חן אטלס מלאה בחיים

נפגשת עם חברה לקפה.
ואז היא זרקה כזה, בלי לחשוב, עם חיוך:
"אני בכלל לא מבינה בדברים האלה... בעלי מטפל בזה..."
ופתאום...
משהו התכווץ לך בפנים.

לא בגלל מה שהיא אמרה.
בגלל מה שאת אמרת לעצמך.
"הלוואי שגם לי היה על מי להישען."
"הלוואי שגם אני לא הייתי צריכה להתמודד עם הכול לבד."
"הלוואי שגם אני הייתי מרגישה את השקט הזה."

אז חייכת.
החלפת נושא.
כאילו הכול בסדר.
אבל בדרך הביתה...
הרגשת שוב את הבדידות.
את העומס.
את התחושה שאין לך עם מי לחלוק את החיים.

וכשהגעת הביתה פתחת את המקרר.
לא כי באמת היית רעבה.
אלא כדי להרגיע קצת את המחשבות ולהחליש את הכאב.

אם גם אצלך הבדידות והאכילה הרגשית הולכות יד ביד, הכנתי עבורך מדריך מתנה שיעזור לך להתחיל לשחרר את הלופ הזה.
המדריך בביו.

#אכילהרגשית #זוגיות #טיפולרגשי #ריפוי

איזה סוג של אכילה רגשית יש לך?

כשאנחנו אומרות "אכילה רגשית", 
נדמה לפעמים שמדובר בדבר אחד.
אבל בפועל היא יכולה להיראות אחרת לגמרי אצל כל אחת.
אולי תזהי את עצמך באחד מהדפוסים האלה: 

אכילה לילית - "זה הזמן שלי":
כל היום עבדת, התרוצצת ודאגת לאחרים, 
ורק בערב מגיע סוף סוף הזמן שלך.
ולפעמים השקט בלילה גם מציף.
פתאום עולים השעמום, הבדידות 
או המחשבות שהצלחת לא להרגיש במהלך היום.
ואז האוכל הופך גם לפינוק של סוף היום 
וגם לדרך למלא קצת את השקט.

אכילה בהיסח הדעת:
את מול הטלוויזיה, המחשב או הטלפון, 
היד נכנסת שוב ושוב לשקית, 
ופתאום את מגלה שהיא נגמרה.
את אפילו לא זוכרת שאכלת את כל זה.

בעיית כמויות - הקושי לעצור:
טעים לך. את כבר שבעה. 
את יודעת שאת לא באמת צריכה עוד.
אבל משהו בך מתקשה להגיד: "מספיק לי".

אכילה חברתית:
ארוחה עם חברים, שישי עם המשפחה, חג, מסעדה.
בסיטואציות חברתיות משהו משתחרר, 
ופתאום הרבה יותר קשה לך להקשיב לרעב ולשובע שלך
ואת מוצאת את עצמך אוכלת גם כשאת לא רעבה.

אכילה מאלחשת - לפי רגשות:
נפגעת. נלחצת. התאכזבת. 
את בודדה. כועסת. עצובה. עצבנית.
ואת מוצאת את עצמך מול האוכל, כי לכמה דקות 
הוא מצליח לטשטש את מה שאת לא רוצה להרגיש.

אכילה לפי שעות - טריגרים של זמן:
השעה 16:00? חובה משהו מתוק ליד הקפה.
נגמרה ארוחת הערב? עכשיו צריך קינוח.
לא תמיד יש רעב.
לפעמים הגוף פשוט למד ש"שעה מסוימת = אוכל".

המשך בתגובה הראשונה

מה יצא לכם?

חופשה בקפריסין 31.7 - 5.8
לפני כחודשיים הצעתי לחברתי ויקטוריה מרון
להפגש בשבת בצהריים.
היא, בתגובה, הציעה שנצרף הפעם גם את הבעלים, לראשונה.
הבליינד דייט הזוגי היה מושלם, ואז, כשויקטוריה ו Eli Meron סיפרו לנו שהם טסים אוטוטו לקפריסין להופעה של סטינג והציעו שנצטרף אליהם, נדלקנו על הרעיון ובסוף זה קרה!

