אימון אישי קצר וממוקד להצלחה - אפרת אזולאי

פרשת וַיִּגַּ֨שׁ

ימים לא פשוטים עוברים עוברים עלינו כחברה בכלל אבל על משפחות החטופים בפרט.
כל רגע שעובר נדמה כנצח. מה עובר להורים בראש כשהילד רחוק בשבי והם לא יודעים מה עולה בגורלו.

ואולי אפשר למשוך תקוה מהפרשה שלנו.

יעקב אבינו לא ידע 22 שנה מה עלה בגורל בנו. אמרו לו שחיה רעה טרפה אותו אבל אולי בפנים הוא מקווה לנס ולכן גם ממאן להתנחם.

ואצל יוסף החיים מתגלגלים אחרת - לאחר שיוסף פתר את חלומות פרעה, פרעה הפך אותו למשנה למלך ויוסף מוציא לפועל תכנית מהפכנית להינצל משנות בצורת שפוקדת את כל האזור, גם את כנען.
מה שמביא את האחים להגיע ליוסף ומבלי לזהות אותו, לבקש אוכל.
בדרמה גדולה יוסף שמזהה את אחיו, לבסוף נחשף לפניהם בבכי והתפרצות רגשית גדולה, שואל על אביו וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל-אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י
ושולח אותם לקרוא לאבא יעקב.
אחרי 22 שנה מאז שיעקב חשב שיוסף נטרף בידי חיה רעה, שבים האחים ומבשרים לו את הבשורה הנפלאה
וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י
בסיטואציה הלא תיאמן הזו יעקב ברגע הראשון מסרב להאמין והם מוכיחים לו שוב ושוב ובתגובה
וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַֽעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם.

יעקב מבקש לראות את בנו יוסף
וַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד-יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י אֵֽלְכָ֥ה וְאֶרְאֶ֖נּוּ בְּטֶ֥רֶם אָמֽוּת:

עוד אבי חי
עוד יוסף חי
עוד אבינו חי

המילה ״עוד״ החוזרת על עצמה שוב ושוב בפרשה, באה לעורר את תשומת ליבנו לשארית שנותרה.
אחרי כל מה שעברנו, אחרי כל מה שחלף - עדיין יש נקודת אור.

אולי זה משקף בצורה עוצמתית וחזקה את החוסן, את הניצוץ הפנימי שתמיד נשאר מאיר בתוכנו - למרות תלאותינו כעם ו/או מסע החיים האישי של כל אחד מאיתנו.

בתהילים כתוב: אָשִׁירָה לַיהֹוָה בְּחַיָּי, אֲזַמְּרָה לֵאלֹהַי בְּעוֹדִי:
רבי נחמן מפרש - בעודי - בעוד שנשאר ממני. בשארית. כשאדם נופל לתהום נפשית ובטוח כשלכאורה נראה שלא נשאר כלום, יש איזה ״עוד״ קטן שממנו אפשר להמשיך, איזה נקודה אחת טובה שאם נחשוף אותה, יתברר שעוד מעט ואין חושך ״התבוננת על מקומו ואיננו״
בזכות העוד הזה אנחנו לא מאבדים תקוה ולאט לאט העיניים מתרגלות לראות נקודות טובות עד שהכל נראה טוב

״נקודה טובה, ועוד נקודה טובה
ועוד מעט הנה הוא בא
התבוננת על מקומו
והיננו, היננו״ (שולי רנד, נקודה טובה)

ואיפה זה פוגש אותנו באימון -
בשיח שלנו, באוטומט, אנחנו רגילים לראות מה לא טוב בנו, איפה טעינו, מה לא בסדר. באימון חשוב להדגיש דווקא את נקודות האור והחוזק. את נקודות ה״עוד״, משום שהם אלו הנקודות שבסוף יעצימו את תחושת היכולת להצלחת השינוי ובסוף - נקודות האור קטנות יהפכו לאור, מקור כוח.

אמן בשורות טובות 🙏🏼
שבת שלום ❤️ אפרת

בהשראת ירון אדוריאן
תמונה גוגל
נקודה טובה שיר מופלא מאת שולי רנד
https://youtu.be/WGD-vevNm-c?si=aVBGm0ZazkgtId9Z

ממחזרת משנה שעברה אבל כמובן תמיד אקטואלי..

