עוז רועי בית מדרש לסטודנטים

יום השנה ה-19 לעקירתנו מגוש קטיף אינו דומה לשנים אחרות משום בחינה.
הסיפור ההוא מתחדד ומעמיק, עם נגיעות כנות שהעמיקו עד אין חקר בשנת המלחמה הזאת.
האישי והלאומי, המשבר והצמיחה, העבר, ההווה והעתיד כולם מעורבבים
בהרצאה שמלווה בהקלטות מזמן אמת, ומימצאים אותנטיים ואקטואליים מתמיד.
להזמנות: 054-5684926

מוזמנים להתעדכן גם בדף החדש שלנו..

עברנו לדף פייסבוק מאוחד, נצר אריאל ועוז רועי
מוזמנים לעקוב בדף החדש ולהשאר מעודכנים.
בהצלחה.
https://www.facebook.com/midreshetnetzerariel/

נצר אריאל/עוז רועי - מדרשות לסטודנטים "נצר אריאל" לבנות ו"עוז רועי" לבנים הן מדרשות לסטודנטיות

פרשת שמות - "טעם (משמעות) החיים"

מתי הסתיימה בריאת העולם?
יש הסבורים שבריאת העולם הסתיימה עם השלמת יצירתם של שמיים וארץ, ים, יבשה, צמחים ובעלי חיים. האדם שנוצר אחר-כך לא נועד אלא להתבונן בכל אלה ולהתרשם מהם תוך מינימום הפרעה לזרימתם הטבעית.
אחרים רואים את יצירת האדם ביום השישי כהשלמת הבריאה. הוא 'נזר הבריאה', המוכשר ביותר, החכם ביותר והחזק ביותר. לכן נדמה לו שמותר לו לעשות בעולם ככל העולה על רוחו לסיפוק רצונותיו. כך חשבו בדור המבול.
יש שרואים את סיום הבריאה בהיווצרותן של חברות אנושיות ועמים. אלה מסוגלים לרכז המוני בני-אדם סביב רעיון ומטרה שעוצמתם גדולה לאין ערוך מהאדם הפרטי. ריכוזיות כזו יוצרת תחושה שעבור האדם הקולקטיבי, אפילו השמיים אינם הגבול. כך חשבו, כנראה, בוני מגדל בבל.
לעומתם מצביעים חכמינו על ספר שמות כהשלמת הבריאה. המציאות לא מסתכמת בעולם הטבע על כל נפלאותיו, גם לא בעצם הגעתו של אדם אינדיבידואלי בעל צלם א-להים, ואפילו לא ביצירה מפותחת של עמים ותרבויות. כל אלה הם כלים אדירים, אך עדיין חסרה היד שתכוון אותם והאמירה שתחשוף בפניהם את תכלית קיומם במובן העמוק ביותר. השלמה זו מבשילה בספר שמות עם עליית עם ישראל על במת ההיסטוריה וירידת התורה אל העולם.

"מאי דכתיב 'ויהי ערב ויהי בקר יום הששי' ? מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית ואמר: אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב ואם לאו אני אחזיר אתכם לתוהו ובוהו"

שבת שלום
יצחק ואזנה
מנהל בתי מדרש 'נצר אריאל – עוז רועי'

מעבר למחלוקת
מספרים כי אחרי מלחמת העצמאות שאלו את נאצר, נשיא מצרים, מדוע אין הוא משלים עם תוצאות המלחמה ואינו פותח בשיחות שלום עם ישראל. הוא ענה שאין צורך להגיע לפשרות, כי מדינת ישראל תפרק את עצמה. כך לימדוהו הערכות המודיעין שעקבו אחרי המתרחש אצלנו וזיהו ריבוי עצום של תרבויות ושפות, הבדלי מנטליות והשכלה, ובמיוחד מחלוקות בתחום האמונה והאידיאולוגיה אשר מזינות מאבקים פנימיים טעונים ורועשים. עם כאלה פערים, סיים, בתוספת מצב כלכלי רעוע, זו רק שאלה של זמן עד שהאפיזודה הזו תעלם מחולות האזור.
אכן, זר לא יבין זאת, אבל מעבר להבדלים הגדולים בין חלקי העם מונח יסוד פנימי עמוק ומוצק של אחדות ושל ערבות, שהוא חזק מכל השנאות והצעקות. תודעת האחדות הזו היא חלק מברכת ה' לאבות האומה, מציאות שחז"ל השוו אותה לאיברים שונים השייכים לגוף אחד. את השיעור שלנו על סכנת השנאה למדנו בחורבן בית שני ובגלות הארוכה שאחריו.
בפרשת ויגש שבים שבטי ישראל ומתאחדים. אחרי הניסיון המר של מכירת יוסף ועשרים ושתיים שנות נתק, בני לאה מוכנים להקריב הכל למען בנה של רחל. התברר לכל כי העוצמה הייחודית של כל שבט תבוא לביטוי מלא, דווקא בהתאחדם לעם אחד המכיל הרבה גוונים וכישורים.


