח אבל היא אפשרית ונפלאה.
המחשבה היא: "טוב לי ואני שמחה בחלקי אבל אני אעשה שינוי כי אני רוצה לבחון ולעשות עוד דברים, להכיר יותר את עצמי, לממש עוד יכולות שלי, לתת יותר, להיות במקומות שבהם עדיין לא הייתי, ובקיצור - לטרוף את החיים.

זאת הייתה השפה של האהובה ולכן התרגשתי.
זו הדרך לחיות את החיים בעוצמה ובסיפוק.
יש בה בהחלט סיכונים אבל יודעים גם, בוודאות מוחלטת, שכשנופלים, יש את הכוחות לקום ולהמשיך לכיוון החלומות.

19/08/2021

יש לי מתאמנת מקסימה, שהשמחה היא כוח פנימי חזק שלה.
כאשר היא שמחה היא במיטבה ואף יכולה להיות רגועה, שבעת רצון, מצליחה ואוהבת יותר.
כאשר היא אינה חווה שמחה, קשה לה יותר, והיא מתנהלת פחות נכון בעבורה ובעבור סביבתה, והתוצאות, כמובן - בהתאם.

היא מיוחדת כי השמחה מפעילה אותה ומאפיינת אותה. בדיוק כמו שאחרים יהיו מופעלים מכוחות פנימיים אחרים כמו; יסודיות, יצירתיות, סקרנות, מסירות, הומור, סדר וארגון, ועוד.

אבל בכולנו, עמוק בתוך הלב שלנו, יש הוויות של שמחה, שלווה ואהבה. כך נולדנו.
זה המקום שמחבר אותנו יחד ל"רקמה אנושית אחת". זה יקרה אם נשכיל ונצליח להקשיב ללב שלנו עמוק בפנים. אלא שזה מחייב להצליח לעבור את חומות ההגנה הגבוהות והחזקות שבנינו סביב הלב, באופן לא מודע, עם השנים.

למה בנינו את החומות האלו? – מהרבה סיבות, אבל בעיקר כי זה מה שלמדנו לעשות מההורים שלנו (שלמדו מההורים שלהם, שלמדו מההורים שלהם...) ו-כי אנחנו עושים הכל, ממש הכל, כדי להימנע מרגשות לא נעימים של כאב, אכזבה, אשמה, פחד, תסכול, עלבון ועוד.

וכאן תפקידו של הספר "הלב של שלו, שהוא לכאורה ספר "תמים", חמוד וקולח לילדים קטנים, בגילאי 3-6.
הערך של הספר הוא בלמידה איך לעזור לילדים להיות שמחים ורגועים בעזרת הבנה של "שפה רגשית" ורגשות. ניתן להבין באמצעותו מה תפקיד הרגשות, שאין רגשות שליליים וחיוביים, מה מנגנון הפריקה הטבעית של הגוף כדי לשחרר כל רגש לא נעים, איזה רגשות ישנם ואיך משוחחים עליהם עם הילדים.

בואו נתחיל כאן מהדבר המשמעותי ביותר שאותו כל כך חשוב להעביר לילדים שלנו -
הרגשות הם טבעיים ואנושיים.
הם נוצרים מתוך מי שאנחנו, מאופי המחשבות והאמונות שלנו ומהחוויות היומיומיות שאנחנו חווים.
באופן טבעי, רגש יישאר בתוכנו עד 90 שניות לכל היותר, ואז ישתחרר מתוכנו – אם... לא נפריע לו לצאת החוצה מגופנו.

אבל – כאשר אנחנו אומרים לילדינו דברים כמו:
"אל תבכה כמו ילדה קטנה!"
"תפסיק לצעוק מיד!"
"די לפחד!"
"מה את רועדת כמו לולב? תתגברי!"
"מספיק לזוז כל הזמן!"
"די לפהק, זה לא מנומס!"
אנחנו בעצם אומרים להם שהרגשות שלהם לא לגיטימיים וגורמים להם להשאיר אותם בתוכם. מבינים?

כך אנחנו גורמים לילדים בעצמנו לבנות את החומות סביב ליבם.
החומות גדלות וגדלות כדי לא להרגיש את הכאב והפחד אבל בסוף הם (וגם אנחנו) לא ירגישו את השמחה, השלווה והאהבה, ויתקשו להרגיש טוב, לבנות קשרים טובים ולהצליח.

בספר נכיר את שלו בן הארבע, שהוא ילד חייכן, רגוע ושמח אבל לפעמים קורים לו דברים שגורמים לא להרגיש רגשות לא נעימים. הוריו עוזרים לו להבין מהם הרגשות שהוא מרגיש, מחזקים אותו ומעודדים אותו להוציא אותם החוצה (בלי לפגוע באחרים, כמובן). כך הוא חוזר במהרה למצבו הטבעי.

כולנו יכולים ללמוד לעשות כך ולהרגיש טוב.

מי שרוצה ללמוד משלו והוריו, ליהנות מהספר עם ילדיו ונכדיו או להעניק ספר זה כמתנה לחגים, מוזמן ליצור אתי קשר – 050-6664043.