המחלקה לפוליטיקה וממשל אוניברסיטת בן גוריון בנגב - העמוד הרשמי

אתמול 17.06 היה טקס בוגרי המחלקה שהיה מאד מרגש . נשאה דברים בשם הבוגרים אסתר לוי שמעבר לסיום בהצטיינות יתרה סיכמה בדיוק רב את ה3 שנים שעברו:
איזה כיף להיות כאן הערב.

האמת היא שיש משהו קצת משעשע בטקס הזה. מבחינה טכנית, כבר סיימנו את התואר לפני שנה ומאז כבר התחלנו לעבוד, החלפנו עבודות, התחלנו תואר שני, ואולי אפילו שכחנו את הסיסמה לאתר או את מועד הטקס.

אבל כנראה שיש דברים שראויים לרגע הסיום הרשמי שלהם.

רגע לעצור ולהבין מה עברנו בדרך לכאן.

כי אם ננסה לסכם את התואר שלנו בכמה מילים, “שגרה אקדמית” כנראה לא תהיה אחת מהן.

התחלנו את הלימודים עם חלומות, תוכניות ואחלה מערכת שעות.

ואז הכתה בנו המציאות. שניונת לפני שנה ב מלחמה. מילואים. למידה מרחוק. אי־ודאות. צער וכאב גדול.

הסלמה רדפה הסלמה, מבצע אחרי מבצע, מרכבות גדעון, ורבות הדרכים, ועם כלביא וחצי הצפון ועוד ועוד, ובאיזשהו שלב אפילו התחילו שוב דיבורים על איזו קורונה — כאילו מישהו החליט לבדוק כמה אירועים היסטוריים אפשר לדחוס לתוך פרק זמן קצר.

חלק הוקפצו למאות ימי מילואים.

חלק פונו מבתיהם. חלק התנדבו, סייעו וחיזקו את החברה הישראלית בדרכים שונות.

וכולנו, כל אחד בדרכו, ניסינו להמשיך ללמוד בתוך מציאות שהרגישה לפעמים גדולה מאיתנו.

ובתוך כל זה זכינו במשהו שלא מובן מאליו בכלל.

זכינו במחלקה שהיא בית.

מחלקה שבה לא היינו עוד מספר תעודת זהות, טוב נו חוץ ממבחנים ועבודות.

מחלקה שבה באמת ראו אותנו. דאגה אישית, גמישות, הקשבה וניסיון אמיתי למצוא פתרון לכל קושי.

בקי, גל, רנן, שרון, גיא, ניר , עידו, מנצור, ענת, נילי, המתרגלים וכל שאר חברי הסגל — תודה.

תודה על הידע שהענקתם לנו, אבל לא פחות מכך, תודה על האנושיות ועל שהייתם הרבה מעבר למרצים.

יש משהו סמלי מאוד בכך שלמדנו פוליטיקה וממשל דווקא בשנים האלה.

בשנים שבהן המדינה הייתה במרכזו של ויכוח ציבורי חסר תקדים.

הרפורמה או המהפכה המשפטית, המלחמה, הדיונים הציבוריים, העסקאות, המחאות, השסעים והניסיונות למצוא מחדש מכנה משותף.

למדנו על מוסדות המדינה, בזמן שהם עמדו למבחן.

למדנו על דמוקרטיה, בזמן שהדמוקרטיה עצמה הייתה נושא השיחה.

למדנו על קבלת החלטות, בזמן שהתקבלו החלטות ששינו את החיים של כולנו.

וזכינו לראות כיצד התיאוריה פוגשת את המציאות, גם אם לפעמים בצורה מורכבת וכואבת.

היום, כשחלקנו כבר עובדים במשרדי הממשלה, ברשויות המקומיות, בכנסת, בארגונים חברתיים, בהייטק, בתעשייה ובארגוני הביטחון וחלקנו ממשיכים לתארים מתקדמים ולמסלולים חדשים, אנחנו לוקחים איתנו הרבה יותר מתעודה.

אנחנו לוקחים איתנו אחריות.

אחריות להיות אנשים שמקשיבים גם למי שחושב אחרת.

שמבינים מורכבות במקום לחפש תשובות פשוטות.

ושמנסים, כל אחד מהמקום שלו, להפוך את החברה והמדינה שלנו לטובות יותר מכפי שמצאנו אותן.

ובימים שבהם נדמה לפעמים שקל יותר להתייאש, אני מאמינה שזה בדיוק התפקיד שלנו.

להוסיף אור.

