11/08/2017
אמונה
כל איש חינוך חייב להאמין שאפשר , זו בעצם קריאה לעשות .המפתח לאמונה ביכולת התלמיד הינה הראיה שלך. אם תחשוב שהוא יכול ותאמר לו את זה ותאמין בכך, הוא יאמין, הוא ינסה, גם אם יפול הוא יקום, כי זה מנוגד לציפיותיך, שהוא כה מעריך . הצלחה אחת תגביר בו את הרצון לקבע עוד הצלחות. שנה את הדרך שהלכו בה קודמיך . חפש את עוגני החוזקה של הילד ,סמוך עליו, האמן בו. הענק לו כנפיים , גלגלים, נעליים ראויות להליכה , אל תיתן לו סיבות להצדיק כישלון . טעמה של ההצלחה מעורר תיאבון, מגרה ומאתגר. עם האוכל יבוא התיאבון.
לעיתים ,בתחילת הדרך כשחוויות כישלונו של הילד באות בזו אחר זו ,נחוש תסכול ונאשים את התלמיד , את המורים ,את ההורים, את הגננת, את הסביבה , את השכונה .בכך הרי לא נקדם דבר. כל זה לא יגביר מוטיבציה אצל התלמיד. אולי יחדד את סיבת הכישלון, אך זה לא יביא אותנו אל נתיב ההצלחה. לכן, הימנעו מכל אלה והשקיעו בהחדרת האמונה הצרופה שהעתיד יאיר פנים. אמרו לו זאת, התאימו לו משימות הצלחה. מיצאו גרעין קטן של הצלחה והגדילו אותו בעיניו ובעיני הכיתה. אם תיתנו סיכוי, תסמכו, תאמינו בו, יוכל הוא להלך על רגליו מבלי ליפול. ואם יפול הוא ינסה בשנית לקום על רגליו .אט אט ירכוש ביטחון יאמין בעצמו ויגיע לאשר ליבו חפץ.
האמונה הבראשיתית חייבת להיות נטועה באישיותך .האמן בו. האמן בעצמך. האמן שהיכן שלא הצליחו אחרים אתה תצליח , הבלט את נקודות חיוב שעליהן ניתן להישען כדי להגביהו. גם אם כשלה דרך אחת נסה אחרת ,עד שתגיע.
המשפט הטבוע : "ממך לא יצא שום דבר", הוא מראת המורה המתוסכל, המרגיש שבדרכו אינו מצליח לחולל, את מה שהוא מצפה מהתלמיד ומעצמו. אם יעביר את האחריות אליו ויחפש דרכים שטרם ניסה, מובטח לו שיראה את האור .
אני שולל מכל וכל את המשפט האוילי :"אין מה לעשות" שהרי לעיתים, מעבר של התלמיד ממורה למורה ,מכיתה לכיתה, מפיק עוצמות, יכולות חדשות ,הצלחות אצל אותו "ממך לא יצא שום דבר". אשרי מי שיש לו מפתחות אמונה לכלל הילדים ולעצמו. זו המפיחה רוח רצון ואמונה בליבות הילדים וזו מביאה להצלחה המעצימה אותם ומביאה לחוסן באישיותם. הסביבה החיובית שהמורה יוצר טוענת ילדים בעוצמות אדירות ששום דלת לא עומדת בפניהם.
מילה שלי:
אמונה היא קשר סמוי בין שני מרכיבים פנימיים. זיהוי יכולות מחד ואופטימיות באשר להוצאתן לפועל ,מאידך.
