יעל צ'פאל להאיר את השינוי

פעם חשבתי שאני שונאת ללמוד.
כשסיימתי את הצבא הלכתי ללמוד מחשבים בטכניון.
לא ידעתי מה אני רוצה לעשות כשאהיה גדולה וזה נחשב מסלול טוב שמבטיח עבודה טובה. אז זה מה שעשיתי .
אבל לא נהניתי בלימודים (גם אחר כך לא כל כך ..)
חשבתי שזה אני, שאני פשוט לא אוהבת ללמוד.

לימים, כשהלכתי ללמוד NLP והפכתי למאמנת ומטפלת רגשית גיליתי מחדש את חדוות הלמידה.
כנראה שכשעושים משהו שאוהבים, אז גם אפשר להנות.

מאז לא באמת הפסקתי ללמוד.
גיליתי שאני גם אוהבת את זה. ללמוד.
לגלות עוד כלים, ועוד שיטות, לערבב ולהשתמש בהם בדרך שלי בקליניקה.

אחרי תקופה ארוכה של לימודים אינטנסיביים, תרגול, עבודה קלינית הדרכה והעמקה נוספת בעולם הטיפול
סיימתי את ההכשרה כמטפלת קוגניטיבית התנהגותית LI-CBT
ועכשיו יש לי עוד סט כלים לשינוי, שמתווסף ל NLP ולעוד הרבה שיטות נוספות שלמדתי עם השנים.
כי כל אחד שמגיע אלי הוא שונה, ולאנשים שונים מתאימים דברים שונים.

אז מה כל כך מיוחד הפעם שהחלטתי לכתוב על זה פוסט?
כי ה CBT לא היה עוד משהו ללמוד על הדרך. זה ממש שינה לי את הדרך שאני מסתכלת על דברים.
אני אוהבת תכלס.
אני אוהבת לשלב בין עומק לפרקטיקה מאוד ברורה.
וזה מה שיש ב CBT.
היכולת לחבר ולהבין את הקשר בין מה שאני חושבת, לאיך שאני מרגישה ולאיך שזה משפיע על ההתנהגות שלי.
ולא רק להבין את זה,
אלא גם להצליח לשנות את מה שלא עובד .

למי זה מתאים?
הטיפול מתאים למי שמרגיש שיש דברים שמלחיצים אותו, מטרידים אותו, או פשוט לא נותנים לו מנוחה
ורוצה ללמוד איך להקל על זה.
במיוחד במצבים כמו:
· חרדות מכל הסוגים – כללית, חברתית, בריאות, בחינות
· ערך עצמי נמוך
· דיכאון קל עד בינוני
· תחושת תקיעות
· עומס רגשי מתמשך
· פוביות
או פשוט תחושה שרוצים שינוי, אבל לא יודעים מאיפה להתחיל


אם זה מעורר בך סקרנות, ואת רוצה לבדוק איך זה יכול להתאים לך,
את מוזמנת לכתוב לי, ונבדוק יחד.

אנחנו אוטוטו נכנסים לחודש האחרון של 2025

ואיכשהוא בסוף שנה יש לנו נטייה להעמיס על עצמנו - לסכם, להחליט, להציב מטרות…

אז במקום רשימות ויעדים גדולים, אני מציעה רגע של עצירה.

שלוש שאלות קצרות שעושות סדר -

1. מה השנה עשה לי טוב?
רגע אחד קטן, בחירה שעשיתי, מחשבה שעשתה לי טוב

2. מה השנה גזל ממני אנרגיה?
דבר אחד שאני יכולה לבחור ממנו פחות בשנה הבאה.

3. מה אני רוצה לקחת איתי קדימה?
לא מטרה גדולה אלא הרגל קטן, כיוון, מחשבה חדשה שמיטיבה איתי.

שלוש שאלות.
שלוש דקות.

מייצר בהירות גם בלי לכתוב יעדים לשנה החדשה.

מאחלת לכם שתסיימו את השנה באהבה לעצמכם,
ותיכנסו לשנה החדשה עם התחושה שאתם מספיק, בדיוק כפי שאתם.

הרבה נשים שמגיעות אליי לקליניקה אומרות שהן רוצות שינוי,

אבל ברגע האמת, משהו עוצר אותן.

זה הרגע שבו הפחד מנצח את הרצון.