שבת שלום
יצחק ואזנה-נצרים
מנהל בתי המדרש 'נצר אריאל – עוז רועי'.

לחנוכה

*על שלשה דברים*

אמונה יוונית עתיקה תיארה את עולמנו כמשטח ענק המונח על גבם של שלשה פילים אדירים.

חבר שחונך בברית המועצות סיפר לי פעם שאותם לימדו שהפילים הללו הם משל לשלושת המדעים שמאפשרים את קיום העולם - הפיזיקה, הכימיה והמתמטיקה. על אלה עומד העולם, וכל מה שיש בו הוא תוצר של יחסי הגומלין ביניהם. מיד נזכרתי שגם אצלנו כתוב שעל שלשה דברים העולם עומד, אבל אלו דברים שונים לגמרי - "שמעון הצדיק היה משיירי כנסת הגדולה. הוא היה אומר: על שלשה דברים העולם עומד: על התורה, ועל העבודה, ועל גמילות חסדים."

לעומת ראייתם ש'הכל חומר' כולל המוסר והרוח, מעמיד שמעון הצדיק את האמונה, הרוח והמוסר כבסיס לכל. אלה עמודי הקיום של המציאות, והחומר בא רק אחר כך.

מסורת בידינו ששמעון הצדיק הכיר את מלכות יוון בשיא עוצמתה ונפגש עם אלכסנדר מוקדון בכבודו ובעצמו. דווקא הוא הציב מול עמודי העולם שלהם את עמודי העולם שלנו, וזו תמצית הוויכוח עם יוון ויורשיה הרוחניים מאז ועד ימינו.



חנוכה שמח ושבת שלום

יצחק ואזנה-נצרים

מנהל בתי המדרש 'נצר אריאל – עוז רועי'.

למה אנו קוראים 'מציאות'
במבט על המציאות המדינית וההיסטורית קשה להבין מה הכוחות הנסתרים שמניעים אותה. יש שיחפשו אותם בתחום יצר הגאווה האנושי – מאבקי אגו, כח וכבוד, יש שיצביעו על אינטרסים חומריים כאלה ואחרים – נפט, זהב, שטח. יש שירחיקו אל המיסטיקה והכישוף, גורלות ואמונות תפלות. מעטים יפנו לחפש הסבר במישור הערכי-הרוחני, מניעים של טוב ושל מוסר וצדק.
בפרשת וישלח נקרא שלפני פגישת יעקב ועשו פנים אל פנים, נדרש יעקב לנהל מאבק מר וארוך עם מלאכו של עשו, הרעיון הרוחני שלו. הוא מנצח בקרב אך יוצא ממנו חבול וצולע זמנית.
התורה מלמדת כאן ששורשיה של המציאות הגלויה מצויים עמוק בעולם הרוח המופשט שטמון בכל אדם ובכל עם. משם זה משתלשל אל הרבדים הנמוכים יותר של המציאות. התייחסות רק אל הגלוי לעין תוך הדחקה והתעלמות מאותו מימד פנימי, משולה לכלב הנאבק במקל שחובט בו מבלי לשים לב ליד ולאיש שאוחז במקל.
הבנת השורש העקרוני של העניין היא צעד ראשון בכיוון הנכון לניתוח מדוייק של המציאות


שבת שלום
יצחק ואזנה-נצרים
מנהל בתי המדרש 'עזו רועי – נצר אריאל'

אברהם זה אנחנו?

אברהם אבינו נודע כדמות מרכזית בדורו ובסביבתו. הוא נביא ו'נשיא א-להים', מלמד אמונה, קורא בשם ה' ואיש חסד, איש מלחמה, עשיר גדול, מנהיג ומורה דרך. אבל יותר מכל אלה הוא אבא. אבינו.

למרות פעליו הרבים ודמותו הענקית, הוא מאופיין דווקא בהיותו אב. אין הוא דמות חולפת ומרשימה לשעתה, אלא תחילתו של עםמוסר, צדקה ומשפט. מעלותיו הגדולות יכולות היו להישאר כסוג של מגדלור היסטורי רחוק ובלתי נגיש, אלמלא הוגדר ייעודו להיות אב לאומה שתהווה המשך ומימוש למה שהוא התחיל.

