11/05/2026
יצאתי עם שני הילדים (7 ו-4) לגן השעשועים.
הבאתי פירות ומים, וידעתי שמתישהו תגיע הבקשה לארטיק — אז החלטתי לזרום.
אחרי התלבטות ארוכה (שלהם - אני תמיד בוחרת סולרו…) כל אחד מאיתנו בחר לעצמו ארטיק.
ואז, בדיוק כשישבנו לאכול, בן ה־4 הסתכל עליי ואמר:
“אני רוצה את שלך.”
מוכר לכם?
כיון שאנחנו לא רק מגדלים ילדים,
אלא גם מנהלים עומס, עייפות, שיגרה אינטנסיבית…
לפעמים כל מה שאנחנו רוצים זה קצת שקט.
לפעמים פשוט אין לנו כוח לעוד סצינה,
אז אנחנו
מתחלפים בארטיק
מוותרים על מקלחת
קונים עוד משהו
נותנים להם את הטלפון שלנו…
זה נותן תחושה שאנחנו יכולים להרגיע את הילד שלנו.
וזה נותן לנו שקט - בטווח הקצר…
שנייה וזה נגמר. אין סכנה לסצינה, בכי או דרמה.
אבל לשקט הזה יש מחיר.
כי כשאנחנו ממהרים להרגיע, לפתור, לספק —
הילד אולי יוצא מרוצה,
אבל אנחנו מפספסים הזדמנות ללמד אותו כמה דברים חשובים:
- שלא תמיד מקבלים מה שרוצים
- שאפשר להתמודד עם תסכול
- שהוא יכול להתגבר על קושי.
כי מה יקרה כשהחיים לא יסתדרו לפי הבקשה שלו?
כשלא יהיה מי שיתחלף איתו בארטיק?
חשוב שניתן לילד שלנו כלים,
ונעזור לו לפתח משאבים פנימיים להתמודד עם אתגרי החיים.
אז איך עושים את זה?
חושבים ופועלים מתוך מחשבה על הטווח הארוך:
-מאפשרים לילד להיות באי נוחות
- מעודדים אותו להתמודד איתה ולהתגבר
- מאמינים בכוחות שלו - ולא נבהלים אם הוא לא מרוצה
ומה יצא לנו מזה?
ילד שמאמין בעצמו.
שמוכן להתאמץ,
שמנסה גם אם הוא מתאכזב לפעמים,
ויודע להתמודד גם עם כשלונות ותסכולים.
ואנחנו נהיה שם לצידו:
נתמוך, נעודד, נאמין בו.
אה, בסוף לא התחלפתי איתו בארטיק.
הוא קצת התבאס, אבל התגבר.
אז בפעם הבאה שהילד שלנו מתוסכל - בואו נאפשר לו להיות לא מרוצה.
נהיה שם איתו בקושי,
ונאמין שהוא מסוגל להתמודד.
כי ככה גדלים ומתפתחים…
ונקודה למחשבה:
איפה היום אפשר לעצור רגע—
ולא לפתור מיד? לאפשר לילד שלנו לגלות שהוא מסוגל?
https://www.instagram.com/p/DX8JaSsFEjd/?utm_source=ig_web_copy_link&igsh=NTc4MTIwNjQ2YQ==