להרבות בטוב.

לבנות גשרים במקום חומות.

ולהמשיך להאמין שגם בתוך מחלוקות גדולות אפשר למצוא עתיד משותף.

אז בשם מחזור הבוגרים, תודה למשפחות שליוו אותנו לאורך הדרך, לחברים, לבני ולבנות הזוג, ושוב תודה למרצים ולכל מי שהיה חלק מהמסע הזה.

ותודה לכם, חבריי למחזור, על הדרך שעברנו יחד.

אני גאה לעמוד כאן הערב לצד אנשים שלא רק השלימו תואר, אלא גם הוכיחו התמדה, אחריות ויכולת להמשיך קדימה גם בתקופות המאתגרות ביותר.

אני מאחלת לנו שנמשיך לפעול, להשפיע, ליצור ולהאמין — כי בסופו של דבר, אין לנו מדינה אחרת, ואין דרך אחרת מלבד סוף טוב.

מזל טוב לכולנו. *אנחנו האנשים להם חיכינו*.

*🔔 תזכורת: ביום שלישי הקרוב – יום העיון המחלקתי "אדוות"!*
שנייה לפני שסוגרים את השבוע, תזכורת קטנה ללו"ז של שבוע הבא: ביום שלישי הקרוב (23.06) נפגש ליום העיון של תלמידות ותלמידי המחקר במחלקה: "אדוות" – משטר, זהות ומחאה.
מצפה לנו יום מלא בהצעות מחקר מרתקות, דיונים פוריים ובעיקר הזדמנות טובה לשיח אקדמי משותף וקולגיאלי.

💬 *מתי? יום שלישי, 23.06, 9:00–16:00*
📖*איפה? בניין 72, חדר 629*
(התוכנייה המלאה מצורפת כאן/בקישור)

💡*מייצרים חיבורים ובונים קהילה במחלקה!*
אנחנו משיקים שאלון קצר לצורך יצירת דף קשר מחלקתי מורחב. המטרה היא לייצר מסמך משותף שבו נוכל לראות מי חוקר מה, באילו שיטות מחקר משתמשים אצלנו, ואיך יוצרים קשר בקלות לטובת התייעצויות וחיבורים מקצועיים ואישיים.

למען הסדר הטוב (וכדי לקבל אישור רשמי לפרסום הפרטים בתוך קבוצת תלמידי המחלקה בלבד), אנחנו מבקשים מכולם.ן למלא את השאלון הנוכחי – גם אם מילאתם את הסקר שהופץ בעבר.
זה באמת לוקח דקה, קצר וממוקד:
🧑‍🎓 [ https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSdVeUZ9l0j4T6zq2jgwBy3o4yWIzQIAmbZuFusiHf39iEl1Dg/viewform?usp=sharing&ouid=114975708509946475273 ] 👩‍🎓
נתראה בשלישי! 🤝

רשת תלמידי ותלמידות המחקר, פוליטיקה וממשל טופס קצר זה נועד לרכז את תחומי המחקר של תלמידי ותלמידות המחקר במחלקה לפוליטיקה וממשל, במטרה לעודד היכרות, חילופי רעיונות ושיתופי פעולה ומעגלי שיח. עצם מילוי הטופס מה...

*תזכורת: עוד שבוע זה קורה!*

ביום ראשון הבא (21.06) בשעה 14:00 ניפגש באולם ברקן לאירוע סיום ההתמחויות הפוליטיות.

*מה מחכה לנו שם?*
🔹 תערוכת פוסטרים: מפגש בגובה העיניים עם הסטודנטים והסטודנטיות שיציגו את הפרויקטים שהובילו השנה בכנסת, במשרדי הממשלה ובארגונים חברתיים.
🔹 הרצאת אורח: ברק כהן – על הדרכים להשפיע על המערכת מבפנים.

מוזמנים.ות להגיע, להתרשם, לפרגן לסטודנטים על העשייה ולשמוע חוויות ממקור ראשון.
*נתראה ב-21.06 ב-14:00 באולם ברקן!*

סטודנטיות וסטודנטים יקרים.ות,
*מצורפת הזמנה למפגש חשיפה לתוכניות ההתמחות הפוליטית של המחלקה*.
במהלך המפגש יינתנו דגשים חשובים לקראת פתיחת ההרשמה להתמחויות לשנת תשפ"ז.
*ניפגש ביום שלישי ה- 02/06 בשעה 20:30 בזום*.
לינק למפגש נשלח למייל האוניברסיטאי.
צוות הקורס

