אביגיל קליין - מלווה אנשים בצמתי חיים

28/05/2019

הראיון המלא

גל השריפות מסוף השבוע האחרון העלה לא מעט סיפורים מרגשים אבל סיפור כזה עוד לא שמענו: אישה שהגיעה לבדוק מה ניתן להציל מביתה שנשרף והשאירה את התינוק אצל אישה זרה שהתגלת....

07/01/2019

חמארה

02/01/2019

מבלי לשים לב הפכת להיות האדם שפוגע בך !

כשאני מבינה איך משהו מגיע אליי אני מבינה שהצלחה של אחר לא באה על חשבוני
וזה לא מפריע לי ליצור את החוויות שלי , ולא מקטין את חלקי בשום צורה

רק אני יוצרת את המציאות שלי.
בדרך שבא אני מנהלת את המחשבות שלי !!!!!
הערב מתקיים ערב השקה לחמארה. שהתחילה כמחשבה בערב חברות ויין לפני חודש בדיוק. שיעור מס 1 יוצא לאויר.
מדובר ביוזמה חדשנית לנשים לעזור להן לעזור לעצמן.
כרגע התוכנית בהרצה, כל מי שמעוניינת לשמוע פרטים אנא כתבי בפרטי.
יום נפלא
אביגיל

21/11/2018

אם לא תיכנס למקלחת עכשיו, גם אני גם לא אתייחס לבקשות שלך"
כך אמרתי אתמול לבני,
מכירים את זה שכשאנחנו רוצים להניע את הילדים שלנו ואנחנו לא מוצאים איך, אז אנחנו משתמשים ב" אם לא...אז.."?

איך התניות ואיומים פוגעים בילדים ובמערכת היחסים שלנו איתם??
***
חזרה לאתמול- כבר באותו רגע ידעתי שזו שטות, אבל זה היה חזק ממני.

הוא הסתכל אלי לבדוק כמה אני רצינית, חשב מה המחיר שזה יכול לעלות לו ונכנס למקלחת.

הפעם זה עבד, השגתי את מבוקשי, אז למה אני מרגישה עם זה רע??

יכול להיות שהפסדנו משהו אחר?
מה קרה שם שגרם לו להתרצות ולהקשיב לי?

בהלה!!!
הפעלתי את מערכת הבהלה שלו שאומרת לו:

"זהירות! ההיקשרות שלך בסכנה. אתה לא יכול להרשות לעצמך לאבד אותה.
אם לא תכנס למקלחת אתה מסתכן שהיא לא תתייחס אליך ולא תענה לבקשות או לצרכים שלך"

האם היה זה אקט חינוכי מצידי?
האם בפעם הבאה הרצון הזה לקום להתקלח ינבע מתוכו? סביר שלא.

**שימוש במערכת הבהלה אמור לשרת אותנו רק במקרים שבהם מדובר בסכנה** כלומר:
אם הילד רץ לכביש, מתקרב לחשמל או מרביץ לאחותו.

אם נשתמש במערכת הזו כל פעם שנרצה שהילד יקשיב לנו , במקרים שאינם דורשים זהירות, יהיו לכך 3 השפעות:

1. שחיקה של מערכת הבהלה:
להתניות ואיומים יש תאריך תפוגה. אם נשתמש בבהלה יותר מדי, באיזשהו שלב זה כבר לא יעבוד לנו (גם במקרים שבאמת נרצה להגן עליהם). אצלי זה עבד הפעם כי אני לא עושה את זה לעיתים קרובות. אבל עוד כמה ימים כאלה ואצטרך למצוא איום חדש..

2. פגיעה במערכת היחסים:
כשמדברים לילד בהתניות ואיומים, מלמדים אותו שהוא אמור לציית לנו, שיש תנאים לאהבה או לקבלה שלנו אותו, שיש דברים שיכולים לאיים על הקשר שלנו.

3. פגיעה בצמיחה והתפתחות:
כשילד נמצא יותר במדי בהלה, כשהוא לא יכול "לנוח על זרי הדפנה" בקשר איתנו, המוח שלו מאותת לו להפנות את המשאבים לשמירה על הקשר, על מערכת היחסים לדמות ההיקשרותית, במקום להתפנות לתהליכי צמיחה והתפתחות.
הניסיון מראה לי שזה פתרון שעובד ברמה הרגעית, אבל לא כדאי לי להשתמש בו לעיתים קרובות כי המחיר הוא גבוה.