והוא כמעט תמיד עטוף בהיגיון, תירוץ, סיבה טובה, הסבר.
אבל מתחת לזה יש אמת אחת. פשוטה.
הן לא מפחדות מהשינוי עצמו.
הן מפחדות מהאפשרות שהוא באמת יקרה
ולפעמים זו לא מילה, אלא מבט, נשימה קצרה שמספרת בשקט - עדיף להישאר במוכר, גם אם זה כואב

וזה לא מפתיע.
כי שינוי זה מפחיד.

למה זה כל כך מפחיד?

כי הוא מזמין אותנו לצאת מהנוחות המוכרת, גם אם היא כבר לא עושה לנו טוב.
כי הוא מאלץ אותנו לשחרר הרגלים ישנים שהתרגלנו להיאחז בהם.
כי הוא עלול לשנות את איך שאחרים רואים אותנו, וגם את איך שאנחנו רואות את עצמנו.

וזה מרגיש מסוכן.
- לשחרר שליטה.
- להסכים לא לדעת לאן זה ייקח אותי.
- לאכזב מישהו.
- לגלות צדדים בעצמי שלא הכרתי.

אבל יש גם סיכון אחר, שפחות מדברים עליו.
הסיכון לא להשתנות.

להישאר באותה עבודה שלא מתאימה,
בזוגיות שמכבידה,
בדפוס מחשבה שמקטין.

להמשיך להרגיש שאת מחכה לחיים שלך,
במקום באמת לחיות אותם.

בסופו של דבר, גם לא לבחור, זו בחירה.
השאלה היא - מה הבחירה שלך?

הצלחה בטיפול לא נראית כמו בסרטים.
אין רגע אחד דרמטי שבו הכול משתנה.
זה קורה ברגעים קטנים, שמצטברים למשהו חדש.
למשל, כשמטופלת אומרת לי:
הייתה לי שיחה ממש טעונה עם אמא שלי. פעם הייתי מתפרקת או נגררת לריב. והפעם, הצלחתי לעצור, ולהגיד מה שאני מרגישה בלי להתנצל ובלי להתפוצץ.
או כשהיא מספרת שבמשך שנים היא אמרה כן לכולם, ופתאום השבוע היא אמרה לא, והעולם לא קרס.
הצלחה מבחינתי היא לא כשהכול מסתדר.
אלא כשאת לומדת לפגוש את מה שלא מסתדר בצורה אחרת.
כשאת לא שופטת את עצמך על זה שקשה לך.
זה מצטבר.
ולפעמים את בכלל לא שמה לב, עד שיום אחד את שמה לב שפעם היית מתפרקת מזה, והיום זה פשוט עובר לידך
ככה אני יודעת שטיפול הצליח .
לא לפי כמה בעיות נעלמו, אלא לפי מה את מרשה לעצמך להרגיש, להגיד, לעשות.
וכמה את פחות נלחמת, ויותר סומכת על עצמך.
אוטוטו מתחילה שנה חדשה.
אם מתאים לך להתחיל אותה אחרת, כל מה שאת צריכה זה רק לנסות.
דברי איתי, ונראה איך אפשר לעשות את זה ביחד.

יש לי עניין עם שליטה.

לא בקטע של כוח, אלא בקטע של לדעת מה קורה.

לדעת שיש לי תוכנית, כיוון, שליטה על המצב.

וכשזה מתפרק לי, אפילו קצת, אני ישר מרגישה צורך להחזיר את השליטה.

לא מזמן תפסתי את עצמי חושבת-
אולי לא הכול באמת צריך להסתדר.
אולי לא לדעת זה לא כשלון, אלא שלב בדרך.

ומה אם להרפות זה לא לוותר, אלא דווקא לאפשר?

המחשבה הזו הפחידה אותי.
אבל גם הרגיעה.

כאילו משהו בתוכי כבר ידע את זה מזמן,
רק הייתי צריכה להזכיר לעצמי.

ואז נזכרתי בספר שקראתי מזמן, "כשהדברים מתפרקים" של פמה צ'ודרון.
לא במקרה זה הספר שעלה לי השבוע שוב.
אולי בגלל שבוע הספר ( שהפך בינתיים כבר לחודש הספר...)
ואולי כי לפעמים, גם בלי כוונה, ספר טוב מוצא אותך בדיוק בזמן.

