03/12/2020
אין שיחה או מפגש עם הורים שלא מדיע לסוגיית הטיפול התרופתי.
היא באמת מאד מורכבת מכל כך הרבה בחינות...
גלית מסבירה את זה מצוין. כרגיל.
שלושה סיפורים על כדור להפרעת קשב
וארבע מסקנות חשובות!!!
סיפור ראשון:
הנער שלי בן ה- 23 נסע ללימודים בחול וחזר לקחת כדור (ויואנס) שעזר לו מאוד בלימודים בתיכון.
הוא היה אמביוולנטי בנושא:
״סה״כ הכדור עוזר לי בלמידה״ הוא אמר לי.
״אבל מבחינת החברים זה קצת מבאס.״
עם הכדור אני פחות מוסח,
אבל גם פחות מדבר,
פחות מתלהב.
ואם לא סיפרתי שאני לוקח כדור,
הם בטעות יכולים לחשוב שני כועס עליהם.
כי פתאום אני לא הראשון שבא להפסקת קפה
וגם תוך כדי שיחה אני מיד מגיע לשורה התחתונה.
״איף, משעמם איתך היום״
הם אומרים לי כשאני עם כדור.
וזה מוכר לי ולו.
כי עם כדור אנחנו גם יותר,
אבל גם פחות...
פחות הנחמדים של החברה,
ויותר ממוקדים במשימה.
ולכן, כשאנחנו לוקחים טיפול תרופתי, אנחנו צריכים לבחור מה כדאי לנו באותו היום להיות.
״אז מה אתה בוחר?״ שאלתי אותו.
והוא בחר לאותו היום להיות יותר מרוכז בלמידה
ופחות בחברה.
מסקנה1: לפעמים כדי להיות יותר, אנחנו חייבים להיות קצת פחות.
מסקנה 2: תתקשרו שלקחתם טיפול תרופתי, כדי שהחבר'ה יידעו שהיום תהיו אולי קצת פחות ממוקדים בהם.
וזה קורה גם למבוגרים שאני פוגשת בקליניקה כשהם לוקחים כדור כדי להיות יעילים בעבודה, אבל הקולגות שלהם לא ממש נהנים מזה.
״באסה הכדור הזה״ הם אומרים לי.
״אי אפשר איתו וגם אי אפשר בלעדיו.״
וזה נכון שאין משהו שפותר את הכל.
כי לכל בחירה שלנו יהיה משהו שנרוויח ויהיה גם מחיר שנשלם.
אז איך נבחר?
זה תלוי.
תלוי ביום
תלוי במשימה
תלוי במה יש לנו לעשות
ובמה נרצה להרוויח באותו היום.
אבל הכי חשוב- שנדבר על זה ונברר את ההשלכות של היותר והפחות.
סיפור שני:
הם הגיעו לטיפול וסיפרו שהילד לוקח טיפול תרופתי וזה ממש עוזר לו אבל הוא מתנגד לקחת.
אמרתי לו שאני ממש רוצה לשמוע מה יש לו להגיד על הטיפול שלוקח.
והוא סיפר לי שהוא מתבאס שלא יכול לאכול את האוכל בצהרון ובגלל זה הוא לא רוצה לקחת כדור. (למרות שהוא ממש עוזר לו).
השיח בינינו עזר לנו למצוא לזה פתרון- כמו לשמור לו את האוכל של הצהרון שהוא אוהב לאח״כ.
בלי השיח הפתוח וההקשבה לצרכים שלו, הייתה להורים מחשבה שהוא מתנגד.
אבל הוא לא.
מסקנה 3: בכל פעם שעולה התנגדות יש מאחוריה קושי.
עצרו כדי לברר מה הקושי כדי שתוכלו יחד למצוא לו פתרונות יצירתיים.
סיפור שלישי:
הנער שלי התקשר מחול ואמר לי:
״אמא, לקחתי כדור ואני לא מרגיש טוב.״
״למה אתה מתכוון?״ שאלתי.
״אני לא יודע אני מרוכז בדפיקות הלב שלי וזה לא עושה לי טוב.״
״בשביל מה בחרת לקחת את הכדור היום?״ שאלתי אותו.
״אני צריך ללמוד.״ הוא ענה לי.
״אוקי, קח את הספר ביד ותתחיל עכשיו לקרוא.״
כי הכדור עוזר לך להיות ממוקד אבל אתה חייב לעזור לו לעזור לך.
שזה אומר: להתרכז במה שאתה צריך לעשות.
אם ניקח כדור ונחלום או נדפדף באינסטגרם, נמצא את עצמינו אחרי חמש שעות מרוכזים שיא,
בלא לעשות כלום.
שזה יכול להיות נחמד אבל לא בשביל זה אנחנו נעזרים בכדור.
או כמו שקורה לך- אתה מרוכז בדפיקות הלב ובפחד לקבל התקף חרדה במקום
לפתוח ספר ולהיות מרוכז בלמידה.
אחרי חמש שעות הוא התקשר שוב.
״תודה אמא״, זה ממש עזר לי שאמרת לי מיד לפתוח ספר.
במקום להתמקד בדפיקות לב ולפחד, למדתי.
מסקנה 4: הכדור הוא לא כדור פלא.
אם לא נעזור לו ונתמקד במה שאנחנו צריכים לעשות,
נוכל למצוא את עצמינו מרוכזים בדברים לא יעילים.
כמו בפחד לקבל התקף חרדה( למי שיש נטייה כזו)
או שיטוט חסר תועלת באינטרנט.
ולסיכום-
לקחתם כדור?
היו קשובים לעצמכם ולצרכים שלכם,
דברו על זה בלי בושה או אשמה,
היו קשובים לגוף שלכם,
עודדו את הילדים לדבר על זה,
ולשים לב לקשב שלהם, לגוף שלהם,
ולהשפעה של מה שהם עושים כשהם לוקחים כדור.
עזרו להם להכיר את עצמם כדי שיוכלו לקבל החלטות יעילות עבור עצמם
ודברו על הרווח והמחיר של כל החלטה.
גלית פיטובסקי יצפאן