אז מה כן??
אני יכולה לתת לכם רעיונות שעבדו לי כשהם היו יותר קטנים (תופסת למקלחת, שק קמח, לקחת אותו בקפיצות צפרדע, להציע לו משחק מים וכו).
כשהם גדלים, זה יותר מורכב. צריך לעזור להם למצוא את המוטיבציה הפנימית, (אחרת כל יום יהיה אותו ויכוח ).

אבל בסופו של יום, מה שיקבע אם הילד שלנו, לפחות חלק מהפעמים, ירצה לשתף פעולה ולהיות טוב עבורנו, זה איכות ועומק הקשר שיש לו איתנו .

ממש כמו בני זוג. ככל שהקשר חזק ועמוק, כך אנחנו רוצים לשתף פעולה ולעשות יותר אחד למען השניה.

וגם אם הילד שלנו לא עושה מה שהיינו רוצים שיעשה (נגיד להתקלח או לסדר את החדר), זה לא הופך אותו לילד לא מחונך או אותנו להורים חלשים אם נחליט לא להתעקש ולשים את מערכת היחסים מעל הכל.

ההיפך הוא הנכון. מערכת היחסים היא מעל הכל!

ואם נתמיד בזה, נראה שגם שיתוף הפעולה משתפר- ומרצון ❤️

הילה דותן

23/10/2018

למה דווקא כשהם מתנהגים הכי לא יפה - כדאי לנו להיות שם בשבילם?

עבורי, התובנה על הנושא הזה עשתה שינוי עצום, כשזה נחת לי על הלב זה שינה לי את ההורות מקצה לקצה, ולא רק את ההורות.

אז...
חזרתי הביתה איזה יום אחה"צ,
נכנסתי הביתה ומיד התסכול התחיל לצוף ולעוף על כל מי שהיה סביבי כמעט בלי הבחנה. הייתי חסרת סבלנות, דברים קטנים עיצבנו אותי, כל דבר הרגיז אותי, אומנם לא הרבצתי לאף אחד אבל הייתי מאד לא נעימה ועצבנית.

במילים אחרות - הייתי כל כך עמוסה שהרציונל שלי לא הצליח להשתלט על הרגש החזק. אבל את זה לא יכולתי לומר לעצמי באותו זמן מפני שכמו שאמרתי - הרציונל לא היה בתפקוד מי יודע מה...

ברור שהייתי מודעת להתנהגות שלי והרגשתי איתה מאד לא טוב, הבנתי בדיוק למה היא גורמת ומה מרגישים בני המשפחה שסביבי ובכל זאת, הרגש היה חזק יותר באותו זמן והיה גבול לכמה שיכולתי לשלוט

ומה שלא עובד אצלנו, בטח שלא עובד אצל ילדים, שהרציונל שלהם עוד הרבה פחות מפותח.

הנטייה שלנו היא לחשוב שכשילד מתנהג בצורה לא טובה - מרביץ, מעליב, משקר, לא משתף פעולה, מתחצף - כדי שההתנהגות הזו לא תחזור על עצמה או תחזור על עצמה פחות, כדי שהוא ילמד לקח ויפנים שכך לא מתנהגים, אנחנו אמורים להראות לו שאנחנו לא מסכימים איתה.
נדמה לנו שככל שנהיה תקיפים יותר כך הוא יפנים יותר.
אנחנו כועסים או מפרידים אותו מאתנו (לך לשבת בצד, לך לחדר, עונשים למיניהם) או פוצחים בהרצאה מוסרית ומחנכת או מנסים ללמד אותו לקח. במקרה הפחות טוב, אך האנושי לגמרי, אנחנו מתפרצים עליו ממש.

במילים אחרות:
אנחנו חושבים שאנחנו צריכים לחזק התנהגויות חיוביות ולעשות ההפך עם התנהגויות שליליות ושזה מה שיכחיד אותן.
ההנחה הזו לא מבינה ילדים. היא מוטעת מיסודה.

כשילד מתפרץ, כועס, מרביץ, מתחצף, עושה ההפך ממה שמבקשים, עושה "דווקא" - הוא לא עושה את זה מפני שטוב לו באותו רגע. הוא עושה את זה מפני שהוא פשוט מוצף לחלוטין ברגשות שליליים, כואבים, קשים! אין לו שום שליטה עצמית באותו רגע (כמו שלנו אין לפעמים). הוא לא פועל מתוך מודעות. מה שקורה לו זה שהוא מוצף רגשית עד כדי כך שזה חייב לצאת החוצה.

