הדרכת הורים לילדים עם לקויות למידה וקשב - טל רגב - מעגן

מאוזן. ברור. פתוח.

ממשיכה לחפש מנהלים.ות שיפתחו לי את הדלת...

אימהות יקרות,
הגיע הזמן להתמקד בכן🌺

אם אתן אימהות למתבגרים ( כיתות ז׳-יב׳) -בריאותכן ואיכות השינה שלכן - חשובה לנו!

אשמח להשתתפותכן במחקר העוסק בבריאות
הפיזית והנפשית של אימהות למתבגרים עם וללא הפרעת קשב.

ההשתתפות במחקר הינה אנונימית לחלוטין ומתבצעת במסגרת עבודת דוקטורט שאני עושה באוניברסיטת תל אביב, תחת הנחייתה של פרופ׳ זית- זיידמן.

לפרטים נוספים, ללא כל התחייבות, ניתן למלא פרטים בלינק-
https://telaviv.qualtrics.com/jfe/form/SV_9oFyPvbBQZibK2p

או במייל-
[email protected]

בברכת בריאות איתנה🙏🏻
שלי לוין מגבר

Online Survey Software | Qualtrics Survey Solutions Qualtrics sophisticated online survey software solutions make creating online surveys easy. Learn more about Research Suite and get a free account today.

אין שיחה או מפגש עם הורים שלא מדיע לסוגיית הטיפול התרופתי.
היא באמת מאד מורכבת מכל כך הרבה בחינות...
גלית מסבירה את זה מצוין. כרגיל.

שלושה סיפורים על כדור להפרעת קשב
וארבע מסקנות חשובות!!!

סיפור ראשון:

הנער שלי בן ה- 23 נסע ללימודים בחול וחזר לקחת כדור (ויואנס) שעזר לו מאוד בלימודים בתיכון.
הוא היה אמביוולנטי בנושא:
״סה״כ הכדור עוזר לי בלמידה״ הוא אמר לי.
״אבל מבחינת החברים זה קצת מבאס.״
עם הכדור אני פחות מוסח,
אבל גם פחות מדבר,
פחות מתלהב.
ואם לא סיפרתי שאני לוקח כדור,
הם בטעות יכולים לחשוב שני כועס עליהם.
כי פתאום אני לא הראשון שבא להפסקת קפה
וגם תוך כדי שיחה אני מיד מגיע לשורה התחתונה.
״איף, משעמם איתך היום״
הם אומרים לי כשאני עם כדור.

וזה מוכר לי ולו.
כי עם כדור אנחנו גם יותר,
אבל גם פחות...
פחות הנחמדים של החברה,
ויותר ממוקדים במשימה.
ולכן, כשאנחנו לוקחים טיפול תרופתי, אנחנו צריכים לבחור מה כדאי לנו באותו היום להיות.

״אז מה אתה בוחר?״ שאלתי אותו.
והוא בחר לאותו היום להיות יותר מרוכז בלמידה
ופחות בחברה.

מסקנה1: לפעמים כדי להיות יותר, אנחנו חייבים להיות קצת פחות.
מסקנה 2: תתקשרו שלקחתם טיפול תרופתי, כדי שהחבר'ה יידעו שהיום תהיו אולי קצת פחות ממוקדים בהם.

וזה קורה גם למבוגרים שאני פוגשת בקליניקה כשהם לוקחים כדור כדי להיות יעילים בעבודה, אבל הקולגות שלהם לא ממש נהנים מזה.
״באסה הכדור הזה״ הם אומרים לי.
״אי אפשר איתו וגם אי אפשר בלעדיו.״
וזה נכון שאין משהו שפותר את הכל.
כי לכל בחירה שלנו יהיה משהו שנרוויח ויהיה גם מחיר שנשלם.

אז איך נבחר?
זה תלוי.
תלוי ביום
תלוי במשימה
תלוי במה יש לנו לעשות
ובמה נרצה להרוויח באותו היום.
אבל הכי חשוב- שנדבר על זה ונברר את ההשלכות של היותר והפחות.

