06/09/2026
בוקר אחד הקערה מתהפכת על פיה.
המציאות שהכרתי השתנתה ברגע.
מצאתי את עצמי בתוך תקופה של דאגה, חרדה, חוסר ודאות ויציאה מוחלטת מהשגרה. לא בגלל בעיה בריאותית שלי, אלא של אדם קרוב ויקר לי❤️
ובתוך כל זה גיליתי משהו על עצמי.
כל השנים שבהן התנועה היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי
פילאטיס, הליכות, סיבולת לב־ריאה, כוח וסיבולת שרירית
חשבתי שאני בונה גוף חזק ובריא.
היום אני מבינה שבניתי הרבה יותר מזה.
בניתי חוסן.
אני מרגישה איך החוסן הפיזי שצברתי לאורך השנים עוזר לי דווקא עכשיו, כשהנפש מתמודדת עם עומס שלא הכרתי.
גם בימים של מעט שעות שינה, של דאגה ושל עייפות רגשית, הגוף ממשיך לשאת אותי🌿
לקום בבוקר, ללכת, לתפקד, להיות שם כשצריך אותי.
והתנועה, אפילו כשאין הרבה זמן או כוח, הפכה עבורי לעוגן
כמה דקות של הליכה, נשימה או תרגול מחזירות אותי לעצמי. מסדרות קצת את המחשבות ומאפשרות לי להמשיך💫
אני לא חושבת שחוסן גופני מעלים פחד, כאב או דאגה. ממש לא.
אבל אני מרגישה שהוא נותן לי כוחות להתמודד איתם.
ואולי דווקא עכשיו אני מבינה יותר מתמיד למה אני מאמינה כל כך בתנועה.
אנחנו מתאמנים כדי להיות חזקים, גמישים ובריאים יותר.
אבל אנחנו גם בונים לעצמנו מאגר של כוחות לימים שלא ידענו שיגיעו.
היום אני יודעת
כל השנים חיזקתי את הגוף.
ובדרך, בלי לדעת, חיזקתי גם את הנפש❤️