היא כותבת על הרגעים שבהם אין פתרונות, רק מרחב.
ועל זה שמתוך חוסר הוודאות,
כשאנחנו מפסיקות להיאבק,
נפתח פתאום מקום חדש.
מקום להקשיב. באמת.

וזה משהו שאני רואה גם אצלי, וגם אצל נשים סביבי ,
כמה מהר אנחנו נכנסות למצב של להחזיק.
להבין.
לשלוט.
לנסות לתקן.

וכמה מהר זה גובה מאיתנו מחירים -
עייפות,
עומס,
תחושת כישלון, שלא באמת מגיעה לנו.

והקטע הוא, שדווקא כשיש הסכמה לשחרר, ולא במובן הרוחני,
אלא במובן הכי פשוט, של להפסיק לנסות להחזיק את הכול מושלם
אז משהו נרגע.
לא תמיד מיד.
אבל לאט לאט נהיה יותר מקום לנשום. לחשוב. להרגיש.

ואולי זה כל מה שצריך לפעמים .
רק רשות להיות רגע איפה שאני.
בלי להבין, בלי להחזיק, בלי להזדרז.

שינוי יכול להתחיל בשבריר של מחשבה.
ברגע אחד שבו את אומרת לעצמך בשקט:
"אני לא רוצה להמשיך ככה."
"מגיע לי אחרת."
"אני יכולה יותר."

אבל שינוי אמיתי, כזה שמשנה את איך שאת מרגישה מבפנים –לא קורה בבת אחת.
זה תהליך עדין, שמתחיל בהקשבה.
הקשבה לעצמך. למה שעולה. למה שכואב.
ולמה שמבקש לפרוח.

בקליניקה שלי אני פוגשת נשים אמיצות.
נשים בדיוק כמוך.
כאלה שחיות בין הרצון לשינוי לבין הפחד ממנו.
כאלה שיודעות שהגיע הזמן לבחור בעצמן, אבל לא תמיד יודעות איך.

לפעמים הן מגיעות רגע לפני שינוי גדול – ולפעמים בדיוק אחריו.
יש בהן משהו שיודע שכבר אי אפשר להמשיך ככה.
יש ביניהן אימהות צעירות, ויש כאלה שהילדים כבר עזבו את הבית.
יש שכירות, יש עצמאיות – ויש מי שעוד לא בטוחה מה הצעד הבא שלה.
חלקן מתמודדות עם אתגר נקודתי, אחרות עם תחושת עומס שלא מרפה.
אבל לכולן יש דבר אחד משותף - הן מבינות שהגיע הזמן לבחור בעצמן.

לפעמים, כל מה שצריך, זה שמישהי תראה אותך באמת.
להיות שם איתך. להחזיק בשבילך מרחב שקט, שבו תוכלי להקשיב לעצמך בלי רעש.

תדמייני רגע את הארון שלך.
בגדים מקופלים בצפיפות, גם כאלה ששנים לא לבשת, נעליים דחוסות. בלאגן. את יודעת שצריך לעשות סדר, אבל איכשהו את דוחה את זה.

למה? כי לא תמיד קל להיפרד ממשהו שליווה אותנו הרבה שנים, גם אם הוא כבר לא מתאים לנו.
וברגע שאת מחליטה לשחרר, פתאום הארון מרווח יותר ויש מקום לדברים חדשים, יפים, נוחים יותר.

הראש שלנו, בדיוק כמו הארון, לא יכול להתמלא בלי סוף. אם אנחנו ממשיכות להחזיק מחשבות שמכבידות עלינו, אין מקום לשקט.

אז כמו שאנחנו עוברות על חפצים ושואלות: האם אני באמת צריכה את זה? הגיע הזמן לשאול את זה גם על המחשבות שלנו.

במקום המחשבה שאני חייבת לרצות את כולם, אפשר לתרגל להגיד לא. בלי תירוצים. בלי להתנצל. גם אם בהתחלה זה יהיה קשה ואולי גם לא נעים, לאט לאט תביני שזה לטובתך ושזה עניין של החלטה ותרגול.

