רקפת ברנד - התבגרות בשלווה

צהריים טובים
במצבי לחץ, כמו עכשיו,
כשמנסים לתפקד בין הריצות לממ"ד,
מערכות יחסים הופכות להיות יותר נפיצות.

אז בנוסף לפינה שלי 'רגע של רגש'
שעוזרת לתרגל רגשות
ולהיות "אי של שקט" בתוך האי-שקט,
החלטתי ליצור מדריך
"איך לריב נכון, כדי לשמור על זוגיות בריאה".
ואני עובדת עליו ממש בימים אלה
למרות הקושי להתרכז בין הממ"ד לפליטים שאצלי בבית:)

אשמח לדעת מי רוצה לקבל אותו, כשיהיה מוכן:)
סמנו לי באימוג'י.

כמעט שבת שלום...

נחתתי (פיזית) מהקוטב הצפוני.
כמה חילופי מילים סביבי הזכירו לי,
שיש לנו בראש *"תרגומון אוטומטי"* שמפרש את מה שנאמר בפועל.
כמו בסרט, שאנחנו לפעמים מתרכזים בכתוביות ולא במה שנאמר בפועל - קורה שהכתוביות לא לגמרי מדויקות, ואז לוקח לנו זמן להבין שפיספסנו את הכוונה ואת הקשר.

יש סיפור משעשע על אדם שנתקע עם פנצ'ר, וגילה שאין לו ג'ק כדי להחליף גלגל.
למזלו, היו כמה בתי מגורים בסביבה, והוא חשב להקיש על אחת הדלתות ולבקש עזרה.
תוך כדי הליכה לכיוון הבתים, הוא חשב על מי שיפתח את הדלת. אולי הוא יהיה לא נחמד? והוא התחיל לנהל שיחה בראש עם האדם שלא ראה מעולם, ועד שהגיע בפועל אל הדלת, השיחה בראשו עלתה לטונים גבוהים.

כשהדלת נפתחה, הוא צעק על האיש המופתע: "מי צריך את הג'ק שלך! לך אתה בעצמך לעזאזל!"

התרגומון האוטומטי יחד עם גמד המחשבות עושים לפעמים גם אצלנו אותה פעולה.
מילה שנאמרה וגרמה לנו אי נוחות או כיווץ, מתורגמת אוטומטית ואז הופכת לשיחה - שכולה בראש שלנו.
תוך שבריר שניה הכיווץ הופך לרגש "כבד" - כעס, עלבון, או כל רגש שמתאים לשיחה הפנימית, שבפועל, היא אוטומטית ומהירה - אבל גורמת לנו להגיב בצורה שלצד השני נראית לא פרופורציונית או לא מובנת.

יש אפשרות אחרת:
לשים לב לתרגומון האוטומטי.
ולעבור למצב ידני.
לשאול את הדובר:
למה התכוונת כשאמרת...?

לפעמים זה עושה את ההבדל.
*לאדם מולנו* תהיה אפשרות לנסח בצורה אחרת.
*לנו* תהיה הזדמנות לזהות על איזה כפתור זה לחץ לנו, ומה הייתה השיחה הפנימית (שב-99% מהמקרים לא תואמת לכוונת הדובר שמולנו).

למעשה,
זה *תרגול של הקשבה*.
פנימה והחוצה.
מזמין ערוץ שיחה יותר קשוב ופתוח.
ועושה פלאים לכל מערכות היחסים בחיינו.

מומלץ לתרגל את זה בכל הזדמנות...

שתהיה שבת שקטה
ובשורות טובות 🙏🏼

נ.ב.
בתמונה - דובת קוטב עם גור שהתקרבו לאונייה שלנו. האיש שאיתי נופף לו, והגור השיב בהנפת יד משלו.
אבל לא הייתה אפשרות לשאול למה הוא התכוון... 😜

#מערכותיחסים

מחשבה לפתיחת שבוע...

כשהמצב "על הפנים",
ואנחנו מתוסכלים, כועסים, או חסרי אונים -
יש בתוכנו ילד קטן
שכל מה שהוא רוצה
זה שיקשיבו לו, שיאהבו אותו.
שיסלקו את החושך.
שיחבקו.

וכמו שמסבירים לילד קטן מתבכיין
שעדיף לדבר במקום לייבב -
להזכיר לילד.ה הפנימי.ת שלנו *לבקש*.
*"אני מרגישה מבואסת, ומה שאני צריכה עכשיו זה חיבוק"*.

זה נכון גם במערכת היחסים שלנו עם עצמנו, וגם במערכות יחסים עם א.נשים בחיינו.

*חשוב*❗ לשים לב שאנחנו *מבקשים*, לא *דורשים*.
זה אומר שאנחנו שמים את הרגש האישי על השולחן,
*ללא האשמה*,
אומרים מה היינו רוצים להרגיש.
ופתוחים לכל תגובה, ללא תסריט מוקדם.