סיפור שני:
הם הגיעו לטיפול וסיפרו שהילד לוקח טיפול תרופתי וזה ממש עוזר לו אבל הוא מתנגד לקחת.
אמרתי לו שאני ממש רוצה לשמוע מה יש לו להגיד על הטיפול שלוקח.
והוא סיפר לי שהוא מתבאס שלא יכול לאכול את האוכל בצהרון ובגלל זה הוא לא רוצה לקחת כדור. (למרות שהוא ממש עוזר לו).
השיח בינינו עזר לנו למצוא לזה פתרון- כמו לשמור לו את האוכל של הצהרון שהוא אוהב לאח״כ.
בלי השיח הפתוח וההקשבה לצרכים שלו, הייתה להורים מחשבה שהוא מתנגד.
אבל הוא לא.

מסקנה 3: בכל פעם שעולה התנגדות יש מאחוריה קושי.
עצרו כדי לברר מה הקושי כדי שתוכלו יחד למצוא לו פתרונות יצירתיים.

סיפור שלישי:

הנער שלי התקשר מחול ואמר לי:
״אמא, לקחתי כדור ואני לא מרגיש טוב.״
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי.
״אני לא יודע אני מרוכז בדפיקות הלב שלי וזה לא עושה לי טוב.״

״בשביל מה בחרת לקחת את הכדור היום?״ שאלתי אותו.
״אני צריך ללמוד.״ הוא ענה לי.
״אוקי, קח את הספר ביד ותתחיל עכשיו לקרוא.״
כי הכדור עוזר לך להיות ממוקד אבל אתה חייב לעזור לו לעזור לך.
שזה אומר: להתרכז במה שאתה צריך לעשות.

אם ניקח כדור ונחלום או נדפדף באינסטגרם, נמצא את עצמינו אחרי חמש שעות מרוכזים שיא,
בלא לעשות כלום.
שזה יכול להיות נחמד אבל לא בשביל זה אנחנו נעזרים בכדור.
או כמו שקורה לך- אתה מרוכז בדפיקות הלב ובפחד לקבל התקף חרדה במקום
לפתוח ספר ולהיות מרוכז בלמידה.

אחרי חמש שעות הוא התקשר שוב.
״תודה אמא״, זה ממש עזר לי שאמרת לי מיד לפתוח ספר.
במקום להתמקד בדפיקות לב ולפחד, למדתי.

מסקנה 4: הכדור הוא לא כדור פלא.
אם לא נעזור לו ונתמקד במה שאנחנו צריכים לעשות,
נוכל למצוא את עצמינו מרוכזים בדברים לא יעילים.
כמו בפחד לקבל התקף חרדה( למי שיש נטייה כזו)
או שיטוט חסר תועלת באינטרנט.

ולסיכום-
לקחתם כדור?
היו קשובים לעצמכם ולצרכים שלכם,
דברו על זה בלי בושה או אשמה,
היו קשובים לגוף שלכם,
עודדו את הילדים לדבר על זה,
ולשים לב לקשב שלהם, לגוף שלהם,
ולהשפעה של מה שהם עושים כשהם לוקחים כדור.
עזרו להם להכיר את עצמם כדי שיוכלו לקבל החלטות יעילות עבור עצמם
ודברו על הרווח והמחיר של כל החלטה.

גלית פיטובסקי יצפאן

כשאני עובדת עם הורים לילדים עם הפרעות קשב אנחנו מנסים ליצור בדיוק את הקפיצה הזו לעתיד.
קול התקווה.

באתי מהעתיד
כדי לספר לך על הילד שלך.

הילד שלא רוצה לקום בבוקר
עוד יזנק מהמיטה בשש וחצי בהתרגשות לקראת הלימודים.
למה?
כי הוא ילמד את מה שמעניין אותו
וגם יחליט לחזור לטיפול התרופתי.

הילד שבא אליכם כל לילה כי יש לו פחדים
ונצמד אליכם כשאתם הולכים לחברים
הוא הוא - עוד ישן במדינה זרה
הרחק מכם.

למה?
כי הוא היה בטיפול ולמד איך מתמודדים עם החרדות שלו.
ועם הזמן התפתחה אצלו המוטיבציה
להצליח כדי שיוכל לישון אצל חברים.
והנה הוא כבר בוגר
ויודע לזהות התקף חרדה כשהוא מגיע
ולא מתבייש לבקש עזרה כדי להתגבר.