נסענו ארבעתנו להופעה של סטינג בלימסול, ובימים שקדמו למופע בילינו בעיקר בחופים יפים ומסעדות עם אוכל טעים.
זו היתה חופשה אמיתית של מנוחה ובילויים,
בתוספת של ביקור חברים ומשפחה.
סטינג היה מושלם - לא יאמן איך הוא מופיע ככה בגיל 75, נראה כמו אל, שרירי וחתיך, וקולו עדיין צלול כמו לפני עשרות שנים.
מעבר לזה, היה פשוט תענוג לבלות ארבעתנו יחד, וכל כך לא מובן מאליו שהחיבור היה מיידי ושהיה לנו כל כך נעים וזורם יחד.
תודה לך קפריסין, תודה לך סטינג, תודה לך חגית אורן ישראלי על האירוח המושלם בבית המהמם שלך, תודה לכם ויקטוריה ואלי המתוקים, ותודה לך Efi Atlas שלי על עוד זמן קסם איתך.

ויקטוריה מרון • אימון • הדרכת הורים • ריפוי רגשי ובין דורי🧬 Eli Meron
Efi Atlas
חגית אורן ישראלי

רוב האנשים חושבים שהמטרה היא להגיע.
להגיע למשקל היעד.
או למצוא את בן או בת הזוג.
כאילו שברגע שהגענו...
אפשר סוף סוף לנשום לרווחה.
"הצלחתי."

אבל האמת?
זו רק נקודת ההתחלה...

כי לרדת במשקל זה אתגר.
אבל לשמור עליו לאורך שנים...
זה אתגר גדול הרבה יותר.
ולמצוא זוגיות זה מרגש.
אבל לבנות זוגיות בריאה, עמוקה ואוהבת לאורך שנים...
זו עבודה יומיומית.

אולי בגלל זה כ-95% מהדיאטות נכשלות
ומסתיימות בעלייה חוזרת במשקל.
ואולי בגלל זה כ-50% מהזוגות בארץ מתגרשים.
בשני המקרים אנחנו מתמקדים בהגעה ליעד...
אבל שוכחים להתכונן למה שקורה אחריו.
וזה בדיוק ההבדל בין הגעה ליעד...
לבין שינוי אמיתי.

אם כל מה שאת רוצה
זה לראות מספר מסוים על המשקל,
יש סיכוי שתגיעי אליו.
אבל אם לא תשני את מערכת היחסים שלך
עם האוכל, עם הרגשות שלך ועם הגוף שלך...
המשקל הישן יחזור.

ואם כל מה שאת רוצה זה למצוא זוגיות,
יש סיכוי שתמצאי.
אבל אם לא תלמדי קודם
לבנות מערכת יחסים בריאה ואוהבת עם עצמך,
יהיה קשה גם לבנות מערכת יחסים כזו
עם אדם אחר.

כי המטרה היא לא רק להגיע.
המטרה היא לבנות משהו יציב, טוב ובריא...
ולהיות מסוגלת להישאר שם.

💜 אם גם את רוצה להפסיק לחפש פתרונות זמניים ולהתחיל ליצור שינוי אמיתי שמחזיק לאורך זמן –
הכנתי עבורך מדריך מתנה עם 5 כלים שיעזרו לך לשחרר את הלופ של האכילה הרגשית, לחזק את האהבה העצמית ולפתוח מקום גם לזוגיות.
לחצי על הקישור בביו והורידי את המדריך ללא עלות.

#אכילהרגשית #זוגיות #קבלהעצמית #אימון #מטרות

לחלומות אין דדליין. ❤️

כשהייתי ילדה חלמתי להיות שחקנית, זמרת ורקדנית.
תמיד חלמתי להופיע במחזמר.
אבל כמו שקורה לרבים מאיתנו...
החיים לקחו אותי למסלול אחר.

ועדיין, יש חלומות שלא באמת נעלמים.
הם פשוט מחכים בסבלנות.
אם יש משהו עקשן בחיים האלה, זה חיידק הבמה.
הוא אף פעם לא עזב אותי.
בכל פעם שישבתי בקהל וצפיתי במחזמר,
מצאתי את עצמי מקנאה בשחקנים שעל הבמה.
אבל הייתי בטוחה שהרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה.
שהחלום הזה כבר לא יתגשם.

ואז, לפני שנה, קפצה לי בפייסבוק מודעה.
"תמיד חלמת לשחק במחזמר?"
כן!!!
"רוצה להופיע במחזמר שיקגו?"
ברור שכן!!!
וככה, כמעט במקרה,
התחיל אחד המסעות הכי מרגשים שעברתי.
עברתי אודישנים, התקבלתי להרכב התיאטרון של
ווקאליטה- מרכז הקול והבמה Vocalita- voice & performing arts center ומאז, פעמיים בשבוע,
נסעתי לרחובות לחזרות.

