היי :) אני סימור, נשואה ואמא לשניים.
מאז שאני זוכרת את עצמי הסתקרנתי מאוד מעולם הנסתר, מהות הקיום שלנו, ייעודנו והתכלית שלשמה באנו לעולם.
תהליך החקר הממשי שלי אל מול העולם ומול עצמי התחיל אי שם בגיל 17. שם, התחלתי לשאול המון שאלות שבערו בי עוד בהיותי ילדה וחיפשתי בשקיקה במקורות שונים כל פיסת מידע שתענה לי עליהן.
כחלק מתהליך הלמידה שלי, העברתי את עצמי תהליכים שטרם ידעתי להסבירם, ללא כותרות וללא צורות שפשוט נבעו מתוכי.
שמתי לב שבמשך חיי הצעירים והבוגרים בער בי הרצון לעזור לאנשים, להדריך אותם ולאפשר להם לראות נק' מבט נוספת על חייהם.
בכל מקום שאליו הגעתי מצאתי את עצמי נוגעת באנשים רבים וקיבלתי מכך סיפוק רב.
הבנתי שזהו ייעודי בחיים אך הרשיתי לעצמי להשתעשע במחשבה שיש עוד זמן ועכשיו, כשהילדים קטנים זה קצת פחות הזמן המתאים.
בהריון השני שלי עם בתי הקטנה, נאלצתי לצאת לשמירת הריון ודווקא שם, כאשר נכפה עלי לעצור הכל ולהתבונן פנימה, הבנתי שאין זמן נכון. תמיד יהיו לנו תירוצים משלנו למה לא עכשיו ולמה זה לא כדאי. לדבר הזה קוראים פחד.
הבעיה עם פחד היא שהוא מאוד ערמומי. הוא לובש בגדים יפים ועוטף עצמו בשכבות ומשטה בנו כדי שנאמין שטוב לנו ככה.
לאחר כמה שיחות חשופות וכנות עם עצמי, החלטתי לנצח את הפחד.
עזבתי עבודה, מקצוע, קריירה והחלטתי לצאת למסע. מסע בו רכשתי כלים פרקטיים שחידדו לי את מה שהיה קיים בי בכדי שאוכל לגעת בכמה שיותר אנשים.
בפעם הראשונה בחיי הצלחתי לראות את עתידי בבירור כי עכשיו זה נכון. עכשיו זה מדויק.
החלטתי לפתוח עסק בכדי לתת ביטוי למתנה המדהימה שקיבלתי ולהעביר את הטוב הזה הלאה.
פילוסוף סיני בשם קונצופיוס אמר "תבחר עבודה שאתה אוהב ולא תצטרך לעבוד יותר אפילו יום אחד בחייך"
אז אני אחדד ואומר – תבחר לגלות את ייעודך בעולם ולא תצטרך לעבוד אפילו יום אחד בחייך :)