ברי ללוש- נוצה כחולה

🌿 ניחוחות הבריאה 🌿
לאחרונה אני מוצאת את עצמי נשאבת יותר ויותר לעולם השמנים האתריים.
אני לומדת, חוקרת, מתנסה — ובעיקר נהנית לגלות בכל פעם מחדש כמה חוכמה טמונה בטבע.
🌱
כל שמן מביא איתו ניחוח אחר, איכות אחרת וחוויה אחרת. יש כאלה שמרגיעים אותי, כאלה שמעוררים, כאלה שאני פשוט אוהבת את הריח שלהם — ויש כאלה שמפתיעים אותי בכל פעם מחדש ומרפאים.

כמי שעובדת שנים עם גוף, רגש, תודעה ואנרגיה, אני אוהבת לגלות עוד דרך שבה הטבע יכול להשתלב בעבודה ובחיי היום־יום שלי.

אני עדיין לומדת. עדיין מגלה. ועדיין מתרגשת מכל בקבוק קטן שנפתח ומביא איתו עולם שלם. 💜
בכל עלה, שורש ופרח טמונה חוכמת הבריאה.
וזה בדיוק מה שאני אוהבת כל כך בעולם הזה. 🌿🦋

בן בתיה ומשה, נולד ביום כ"ח בתמוז תרפ"ט (5.7.1929) בתל- אביב. למד בבית-הספר "הכרמל", בבית-הספר התיכוני למסחר, ובסיימו את הגימנסיה "השכלה" עמד בבחינות המועצה הארצישראלית ללימודים גבוהים. היה חבר "המכבי הצעיר", הצטיין בפעולות חג"ם (חינוך גופני מורחב) והצטרף ל"הגנה". בכל שנות לימודיו בבתי-הספר הצטיין בספורט ובשנת תש"ה הגיע צוותו למקום הראשון ב"מירוץ שליחים" של תלמידי הארץ בעוברו מרחק של 4x100 מ' ב-52.9 שניות. הצטיין גם בתחרויות אתלטיקה קלה, בכדורגל ובאיגרוף. משסיים את לימודיו בארץ עמד לצאת להשתלמות באוניברסיטה בארצות-הברית, במכון להנדסה, ואף רישיון-הנסיעה כבר היה בידו. באותו זמן גברו רדיפות הבריטים בארץ, ועמוס, שהיה צמא לפעולות, פרש מה"הגנה" והצטרף למחתרת אצ"ל ומאז הקדיש את חייו למחתרת. היתה לו שאיפה לייצר אמצעי-מלחמה והיה שוקד על ספרי כימיה, כדי לשכלל את נשק הלוחמים.

בליל השמחה ברחובות תל-אביב, עם בשורת החלטת עצרת האו"ם ב-29.11.1947 על חלוקת הארץ, אמר להוריו, ששאלוהו על הסתייגותו משמחה זו: "עוד נכונו לנו ימים קשים". עם התחלת הקרבות בתל-אביב גויס לקרב בדרגת "סגן" (כינויו המחתרתי היה "יהוידע") ולא פעם היה מרחיק לחדור ליפו, לשם הכנת מרשמים לקראת הקרב. כשגברו ההתקפות מעבר אבו-כביר ושכונת שפירא נשלח לשם עם יחידתו ותקף את האויב ברימונים. ביום כ"ט באדר ב' תש"ח (9.4.1948) כשנפצע בידו שהחזיקה ברימון, גחן בגופו על הרימון לבל יפגע בהתפוצצותו בחבריו וכך הציל בדמו את חייהם. הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בנחלת יצחק.

מכתב לדודי :
דוד עמוס יקר, אומנם מעולם לא נפגשנו ,אבל אתה חי וקיים בתוכי, רוצה לספר לך דוד יקר שהמדינה שחלמת קמה, ויש לנו לעם ישראל מקום לחיות בו.
מדינה של בני ישראל , ישר-אל. להגיד שמשהו השתנה? עדיין נלחמים על כל פיסה של המדינה הקטנטונת שלנו, בוכים על החיילים ועל המשפחות.
רצית ונלחמת למען מדינה מלוכדת ואוהבת . גם אני ממשיכה להתפלל לאחדות עם ישראל. שנדע לאהוב אחד את השני, שנחיה בשמחה ואהבה אחד לשני, שנשחרר את השנאה ונוכל לחיות בשלום פנימי וחיצוני.
תודה לך ולכל החיילים והחיילות על הנתינה שלכם🙏