*לסיכום* -
כשעולה רגש שלא נעים לנו,
לעצור.
להתבונן פנימה.
מה *באמת* "הקפיץ" אותי?
מה נמצא מתחת למשהו המיידי הזה?
מה אני רוצה?
לוותר על המשפט הדוקר של ההרגל,
לספר מה קורה לי בפנים, ולבקש.
לשים לב - בלי להאשים את הצד השני ברגשות שלנו.
בלי לדרוש פתרון אחד ויחיד.

זה דורש פתיחות מצידנו.
לקבל שלאחר יש הסתכלות שונה.
לא תמיד זה קל.
אבל כשמסכימים לתרגל את זה,
זה פותח אפשרויות חדשות.
כמו לפרוש כנפיים מבפנים...

*שבוע של בשורות טובות, לכולנו*🙏🏼

קודם כל, שריינו ביומן.
19.5, יום שני הקרוב, בשעה 9:30 בבוקר.
כנס *נתיבי הצמיחה*.
כנס מקוון ללא עלות.
יהיו שם נשים מעוררות השראה, עם מתנות לצמיחה אישית בהרבה מובנים.
גם אני אהיה שם 🌳
את מי אפגוש בקהל...?

כל מה שצריך זה להכנס לקבוצה השקטה שם ישלח הלינק לזום בבוקר יום שני ה-19.5. מתחילות בתשע וחצי.
קישור לקבוצה השקטה - בתגובה הראשונה.
שתפו עם חברים ומשפחה - הם יודו לכם.

כשאנחנו פוגשים תלונה -
של בן/בת זוג, מי מהילדים או כל אדם קרוב ללבנו,
הרבה פעמים נלחץ אצלנו כפתור.
"לא מספיק"
"לא בסדר"
"לא רואים אותי"
ויש עוד.
הכפתור שנלחץ מעורר רגש לא נעים - כאב, כעס, עלבון.
האוטומט ההישרדותי מתעורר - תקיפה, בריחה, קיפאון, ריצוי - מה שזמין למערכת האוטומטית שלנו.
מה אם נזהה את הכיווץ הקטן בגוף, שמאותת שנלחץ משהו?
ניקח נשימה עמוקה, נרגיע את המערכת, נשהה את התגובה ונזכיר לעצמנו:
*" תלונה היא בקשה שלא נוסחה היטב".*

כשאנחנו מצליחים לצאת מהישרדות רגשית למודעות,
אנחנו יכולים להביע אמפטיה.
מבלי להניח הנחות או לנחש.
מבלי לנסות להציע פתרונות.
"אני רואה שאת.ה לא מרוצה. יכול להיות שרצית לבקש משהו? יש מצב לנסח מחדש את מה שאמרת?"

כשהמשפט
*תלונה היא בקשה שלא נוסחה היטב*
משותף לכל בני המשפחה, הרבה יותר קל לצאת ממצבים שעלולים להתפתח לעימות.

ממליצה
לשים את המשפט הזה על המקרר או דלת הכניסה, שיהיה לכולם מול העיניים

מזמינה לשתף בטיפ הזה עוד אנשים.
כשכולנו נהפוך תלונות לבקשות, העולם יהיה מקום הרבה יותר נעים.

מחשבות של פורים, על מסכות של כל השנה...

*האם המסכות שלנו פוגעות לנו בזוגיות?*
יש לנו המון מסכות.
להסתיר את זה שנעלבנו, שלא "יראו לנו".
להסתיר את זה שאנחנו כועסים על קולגה בעבודה, כי זה עלול לחבל בשיתוף הפעולה בינינו.
להסתיר את זה שנפגענו כי לא זכרו שזה יום מיוחד, או לא ראו כמה קשה לנו.
להסתיר את זה שנמאס לנו, ודרוש שינוי, כדי לא לפגוע חלילה.
המסכות שומרות עלינו מ"מה יגידו", מ"איך זה ייראה", מ"לא נעים" ו"מה יהיה" ועוד שלל סיפורים וסרטי מלודרמה של גמד המחשבות ששומר עלינו, בדרכו, מכל צרה - גם אם היא מדומיינת.

סיימון וגרפונקל שרו לפני הרבה שנים
“I am a rock, I am an Island”
בתרגום חופשי: “אני סלע, אני אי בודד"

וסיימו במילים
"and a rock feels no pain
and an Island never cries"
ובעברית - סלע לא חש כאב, ואי לא בוכה אף פעם.

מסכות יוצרות עם הזמן קהות רגשית, וניתוק.
האם אנחנו ערים למחיר שזה גובה במערכות יחסים שחשובות לנו?
האם אנחנו שמים את המסכות בצד כשאנחנו חוזרים הביתה?
האם אנחנו מרשים לעצמנו להרגיש כל רגש, גם אם הוא לא נעים?
כשאני לוקחת אחריות על הרגשות שלי -
זה מה שאני מרגישה, לא "גרמו לי להרגיש" -
אני יכולה לשתף מבלי להאשים.
ההסכמה *להרגיש כל רגש*, גם אם הוא לא נעים,
פותחת בפנינו עולם שלם של קרבה רגשית בזוגיות.