באתי מהעתיד
כדי לספר לך על הילד שלך.

זה שבכל אירוע חברתי את יושבת דרוכה ד
מהפחד שהוא יגע או ירביץ למישהו
ואת זו שתמיד מארגנת שיבואו אליו חברים
כי הם לא מזמינים אותו.
הילד הזה עוד יגור עם שישה אנשים זרים בדירה בחול ויסתדר עם כולם.
וגם יהיה לו חבר’ה שישארו בארץ
והוא ידבר איתם כל יום,
כי הוא מתגעגע אליהם
והם אליו.

למה?
כי בטיפול והדרכת הורים למדתם לווסת את הרגשות שלכם,
והפכתם לסביבה שיודעת לעזור לו
ושמרתם על מערכת יחסים טובה שנותנת מענה לצרכים שלו,
ושלכם.
והוא למד על חמלה וגמישות מחשבה
ולזהות את הרגש שלו
ולתקשר את זה החוצה
בצורה מותאמת וחברית.

באתי מהעתיד
כדי לספר לך על הילד שלך.

שזורק את כל הבגדים על הרצפה,
שלא מוציא כלים מהמדיח כמו שהבטיח
ובטח לא את הכלב,
שלא מסדר לעצמו את התיק אף פעם.
הוא הילד שעוד יארוז לעצמו מזוודה לחודשיים
( טוב נו לא לגמרי בעצמו, אבל כשיש חברה זה לפחות עובר אליה התפקיד).
והוא גם יצלצל לשאול אותך איזה חומר ניקוי לקנות לשירותים,
ויספר שבישל לכל החבר'ה
ותוך כדי יתלונן על כל השערות שיש על הרצפה.
למה?
כי הוא ראה איך עשית את זה שוב ושוב ושוב בבית שלכם,
והערך של אסתטיקה נטבע בתוכו,
ובמשך הזמן נתת לו תפקידים
ולא ויתרת לו
אבל עשית את זה עם הרבה כבוד ושיח משותף.

באתי מהעתיד כדי לספר לך על הילד שלך
כי הוא בדיוק כמו הילד שלי.

אז קחי אוויר ותני לעצמך חיבוק,
כשאת עייפה ומודאגת
ותלחשי לעצמך באוזן שאת אמא נהדרת בדיוק ככה כמו שאת.

את הכלב כנראה אתם תוציאו
אז חבל על ריבים של שנים
או שתבחרו כמונו בחתולה
כי זה הכי מתאים למשפחה בהפרעה.

ברגעי הקושי תחייכי
כי היית כבר בעתיד
ועכשיו כשחזרת משם
מה את רוצה לספר לו עליו?

תודה ילד שלי על זה שלימדת אותי
איך להיות האמא שלך.
מחזיקה לך אצבעות בהגשמת החלום להיות טייס.
וגאה בך על כל הדרך שעשית
מאז שהיית קטן.

גלית פיטובסקי יצפאן

מזמן לא הייתי פה...

אל תתלוננו כשהם קטנים או מתבגרים
ויש להם התקפי זעם
תעזרו להם להכיר את הרגשות שלהם ותלמדו אותם לתת להם שמות
ולהרגיש הכל
זה יהיה הכוח שלהם
שיהפוך לרגישות לעצמם ולאחר.

אל תתלוננו כשהם מתעוררים בלילה ורצים למיטה שלכם
זה אולי זה יקח להם יותר זמן עד שישנו לילה שלם
אבל בסוף זה יקרה.
לא תהנו מזה הרבה זמן
כי הם כבר יהיו גדולים ויצאו לבלות בלילות ואתם תדאגו להם
הקיצר, אף פעם לא תשנו טוב
ככה זה כשיש ילדים.
אז לא עדיף להתכרבל איתם במיטה כשעוד אפשר ולתפוס לפחות כמה שעות שינה טובות?

אל תתלוננו שהם לא לומדים
תמצאו את הדרך לעזור להם
מורים פרטיים והרבה סנגור מול הצוות והמורים.
עוד יפתחו להם העיניים מתשוקה וסקרנות ותמצאו אותם
שקועים בתוך למידה
שבחרו לעצמם.
והנה הילד שלא פתח ספר
נמצא בקורס ולומד שבע שעות רצוף( ותודה לאלוהי הויואנס) בלי שאף אחד נדנד לו שכבר יתחיל.

