ארכיטקטורה אוניברסיטת אריאל - Architecture Ariel University

✨ ברכות למצטייני דקנאט תשפ”ו! ✨
גאים לחגוג את הישגיהם המרשימים של הסטודנטים והסטודנטיות אשר הצטיינו בלימודיהם והפגינו מחויבות, התמדה ושאיפה בלתי פוסקת למצוינות לאורך השנה.
מאחלים לכם המון הצלחה בהמשך הדרך🙏

סטודיו תמאטי 1-שנה ד סמסטר א- אדריכלות בעידן הבינה המלאכותית

סטודנט: הלל פרץ
( )
מנחה: אדר׳ בן גירש
( )

The Elevated City
עליית מחירי עתודות הקרקע והמעבר לבנייה ורטיקלית מצמצמים בהדרגה את קיומם של מרחבי מפגש טבעיים במרקם העירוני. במקביל, התעצמות הבינה והטכנולוגיה מלווה בהגברת תהליכי הסתגרות ואינדיבידואליזציה. לנוכח מגמות אלו נדרשת בחינה מחודשת של האופן שבו ניתן לייצר הזדמנויות חדשות למפגש אנושי ולפיתוח מרחבים קהילתיים משמעותיים.

סטודנטיות- שירה דולב ותמר כהן שיר
( | )
מרצה- אדריכל חנן פרץ
( )
מסגרת הקורס- טכנולוגי 4
תיאור הפרויקט-
איך מכניסים אור וקדושה למגרש של 5 על 10 מטרים?
בפרויקט שלנו בנחלאות, בחרנו לתכנן מבנה אינפיל שמתפקד כמקווה טהרה. התכנון מבוסס על דיאלוג חומרי: קונסטרוקציית זכוכית קלה ומודרנית מעל פני השטח, ואבן ירושלמית מסורתית בחלל הטבילה התת-קרקעי. המים שמגיעים מהגג, נאספים בקיר ועוברים תהליך כפול של שפיכה חופשית במורד הקיר המרכזי, יחד עם תהליך של מילוי בור הטבילה. המהלך של המים סביב שתי המערכות מאפשר חיבור טהור בין אדריכלות וחומר, ובין התכנון לחוויה.
זהו דיאלוג שבו המודרניות השקופה פוגשת את כובד האבן והמים החיים, ליצירת חווית טהרה.

סטודיו תמאטי 1- אדריכלות בעידן הבינה מלאכותית | שנה ד’ סמסטר א’
שם הסטודנטית: שירי עוזרי
( )
בהנחיית: אדר’ בן גירש
( )
הפרויקט ‘רצף אנושי’ בוחן כיצד מצבי ביניים יומיומיים, כמו שוטטות ברחוב, הליכה לעבודה, המתנה בתחנת אוטובוס, מעבר בין רחוב לכיכר ושינוי במפלסיות, מקבלים בדרך כלל תשומת לב מעטה, אך בפועל מעצבים את הדרך שבה אנחנו חווים את העיר. אני מציעה לראות במעברים הקטנים האלו כלי תכנוני שמסוגל לחבר בין מצבים אורבניים שונים לכדי מקשה אחת וליצור רצף עירוני משמעותי.

בתכנון התמקדתי בשלושה מוקדים עירוניים עיקריים, תל אביב, גבעתיים ורמת גן. אותם מוקדים נבחרו עקב קרבתם הגאוגרפית ו״המצב העירוני״ שהם יוצרים. המטרה היא לבחון כיצד סט חוקים תכנוני שפתחתי פועל בסיטואציות מגוונות וברמות אינטנסיביות משתנות. כך נבחן הרצף בשלושה מהלכים: מדרך למרחב, מכביש למפגש ומרחוב לקהילה. מתודולוגיית העבודה כללה סקיצות, מידול תלת ממדי, ושימוש בבינה מלאכותית ליצירת אלטרנטיבות כאשר אותו סט חוקים התכנוני היווה מערכת קריטריונים חווייתית אשר דייקה את התהליך.