במקום להגיד לעצמי שאני אף פעם לא מספיק טובה, להגיד משהו מרוכך יותר – אני כל יום משתפרת ולומדת עוד משהו ואני טובה כמו שאני. את יכולה בכל ערב לפני השינה לכתוב שלושה דברים שעבדו לך. גם אם זה היה משהו קטן. ככה תרגילי את עצמך לראות את מה שעובד במקום מה שלא. בהתחלה זה יהיה כנראה קצת מאולץ ובהמשך זה כבר יהיה חלק מהשגרה שלך.

פסח הוא הזדמנות לא רק לסדר את הבית, אלא לסדר את הראש והלב.

אם היית יכולה לשחרר דבר אחד שמכביד עלייך – מה זה היה?

את מרגישה שהגיע הזמן לשינוי.

אולי זה משהו שמפריע לך הרבה זמן,
אולי את אפילו לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על מה, אבל את יודעת שדי, ככה את לא רוצה להמשיך.

את מתקשרת אליי ושואלת איך זה עובד, ובואי אגיד לך את האמת, זה כנראה יהיה קצת שונה ממה שאת מדמיינת.

אני לא הולכת להציף אותך בתיאוריה או להסביר לך איך "צריך" לחשוב.
אני גם לא אתן לך רשימה של דברים ש"נכון" לעשות.
במקום זה, אני הולכת להקשיב לך באמת.
להבין מה עובר עלייך,
מה עוצר אותך,
ומה הסיפורים שהראש שלך מספר לך כבר שנים,
אלה שגורמים לך להרגיש תקועה.

במפגש הראשון בעצם נכיר, ונראה מה הקושי שאיתו את מתמודדות ומה היית רוצה שיקרה. אני אשאל אותך שאלות שיעזרו לך לראות דברים מזווית אחרת, להבין מה חשוב לך באמת, ואפילו לגלות בתוכך כוחות שלא שמת לב אליהם עד עכשיו.
מפגישה לפגישה נתחיל להבין את הפחדים, הספקות, הדפוסים האוטומטיים. נעבוד עם שיטות שעוקפות את החשיבה הרגילה שלך ועוזרות לך להרגיש שינוי כבר עכשיו, לא בעוד שנה.

את לא תצטרכי "לנסות לחשוב חיובי" או להכריח את עצמך להשתנות,
משהו פשוט יתחיל לזוז.
ואז, תתחילי לשים לב לדברים קטנים. משהו שהלחיץ אותך בעבר פתאום מרגיש אחרת. תגובה שהיית רגילה להגיב בסיטואציה מסוימת משתנה בלי שהתכוונת. את עושה משהו שבעבר לא היית מעזה.

אולי לא תוכלי להסביר איך זה קרה, אבל תדעי שזה עובד.

בין פגישה לפגישה אני נותנת לך משימות קטנות. לא כאלה שמעמיסות או מכריחות אותך לשנות חיים ביום אחד, אלא צעדים קטנים שמשתלבים בתוך מה שכבר קיים אצלך. דברים שיגרמו לך לראות את עצמך אחרת. ובכל שבוע, את תתקדמי עוד קצת.

גם אם הגעת סקפטית, גם אם את בטוחה ששום דבר כבר לא יעזור –
תני לזה צ'אנס. אני כאן איתך, צעד אחרי צעד

השנה, במקום להכין משלוח מנות עם סוכריות ואוזני המן, חשבתי על משלוח מנות מסוג אחר.
מה במשלוח המנות המנטאלי שלי?

1. מראה שמשקפת את החוזקות שלך - כמו המראה של המלכה באגדה של שלגייה, רק שזו אומרת את כל הדברים הטובים שיש בך. רובנו מסתכלים בראי ורואים את הפגמים והחסרונות. המראה הזו מכוונת את המיקוד שלנו למה שנכון, טוב ויפה בנו.
כשמביטים במראה הזו, היא לא משקפת רק את המראה החיצוני, אלא גם את האיכויות הפנימיות שלך - את החוכמה, האומץ, הנדיבות, היצירתיות והאהבה שיש בך. היא מזכירה לך מי את באמת, מעבר לסיפורים המגבילים שאולי סיפרת לעצמך.

2. בקבוק עם תמצית של אמונות מעצימות - טיפות קסומות שמחליפות אמונות מגבילות באמונות מעצימות. במקום "אני לא מספיק טובה" התמצית מאפשרת לאמץ את האמונה "אני טובה כמו שאני". במקום "אני תמיד נכשלת" אפשר לאמץ את האמונה "מכל ניסיון אני לומדת עוד משהו על עצמי".
המינון המומלץ - טיפה אחת של מודעות לזיהוי האמונה המגבילה, טיפה שנייה של אומץ לשחרר אותה, וטיפה שלישית של פתיחות לאמץ אמונה חדשה ומעצימה.

