24/07/2026
כשהבנות שלי נולדו והיו קטנות, הציפה אותי תחושה שהתפקיד הכי גדול שלי כאבא הוא לנסח עבורן את גבולות האפשר. גם בסקאלה, מרכז הלימוד שהקמתי, תמיד היה לי חשוב לעודד בנות להאמין בעצמן, לשאוף הכי רחוק ולדעת שהן שוות בין שווים.
ארבל שלנו עלתה לגמר אליפות בתי הספר היסודיים בשחמט בקריית מוצקין. מתוך 42 משתתפים, הבת היחידה שעלתה והצעירה מכולם!
גאווה אדירה! אין לתאר! לראות את הילדה הזאת יושבת מול הלוח, מרוכזת, נחושה, נלחמת ולא מוותרת. מלכה על הלוח! פשוט ענקית.♟️👑
אבל במקביל אי אפשר להתעלם מהתחושה שמכרסמת. תעודת עניות לענף. מאיפה מגיעה תקרת הזכוכית שמשאירה בנות בחוץ עוד לפני שזה בכלל מתחיל? איך קרה ששחמט זה משחק של בנים?
אין שום סיבה פיזית או ביולוגית שבנים יהיו טובים יותר מבנות. המוח הנשי מסוגל לחשוב עמוק, לתכנן אסטרטגיה, לפתור בעיות מורכבות תחת לחץ ולחזות כמה צעדים קדימה בדיוק באותה מידה.
אבל, כשיש פחות בנות בבסיס הפירמידה, פחות מגיעות לגמרים. כשתלמידה מגיעה לחוג ורואה שהיא הבת היחידה, היא מרגישה לא שייכת ופורשת. כשהיא יושבת מול ילד, היא סוחבת נטל מנטלי מעייף של ייצוג כל המגדר. וכשהיא מחפשת מודלים לחיקוי, היא צריכה לחפש בנרות וקשה לה לדמיין את עצמה שם. כמו למשל המיני סדרה גמביט המלכה או כמו יהודית פולגאר, שעלתה לכותרות ממש לאחרונה אחרי שסירבה למשרת נשיאת הונגריה, השחמטאית הגדולה בכל הזמנים שדורגה בשיאה בטופ-10 העולמי כללי.
שום דבר מזה לא קשור לכישרון. זו תופעה תרבותית לחלוטין שמייצרת פערים מטורפים בנגישות ומרתיעה בנות מלהשתתף. לא רק בשחמט, אלא בהמון תחומים נוספים.
התפקיד שלנו כהורים, כמורים וכחברה הוא לפתוח את המחסום השקט הזה. לא לדחוף אותן לרצונות שלנו, אלא להראות להן אילו דלתות פתוחות בפניהן, לעורר סקרנות ולחשוף אותן לעולמות חדשים. כשילדות לא נחשפות, האפשרויות שלהן מצטמצמות מעצמן, והעולם מרוויח פחות מנהיגות, על הלוח ומחוצה לו.
#שחמט
#נשיםפורצותדרך #גאווהשלאבא #איןתקרתזכוכית