רגש זו אנרגיה, אנרגיה צריכה לזרום, היא לא יכולה להישאר בתוך הגוף.
אם ילד מאד מאד מתוסכל התסכול הזה בהכרח ייצא החוצה איכשהו. אם הוא ילד גדול יחסית וכבר יש לו שליטה עצמית מסוימת הוא ישחרר את התסכול בצורה שלא פוגעת באחרים (יצעק, יחבוט בכריות, יטרוק דלת...).
אבל אם הוא קטן יותר או אפילו גדול אבל לא בוגר התסכול יצא ללא שליטה וללא הבחנה.

במצב כזה, מה יעזור לצעוק עליו או לכעוס עליו, או להיות לא מרוצים ממנו??? איך זה יעזור לו להתמודד עם המצב שלו ועם הקושי שהוא חווה? מה זה ישדר לו?

אם נכעס עליו, נפריד אותו (נשלח לחדר וכיו"ב), נתחיל לנאום לו,
נעניש אותו - הוא ירגיש שאנחנו לא מבינים אותו, לא מבינים מה עובר עליו באמת. מבחינתו אנחנו לא מרגישים אותו ולא יודעים לקרוא את מה שנמצא אצלו מתחת לפני השטח, מתחת להתנהגות, ברמה הרגשית, ואנחנו לא יודעים איך לעזור לו.

דווקא כשילד מתנהג בצורה הכי גרועה, דווקא שם הוא הכי זקוק להבנה שלנו שהוא נשלט ע"י הרגש כרגע מפני שיש כאן משהו שהוא יותר מידי עבורו, שהוא מוצף. שמשהו ממש לא מסתדר לו. דווקא ברגע הזה מה שהכי יכול לעזור לו זה האמפטיה שלנו, החמלה שלנו, הרגישות שלנו אליו והראייה שלנו אותו.

אין שום טעם לנסות לחנך או ללמד לקח תוך כדי תקרית (התפרצות של רגש). המוח לחלוטין לא פנוי להקשבה. תוך כדי תקרית זה הזמן להראות לילדינו כמה אנחנו רואים ומבינים אותם, כמה אנחנו ממשיכים לאהוב אותם לא משנה מה! דווקא אז מותר וכדאי לחבק (חיבוק הכוונה לאו דווקא פיזית, אפשר לתת תחושה של חיבוק גם במבט או בקול. במיוחד בזמן הסערה).

אם יש משהו שירגיע ילד סוער זה שהוא ירגיש שיש מי שמכיל אותו, שיש מישהו שהקשר איתו חזק מספיק כדי להכיל כל התנהגות. שיש לו מקום בטוח להתפרק ולבטא את הקושי, התסכול והכאב.
רק כך הוא גם ירגיש בטוח לבטא את העצב שלו בנוכחותנו, ולבכות. לחשוף את הסודות שלו, את החוויות הפגיעות שהוא עובר ובהמשך, כשיגדל, יוכל לפתח אתנו ההורים אינטימיות רגשית. אנחנו נוכל להיות הבסיס הבטוח שלו. המקום בו הלב שלו בטוח ומוגן. זה הפתח לביטחון עצמי, עצמאות אמיתית ועמידות חזקה לחיים שלו.

הגעתם עד לפה? יופי.
אז עוד כמה הערות קטנות:

כל רגש הוא לגיטימי אבל ברור שלא כל התנהגות היא לגיטימית ותפקידנו הוא לשמור על ילדינו ועל שאר בני הבית. והרהיטים והחפצים השבירים כמובן.

אנחנו מדברים פה על דרך שהיא לא רק יעילה בהרבה מכעס, פרידה צעקות ופרצוף חמוץ ולא מרוצה כדי להפסיק התנהגות שלא מקובלת עלינו. הדרך הזאת תומכת את מערכת היחסים בינינו לבין ילדינו, מחזקת ומקדמת אותם.

