06/10/2026
חדשנות לבדה לא תעצור את המדבור 🌱 נדרשים גם מדיניות, מימון, מוסדות ושיתוף פעולה.
דו"ח חדש של רשות החדשנות ו-C4IR Israel בוחן כיצד ניתן לרתום חדשנות יישומית להתמודדות עם המדבור ועם הפגיעות הגוברת לשינויי האקלים. בית הספר ביחד עם המכון הלאומי למדיניות אקלים וסביבה והמכונים לחקר המדבר, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, השתתפו בכתיבת הדו"ח.
הדו"ח, Climate Resilience, Desertification and Applied Innovation Report יוצא מנקודת מוצא מדאיגה: יותר מ-170 מדינות כבר מושפעות מתהליכי מדבור, כ-250 מיליון בני אדם מושפעים מהם ישירות, ופרנסתם של כמיליארד נוספים נמצאת בסיכון. הדו"ח ממפה 5 תחומי חדשנות מרכזיים שיכולים לתרום להתמודדות עם האתגר:
🔹מערכות מים לאזורים צחיחים
🔹חקלאות עמידה לשינויי אקלים
🔹 בריאות ושיקום קרקעות
🔹מודיעין סביבתי המבוסס בין היתר על חישה ובינה מלאכותית
🔹ואנרגיה מתחדשת ומבוזרת.
אבל אחת המסקנות החשובות של הדו"ח היא שטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, אינה מספיקה בפני עצמה. לשם יישום רחב נדרשות מערכות תומכות של מדיניות וממשל, מימון והשקעה, פיתוח הון אנושי והעברת ידע.
🌍את הקשר שבין משבר האקלים למדבור מחדד פרופ' שמעון רחמילביץ' Shimon Rachmilevitch, ראש בית הספר לקיימות ושינויי אקלים ע"ש גולדמן זוננפלד באוניברסיטה:
"השינויים הגלובליים מהווים בעיה עכשווית המשפיעה על כל תחומי חיינו. השילוב בין מדבור לשינויי האקלים יוצר מעגל קטלני ומאיץ, שבו התחממות הגלובלית ובצורות הורסות את הקרקע, וקרקע פגועה מאבדת את היכולת לספוג פחמן ומחריפה את משבר האקלים. תהליכים אלה מובילים לפגיעה בביטחון התזונתי, מחסור במים, קריסת מערכות חקלאיות, שיטפונות, פגיעה בבריאות וחוסר יציבות גיאופוליטית. הפתרונות לבעיה מורכבים ומחייבים שילוב של מחקר, חינוך וקידום מדיניות. יש לחבר את הכוחות השונים באקדמיה עם המערכות הציבוריות, מערכת החינוך, התעשייה וכלל האוכלוסייה. המאמץ המשותף נדרש לטובת הדורות הבאים".
תרומת המכון הלאומי למדיניות אקלים וסביבה לדו"ח היא בחיזוק הממשק שבין מדע למדיניות, באמצעות תרגום מחקר להמלצות ברורות, ישימות ומדידות ויצירת שת"פ בין האקדמיה, הממשלה, החברה האזרחית והתעשייה.
ראש המכון' Tamar Zandberg תמר זנדברג, מנסחת את האתגר הניצב בפנינו: הטכנולוגיה יכולה לזמן אפשרויות חדשות, אך המדיניות היא שיוצרת את הסביבה שבה האפשרויות הללו יכולות להפוך למציאות. היא מצביעה על הצורך ברגולציה ברורה, מוסדות חזקים, השקעה ארוכת טווח, אמון ציבורי ומנהיגות, כתנאים המאפשרים לחדשנות ולפיילוטים לעבור משלב הרעיון לבניית חוסן ממשי.
ד"ר לי רכט, המנהלת האסטרטגית של המכון, מדגישה ממד נוסף: האזור אינו חסר פתרונות מבטיחים למדבור. החסם הוא במידה רבה היעדרה של תשתית משותפת של נתונים, תקנים, מימון ומסגרת אזורית ליישום, שתאפשר לפתרונות לצאת מגבולותיהם של פיילוטים מבודדים וליצור השפעה מתמשכת ברחבי האזור ומעבר לו.
הדו"ח מציג את ישראל, ובמיוחד את הנגב, כמעבדה חיה לחוסן אקלימי. תנאים של מחסור במים, חום קיצוני, מליחות ומיעוט משקעים מאפשרים לפתח, לבחון ולאמת פתרונות בתנאים הדומים לאלה שיותר ויותר אזורים בעולם צפויים להתמודד עמם. אולם הלקח העולה מהניסיון הישראלי אינו טכנולוגי בלבד: כוחו של האקוסיסטם טמון בחיבור בין מחקר ופיתוח, מדיניות, תשתיות, מימון ויישום בתנאי אמת.
מוזמנים לקרוא את הדו"ח : https://bit.ly/4yB1Zz4
רשות החדשנות אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