פרשת תּוֹלְדֹת

הבכורה וברכה

רבקה זוכה להיפקד אחרי עשרים שנות עקרות
וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ
וברחמה שניים ולא סתם שניים..
וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ שְׁנֵי גיים [גוֹיִם] בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר.

עֵשָׂו איש יודע ציד, איש שדה
יַעֲקֹב איש תם יושב אוהלים

ואולי אפשר לראות בשני הדמויות האלה דימוי לשני כוחות נפש יסודיים המתרוצצים בכל אחד מאיתנו -
מצד אחד צד תם, טהור, פנימי, רוחני.
מצד שני צד שלוקח אותנו לחיים הארציים, המעשיים, לחומר.

שני הצדדים נחוצים וחיוניים - אבל השאלה העומדת במרכז הפרשה - מי ישלוט? מי ינהיג את
החיים? מי יהיה הבכור?

אז הסיפור מוכר וידוע, מספר על עשיו החוזר מן הציד רעב ויעקב מוכר לו נזיד עדשים בתמורה לבכורה

ושוב מזוית קצת יותר עמוקה - החיים תמיד מתחילים מעשיו, כלומר הצדדים המעשיים, החומריים, הארציים הם אלה שתמיד מבחינה כרונולוגית יגיעו בראשית חיינו - תינוק שנולד צריך בשביל לחיות - מזון, מים, ושינה.

במהלך החיים, עם התבגרותנו, הבכורה עוברת
ליעקב - זה לא עניין של כבוד וירושה אלא הנהגה.
איזה כח ינהיג את חיינו - הארציות, הגשמיות שמביאה איתה חוויה של כאן ועכשיו או כוח נפשי פנימי, שיודע להתבונן קדימה בפרספקטיבה רחבה ובמבט עמוק, ויכול להוביל את החיים למקום שלם יותר שמביא איתו סבלנות, איפוק, תכנון הלאה.

כל החיים אנחנו בהתרוצצות הזו, ואצל כולנו יש מאבק בין הכוחות, וכמו הכל בחיים - גם זו בחירה.
למשל - לחטוף משהו ולהרגיע את הרעב או להשקיע בארוחה טובה ומזינה או
לזרום עם החיים ולהתגלגל בין עבודות או לתכנן וללמוד ולהציב מטרות או גם למשל לדלג בין מערכות יחסים לעומת לכוון למערכת יחסים ארוכה.
בחירה שמתחילה במודעות ומשם ממשיכה בדיוק פנימי.

מתאמן המגיע לאימון בהכרח נמצא בתקופה בוגרת בחייו, בה הוא מבין שהוא המנהיג של חייו, שהמושכות אצלו. שהוא שולט באיך חייו ייראו.
ומתוך ההבנה הזו, והמבט קדימה, קל לעשות שינוי לכיוון המטרות אותם מציבים.

שבת שלום ובשורות טובות אמן 🤍💙🇮🇱🇮🇱



איור מאת מנחם הלברשטט

עצה טובה - פעולה קטנה שיכולה לתת קצת אופק 👇🏼

את העצה הכי טובה של היום שמעתי הבוקר מפרופ' יורם יובל:

הרבה אנשים תוהים "איך מחזירים את האופטימיות? איך אוכל לחזור לתפקד ולראות אופק טוב, תקווה לימים טובים יותר?"

התשובה: לתכנן קדימה, גם אם התכנון נראה כמוטל בספק רב. למשל להזמין כרטיס טיסה כבר עכשיו לחופשת הקיץ, להירשם לסדנא שמתחילה בעוד חודשיים, להתחיל פרוייקט חדש שיניב פירות רק בעוד ארבעה חודשים וכד'. תתכננו קדימה. אדם בלי אופק הוא אדם תלוש.

Linoy Bar Geffen

פרשת לֶךְ-לְךָ֛

לצד גיבורי החיל בולטות במלחמה הזו נשות החיל הלוחמות שלוקחות חלק מכובד בכוח הלוחם ונשות העורף המחזיקות את המשפחה וכל העשייה העצומה בעורף.

