שרל'ה אשרם לראות-להבין-לנוע

חבריי לכיתה לעגו לי כי הייתי הבן של אוספת האשפה – אבל בטקס הסיום אמרתי רק משפט אחד… וכולם השתתקו והתחילו לבכות.
שמי ליאם (בן 18). מאז שאני זוכר את עצמי, החיים שלי הריחו מסולר, אקונומיקה והפנים של משאית זבל.
אמא שלי הייתה סטודנטית לסיעוד, נשואה ובעלת עתיד – עד שאבי נפל באתר בנייה.
כך היא הפכה בשכונה ל“אשת הזבל”.
בבית הספר קראו לי „הילד של אשת הזבל”.
אף אחד לא רצה לשבת לידי. כשעברתי במסדרון, חברי הכיתה סתמו את האף בהפגנתיות. אף פעם לא היו לי חברים, אבל מעולם לא סיפרתי לאמא שלי – היא הייתה משוכנעת שיש לי חברים טובים בבית הספר, ולא רציתי לפגוע בה.
כך עברו כל שנות הלימודים שלי.
כולם התכוננו לטקס הסיום, חוץ ממני. כבר היה לי תכנון, כדי שהיום הזה יהיה בלתי נשכח עבורי ועבור כולם.
כשהגיע תורי לשאת את נאום הסיום, ניגשתי עם המיקרופון למרכז האולם וקראתי בקול:
״אמא שלי אוספת כבר שנים את הזבל שלכם – והיום אני כאן כדי להחזיר לכם משהו שכולכם זרקתם.........כבדו את אביכם ואמכם

כולם מכירים אותו כבמאי ההוליוודי הגדול בעולם, אבל עבורנו הוא הפך בשנים האחרונות פשוט ל"קוונטין מרמת אביב". הסיפור המרגש באמת הוא לא רק העובדה שהוא בחר לקשור את גורלו בגורלה של דניאלה פיק ולהקים כאן משפחה, אלא האופן שבו הוא התייצב לצדנו ברגעים הכי קשים.
במהלך המלחמה, כשהעולם כולו רעש והוליווד מילאה פיה מים, טרנטינו לא היסס. הוא לא רק נשאר בארץ בזמן שרבים עזבו, אלא תועד כשהוא עובר בין בסיסי צה"ל בדרום כדי להעלות את המורל של הלוחמים. הוא הגיע בלי צוותי צילום, בלי יחסי ציבור ובלי גינונים של כוכב. הוא פשוט עמד שם, בגובה העיניים, הצטלם עם חיילים, הקשיב לסיפורים שלהם ונתן להם להרגיש שגם הבמאי הכי גדול בעולם רואה בהם את הגיבורים האמיתיים.
בראיון שהעניקה דניאלה פיק בסוף 2025, היא חשפה שכשנשמעו האזעקות והטילים עפו מעל הבית, קוונטין סירב בתוקף לשמוע על עזיבה. הוא אמר לה משפט אחד שנחקק בלב של כולנו: "אם משהו יקרה, אני אמות כציוני". הוא לא רואה בישראל תחנה זמנית או מקום נוח לחיות בו, הוא רואה בה את הבית שלו, והוא מוכיח את זה בכל יום מחדש – אם זה כשהוא הולך לגינה עם הילדים בתל אביב או כשהוא מתייצב לצד העם היהודי בשעתו הקשה ביותר.
לראות אגדת קולנוע בסדר גודל כזה בוחרת בערכים, בשייכות ובאהבת ישראל ללא תנאים, זה פשוט מעורר השראה. קוונטין הוא הוכחה שציונות היא לא עניין של מוצא, אלא עניין של לב.
רוצים לשמוע עוד סיפורים מעוררי השראה על האנשים שכולנו אוהבים? הצטרפו אלינו לדף ועקבו אחרינו!

תשתפו את זה, מגיע לפוסט הזה להגיע לכל העולם.

כולנו מכירים את חיים אתגר כמי שנלחם בנוכלים וחושף עוולות, אבל הסיפור האמיתי הוא מה שהוא עושה אחרי שהמצלמות של "יצאת צדיק" או "המתחזים" כבות. במהלך שנת 2025, חיים נתקל במקרה של קשישה ערירית שנפלה קורבן לעוקץ אכזרי שבו איבדה את כל חסכונותיה. המקרה הזה לא נכנס לשידור מסיבות משפטיות, אבל חיים לא יכול היה להמשיך הלאה.
במשך חודשים, חיים פעל בשקט מוחלט כדי לשקם את חייה. הוא לא רק גייס עבורה תרומות מאנשי עסקים שהוא מכיר, אלא הגיע אליה הביתה בכל יום שישי עם חלות ואוכל חם כדי לוודא שהיא לא לבד. כשהבין שהדירה שלה במצב רעוע, הוא רתם חברים מהתחום ושיפץ לה את הבית מהיסוד – הכל על חשבונו ובזמנו הפרטי.
הוא עשה את כל זה בלי פוסט אחד באינסטגרם, בלי קרדיט בטלוויזיה ובלי לבקש תודה. באחד המקרים הוא אפילו ליווה אותה לבית החולים ושהה לצידה בחדר המיון לילה שלם כי לא היה לה אף קרוב משפחה אחר שיחזיק לה את היד. לראות אדם שכל היום עוסק בצדק על המסך, בוחר לעשות חסד טהור מאחורי הקלעים, זה פשוט מעורר השראה. חיים הוא הרבה יותר מעיתונאי חוקר, הוא איש עם מצפון וסולידריות שנדיר למצוא.
רוצים לשמוע עוד סיפורים מעוררי השראה על האנשים שכולנו אוהבים? הצטרפו אלינו לדף ועקבו אחרינו!