החינוך כאן הוא חינוך עצמי.
אני מבינה שהילד שלי מתוסכל ואני מבינה שאני צריכה לקחת אחריות, לחשוב מאיפה נובע התסכול ואם זה משהו שאפשר לעצור אותו ולהקל על הילד אז לעשות זאת. (למשל ילד שחווה קושי בגן, ילד אחר שמציק לו ואפשר לטפל בזה).
במקביל - לחשוב איך להוביל את הילד לשחרר את האנרגיה הזו שמסתובבת לו בגוף. וכמובן, ואולי הכי חשוב, לנסות להוביל אותו לבכי

ולסיום: ברור שאנחנו בני אדם ואנחנו מאבדים את זה לפעמים, נרצה או לא. אבל חשוב שתהיה לנו הבנה ודרך נכונה שתוכל למתן לפעמים את הרגשות שלנו מול ילדינו. ואם לא הצלחנו, זה לא סוף העולם!

04/10/2018

אתמול הבנתי משהו...

אני גם שדכנית, ואני חושבת שלכל הורה בימינו כדאי להיות שדכן!

לא שאני מחפשת לחתן את הילדים שלי, בכל זאת הבכורה שלי רק בת 5.5
אבל עדיין, אני משדכת אותם כל הזמן.

למי?
לכל מבוגר אחראי שהם עוברים להשגחתו או לטיפולו.
סבא, סבתא, מורה, גננת, מטפלת, בייביסיטר, רופא/ה ועוד ועוד.

כשאני משדכת אני בעצם מטפחת, ומחזקת את מערכת היחסים בינם לבין המבוגרים שאמורים להיות אחראים עליהם כשאני לא בסביבה.

ילד צריך מערכת יחסים בטוחה ועובדת כדי להיות במנוחה ולא לתפקד מתוך הישרדות. כך הוא יכול להיות פנוי להיות ילד (ולא לדאוג אם ההיקשרויות שלו עובדות או לא).

כשהילדים שלנו איתנו, ההורים, אנחנו יודעים שהם בתוך מערכת יחסים בטוחה. כשהם לא איתנו התפקיד שלנו זה לדאוג שהם עדיין בתוך מערכת יחסים בטוחה וטובה. מכיוון שאנחנו המבוגר האחראי בסביבה ואנחנו יודעים איך ליצור מערכות יחסים ויודעים עם מי ליצור אותן, תפקידנו לעשות זאת עבורם.

דוגמה לאיך משדכים: אם אני רוצה לחזק את הקשר של הילד שלי עם הגננת שלו. אני עושה קצת עבודת שטח מקדימה. זה אומר שאני משוחחת עם הגננת על הילד וזוכרת לעצמי אמירות חיוביות שהיא אומרת עליו מתוך השיחה. אותו דבר אני עושה עם הילד שלי, מדברת איתו על הגננת שלו ומוציאה מהשיחה את אמירות החיבה כלפיה. ואז אני מספרת לילד כמה הגננת אוהבת אותו, וכמה היא נהנית מהציורים שלו ושהיא סיפרה לי בהתלהבות שהוא עשה כך וכך בגן (לפי מה שנאמר בשיחה איתה). במקביל אני מדברת עם הגננת ומספרת לה כמה הילד שלי קשור אליה, כמה הקשר ביניהם חשוב לו ושהוא מזכיר אותה לפעמים ומספר עליה דברים.

בפעם הבאה שהם ייפגשו שוב אחרי השיחות האלה, הם יחייכו אחד לשניה. החיבור ביניהם יהיה חזק יותר. הלבבות שלהם יהיו פתוחים יותר אחד לשניה.

זה שידוך.
חיבור בין אנשים.
חיבור בין ילדים למבוגרים אחראיים.
טיפוח של מערכות יחסים.

ככה אנחנו מבטיחים שהילדים שלנו, כמו במירוץ שליחים, עוברים מהיקשרות אחת לשנייה. כדי שיוכלו להיות פנויים להיות ילדים. אמיתיים
לשחק, לחקור, ללמוד, לצמוח, להסתגל לקשיים ולהתבגר.וגם לגדול במושב- גם זה דורש מיומנויות מיוחדות
זהו, שתהיה לנו שנת שידוכים מוצלחת !!!!!!

12/09/2018

אילנה ראדה היא סמל העצמה נשית.