*אינטימיות היא היכולת להיות חשופים*,
לא רק גופנית.
האינטימיות האמיתית היא בכלל רגשית.
לדעת שאנחנו אהובים מעצם היותנו, גם כשאנחנו לא במיטבנו.
לאהוב את מי שאיתנו ללא תנאי, כפי שהם.
*להיות המקום הבטוח, באופן הדדי.*

חג פורים שמח ושבת מבורכת
עם מסכות רק במסיבה:)

בתמונה: אני בתחפושת הראשונה שלי, שתפרה לי דודה חיה, ובלי מסכה... 😜

היום יום החלומות הבינלאומי.
עוצרת רגע להתבונן
בחלומות שלי בארבע השנים האחרונות.
רציתי את החופש לבחור עם מי לעבוד, כמה ומתי -
עזבתי את מערכת החינוך ויצאתי לעצמאות.
רציתי לחוות את ה"טיול אחרי צבא",
כי כשאני סיימתי צבא זה היה פחות מקובל -
יצאתי לטיול תרמילאים עם Shakked Brand,
טיפסתי על האקטננגו
צללתי באוקיינוס ובמערות נטיפים
צילמתי נופים ובעלי חיים.
החלום הבא שעומד להתממש -
נסיעה עם Ofer Brand לאוסטרליה, טזמניה וניו זילנד.
חגיגת זוגיות שמשלבת את האהבה של שנינו זה לזו, ולטיולים 🙂
והחלום הקטן בדרך לשם -
כוכב צלילה שני, בסופ"ש הקרוב, באילת.
מתרגשת כמו ילדה.
ו…
למדתי שחלומות צריך לדבר בקול.
אז יש חלום נוסף שמחכה להגשמה,
של שילוב האהבה שלי לריפוי מערכות יחסים והתפתחות אישית
עם האהבה שלי לחופש, יצירתיות, נופים וטבע.
גם הוא בדרך אלי.

סקרנית לשמוע -
מה החלום הגדול שהגשמת?
איזה חלום גדול שלך מחכה להגשמה?
מחכה לקרוא בתגובות.

אני אוהבת צירופי מקרים...
שאלה של לימור Limor Faizak Ganor בקבוצה של מיטל גרין צילום אומנותי, התגלגלה להזמנה לקהילת מתרגשים בעסקים להרצות על מערכות יחסים בהקשר העסקי, ביום שלישי הקרוב, בראשל"צ.
מי שמגיעה דרכי, תקבל הזמנה במתנה.
את מי אפגוש שם...?

אתמול העברתי סדנת רגשות במועדון אקי"ם גדרה.
דיברנו על איך מזהים מה מרגישים,
ואיזה כוחות עוזרים לנו להתמודד כשאנחנו בהישרדות רגשית.
במקום 45 דקות שתוכננו, נשארנו יחד שעה וחצי, ונראה שיצאו עם "טעם של עוד"...
גם אני :)
נהניתי מכל רגע.
תודה Meital Eldar שהזמנת אותי!
בטוחה שיהיה לזה המשך.

כשהמצב "על הפנים",
ואנחנו מתוסכלים, כועסים, או חסרי אונים -
יש בתוכנו ילד קטן
שכל מה שהוא רוצה
זה שיקשיבו לו, שיאהבו אותו.
שיסלקו את החושך.
שיחבקו.

וכמו שמסבירים לילד קטן מתבכיין
שעדיף לדבר במקום לייבב -
להזכיר לילד הפנימי שלנו לבקש.
"אני מרגישה מבואסת, ומה שאני צריכה עכשיו זה חיבוק".
לשים לב שאנחנו *מבקשים*, לא *דורשים*.
זה אומר שאנחנו שמים את הרגש האישי על השולחן,
*ללא האשמה*,
אומרים מה היינו רוצים להרגיש.
ופתוחים לכל תגובה, ללא תסריט מוקדם.
אז כשעולה רגש שלא נעים לנו,
לעצור.
להתבונן פנימה.
מה *באמת* "הקפיץ" אותי?
מה נמצא מתחת למשהו המיידי הזה?
מה אני רוצה?
לוותר על המשפט הדוקר של ההרגל,
לספר מה קורה לי בפנים, ולבקש.
לשים לב - בלי להאשים את הצד השני ברגשות שלנו.
בלי לדרוש פתרון אחד ויחיד.

זה דורש פתיחות מצידנו.
לקבל שלאחר יש הסתכלות שונה.
לא תמיד זה קל.

מזמינה לשתף - מה מזה לקחת לחייך?

#מערכותיחסים
#זוגיות
#מאמנתרגשית
#יעוץזוגי
#אימוןזוגי
#חרדה