זאת רבקה גניש. בת 85, ניצולת שואה ועיוורת. לפני חודש סיפרנו לכם כאן על הבקשה היחידה שלה: פשוט להמשיך לעבוד.

25 שנה שהיא קמה כל בוקר לעבודה שהיא כל כך אוהבת במפעל המוגן ״המשקם" בנתניה, אבל שינויים במערכת הובילו לסגירת מחלקת העיוורים. רבקה לא התעקשה לעבוד בשביל הכסף, אלא בשביל להרגיש משמעות ובעיקר בשביל הנשמה.
מאז אנשים טובים פנו וניסו לסייע, אבל בשבוע שעבר המחלקה נסגרה באופן סופי.
בשירות התעסוקה בנתניה התרגשו מהסיפור של רבקה, הם ליוו אותה במשך כל התקופה והיום קרה הדבר המדהים - רבקה, בגיל 85, התחילה עבודה חדשה.

רוני, מבעלי מפעל הטקסטיל הביטחוני ד. יולנד בנתניה, שמכיר מקרוב את עולם המוגבלויות כאבא לבן עם שיתוק מוחין ועיוורון, התרשם מהמוטיבציה האדירה של רבקה והחליט לקלוט אותה אצלו לעבודה למרות שלא מדובר במפעל ייעודי לבעלי מוגבלויות. המסר של רוני לבעלי עסקים: אל תחששו לשלב מבוגרים ובעלי מוגבלויות גם אצלכם.

איזה אנשים מדהימים יש לנו
בהצלחה רבקה האלופה ❤️

ברוכות הבאות לבית שלי🩷 הבית של עידה המקום בו תמצאו כל מה שאתן צריכות לעיצוב הבית שלכן והגיע הזמן לעובדות ומספרים: מעל 50 דגמים של ספות, בכל מידה ובכל בד שתבחרו, כל ספה מגיעה גם עם שזלונג. עשרות כורסאות, וגם כאן התאמה אישית מלאה, כורסה פרחונית, מפוספסת או משובצת, עם מעל 2,000 בדים שונים לבחירה. מעל 100 שטיחים, 538 גופי תאורה בהתאמה אישית, ועשרות דגמים של קונסולות ושידות, מבחר חדרי שינה וכמובן גם פינות אוכל במבחר סגנונות. אביזרי עיצוב… אוי כמה שאנחנו אוהבות אביזרי עיצוב. כריות נוי? ברור שכבר אמרנו. וטפטים… עשרות קטלוגים, אינספור סגנונות וצבעים כאלה שמשנים חלל ברגע.” מה נותר לכן לעשות? זה להקיש בוייז הבית של עידה ולהגיע #הוםסטיילינג #טיפים #מעצביפנים #טיפים #עיצובפניםואדריכלות מעצבתפנים הביתשלעידה הלבשתבתים הלבשתהבית עיצובים טיפים הוםסטיילינג מעצביפנים צבעים בתיםיפים חנותעיצוב טיפיםלעיצוב עיצובהבית viral reel reels instgram all_israel ig_israel homestyling homeinspiration decoration roominterior homestyling

אז מי עוד לא שמע על סטיבן ג’נקינסון?
מורה ומשורר של חיים ומוות.
ב״שותפים למסע״ אנחנו פוגשים את עבודתו שנים דרך הספרים, ההרצאות והעדות שלו על מה זה אומר למות חכם, ומה זה אומר לחיות כך שלא נצטרך להתנצל על הפגישה האחרונה שלנו עם העולם.
ביקורו בארץ הוא הזדמנות להקשיב, לשאול, ולגעת באומנות של פרידה שאינה רק סוף, אלא דרך להיות אדם.
סטיבן ג’נקינסון אינו מדבר על מוות. הוא מדבר על האחריות לחיות. על להעז לחיות את החיים במלואם.
אנו מזמינים אתכם לפגוש את השאלות הגדולות בלי קיצורי דרך ובלי ניחומים מהירים.
כבר שנים שאנו קוראים את סטיבן ג’נקינסון, (יש האומרים שהוא כתב את "התנ"ך" של נושא הליווי הרוחני) ומוצאים בו מורה אמיץ.
יש בו שילוב נדיר של שירה, עדות, ומבט שמסרב לוותר על המשמעות גם כשאין פתרון.
מוזמנים להיכנס, להירשם, הכול בנדיבות הלב.