ובשבוע שעבר...
החלום הישן שלי התגשם.
עמדתי על הבמה (פעמיים) במחזמר שיקגו.
איזו חוויה.
איזו הפקה.
ואיזו זכות הייתה לי להיות חלק ממנה.

ואני חייבת להודות שעבורי,
הרגע הזה היה הרבה יותר מהגשמת חלום.
לפני חמש וחצי שנים עברתי סרטן שד, כימותרפיה,
ניתוחים ותהליך ארוך של החלמה.
אם מישהו היה אומר לי אז שיום אחד אעמוד על במה, ארקוד ואשחק במחזמר "שיקגו", כנראה שלא הייתי מאמינה. לכן כל חזרה, כל שיר וכל צעד על הבמה
היו עבורי הכי לא מובנים מאליהם.
הם היו תזכורת לכוח של הגוף, לכוחה של הרוח,
ולכך שאף פעם אסור להפסיק לחלום.

אף אחד מהקהל לא האמין שמדובר בתיאטרון חובבים.
הרמה הייתה פשוט יוצאת דופן.

אבל אם להיות כנה...
זו אפילו לא הייתה המתנה הכי גדולה שקיבלתי השנה.
המתנה הגדולה באמת הייתה האנשים.
לא דמיינתי שאפגוש קבוצה כל כך מוכשרת, מפרגנת, מצחיקה, מחבקת ואוהבת.
אנשים שהפכו מחבורה של זרים למשפחה.
אני יודעת שהחברויות האלה יישארו איתי
הרבה אחרי שהמסך ירד.

ויש עוד רגע אחד שאני לא אשכח.
יומיים לפני ההופעה...
איבדתי את הקול לחלוטין.
לא צרידות.
לא כאב גרון.
פשוט... לא יצא לי קול.
ברגע אחד הייתי בטוחה שכל השנה הזאת
עומדת לרדת לטמיון.
למזלי הצלחתי להגיע לרופא אף־אוזן־גרון מדהים
שקיבל אותי במהירות, נתן לי טיפול מתאים,
וכמה שעות לפני שעליתי לבמה...
הקול חזר!
אבל במקביל לטיפול הרפואי,
עצרתי גם לשאול את עצמי אם מעבר להסבר הרפואי,
יש כאן גם משהו רגשי שמבקש את תשומת הלב שלי.
עברתי עם עצמי תהליך קטן.
שחררתי. נרגעתי.
ואולי דווקא השילוב בין הטיפול הרפואי לבין העבודה הפנימית הוא מה שעזר לי להגיע לרגע הזה.

המשך בתגובה הראשונה.

את לא עולה על המשקל...
לא כי שכחת.
לא כי אין לך זמן.
לא כי זה לא מעניין אותך.
את פשוט לא רוצה לראות את המספר.
אז את דוחה את זה.
יום.
שבוע.
חודש.

ואז מגיע הרגע.
את עולה.
לוקחת נשימה.
מסתכלת.
והלב צונח.
המספר גבוה יותר ממה שקיווית.

באותו רגע את לא רק רואה מספר.
השופטת הפנימית נדלקת.
את שומעת את כל המשפטים שרצים לך בראש.
"איך נתתי לזה לקרות?"
"שוב נכשלתי."
"אין לי שליטה."
"הבטחתי לעצמי שהפעם זה יהיה אחרת."

ואז מגיעה האנחה הזאת.
את מכירה אותה?
האנחה שיוצאת מהבטן.
כאילו כל הגוף מתכווץ בשנייה אחת.

אבל אני רוצה להגיד לך משהו שאולי אף אחד לא אמר לך.
מה שהכביד עלייך באותו רגע הוא לא רק המשקל שהעלית.
זו גם האשמה שהעמסת על עצמך.

כאילו באותו רגע לבשת על הגב עוד שק כבד.
שק מלא בביקורת.
בייאוש.
בכעס על עצמך.
ובתחושה ששוב איכזבת את האדם
שהכי חשוב לך לעמוד במילה שלו...
את עצמך.

ופתאום את לא סוחבת רק את הקילוגרמים שעל הגוף.
את סוחבת גם קילוגרמים של אשמה.
ואיתם הרבה יותר קשה להתקדם.

אולי בגלל זה כל כך קשה להתחיל מחדש.
קשה לפסוע לעבר החלומות שלך,
קשה לצאת לדייטים ולמצוא את הזוגיות שאת חולמת עליה.
כי אי אפשר לרוץ
כשסוחבים על הגב משקולת של אשמה והלקאה עצמית.

ואולי הצעד הראשון לשינוי הוא בכלל לא דיאטה חדשה.
לא תפריט חדש.
ולא עוד הבטחה.