בפרשת השבוע אנחנו פוגשים את אברהם ושרה, ובחרתי להתמקד בפעולה מפתיעה שעשה אברהם אבינו בהגיעם למצרים - הוא מבקש מאשתו, שנודעה ביופיה הרב, להודיע שהיא בעצם אחותו

אִמְרִי-נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב-לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ וְחָֽיְתָ֥ה נַפְשִׁ֖י בִּגְלָלֵֽךְ:

לא הבנתי, הרי אם שרה תגיד שהיא אחותו, הוא למעשה יפקיר אותה לטובת מלך מצרים…
לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב-לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ - רק על עצמך אתה חושב?!

בפשט - אברהם עושה חישוב מהיר - אם ידעו שזו אשתו, במקום יהרגו אותו ויקחו אותה. אבל אם תגיד שהיא אחותו אז לפחות ינצל ובהמשך יוכל לדאוג לה כשיסתדר.
לְמַ֨עַן֙ יִֽיטַב-לִ֣י בַֽעֲבוּרֵ֔ךְ = לא ייטב לי על ידך , אלא עבורך, בשבילך.

עפ״י הזוהר הקדוש, הנקודה עמוקה ומיסטית יותר - אברהם ידע שאשתו היא צדקנית ובחיים לא יוכלו לגעת בה, יש מלאך ששומר עליה. לכן כשמבקש אִמְרִי-נָ֖א אֲחֹ֣תִי אָ֑תְּ, זה כי הוא יודע שלא ייגעו בה, שהיא שמורה ובעצם היא זו שתשמור עליו.
הזוהר מפרש את הפסוקים המופלאים במשלי:
אֵשֶׁת-חַיִל, מִי יִמְצָא - כמתייחס לשרה.
בָּטַח בָּהּ, לֵב בַּעְלָהּ; - כמתייחס לאברהם שבטח באשתו וידע שבזכות אשתו הוא יינצל

מוקדש לכן, נשות החיל - הלוחמות, האמהות, האחיות, הבנות, החברות, המטפלות שתפקידן במערכה מכריע ועצום בחזית ובעורף. מצדיעה לכן 🙌🏼

שבת שלום, בשורות טובות אמן 💙🤍

בהשראה ירון אדוריאן
תמונה גוגל

פרשת בְּרֵאשִׁ֖ית

שבוע הכי קשה מאז קום המדינה עובר עלינו, עם זוועות ופשעים חמורים יותר מבשואה (מי היה מאמין שזה רוע שיש לו קומה נמוכה יותר??) וכולנו מבינים שאנחנו עדיין רחוקים מלראות ולהבין מה באמת היקף הזוועות ואיך זה יסתיים..

אחד הדברים שיאפשרו לנו לצלוח את המערכה הזו היא לא לאפשר לקולות מחלישים לחלחל בנו ולזרות פחד ויאוש. זה הרי בסוף טרור שהחמאס מצטיין בו ומנסה לעשות ללא הרף - להפחיד ולהחליש אותנו.

כשאנחנו נשאבים אל הסרטונים הקשים קל לנו לאבד את זה וליפול לייאוש.

ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
חטאו של האדם הראשון בו הוא מאבד את גן עדן קורה בעצם כי הוא מקשיב לנחש.
מה אמר הנחש לאשה?

וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל-הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי-אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן:

נשמע תמים ומתחסד, אבל כבר פה מוטמן הארס משום שזה עיוות מוחלט של מה שאמר ואפילו ציווה ה׳. מלבד עץ אחד, זו מצווה לאכול מכל העצים.

וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל-הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵץ-הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל: וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ טוֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת:

הנחש לוקח את הנקודה היחידה שלא נעימה - האיסור לאכול מעץ הדעת, ומגדיל, מעצים, מעוות אותה, והופך את האיסור הזה לחזות הכל.

לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן: הוא אומר.

הארס והספק מתחילים לחלחל וחוה כבר מדברת את שפת האיסור של הנחש, ומכאן ועד הגירוש הדרך קצרה.

וזה לא סיפור מפעם, זו בעצם נקודה שקורית לנו המון בחיים.
אנחנו מאפשרים לקולות מחלישים להיכנס בנו, להדגיש את החלקים הפחות נעימים, להוציא אותם מהקשרם ועל ידי כך אנחנו נופלים לייאוש.