ביום שלישי ה-19.5 נצא לסיור לימודי לרהט במסגרתו נקיים מפגשים מגוונים ושיחות פתוחות עם מנהיגות ומנהיגים בעיר הערבית הגדולה בישראל. הסיור פתוח לתלמידי.ות המחלקה לפוליטיקה וממשל. הרשמו בקישור הבא כדי לשריין את מקומכם.ן: https://forms.gle/eYSFpRBZZcsZaHpy8

בהגותו של הפסיכיאטר והפסיכואנליטיקאי קרל גוסטב יונג, נעשה ניסיון להרחיב את גבולות הפסיכואנליזה הפרוידיאנית מעבר לממד האישי–ביוגרפי, אל ממד רחב ואוניברסלי יותר של נפש האדם. יונג סבר כי לצד הלא־מודע האישי - שבו מצויים זיכרונות מודחקים, חוויות, רגשות והפנמות שנצברו במהלך חיינו - קיים גם רובד עמוק יותר -הלא־מודע הקולקטיבי.

הלא־מודע הקולקטיבי, לפי יונג, אינו תוצר של ניסיון אישי אלא של ירושה נפשית משותפת לכלל האנושות. הוא כולל תבניות יסוד – ה'ארכיטיפים' שהן מעין דפוסים אוניברסליים של תפיסה, חוויה וארגון משמעות ברמה הקוגנטיבית. הארכיטיפים אינם סיפורים מוגמרים, אלא פוטנציאלים נרטיביים שבאמצעותם אנו מפרשים את המציאות, מזהים מצבים ומעניקים להם משמעות.

אם כך, לצד הלא־מודע האישי והקולקטיבי האנושי, ניתן לשער גם קיומם של רבדים ביניים – מעין "לא־מודע תרבותי" או "לא־מודע של עם", שבו מצטברות שכבות של היסטוריה, אמונות, סמלים, טראומות ונרטיבים ייחודיים לקבוצה מסוימת. אם נדמה את הלא־מודע לאוקיינוס, הרי שלעם היהודי יש עומק יוצא דופן, עם שכבות רבות של משמעות, זיכרון והיסטוריה - ולעיתים גם של כאב, ואף תרומה שאינה פרופורציונלית למאגר הסמלי הרחב של האנושות.

אחת הדוגמאות הבולטות לטראומה שנחקקה בקרב העם היהודי, היא טראומת השואה, שלגביה אף נמצאו עדויות מחקריות לשינויים אפיגנטיים העוברים בין דורות בקרב צאצאי ניצולים. מעבר לממד הביולוגי, מדובר גם בהעברה נפשית עמוקה של חרדה, איום וזיכרון קולקטיבי.

אחת התמות החוזרות במסורת ההיסטורית היא "שנאת חינם" – כוח הרס פנימי המיוחס, בין היתר, לחורבן בית שני, לרצח גדליה בן אחיקם ולהשלכות רבות אחרות. קשה להתעלם מכך שבשנים האחרונות הקיטוב החברתי והפוליטי בישראל הגיע לעוצמות חריגות. השיח הציבורי רווי דמגוגיה, הסתה ואלימות מילולית, ולעיתים, נראה שכבר אין דרך אחרת לקיים פוליטיקה בימינו.

בתוך מציאות כזו, ישנם רגעים שבהם נדמה כי משהו עמוק יותר מתעורר - כאילו הלא־מודע הקולקטיבי עצמו "מדמם" ודורש התייחסות. יונג תיאר אחד הארכיטיפים המרכזיים כ"צל" - מכלול החלקים בנפש שאנו מדחיקים, מכחישים או מסרבים להכיר בהם. הצל עשוי לכלול גם פוטנציאלים חיוביים שלא מומשו: למשל, אסרטיביות ועוצמה שהודחקו לאורך דורות של דיכוי, ושבו והתפרצו בעוצמה במסגרת המיזם הציוני. אך הוא כולל גם דחפים הרסניים - תוקפנות, אכזריות והכחשה מוסרית. אירועים טראומתיים עשויים לחשוף בפנינו את ה"צל" באופן בלתי מתווך, כמעט אלים, שמפיל את מגננות האגו ולהציף אותנו בחרדה קיומית וחשופה במיוחד לפגיעות.

