03/09/2024
יום שלישי כנס אחרי העבודה.
אני יושבת על כסא בהיכל מפואר.
מקשיבה, לפחות מנסה מאוד להקשיב.
הטלפון קורא לי להציץ, להתכתב, לגלול.
חברה עושה לי פרצופים מהשורה לפני.
זו שלידי מרכלת איתי על הנוכחים.
ובא לי לדבר יש לי מלא דברים לספר לחברה שלי שלידי .
יש לי רעש בתוך הראש
מחוץ לראש ובא לי לקום ולצאת .
אני נזכרת שאני מבוגרת ואני לא יכולה .
ואני גם לא יכולה לשבת יפה, אני מנדנדת את הרגל,
מורחת קרם ידיים.
פותחת את התיק ,
סוגרת את התיק.
יוצאת לשירותיםכולם מסתכלים עלי .
חוזרת כולם שוב מסתכלים עלי.
וחושבת מתי זה יגמר?
והרגל ממשיכה לקפוץ יותר חזק , מרגישה שהסבלנות שלי עומדת להיגמר.
אני מנסה להוציא את התסכול שלי על מסטיק אורביט אומלל.
ואז אני הוא קופץ לי מהלב שחר בן 4 הילד שלי מהגן שהוא כמוני.
קשה לו לשבת, קשה לו להתרכז, קשה לו להתאפק, הוא חייב לזוז להיות בתנועה.
ואיך תמיד ראיתי אותו בי.
הבנתי אותו נתתי לו לצאת לחצר באמצע המפגש, שלחתי אותו לפעילויות ספורט, נתתי לו כדור קוצים למעוך.
אז לקחתי לעצמי באמצע הכנס את האפשרות
לצאת ולעשות סיבוב של כמה דקות בחוץ ,
נשימות של 4 4 7 ,
מריחה של קרם ידיים .
מה שנתתי לשחר החלטתי
להעניק לעצמי.
ככה הצלחתי לצלוח את הכנס בלי שהעירו לי אפילו פעם אחת( וכן מעירים גם למבוגרים).
ליאת ברנד, מדריכת הורים, גננת ומאותגרת קשב וריכוז קשוח.
#הדרכתהורים #ליוויהורים #אמהות #הורות #הוריםוילדים #חינוך #גבולות #הורותוחינוך #הורותוגבולות