על אחת כמה וכמה במלחמה הזו מול האויב המר, אנחנו חייבים להילחם על הרוח. לא לאפשר לנחשים להחדיר ארס לתוכנו. לצמצם צריכת תקשורת ולבחור אם כבר בתקשורת מקרבת, להמנע מצפייה בסרטונים קשים הזורעים פחד יאוש וחרדה שזה בדיוק מה שהחמאס מבקש לעשות.

כוחנו באחדותנו!!

יהיו הדברים מוקדשים
לשובם של כל חיילנו בכל הגזרות בריאים ושלמים הביתה,
להחלמת כל פצועי המלחמה בגוף ובנפש,
להשבת כל החטופים והנעדרים לחיק אהוביהם בבריאות הגוף והנפש
ולעילוי נשמת כל הנרצחים הי״ד

עם ישראל חי וקיים 💙🤍🇮🇱🇮🇱
שבת שלום, אפרת

בהשראת ירון אדוריאן, תמונה גוגל

פרשת וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה ושמחת תורה

והנה הגענו לסיום ספר דברים ולסיום קריאת חמשת חומשי תורה במילות ברכה:

וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ:

בפרשה ניפרד ממשה רבינו:

וּמֹשֶׁ֗ה בֶּן-מֵאָ֧ה וְעֶשְׂרִ֛ים שָׁנָ֖ה בְּמֹת֑וֹ לֹא-כָֽהֲתָ֥ה עֵינ֖וֹ וְלֹא-נָ֥ס לֵחֹֽה:

וְלֹֽא-קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְהֹוָ֔ה פָּנִ֖ים אֶל-פָּנִֽים:

הבחירה לסיים את התורה דווקא בתיאור מותו של משה מלמדת על מעמדו הייחודי. משה איננו רק דמות ראשית בתורה, אלא מהווה חלק מהותי ממנה. מותו של משה מהווה סיום לתורה, מפני שלא תיתכן "תורת משה" ללא משה. משה האיש אמנם מת כאחד האדם, אך תורתו לעד עומדת 🙌🏼

ובמעבר חד לימינו אנו, בתוך ימי החג האחרונים של חגי תשרי - החל מראש השנה דרך יום הכיפורים, חג סוכות והנה אנחנו מגיעים לחג שמחת תורה אשר במקורות מכונה שמיני עצרת.

מה עניינו של החג? בתורה בסה״כ נאמר:

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם (במדבר כ״ט)

זהו. אין פירוט, ובניגוד לארבעת המינים בסוכות או מצות בפסח וכו׳ בחג זה לא מצויינת שום מצווה ולא מצוין שום תוכן בחג. פשוט עצרת. כך הוא מכונה בתורה.

בהמשך החג יתחבר עם חג שמחת תורה - החג בו מסיימים בעצם את המחזור השנתי של הקריאה בתורה בפרשות השבוע ומתחילים שוב מבראשית.

אז למה חיברו וקישרו בין שני האירועים?
שְּׁמִינִי עֲצֶרֶת הוא בעצם התיווך בין החגים לבין אולי ״החג הכי ארוך״ - הימים שנמצאים בין החגים.

כולנו מכירים כמה לא פשוטה החזרה לשיגרה, הנחיתה, ההתרסקות אל החיים עצמם אחרי החגים. פתאום לחזור אל היום יום, אל שגרה שלעיתים אפורה ושוחקת.
אז שניה לפניי, כדי להצליח לחבר את כל האורות שספגנו במהלך החגים, מגיע החג הזה - שמיני עצרת שכשמו כן הוא - נועד לעצור עוד יום אחד לפני ששבים אל מרוץ החיים וכמו אומר לנו:
עצרו ליום אחד ואצרו (מלשון אוצר, לאצור) את כל הטוב שספגנו בחגים והכניסו את כל הטוב פנימה אל הבית, אל הלב וחברו את זה לחיים עצמם. שמחו בטוב בחייכם.
ומכאן גם החיבור אל שמחת תורה.