שרה אבו עקל

בן גירש
( )
סטודיו תמאטי 1
form follows concept
הקונספט הוא הרעיון המכונן המעניק לתכנון את זהותו, כיוונו ומשמעותו, ובעוד שלאורך הזמן הוא נדחק לשוליים בשל ריבוי שיקולים מערכתיים, התפתחות הבינה המלאכותית מאפשרת להשיבו למרכז התהליך — כאשר ה־AI מייצר את התוצרים והאדריכל שומר, מדגיש ומוביל את הקונספט.
הפרויקט כלל מספר ניסיונות תכנוניים, ומתוכם נבחר להציג במצגת ניסוי מרכזי אחד, בעוד פירוט רחב יותר מופיע בספרון הפרויקט. בניסוי זה הוזן ל-AI תרגיל סטודיו משנה ב’ לתכנון מבנה ציבורי בירושלים, כאשר הזנתי ל-AI את הקונספט שלי, התוצאה הייתה מילולית מאוד, דבר שהדגיש את הקושי של ה-AI להבין עומק רעיוני.

מגיש : מיכאל כהן-סלמון

מנחה : אדר’ בן גירש
( )
מסגרת הקורס : אדריכלות בעידן הבינה המלאכותית
תיאור המשימה : בעידן שבו הבינה המלאכותית מאתגרת את המרחב התודעתי, האדריכלות ותפקיד האדריכל. נפתחת הזדמנות לעצב מחדש את דמות האדריכלות של המחר, ומתוכה להגדיר מה תהיה אדריכלות העתיד.

סטודיו תמאטי 1 – שנה ד׳, סמסטר א׳ | Urban Embodiment
מגישה: סמירה חלאק ( )
בהנחיית: אדר׳ יעל דגן ( )
הפרויקט מבוסס על גישה פנומנולוגית הבוחנת את חוויית המרחב דרך תנועה, קנה מידה, חומריות, אור וזמן. מתוך קריאה זו נבחן אזור התעשייה הישן בבת ים כמרחב עירוני מודר, המאופיין ב״חורים שחורים״ – אזורים חסרי פעילות אך עשירים בפוטנציאל.
מתוך חקר זה התגבשה מסגרת רעיונית של framing / reframing, המציעה לקרוא מחדש את אזור התעשייה לא כבעיה אלא כהזדמנות עירונית.
מתוך תפיסה זו נוצרה ״עמדה 3״ – נקודה קהילתית פתוחה וגמישה המאפשרת שהייה ופעילות בתוך האזור. המבנה פועל כאב־טיפוס להתחדשות עירונית שניתן לשכפל ולהתאים ל״חורים השחורים״ הנוספים באזור התעשייה.
ברמה האדריכלית המבנה מבוסס על מערכת מודולרית בהשראת מבנים תעשייתיים וגשרים, המדגישה גמישות תפקודית ורציפות תנועתית. הפרויקט מציע לראות אזורי תעשייה נטושים כמרחבים עירוניים בעלי פוטנציאל קהילתי וחווייתי.

שם סטודנט: שלי יצחקי

בהנחיית: אדר׳ יעל דגן

סטודיו תמאטי 1 - Urban Embodiments
שנה ד׳ סמסטר א׳

המשימה הייתה לבחור קרקע בשכונת רמת יוסף בבת ים ולפתח פרויקט של עירוב שימושים עם רכיב ציבורי, מתוך קריאה של המרחב והשפה המקומית.

טיפולוגיית הרכבת החדשה | רמת יוסף, בת ים

הפרויקט שלי בוחן את השכונה דרך טיפולוגיית בנייני הרכבת של האדריכל יצחק פרלשטיין כשלד מרחבי וזהותי, ולא כבעיה שיש למחוק. במקום הריסה ובנייה מחדש, מוצעת טיפולוגיית בנייה חדשה הנשענת על הקיים ומפתחת אותו דרך התחדשות רב-שכבתית, בנייה מעל ומתחת למרקם השכונתי, תוך שמירה על הרצף העירוני, הזיכרון האדריכלי והמרקם החברתי.

הפרויקט אינו מציע אובייקט חד פעמי, אלא קונספט תכנוני ניתן לשכפול, המאפשר צמיחה עירונית שיטתית מתוך המשכיות ולא מתוך ניתוק.