בחוויה שלי, רצח ימנו בנימין זלקה ז"ל היה רגע כזה – מראה קשה ובלתי נסבלת של חלקים אפלים בתוכנו: אלימות חסרת רסן, אובדן אמפתיה, והתנהגות שמערערת את הדימוי העצמי שלנו כחברה מוסרית. התמונה של צעירים המשתלחים באכזריות כחיות טרף בשל פגיעה נרקיסיסטית קלה, מרגישים בעלי זכות על חייהם של האחר – זאת כאשר הם חובשים לראשם כיפה ועל גופם ציצית, האמורים לסמל מורא מלכות שמיים. אותיות הפסוק "דמי אחיך צועקים אליי מן האדמה" נצבעות בדם, והפסוק מקבל כאן משמעות חיה וכואבת, הרבה מעבר למיתוס תרבותי. הצעקה השקטה רועמת במיוחד לאור השקט המחניק והקר של האדישות הדוחה של הפושעים ומשפחותיהם, ה"צל" בשיא הדרתו.

ברגעים כאלה, מנגנוני ההגנה מתעוררים. האמונה בכך שהאדם טוב מיסודו נסדקת, ונדמה כי תפיסתו הפסימית של תומס הובס - הרואה באדם יצור הנוטה לאלימות ולכאוס, הזקוק לריבון חזק - מרימה ראש. מתוך כך עולה דרישה לעוד אכיפה, עוד שיטור, עוד שליטה ברחובות. ללא ספק, זהו צורך ממשי. אך רחוק מלהיות פתרון. קשה להאמין שפתרונות חיצוניים בלבד יוכלו להתמודד עם בעיה ששורשיה עמוקים כל כך. שינוי אמיתי מחייב גם עבודה ברמת התודעה: עיצוב מחדש של נרטיבים, שיח ציבורי אחראי יותר, וחינוך שמטפח מודעות, אמפתיה ויכולת לפגוש את ה"צל" מבלי להיכנע לו – הן בפוליטיקה האישית, במרחב הביתי, והן בפוליטיקה הציבורית, במרחב המשותף.

יהי זכרו של ימנו בנימין זלקה ברוך. מי ייתן והאור, החיוך והאנושיות שהוא הציג, יסייעו לנו להביט בצל - ואולי גם להתחיל מסע תיקון לעבר אומה שלמה יותר, ומפוצלת פחות.

יוסף ארוילי,
סטודנט לתואר שני במגמה החינוכית באוני' בן-גוריון. בוגר המחלקה לפוליטיקה וממשל.

המחלקה לפוליטיקה וממשל מזמינה אתכם להקרנת סרטם של טוני קופטי ויניב ברמן:

*המבריחים*

*יום שלישי 12.5 | 16:00-18:00 | חדר 488 בניין 72*

חנות ספרים קטנה ביפו הופכת לנקודת הפתיחה לחקירה רחבה יותר. כשמפיק הקולנוע טוני קופטי מצטרף לדודו מישל אלראב בעסק המשפחתי, הוא נשאב למאבק על הפצת ספרים בערבית, רבים מהם אינם יכולים להיכנס לישראל באופן חוקי בשל מגבלות מתקופת המנדט. מה שמתחיל כאתגר לוגיסטי חושף בהדרגה מערכת רחבה יותר שמעצבת את הגישה לשפה ולידע.

*בסיום ההקרנה תתקיים שיחה בין יוצרי הסרט לפרופ' יוני מנדל, ראש המחלקה ללימודי המזרח התיכון.*

נשמח לראותכם!
*תקציר הסרט בתגובות

⁨ המחלקה לפוליטיקה וממשל מבקשת לברך את פרופ' שרון פרדו על זכייה באות הצטיינות דיקן על הוראה.

הבחירה בפרופ' פרדו, משקפת השקעה עקבית, אחריות אקדמית עמוקה, חדשנות פדגוגית ומחויבות אמיתית לסטודנטים.
הישג זה מעיד על מקצועיות, מסירות ומנהיגות אקדמית, ומהווה מקור גאווה למחלקה שלנו .

נאחל לפרופ' פרדו המשך עשייה פורייה, הובלה והשפעה משמעותית בעולם ההוראה והמחקר.⁩

⁨ רצינו "סמסטר רגוע". בפועל, קיבלנו התחלה קצת אחרת.

שבוע ראשון של סמסטר ב׳ מאחורינו והוא נראה אחרת ממה שקיווינו. בתוך מציאות מורכבת ולא פשוטה, פרופ׳ גל אריאלי משתף במילים על הלמידה, הסטודנטים והניסיון להחזיק בשגרה.

מאחלים לכולנו ימים שקטים יותר❤️⁩