אל תתלוננו שהם מביאים את החברה כל לילה ומשאירים את הכלים בכיור
למרות שהבטיחו כבר מאתיים פעם להשאיר אותו נקי.
רק תשמחו שיש להם סוף סוף ח’ברה
וכן גם חברה.
ותזכרו
את הלילות בהם בכיתם לכרית כשאף חבר מהחטיבה לא הגיע
ואת הכאב שלכם שכואב לו
גם אז, לא היה טעם להתלונן
רק להיות גב בשבילו ומקום בטוח ואוהב לחזור אליו.

אל תתלוננו שנמאס לכם ללכת לטיפול והדרכה
ולספר שוב ושוב את סיפור ההתפתחות שלו
אל תתלוננו אם זה יכביד לכם על הכיס
כי בזכות הטיפול למדתם לתקשר אחד עם השני בלי לחפש אשמים
ולמדתם על הצורך שלו ושלכם
והצלחתם לאהוב את עצמכם כהורים
ובזכות זה גם אותו כל פעם קצת יותר
ומצאתם דרכים לעזור לו
ושמרתם על מערכת יחסיים פתוחה וקרובה
והנה היום הוא כבר גדול
ומשתף אתכם בהכל
וגם כשקשה לו הוא לא מתבייש
לבקש עזרה
והוא כבר יודע שיש לו אתכם
וגם יש לו אותו שם בפנים- עם כוחות שגילה.

אל תתלוננו שאתם מסיעים אותם לכל מקום
תהנו מהזמן המשותף באוטו
תשתקו,
ככה יש סיכוי שהם ידברו אתכם שיחה אמיתית
תשימו שיר,
כך יש סיכוי שיבקשו מכם להחליף אותו ותוכלו להכיר את הפלייליסט שלהם.

אל תתלוננו שהחדר שלהם מבולגן ויש כוסות בכל מקום וסדינים שלא החליפו שבוע,
כנסו לשם מידי פעם תנקו אבק
ותודו לבורא עולם או ליקום
על זה שיש לכם ילד שעושה בלגן
כי יגיע
הרגע שהוא יהיה רחוק מעבר לים
ותכנסו לחדר שלו,
ויעלה בכם געגוע לכל הבלגן שעשה.
ועכשיו הילד
מתקשר לספר איך הפעיל מכונת כביסה
ומדיח
ועשה ארוחת ערב לכל החברה בדירה שלו.
טוב פה כבר אפשר להתחיל להתלונן. איך את כל זה הוא לא עשה בבית?????

סתם....
אל תתלוננו.

כי יגיע הרגע
שגם היא תלך לצבא
ותחזור רק פעם בשלושה שבועות עם ערמות כביסה
ותראו איך מתחת לכל הבכי כבר יש לה סיכה של מפקדת ושרוך הדרכה
ותתגעגעו לצעקות שלה
ולטריקת הדלתות
וגם לצחוק המתגלגל
ולהתכרבלות מתחת לשמיכות בסלון.

אל תתלוננו ,
הבלגן והרעש והבכי והצחוק
והסערות ועצבים והדאגות כשהם קטנים
הם הם - החיים.
אל תתלוננו,
תחבקו כל רגע חזק
כי יגיע הרגע שתיהיו חופשיים ללכת לים
בלי לתכנן או להזמין ביביסיטר
והבית ישאר נקי ומסודר קצת יותר זמן
( טוב לא ממש, כי גם אתם עושים בלגן רק שאין לכם עכשיו את מי להאשים)

ותגעגעו לכל זה.
אז אל.....

גלית פיטובסקי יצפאן

חיים עם לקות למידה מנקודת מבט שלפעמים חסרה לנו...

Hello 4th Grade - שלום כיתה ד׳ כמה מילים אתם קוראים בכל יום? מסרונים, מיילים, פייסבוק, עיתונים, ספרים - המוח שלנו מפענח סמלים ומפיק מהם משמעות. פשוט, לא?! אצל אנשים עם לקות למידה בכלל, ודיסלקסיה…