אולי הצעד הראשון הוא להוריד לרגע את המשקולת הזאת.
לסלוח לעצמך.
להסתכל על המספר בלי להפוך אותו לפסק דין.
ולהבין שהמספר שעל המשקל הוא רק נתון.

הוא לא אומר כמה את שווה.
הוא לא אומר אם מגיעה לך אהבה.
והוא בטח לא מספר את הסיפור המלא של מי שאת.

כי שינוי אמיתי לא מתחיל כשאת מענישה את עצמך.
הוא מתחיל כשאת מפסיקה להילחם בעצמך.
ומתחילה לעשות שלום עם עצמך.

ואם נמאס לך מהלופ ההרסני הזה של האכילה הרגשית,
הכנתי מדריך חינמי במיוחד עבורך,
של 5 הכלים לשחרור מאכילה רגשית
ולזימון הזוגיות שאת חולמת עליה❤️.
לקבלת המדריך לחצי על הלינק בתגובה הראשונה.👇

#אכילהרגשית #זוגיות #אהבהעצמית #ריפוי #טיפולרגשי

חלשה.
חסרת כוח רצון.
חסרת משמעת עצמית.

אלה המילים שאת אומרת לעצמך.
רגע אחרי שהמקרר כבר נסגר.
אחרי שהעטיפות כבר בפח.
אחרי שאת כבר לא באמת רעבה.

את עומדת במטבח.
מסתכלת על מה שנשאר.
ולא מצליחה להבין איך שוב איבדת שליטה.

רק לפני שעה ישבת במסעדה עם החברות.
כולם הזמינו קינוח.
ואת לא.
התאפקת כל כך יפה.
חייכת.
אמרת שהכול בסדר.
קיווית שהפעם תצליחי. 

אבל בפנים...
בקושי הצלחת לנשום.
ראית את בני הזוג של החברות שלך.
איך הם מסתכלים עליהן.
איך הם צוחקים איתן.
ובתוכך עלתה שוב המחשבה הזאת...
"למה לי זה לא קורה?"
"אני בטח אשאר לבד."

ויחד איתה עלתה הקינאה
שממש שורפת מבפנים,
ותחושת הקיפוח -
למה הן יכולות לאכול כל מה שבא להן
בכזו קלילות?
ורק אני צריכה לחשוב על כל ביס,
וגם זה לא עוזר???

ואז חזרת הביתה עם כל הכאב הזה.
ופתאום...
כבר לא נשאר לך כוח להחזיק.
פתחת את המקרר.
והשאר...
היסטוריה.

ואז הגיע המשפט שאת כבר מכירה בעל פה.
"אני חלשה."
"אין לי כוח רצון."
"אין פלא ששוב נכשלתי."

אבל תעצרי רגע.
הבעיה היא בכלל לא כוח הרצון.
הבעיה היא שאת פשוט עייפה.
לא עייפה מהיום שעבר עלייך.
עייפה מהמאבק הפנימי.
מהניסיון להחזיק הכול בפנים.
להיראות חזקה.
להסתיר את הבדידות, התסכול והקינאה.
להעמיד פנים שהכול בסדר.

וכשנגמר לך הכוח...
לא האוכל ניצח.
הכאב פשוט ביקש מקום.

אני מכירה את הדפוס הזה מקרוב.
והוא לא חייב להמשיך לנהל אותך.
אם גם את מרגישה שאת כל הזמן נלחמת בעצמך, 
הכנתי עבורך מדריך חינמי 
שייתן לך את 5 הצעדים הראשונים לשבור את הלופ הזה,
להשתחרר מהאכילה הרגשית ולזמן לחייך את הזוגיות שאת חולמת עליה.

להורדת המדריך לחצי על הלינק בביו.

#אכילהרגשית #זוגיות #אהבהעצמית #ריפוי #שליטהעצמית

סיכום חופשה זוגית מושלמת בצפון יוון
ב 24-29.6,
לכבוד יום הנישואין ה17❤️

נחתנו בסלוניקי בלילה,
משם נסענו ליום טיול למעיינות החמים של פוזאר,
ולמפלים של אדסה,
וקנינו שם קילו דובדבנים עסיסיים ב2 יורו,
שאכלנו מהם כל החופשה.

בערב חזרנו לסלוניקי והעברנו ערב מטורלל בטברנה palati, שאפשר לקרוא לה גם ישראל השניה כי היא היתה מפוצצת ישראלים (אבל בקטע טוב מבחינתנו),
שם המארחת הכניסה אותנו לקומה השניה
ליקום מקביל בו היתה להקה מדהימה עם מוזיקה חיה, ריקודים וקרחנות אל תוך הלילה,
ואת כל זה אי אפשר היה לראות או לשמוע
בחלק החיצוני והרגוע של המסעדה. נהננו בטירוף.