לכן לידת יצחק, הבן הממשיך, היא אירוע מרכזי כל כך. כאן חורג אברהם מלהיות אישיות פרטית, גדולה ככל שתהיה, לעבר הדורות הבאים, לעבר הנצח. עבור עם ישראל מהווים האבות את סלע המקור שממנו הוא נחצב. בזמנים קשים, ולא רק בהם, נקרא העם להתבונן אל דמויותיהם האדירות ולזכור שמשם הוא הגיע: שִׁמְעוּ אֵלַי רֹדְפֵי צֶדֶק מְבַקְשֵׁי ה' הַבִּיטוּ אֶל צוּר חֻצַּבְתֶּם וְאֶל מַקֶּבֶת בּוֹר נֻקַּרְתֶּם. הַבִּיטוּ אֶל אַבְרָהָם אֲבִיכֶם וְאֶל שָׂרָה תְּחוֹלֶלְכֶם כִּי אֶחָד קְרָאתִיו וַאֲבָרְכֵהוּ וְאַרְבֵּהוּ. (ישעיה נ"א)

האיכויות הנפלאות של סלע האם טמונות גם בכל אחד ואחת מהצאצאים והוא מצווה לממש אותן בחייו.



שבת שלום

יצחק ואזנה

מנהל בתי המדרש 'עוז רועי – נצר אריאל'

פוסט לפרשת לך-לך

טבע האדם לאהוב את עצמו ולדאוג לעצמו. ולא לעצמו בלבד אלא גם למשפחתו ולעמו שהם כבשר מבשרו. סביב זה הוא מפתח תרבות ואידיאולוגיה, קוראים לזה לאומיות.
יש באדם גם נטיה טבעית להתנהגות מוסרית, חמלה ומצפון. אלה חורגים מסביבתו הקרובה ושואפים לבטא את ההרמוניה בין כל חלקי האנושות. קוראים לזה אוניברסליות.
בדרך כלל הדאגה של עם לעצמו, כרוכה בעימות עם אחרים. כדי שעם יהיה חזק, עליו לנצח עמים אחרים ולשעבדם. ככה מתנהגות אימפריות מאז ימי קדם ועד ימינו, בין אם מדובר בדיכוי פיזי ובין אם בשעבוד כלכלי ותרבותי. התנהלות זו סותרת את האוניברסליות. מאידך, ותרנות וטשטוש הלאומיות מהווים סכנה קיומית. לאורך ההיסטוריה, הויכוח בין שתי הנטיות הללו לובש צורה של מאבקים פוליטיים, אידיאולוגיים וצבאיים.
בתחילת פרשת לך-לך מצווה ה' את אבינו הראשון לצאת לדרך חדשה, להיות עם גדול וחזק ויחד עם זאת לברך ולהעצים את כל העמים. מצד אחד "וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה" ויחד עם זאת "וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה."
זה לא שילוב פשוט והוא לא מתרחש בן לילה, אבל הוא יכול להתפתח רק על בסיס אמונה עמוקה בה' אחד אשר ברא הכל ברצון ובחכמה ונתן לכל אחד את מקומו הנכון. "והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד."

שבת שלום
יצחק ואזנה נצרים
מנהל בתי המדרש 'נצר אריאל – עוז רועי'

מתחילים מבראשית, אבל למה?
אדם נוטה לראות את ההווה כמציאות היחידה האפשרית, הוא לא מעלה על הדעת שיכול להיות אחרת. סוג של מעגל סגור. מכך הוא מסיק מסקנות על מה שהיה ועל מה שיהיה. הכשלון החוזר ונשנה של רבות מתחזיותיו לא משכנע אותו, פשוט אין לו דרך אחרת להביט על הדברים. אז זהו, שכן. זו הסיבה שהתורה מתחילה מההתחלה של כל ההתחלות, בריאת העולם.
הידיעה שהעולם נברא אי פעם, פירושה שהוא לא בא משום מקום. יש רצון, כיוון והגיון לקיומו. אם כך, יש מקום לחזון ותקווה ארוכי טווח. הוא לא נתון רק לשרירות לב של הנבראים שבתוכו.
יש לזה השלכות על כל תחום בחיים – בטחון קיומי, התנהגות מוסרית, חיפוש משמעות, מבט אופטימי, פרנסה.
רש"י, למשל, הצביע על ההשלכה של זה על התחום המדיני. הוא תיאר ויכוח שגם כעבור אלף שנים נשמע אקטואלי מאין כמותו, וחשף את השורש המוסרי שלו:
"... ומה טעם פתח בבראשית? משום "כח מעשיו הגיד לעמו, לתת להם נחלת גויים" שאם יאמרו אומות העולם לישראל לסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גוים, הם אומרים להם: כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה, ונתנה לאשר ישר בעיניו, ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו."