3. זוג משקפים - אנחנו לפעמים לא רואים את הפתרונות שנמצאים ממש מולנו. המשקפיים האלה מאפשרים לראות את אותו מצב מזוויות חדשות לגמרי.
במקום לראות מכשולים אפשר לזהות מקומות שמזמינים צמיחה. במקום קיבעון - מגלים גמישות ואפשרויות חדשות.
איך משתמשים? הרכיבי את המשקפיים ושאלי את עצמך: מה עוד אפשר לראות כאן שלא ראיתי קודם? התשובות עשויות להפתיע.

אם אחד הסעיפים נגע בך, כתבי לי בתגובות או בפרטי ואתן לך כלי שתוכלי לעבוד איתו בבית.

נ.ב.
בניגוד למשלוחי מנות רגילים, במשלוח הזה אין סוכר, אין קלוריות, והבונוס – אפשר להשתמש בו כל השנה!

לפני שנים הייתה לי מטופלת שאמרה משפט שלא אשכח:
"הרגשות שלי הם כמו נורות אזהרה במכונית,
אפשר להדליק מוזיקה חזקה כדי לא לשמוע אותן, אבל זה לא אומר שהבעיה נעלמה"

וזה בדיוק העניין עם רגשות - הם כאן כדי לספר לנו משהו חשוב.
רגשות הם השומר שעומד בשער ומתריע כשמשהו לא בסדר, או מאותת כשמשהו טוב קורה.

תוך 15 אלפיות שנייה בלבד אנחנו קולטים את המצב הרגשי של האדם שמולנו דרך הבעות הפנים שלו. זה קורה הרבה לפני שאנחנו מצליחים להבין מה הוא אומר (זה לוקח 300 אלפיות שנייה).

המערכת שלנו לומדת דרך רגש.
אנחנו לא זוכרים בדיוק מה אנשים אמרו לנו, אבל אנחנו זוכרים היטב איך הם גרמו לנו להרגיש.
כי מה שמעורר רגש צורב זיכרון.

אם חוויתי כאב או אכזבה – אני אלמד להימנע מזה בפעם הבאה. אם קיבלתי חיזוק חיובי – אני אחזור על אותה פעולה שוב.

אז מה עושים עם כל זה?
אני אוהבת לדמיין את הרגשות כמו ילדים קטנים שמנסים למשוך את תשומת הלבשלנו.
כשילד בוכה, אנחנו לא אומרים לו תפסיק.
אנחנו שואלים -מה קרה? מה כואב לך?
ככה בדיוק צריך להתייחס לרגשות שלנו.

קודם כל להבין שהרגשות שלנו הם לא הפרעה, אלא מערכת למידה מתוחכמת שמלמדת אותנו על עצמנו ועל העולם. כשאנחנו לומדים להקשיב להם במקום להדחיק, הם הופכים ממכשול לכלי עוצמתי.

הצעד השני הוא לפתח מודעות. לשאול את עצמנו - מה אני מרגישה עכשיו? מה המסר שהרגש הזה מנסה להעביר לי? האם התגובה שלי מתאימה למצב?

והכי חשוב -
לזכור שבדיוק כמו שאפשר לאמן שרירים, אפשר לאמן גם את המוח שלנו. אפשר ללמוד לזהות גם את הטוב, להרחיב את זווית הראייה, ולפתח גמישות רגשית.

בכל פעם שאני עובדת עם מטופלים, אני נפעמת מחדש מהחוכמה העמוקה של הגוף והנפש שלנו.
בסופו של דבר, רגשות הם לא האויב שלנו - הם השותפים הכי נאמנים שלנו במסע החיים.

כשאנחנו לומדים להקשיב להם ולהבין אותם, הם מובילים אותנו בדיוק לאן שאנחנו צריכים להגיע.

רוצים להבין קצת יותר את הרגשות שלכם? מוזמנים להשאיר הודעה כאן או בפרטי ואשמח להרחיב יותר בנושא.