משם נסענו למנזרים התלויים של מטאורה.
אם אתם לא מכירים או טרם הייתם שם,
זוהי המלצה רותחת!
מדובר באחד מפלאי תבל!
זוהי תופעה נדירה ביוון ובעולם בכלל
של מנזרים מהמאה ה11 שנבנו על גבי צוקי ענק
ושום הסבר שאתן פה ושום תמונה לא יכולים להעביר את העוצמה של זה.
זה באמת עוצר נשימה!!!
חובה גם לנסוע לנקודת התצפית על הצוקים לראות ממנה את השקיעה!!!
רק תעשו לי טובה ואל תטפסו על קצה הצוק כדי לצלם סלפי מושלם כי מסתבר שמדי שנה אנשים נופלים שם אל מותם.

ממטאורה המשכנו לחצי האי חלקידיקי ושם ביקרנו בכמה חופים יפים ופשוט נהננו מהנוף ומהאוירה.

חוץ מזה אכלנו אוכל טוב ובכל שעות הנסיעה שלנו,
שהיו די רבות, אפי נהג ואני הקראתי לו את הספר המעולה "קציצות" של אילן הייטנר. ככה אנחנו אוהבים.
אני מקריאה לו ספרים של אילן הייטנר ושנינו נקרעים מצחוק ומזדהים עם הכתיבה האותנטיות והמצחיקה בצורה קיצונית של אילן.
יש לי גם פנטזיה כזו להקריא ספרים כי אפי אומר שאני ממש טובה בזה, ואני ממש נהנית מזה😉.

והקטע הכי טוב בטיול הוא שבעודנו בחו"ל הזמנו את החופשה הזוגית הבאה לקפריסין באוגוסט הקרוב.
שזה גם טיפ חשוב לטיולים - לא לסיים חופשה בלי לשריין את החופשה הבאה!

#יוון #חופשה #סלוניקי #מטאורה #אהבה

לפני חמש שנים, בשיא טיפולי הכימו,
עם קרחת מנצנצת ולב מלא בפחד, תקווה ורצון לחיות - צעדתי בפעם הראשונה בתצוגת הפינק פארטי של עמותת גמאני ו Yana Darom .

בשבוע שעבר צעדתי שם שוב.
בדיוק חמש שנים אחרי.

הפעם עם שיער ארוך, עם אמא שלי לצידי -
שגם היא התמודדה פעמיים עם סרטן השד -
ועם התרגשות שקשה לתאר במילים.

נושא התצוגה השנה היה נשים שעשו שינוי משמעותי בעקבות המחלה,
ואני זכיתי לצעוד עם הספר שלי,
"לרקוד בגשם - מדריך למתמודדת עם סרטן ומשברי החיים", שנכתב בעקבות המסע שלי עם המחלה ומתוך הרצון להפוך את מה שעברתי למשהו שיכול לעזור לנשים אחרות.
זו היתה עבורי סגירת מעגל מרגשת כל כך.

תודה על הזכות להיות היום בצד השני של המחלה.
תודה על הזכות לעזור לנשים אחרות, ללוות, לחזק ולהוות עבורן השראה.
ותודה על הזכות לחגוג את החיים,
דווקא אחרי שפגשתי מקרוב כמה הם שבריריים ויקרים.

תודה ענקית לכל מי שהיה אחראי על ההפקה המרגשת הזאת -
ליאנה דרום,
לעמותת גמאני , בניהולן המסור של Sarit Zipori Tzaig Yafit Alperson Elmaliach מיה אנטמן ,
ל Gili Sivan על ההפקה המדהימה,
לקניון עזריאלי שאירח אותנו,
ל RENUAR על הבגדים היפים
ל PARFOIS על התכשיטים המושלמים
לבית הספר של רוית אסף רשת בתי ספר למקצועות האיפור והיופי על האיפור והשיער,
לשאר נותני החסות שלבושתי אני לא יודעת את שמם ואיך לתייג אותם😬
לצלם אור גפן ולצלמות גלית דויטש, רחלי וייסלר ובלה שחר הלל,
וכמובן - לכל הנשים המדהימות שלקחו בה חלק
ולמשפחה האהובה שלי שהגיעה לשמוח איתי❤️

שרק נהיה בריאים. 💗

#ריפוי #שמחה