23/06/2021
את הפוסט הבא כתבתי בשבוע הספר בשנת 2014.
מאז עברו די הרבה מים בנהר, אבל הבסיס נשאר בסיס...
על שלושה ספרים:
בימי צעירותי הסוערים חיפשתי תשובות לתהייה הזועמת שבי לגבי מהות קיומי עלי אדמות.
ואז הגיע לידי ספרו של ויקטור פרנקל "האדם מחפש משמעות", והציג בפניי גישה אקזיסטנציאליסטית לחיים.
משפט המפתח בספר היה "אם יש לך למה, אתה יכול לשאת כל איך".
המשפט הזה הותיר בי רושם עז והחייה בי תחושה של שליטה בחיי.
הוא החזיר לפתחי את הבחירה האישית במשמעות לחיים, בעולם שנתפש בעיניי באותה התקופה כחסר היגיון בכל היבט.
זה היה רעיון חזק ביותר מבחינתי.
הרגשתי שלא משנה עד כמה חוויית החיים היא אבסורדית בעיניי, ברגע שאגדיר סיבה לקיומי, וברגע שאחליט מהי מטרת חיי, אגיע אליה, ללא תלות באטמוספירה החיצונית לי.
ובכל זאת... העצמאות חסרת הפשרות הזאת לא פתרה עבורי את תחושת התלישות.
היא העניקה לי דרך נוספת להתמודד, אך עדיין נותרה בי הכמיהה להבין מהו החלק שלי בדבר הגדול והעלום הזה שקיומי האישי הוא חלק ממנו.
היה לי ברור שהוא ישנו, רק שלא הבנתי אותו, וגם ממש לא הסכמתי איתו על מה שקורה פה.
את המענה לחיפוש המהות שמעבר למציאות הנגלית סיפק עבורי ספר הספרים – הלא הוא התנ"ך.
הוא היה מסתורי וחכם, מתוחכם ואינטליגנטי, צבעוני מאוד ומורכב, ובעיקר כאמור - אניגמטי.
בקיצור... הוא גילה עבורי טפח והסתיר טפחיים.
בכל פעם שגיליתי תובנה חדשה, הבנתי בסיכומו של דבר שהיא מסמאת את עיניי עוד יותר מבתחילה.
החיפוש נותר חיפוש במסווה של תשובות לכאורה.
ההבנות התבררו כחידות המנוסחות כאקסיומות. ולראיה – צאו וראו כמה פרשנים עוסקים בביאור המקרא.
התנ"ך היה ונותר בעיניי ספר הספרים, בזכות הלהטוטנות שאצורה בו והראייה העמוקה אל נבכיי האנושיות. שלא לדבר על השפה... על הפואטיקה המאלפת... בשלב מסוים בחיי אפילו יצרתי ערכת קלפי מסרים על-פי פסוקים מספר בראשית – "ראשית חכמה" כיניתי אותה. אכן ראשית בלבד, כפי שלמדתי בהמשך דרכי.
זה לא הספיק מבחינתי להישאר בחיפוש.
עד כמה שהמסתורין שאופף את החיפוש הוא רומנטי, ולמרות הכוח שטמון בו כמניע לגילוי - לא יכולתי להסתפק בזה.
הדרך הובילה אותי אל מחוזותיה של תודעת העל.
השפה בתקשורים של תודעת העל היא... איך לומר...? לא עילוי.
לרוב משובצות בה שגיאות לשוניות מצמררות (בייחוד עבור מי שעסקה בעברה בהוראת הלשון לזאטוטים ובני הדור הצעיר).
וכאילו שלא די בזה, התקשורים מתומללים לספרים כמות שהם מבלי שעברו שיפוץ או הגהה, וכך, לזוועות הלשוניות הקיימות מתווספות טעויות מעצם תהליך התמלול.
ההבנות שעולות בתקשורים מוגשות בצורה הכי פשטנית שאפשר להעלות על הדעת, תוך שימוש בדימויים מוחשיים מחיי היומיום המוכרים.
עולם הסיבות מוצג במערומיו, נטול כל עלה תאנה, על כל הטוב והקשה שבו, והוא מחובר בקשר בלתי אמצעי למציאות ולהתנהלות הארצית האישית והגלובאלית.
כל מה שאי-פעם התאוויתי לדעת דרך הקלפים... הנומרולוגיה... הכירולוגיה וכל כלי המיסטיקה המצויה, הונח לפניי גולמי ונא.
לא מעובד. לא מבושל. לא מתובל.
הכלים שטיפחתי באמונה רבה כל-כך, התבררו כידע חיוור אל מול מבט העל הבהיר.
הישירות השקופה והבוטה לעיתים, של המיידעים הותירה אותי המומה.
משמעות הקיום התערטלה לעיניי בלי בושה. לא עוד משמעות ערטילאית, נשגבה ובלתי מושגת. אלא אמת פשוטה בגובה העיניים. לא בארמית ולא בחידות, אלא בעברית מודרנית מקולקלת.
היה קשה. היה מטלטל.
נאלצתי לאתחל מחדש את כל הידע ואת כל מערך האמונות שרכשתי בחיים כדי להצליח להבין את הדברים.
אבל בתכלס'... סוף סוף קיבלתי תשובות!!!
תשובות ישירות, כנות, בהירות וברורות.
תשובות שפתרו עבורי גם את כתב הסתרים המקראי הסבוך.
חשוב מכך, קיבלתי הכוונה ליכולות הנטועות בי ובכל אדם, וכלים אופרטיביים למימוש עצמי נכון בחיים.
והיופי...? איפה היופי בסיפור הזה...?
היופי הוא לא בסיפור הזה.
היופי הוא עלי - עכשיו שיש בידי את הידע והכלים, בידיי גם הבחירה אם להפוך למאסטר-שף ולממש את הווירטואוזיות שלי עלי אדמות כדי להפוך את חומרי הגלם הבסיסיים לסעודת מלכים.
אז כמו שאתם מבינים, הספר הרביעי הוא סיפור חיי. את המשמעות (נראה לי) כבר הבנתי.
נגמר החיפוש
הזה...
עכשיו נותר לי לחפש את האיך.
לא לשאת אותו – ליצור אותו ולברוא!
והסיפור שלכם...?
*תודעת העל - ידע שהביא לעולם זאב אבירז בתקשוריו הרבים.