מעבר לכל הברור מאליו, האישה הזו מצליחה לשחות עם ראש מתוח מעל המים, תמיד, לעיתים לצד כרישים, בגשם בשמש עם כוח בלי כוח ותמיד תמיד עם הפנים קדימה.
היא מצליחה להתקדם, להתפתח , להנציח בכל מעשה שלה את בתה תאיר , ובכל מקום שתשמעו אותה מדברת או תקראו את מילותיה תתמלאו מיד בתחושת כוח וגאווה.זה קרה לי.
בערב החג הלכתי לבקר אותה בביתה ומבלי לשים לב עברו שעתיים מרתקות ומעניינות.
בהרצאה שאני בונה ומפתחת אילנה כבר הבטיחה שהיא תגיע כאמן אורח לתת לקהל קצת פרופורציות ורוח גבית...
שנה טובה ומוצלחת לכולנו ♥️

09/09/2018

שנה חדשה. שנה שתוכננה בקפידה שאצליח בה. אני מרגישה את זה.אני בונה עסק מטורף. שלחתי את האגו שלי ליום חופש.
השנה זרים יחייכו בגללי, העבודה תשתלם
השנה תתקיים בי המון הוקרה ותודה, שאלוהים שולח אותי למחסן חלפים כל פעם ולא משליח לאשפה
בשנה הזו נחגוג תחייים. תרתי משמע למעודכנים.
התכנון לקום לפני השמש שיהיה לי יותר זמן לתקתק, לנשום להערך
לשמוע מוזיקה מעוררת, ולהיות מוקפת באנשים מעוררי השראה , בטחון , עוצמה
השנה לא מתכוונת לדפוק חשבון לא לאחד , לא לאחת ולא מתוך נימוס. מה שהלב מקיא שיקיא,, עדיף מלשמור בבטן.
השנה מתכננת להראות לאנשים , נשים, האנשים הנמוכים ( הילדים ) כמה מתובנות שליקטתי בדרך.. לעזור כמה שניתן
השנה תהיה שנה מצויינת כי דברים יזוזו בה מהר ואפקטיבי , ותוכניות יתממשו בהרמוניה
הסקרנות תתעורר ותרים את הדופק, וכך גם האומץ. השנה דניאל יחווה חוויות נדירות , כך גם שני המלאכים שהשנה ילמדו עוד המון דברים מעניינים על החיים... התחלנו כבר היום- מי יודע כמה גרגירים יש ברימון בממוצע ? (613)
בקיצור שנת עשיה
התמונה צולמה היום. בדיוק בשעה שהחלטתי את הכתוב בפוסט הזה.
שנה טובה וחג שמיייח!