ובנימה אישית, הנה מסתיימים להם 52 שבועות בהם הקפדתי לכתוב בכל שבוע כמה מילים על פרשת השבוע, תוך ניסיון אולי להראות כמה התורה תמיד רלוונטית לחיינו וכמה היא בעצם תורת חיים טובים.
ורציתי לבקש מכם משוב - איך זה פגש אתכם? כמה זה באמת היה רלוונטי לחייכם? ואם אחליט להמשיך לעוד שנה (עדיין מתלבטת 🤔), מה הייתם מבקשים לשמר ומה לשפר? אשמח לקרוא את תגובותיכם 🙏🏼

חֲזַק חֲזַק וְנִתְחַזֵּק (נאמר בסיום קריאת חומש)
חג שמח ושבת שלום, אפרת 💜

איור מנחם הלברשטט
בהשראת ירון אדוריאן

ערב סוכות

חג הסוכות מכונה בזוהר ״זמן שמחתנו״:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ… וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ. (דברים ט״ז)

זהו החג בו המצווה החשובה היא - להיות בשמחה.
בלי שום דאגה או עצב או כעס.

לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. (ויקרא כ״ג)

אז אנחנו חוגגים סוכות כי אנחנו ישבנו 40 שנה בסוכה בזמן הנדודים.
ונשאלת השאלה - למה מציינים דווקא את ט״ו בתשרי כערב חג? הרי הגיוני יותר לציין את החג אחרי פסח, כשרק יצאנו ממצרים ולראשונה ישבנו בסוכות.

הרב קוק מסביר כי הזמן הזה של השמחה בא דווקא עכשיו אחרי ״הימים הנוראים״ ראש השנה ויום כיפור וכמשל על אדם חולה שלוקח טיפול תרופתי שבסופו של דבר מבריא אותו והורג את הנגיף, אך משאיר את אותו אדם חלש ומותש, אותו דבר - ימי הסליחות בהם עשינו חשבון נפש אולי טיהרו את ליבנו אבל גם החלישו אותנו - וסוכות בא להרים לנו, להחזיר את החיוניות, את השמחה.

אמן שיבואו רק ימים שמחים, שנה טובה חגים שמחים וטובים לכל בית ישראל 🤍🌿🌱
שבת שלום, אפרת 💙

תמונה גוגל
בהשראת ירון אדוריאן

פרשת הַֽאֲזִ֥ינוּ

פרשת האזינו, שבת שובה - השבת בין רה״ש ליום כיפור.

שירת האזינו היא מצד אחד כל כך גבוהה ומרגשת ומצד שני גם כל כך קשה. השירה מתארת במבט עתידי את מה שיעבור עלינו כעם - עם שיסתבך ויתנכר וכתגובה הקשר עם ה׳ יהיה בהתאם

״וַיֹּאמֶר אַסְתִּירָה פָנַי מֵהֶם אֶרְאֶה מָה אַחֲרִיתָם כִּי דוֹר תַּהְפֻּכֹת הֵמָּה בָּנִים לֹא אֵמֻן בָּם.״

כך למשל השירה מתארת לאיזה שפע אדיר זכינו מכל טוב הארץ וזה מה שהביא אותנו בסוף לפרוק עול

וַיִּשְׁמַ֤ן יְשֻׁרוּן֙ וַיִּבְעָ֔ט שָׁמַ֖נְתָּ עָבִ֣יתָ כָּשִׂ֑יתָ וַיִּטּשׁ֙ אֱל֣וֹהַּ עָשָׂ֔הוּ וַיְנַבֵּ֖ל צ֥וּר יְשֻֽׁעָתֽוֹ:

ישורון - כינוי לעם ישראל. מרוב עושר, מרוב עונג ודשן ושומן נעשה השומן כל כך עבה עד שכיסה על הטוהר והתום.
מרוב חומר משהו נשחק עד כי העם בעט בערכים והמידות.
כמשל לילד שנותנים לו ומפנקים מעבר למידה, נענים לכל בקשותיו ויותר, מעניקים לו מכל הבא ליד ובסוף זה גורם לו לבעוט ולפרוק כל עול.

ומה הפתרון בעצם? לפרוש לחלוטין מהחומר?
אז לא, ממש לא ואפילו נהפוכו - התורה מכוונת להצליח לחיות נשמה בגוף, כלומר רוח וחומר יחדיו.
להתעסק עם העשירות והאכילה ומה שמסביב אבל לא לשקוע לתוכם. לדעת לשלב חיבור לרוח עם הנאות החומר.