שבת שלום
יצחק ואזנה נצרים
מנהל בתי המדרש 'נצר אריאל – עוז רועי'.

פוסט לסוכות

חג הסוכות הוא 'זמן שמחתנו'.
גם בשאר הרגלים מצווה לשמוח אבל בסוכות זה מודגש באופן מיוחד. הודיה על חסדי ה', חבירה אל הדר הבריאה, אסיף היבולים, כמיהה למים והרגשת הזיכוך אחרי יום הכיפורים - כל אלה חוברים יחד לשמחה מיוחדת המגיעה לשיאה בשמחת בית השואבה שעליה אמרו 'מי שלא ראה שמחת בית השואבה לא ראה שמחה מימיו'.
אבל אין זו רק הרגשה סובייקטיבית התלויה במצב רוחו המשתנה של האדם. 'זמן שמחתנו' פירושו שלזמן הזה יש אופי ולאופי הזה קוראים שמחה, ואת האופי הזה מצווה לבטא כראוי. לכן, למשל, המועד דוחה את דיני אבלות, ומי שאחד מקרוביו מת בחג, לא עלינו, משהה את דיני האבלות, ורק אחרי המועד הוא יושב שבעה ומתאבל. עם כל הקושי הנורא, אפילו במצב קשה זה אין השמחה נדחית, היא פשוט עובדה קבועה וקיימת.
בתוך עולם מורכב של תהיות, עוולות ותלאות, התורה מציבה לנו עוגנים יציבים ומוחלטים של שמחה המזכירים כי הכל לטובה, גם אם מסובכת וארוכה הדרך. יש בורא ומשגיח ומכוון ומוליך. צער ואבלות, לעומת זאת, הם דבר זמני וחולף אשר יתוקן בבוא העת. אפילו על צומות החורבן אמר הנביא שהם עוד יהיו לששון ולשמחה לכל בית ישראל.
במאבק המתמיד שבין השמחה והצער בעולם, בין היאוש לאמונה, קובעת התורה באופן חד-משמעי מה נצחי ומה חולף.

חג שמח לכולם
יצחק ואזנה-נצרים
מנהל בתי מדרש 'עוז רועי-נצר אריאל

פוסט לפרשת האזינו
חוקי הטבע נתפסים כדבר היציב והקבוע ביותר שיש. השמיים והארץ היו כאן הרבה לפני שהגענו וישארו כאן הרבה אחרי שנלך. "הארץ לעולם עומדת".
חוקים של רוח ומוסר אינם נתפסים בחוש וקשה לראות כיצד קיום העולם נשען עליהם, אך לאמיתו של דבר הם יסודיים ומוצקים לא פחות ובלעדיהם אין קיום. 'על שלשה דברים העולם עומד' לימדונו אנשי כנסת הגדולה 'על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים'. רבן שמעון בן גמליאל דיבר על הדין, האמת והשלום. כך או כך, מדובר על ערכים רוחניים כתשתית העולם ולא על שלשה פילים למשל, או שלשה חוקי ברזל פיזיקליים.
פרשת האזינו מלמדת כי הברית בין הקב"ה לעמו שייכת לאותה מערכת יסודית שעליה מושתת העולם, "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם וַאֲדַבֵּרָה וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ אִמְרֵי פִי.". כך התנבא גם ישעיה: "כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶנָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא יָמוּשׁ וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט אָמַר מְרַחֲמֵךְ ה' " וכך גם ירמיה: "כֹּה אָמַר ה', אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי."
ללאומיות הישראלית יש תוכן עמוק וייעוד נצחי. היא לא החלה לפני 200 שנה עם הלאומיות המודרנית של אירופה, והיא לא תעבור מן העולם עם קריסת אותה לאומיות המתרחשת בימינו.

שבת שלום
יצחק ואזנה-נצרים
מנהל בתי מדרש 'נצר אריאל-עוז רועי'


כל טוב

יצחק ואזנה
מנהל בתי מדרש לסטודנטים
ע"י קהילת נצרים באריאל (ע"ר)