קרה לך פעם שהתעוררת בבוקר אחרי חלום , ואמרת לעצמך - מה זה היה בכלל?

אולי חלמת על משהו שנראה לא הגיוני, אבל הרגשת שזה נגע במשהו עמוק בתוכך, כאילו המוח שלך רצה להעביר לך איזה מסר?

לפעמים זה מרגיש כמו סרט מטורף, אבל האמת היא שחלומות הם הרבה יותר מזה.

הם הדרך של המוח שלנו לעבד את כל מה שהחיים זורקים לנו – רגשות, חוויות, מתח, ואפילו דברים שלא העזנו לחשוב עליהם כשהעיניים פקוחות.

כשאנחנו ישנים, המוח שלנו לא נח. הוא ממש עובד בשבילנו.
בזמן שאת שוקעת בשינה עמוקה, הוא בונה, מנקה ומסדר מחדש את כל מה שעברת במשך היום.
כל העומסים, כל המחשבות שמסתובבות בראש, המוח מרפא את עצמו ועוזר להוריד את המתח. תחשבי על זה שיש לך מנקה רגשי בתוך הראש, שעובד כשאנחנו לא שמות לב.

השינה היא המקום שבו המוח מתחיל לעבוד על הריפוי של הגוף והנפש.

הוא לא רק מתעכב על הבעיות, הוא גם מוצא פתרונות. נכון לפעמים קמים בבוקר ופתאום יש לנו איזה הברקה? איזה פתרון שלא חשבנו עליו לבעיה שהייתה לנו? הרבה מהרעיונות הטובים שלנו מגיעים מהמקום הזה של השקט בלילה.

אז איך אפשר לעזור למוח להצליח בזה?

הצעד הראשון הוא בעצם להרגיש שקט פנימי לפני שאת הולכת לישון. אם את נכנסת למיטה עם כל הבלגן בראש – הגוף לא יוכל להירגע והשינה העמוקה תפגע.
קחי לעצמך כמה דקות לפני השינה. שבי בשקט, קחי כמה נשימות עמוקות, ותני לכל מה שהיה במהלך היום פשוט להתפוגג.
אפשר לכתוב על הדברים שהעסיקו אותך היום . ברגע שזה כתוב, המוח מרגיש שהוא יכול להרפות מזה.
ואז, ברגע שאת עוצמת עיניים, תדמייני את עצמך במקום רגוע – ים, יער, כל מקום שגורם לך להרגיש נינוחה.

ושם,
בשקט הזה,
המוח שלך מתחיל לעבוד.
הוא מעבד, הוא מנקה, הוא מרפא.
הוא גם פותח לך מקום לגדול, להבין מה חשוב באמת, ואפילו למצוא פתרונות לבעיות שהיית חושבת שאין להם סיכוי..

אז בפעם הבאה שתלכי לישון, תני למוח שלך את המתנה הזו – שקט, רוגע, ו...חלום.

אני שומעת לא פעם מא.נשים שאומרים -
אני מרגישה שאני לא מצליחה לנשום מרוב לחץ,
אין לי מושג איך לצאת מהמצב הזה.
ואז מוסיפים,
אבל אני לא בטוחה שטיפול יעזור לי.
מה אם לא אצליח להיפתח?

אני רוצה שתדעי שזה כל כך מובן.
חששות הם טבעיים, במיוחד כשמדובר בצעד שמרגיש חדש או אישי כל כך.

אבל כאן מגיע משהו חשוב -
טיפול הוא לא מקום של שיפוטיות.
זה מרחב בטוח.

במהלך השנים פיתחתי יכולת להקשיב גם למרווח שבין המילים.
למה שנאמר, וגם למה שמסתתר בין השורות.

אני עובדת עם כל אדם בקצב שלו,
בלי ציפיות מוקדמות.

אין נכון או לא נכון במה שאת מביאה.
יש רק אותך.
ואת הדרך הייחודית שלך להרגיש ולהתמודד.

אם יש בך קול קטן שאומר - אולי כדאי לנסות.
תקשיבי לו.

לפעמים צעד אחד קטן, כמו שליחת הודעה או שיחת טלפון, יכול להיות נקודת המפנה שלך

אני כאן, להקשיב, לכוון ולעזור.
כי מגיע לך להרגיש אחרת.

מוזמנת לפנות אלי ואראה אם אוכל לעזור