יום הכיפורים הבא עלינו לטובה הוא יום כזה בו אנחנו שמים ליום אחד את החומריות על עצור, מתנתקים מהאכילה והשתיה ועוד עינוגים חומריים פיזיים אבל חלילה לא כדי להיפרד מהם לתמיד. אפילו יש מצווה לערוך סעודה טובה ולהרבות באכילה ובשתיה לפני אולי כדי להזכיר לנו כי היעד הסופי הוא להצליח לחיות בשלום יחד עם השפע והחומריות בעולם הזה בלי להגיע למצב שזה שולט בנו ומחריב חלקה טובה בערכים.

שבת שלום וגמר חתימה טובה, אפרת 💜

בהשראת ירון אדוריאן
תמונה גוגל

ערב רה״ש תשפ״ד

במקורות היהודיים נהוג שראש השנה הוא יום בריאת העולם. מה הקשר בין שני המועדים, וכיצד יום בריאת העולם קשור לראש השנה יום הדין?

זֶה הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ, זִכָּרוֹן לְיוֹם רִאשׁוֹן.
[…]
הַיּוֹם הֲרַת עוֹלָם.
(מתוך התפילה לראש השנה)

אמר רבי שמואל בר יצחק:
מדוע אנו מתפללים בראש השנה "זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון"?
לפי שיטת רבי אליעזר, שאמר: בתשרי נברא העולם.
(תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף כז, עמוד א)

באחד בתשרי [ראש השנה] נברא האדם הראשון:
בשעה הראשונה עלה במחשבה של אלוהים,
בשניה נתייעץ עם מלאכי השרת,
בשלישית כינס עפרו […]
בשישית עשאו גולם [גוף ללא נשמה],
בשביעית נפח בו נשמה,
בשמינית הכניסו לגן עדן,
בתשיעית ציווהו [לא לאכול מפרי עץ הדעת],
בעשירית עבר האדם על ציוויו,
באחת עשרה דן אותו אלוהים,
בשתים עשרה עשר יצא האדם בדימוס [קיבל חנינה על גזר דינו].
אמר הקדוש ברוך הוא לאדם: זה סימן לבניך. כשם שעמדת לפני בדין היום הזה ויצאת בדימוס, כך עתידים בניך לעמוד לְפַני בדין ביום זה ויוצאים לפני בדימוס. אימתי? בראש השנה.
(ויקרא רבה כט, א)

אז ראש השנה זהו היום בו נברא העולם (יותר נכון נברא ב-כ״ה באלול אך בא׳ בתשרי נברא האדם ובכך נשלמה הבריאה)

ומכיוון שהאדם נברא בצלם ה׳ יש לנו יכולת בראש השנה ״להתחיל מבראשית״, לעשות ריסטרט, לתכנן את מה אני רוצה לשנות ולקבל השנה הקרובה, מה אני מזמן.ת.

לא, לא הכל תלוי בנו, אנחנו נבראנו בצלם אבל אנחנו לא אלוהים. כן יש בכוחנו להכין ״כלים״ ולמשוך אור.
כלי = רצון.
להכין כלי זה במידה רבה לברר מה הרצון האמיתי שלי, כזה שמחובר למהות שלי.
ובעומק הדברים ואולי בעצם סוד העניין כולו - רצון אמיתי הוא תמיד יהיה כזה שהוא לקבל עמ״נ לתת.

ואחרי שהרצון מבורר ממש ומרגיש נכון, אנחנו צריכים ממש לראות את זה קורה בעיני רוחנו.

מאחלת לכולנו שנתחבר לשורש הנשמה, שהרצונות יהיו מבוררים ושנזכה להאיר את אורנו לעולם.

שנה טובה ומתוקה, אפרת 💛💚🍯🍏

החלק הראשון של הפוסט לקוח מאתר לבנה
החלק השני תודות ללימודי הפסיכו-תורה-פיה שלמדתי השנה עם פסיכו-תורה-פיה עם תמי דולב תמי דולב ❤️
תמונה גוגל