ידע שעובר דרך הידיים, דרך החיים בכפר, דרך תרבות, והופך ללמידה חוויתית ומשמעותית - מאישה מבוגרת לילדים סקרנים. בית אמבוסה- מיזם תיירותי-חברתי של עמותת חברים בטבע- נמצאים גם בתכנית גפן של משרד החינוך. פרטים נוספים באתר שלנו או אצל הדס - 054-438-9568

הכירו את ד"ר דקלה מצליח, שהגיעה היום למשמרת במרפאה הניידת שלנו, במרכז יום באשדוד.
במהלך היום העניקה ד"ר מצליח טיפול רפואי מקצועי ורגיש לשורדי שואה.
ד"ר מצליח שיתפה בסיום:
“יצאתי לתת עזרה רפואית לאנשים שלרוב לא רואים. חזרתי עם תזכורת כואבת לכמה מעט צריך כדי לעשות כל-כך הרבה טוב.”

תודה לך, ד"ר דקלה מצליח היקרה, על המסירות והמקצועיות עבור האנשים שמאחורי הסיפור.

גם אתם יכולים להצטרף לעשייה עם משמעות:
הצטרפו למאות רופאות ורופאים שמעניקים טיפול אישי לשורדי שואה בכל הארץ.

לפרטים והצטרפות:
https://did.li/LEMAANAM

Claims Conference in Israel ועידת התביעות בישראל קרן דניאלי

שיעור בנדיבות: המורה שהקימה בבית הספר בוטיק בגדים חינמי לתלמידים

מיכל מזרחי, מחנכת ומורה למתמטיקה בקריית החינוך אורט סינגאלובסקי בתל־אביב יזמה פרויקט חינוכי שבו הקימה עם תלמידיה חנות בגדים קהילתית בבית הספר.

החנות היא מעין בוטיק אופנתי: הבגדים נתרמים, עוברים מיון, קיפול וסידור על ידי התלמידים, ומוצגים בצורה מכבדת ואסתטית.

תושבי השכונה ותלמידים יכולים להגיע לחנות, לבחור פריטי לבוש שונים ולקחת אותם ללא תשלום - בלי תחושת צדקה או מבוכה.

במסגרת הפרויקט התלמידים לומדים על אחריות חברתית, שימוש חוזר בבגדים, יחס מכבד לאנשים המתקשים כלכלית. וגם מתנסים בניהול מעשי, קבלת החלטות על סידור החנות, תורנויות, פרסום, ושיחה עם לקוחות.

ידיעה שמחממת לב ומזכירה מהי ערבות הדדית

במג׳דל שמס, על גבול הצפון ובסמיכות לגבול הסורי, מוצבת כבר מספר חודשים פלוגת מילואים האחראית על שמירת האזור. הלוחמים פועלים בתנאים לא פשוטים!
גשם, רוחות, קור ולילות ארוכים של דריכות מתמדת.

בתוך המציאות הזו בולטת דמות אחת מהיישוב: גברת מונה.
מונה, תושבת המקום, בחרה לקחת חלק בדרך שלה. מדי יום היא דואגת לבשל ללוחמים אוכל חם וטרי מהמטבח הדרוזי, ומביאה אותו אליהם לשטח.

מדובר במחווה אזרחית פשוטה אך משמעותית, שנעשית בהתמדה, בלי בקשת תמורה ובלי חיפוש פרסום.
עבור הלוחמים, זהו הרבה מעבר לארוחה,זו תחושת בית, הערכה ותזכורת לכך שהעורף רואה ומוקיר את עשייתם.

המעשה של מונה הוא דוגמה חיה לערבות הדדית ולכוח שיש לאזרחים לחזק את מי שעומדים בחזית.
יש מה ללמוד מזה ❤️

חזרה לאיזון כשבפנים הכל סוער וגועש
הזמנה למפגש בהנחיית יונתן דומיניץ

במפגש זה ננסה לראות כיצד ניתן לפגוש אחרת את הסערות הרגשיות והטלטלות הפנימיות, וכיצד ניתן ליישם הקשבה, חכמה וחמלה כדי לנוע לקראת איזון פנימי אל מול המציאות הכאוטית, חוסר הבטחון וחוסר הידיעה שנוכחים בחיינו בימים מאתגרים אלו.

אנחנו מזמינים אתכם למפגש ביום רביעי 22 בנובמבר בשעה 19:00 בזום.

להרשמה למפגש > https://wkf.ms/3udokq0

מוזמנים להעביר באהבה 🩵 להצטרף לקבוצה השקטה לקבלת עדכונים > https://chat.whatsapp.com/H7919WQtCcCELw4FCsBUZi

מצפים להיפגש,
השותפים למסע 💙