03/08/2026
" הסוד הוא להיות כל כך שקופה, שאף אחד מהמורים לא פונה אלייך"
לפני כחודש הגיעה אליי לאבחון ילדה בת 12.
כבר במפגש הראשון משהו בהתנהלות שלה טלטל אותי. היא התקשתה להביע את עצמה, נמנעה מקשר עין, השתטתה לא מעט, וכמעט לא הצלחתי ליצור איתה תקשורת.
אני מודה שיצאתי מהמפגש עם לא מעט סימני שאלה. לרגע אפילו חששתי שאולי אני בכלל לא הכתובת המקצועית עבורה. התפקוד שראיתי עורר בי מחשבה שאולי מדובר בקושי קוגניטיבי משמעותי, כזה שמצריך הערכה מסוג אחר.
אבל לצד כל זה ראיתי גם הרבה פגיעוּת, והחלטתי לתת לעצמי ולה עוד הזדמנות.
למפגש השני כבר הגעתי אחרת. הורדתי מעצמי את הלחץ להספיק "לאבחן", והחלטתי שקודם כול אני רוצה להכיר את הילדה שיושבת מולי.
ואז הכול השתנה...
כששאלתי אותה איך היא מסתדרת בכיתה עם קשיי הלמידה שלה, היא ענתה לי משפט שלא יצא לי מהראש: "הסוד הוא להיות כל כך שקופה, שאף אחד מהמורים לא פונה אלייך."
באותו רגע הבנתי שאני פוגשת ילדה עם מודעות עצמית עמוקה, ושמאחורי ההתנהגות שראיתי מסתתר סיפור אחר לגמרי.
במפגשים הבאים הלכו ונחשפו הכוחות שלה. כאלה שלא היו מתגלים אילו הייתי מסתפקת ברושם הראשוני או רק בתוצאות המבחנים.
בסיום התהליך הייתה לי הזכות לשקף לה את החוזקות שלה. לראות איך היא שומעת בפעם הראשונה סיפור אחר על עצמה.
בדרך הביתה חשבתי על כל השיח סביב הבינה המלאכותית. אין לי ספק שהיא תשנה את הדרך שבה אנחנו עובדים, וגם במקצוע שלי היא תהיה כלי משמעותי.
אבל המפגש הזה הזכיר לי משהו חשוב -
אפשר לנתח נתונים.
אפשר לזהות דפוסים.
אפשר להפיק דוחות.
אבל יש רגע אחד שקודם לכול זה – הרגע שבו אדם מרגיש שמישהו באמת רואה אותו🩷
ורק מתוך הקשר הזה אפשר לפעמים לגלות את מה ששום מבחן, ושום אלגוריתם, לא יצליח לראות לבדו.
טליה כהן , מאמנת אישית, מאבחנת דידקטית, מומחית בלקויות למידה M.E.D