11/08/2018

מה הפועל שהכי מרגיז אותי בעברית? "לתקתק".
בבוקר אתם "מתקתקים" את הילדים שלכם. כלומר, דוחקים בהם. לוחצים עליהם. נוזפים בהם. מטיפים להם. ולפעמים גם צועקים עליהם. אין לכם טיפת סבלנות אליהם. כי אתם בלחץ. לחץ אטומי. בגללם. אבל גם בגללכם.
אתם רוצים כבר לצאת מהבית. להקפיץ אותם לבית הספר או להוריד אותם בגן. לסבול כמה שפחות בפקקים. להגיע בזמן לעבודה. ורק לא לראות את הפרצוף שהבוס יעשה לכם. אתם בלחץ. לחץ אטומי. טובעים במחשבות שליליות, פחד, דאגה, חרדה, תסכול, ככה מתחיל הבוקר שלכם. כל בוקר שלכם. כבר שנים זה ככה. זה לא עובד לכם, אתם סובלים, אבל ממשיכים. ללחוץ. לגעור. לנזוף. לצעוק. לפעמים אפילו למשוך אותם בכוח. כן, עד כדי כך.
חבל שמישהו לא מצלם אתכם בבוקר. יכול להיות שהייתם מביטים בעצמכם, ובהם, ומזועזעים מהאלימות, מהתוקפנות, מהחמיצות, מחוסר האונים, מהייאוש המוחלט. כי רק אנשים מיואשים, או נואשים, מתנהגים בצורה כל כך לא הגיונית. לא נעימה. לא משפחתית. והורסים, בוקר אחר בוקר, את היחסים שלהם עם מי שהם הכי אוהבים: הילדים שלהם.
אז מה אפשר לעשות? להקשיב לאריק איינשטיין. ב-1970, באלבום הנפלא "שבלול", הוא שאל את עצמו: "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?". וענה לעצמו: "את אותם הדברים, אבל לאט". משום מה, אנחנו חושבים שאם נעשה את הדברים מהר, "נתקתק" אותם, נלחיץ אותם, נאיים עליהם, ננבח עליהם, גם הם יעשו את הדברים מהר. כי זה מה שאנחנו מכירים. אנחנו לא מכירים אופציה אחרת. אבל זה לא עובד. זה לא עובד מזמן. זה לא עובד אף פעם. אנחנו תמיד, או כמעט תמיד, מסיימים את החלק הראשון של היום, בעצבים, בכאב, במועקה, בתשישות.
גם הם, הילדים שלנו, חשים כך. הגוף שלהם מכווץ, מתוח, כואב, עייף, עוד לפני תחילת יום הלימודים. הכעס והתסכול וחוסר האונים שלובים זה בזה, עוד לפני השעה הראשונה. אז אם הם מתחילים ככה את היום, איך ייראה ההמשך שלו בבית הספר? האם יהיו שלווים, רגועים, שמחים ומרוכזים? או עצבניים, תוקפניים, מבולבלים ומלאי אנרגיה שלילית שרק מחפשת לה פורקן? אתם כל כך מוטרדים מהפרעות הקשב שלהם? ומה עם הפרעות הקשב שלכם? מה עם חוסר היכולת שלכם להיות קשובים אליהם? ולעצמכם?
אריק הבין את זה כבר מזמן. הוא עשה את הדברים לאט. בנחת. בשלווה. נתן לעצמו זמן עם הקפה. עם הלחם. עם החביתה. עם הגבינה. עילעל בעיתון הבוקר. ציחצח שיניים. והתחיל את היום. גם אתם יכולים להאט את הקצב. להתחיל אולי קצת קודם. להתקלח. להתלבש. להתאפר. להתבשם. לאכול משהו. להיות מוכנים לקראתם. ואז להעיר אותם בנשיקה. בחיבוק. בדגדוג. באהבה ובאכפתיות. עם חיוך רחב מאוזן לאוזן.
ילדים שזוכים לאהבה כזאת בבוקר הם ילדים נגישים. קל יותר להגיע אליהם, לעזור להם אם צריך, אין שום סיבה לדאוג להם, או ללחוץ עליהם. כי כשהיחסים טובים, כי כשאין רעשי רקע, כי כשאין הסחות דעת, כי כשאין כעס ותסכול וריחוק, הדברים מתנהלים מהר יותר, זריז יותר, מדויק יותר, מתוך רצון ושיתוף פעולה, ולא מתוך לחץ. פתאום, זה כל כך פשוט. אפשר לנהל שיחה. אפשר לפתור בעיות. אפשר להיות גמישים. אפשר הכל. אם רק רוצים.

אז במקום "לתקתק" אותם, תאהבו אותם. אז במקום לנוע בעצבנות מצד לצד, תהיו מדויקים איתם. אז במקום לגרור אותם, תתחילו לראות אותם. להקשיב להם. להבין אותם. להיות במקומם. והחיים שלכם ישתנו. כי לקחתם את הדברים לאט יותר. נכון יותר. קשוב יותר. אוהב יותר. באיזי.

אז מה דעתכם? בואו תנסו לתרגל את זה ממחר בבוקר. מקסימום, אולי אפילו תצליחו.אביגיל-מנטורית להגשמה עצמית.מטפלת מוסמכת בשיטת NLP ,ליווי ילדים,זוגות משפחות. 0547711134

אני מזמינה אותכן להינות מטיפולי פנים וגוף אקסקלוסיביים.
אולי אין לך זמן לברוח לצימר באמצע השבוע ועם כל הלחץ , במיוחד בשביל זה אני מזמינה אותך לקליניקת הבוטיק שלי המתמחה בכל תחומי הטיפולים פנים, לק ג'ל , פדיקור מניקור, שילוב של טכנולוגיה מתקדמת בטיפולי פנים.
חוויה יוצאת דופן ממכרת ומשאירה טעם לעוד.

בין הטיפולים תמצאו :
*טיפולי פנים
*פדיקור רפואי
*טיפול בפטרת
*מניקור
*שעווה
*עיצוב גבות
*בניית ציפורניים

כל היופי והשלווה תחת קורת גג אחת, תרשי לעצמך את כל הטוב הזה!

10/08/2018

הלכתי ללמוד בשבילכם...

26/03/2018

בנות יקרות,
אין תורים לפני החג!
בנוסף, לא מקבלת לקוחות חדשות עד הודעה חדשה.
❤

14/03/2018

נשארו מס תורים אחרונים לפני החג. רק אומרת.... תמונה ליחס;)
0547711134