23/07/2026
דברים לחצות היום מפרופ' אבישלום וסטרייך, נשיא המכללה.
עוֹלָה וּבָאָה שְׁעַת הַנֶּחָמוֹת
מִבֵּין קִפְלֵי עֲפַר הָאָרֶץ הַטּוֹבָה.
וְהִיא הַנַּחַל הַמַּשִּׂיג אֶת הַדְּמָעוֹת
וְהִיא הַשִּׁיר הַשָּׁב אַחֲרֵי שֶׁכְּבָר כָּבָה.
עֲלִי וּבוֹאִי שְׁעַת הַנֶּחָמוֹת
מֵהֵד קוֹלֵךְ עוֹלָה כְּבָר תְּכֵלֶת קְרִירָה.
מַאֲמִינֵי תְּפִלָּה פּוֹתְחִים לָךְ שְׁעָרִים,
וְגַם אֲנִי בְּצֵל חֻמֵּךְ – הֵן לֹא אִירָא.
חצות היום בתשעה באב הוא נקודת מפנה: עד חצות היום אנחנו שרויים באבלות, ומחצות – חל שינוי. לא מעט מנהגי קהילות מציינים את חצות היום בהיבטים המשקפים את ההקלה במנהגי האבלות: מחצות היום נהגו לעשות מלאכה (שו"ע או"ח תקנד, כב), מחצות נהגו לשבת על ספסל (שם, תקנט, ג), ברית מילה בתשעה באב – יש נוהגים למול אחר חצות (שם, ז) ועוד.
חצות היום טומן בחובו לא רק הקלה באבלות, אלא גם נחמה: בספרי מנהגים מצוין זמן זה כזמן שבו "אומרים נחמות" (בית יוסף, או"ח תקנט, ד"ה ואם יש תינוק). מנהגים נוספים מדגישים את ממד הנחמה מצהרי היום (אף אם לא תמיד רוח חכמים נוחה מכך), ולדוגמא: "נהגו הנשים בימי הגאונים והרבנים לחוף ראשן מן המנחה ולמעלה ולא מיחו בידם חכמים ולא עוד אלא שסועדים אותן, מפני שהיא שעת נחמה... ואין הדבר נאה" (מאירי, בית הבחירה, תענית ל ע"ב), או המנהג "לתקן" את הבית כהכנה לגאולה אחרי חצות (ר"ח פלאג'י, מועד לכל חי, י, פז).
הנחמה איננה רק באמונה שניתן לתקן את החורבן, אלא היא טבועה בחורבן עצמו: כשהחורבן מגיע לשיאו, יש בכך מן הנחמה, כדברי המדרש המוכרים (איכה רבה, ד): "'וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן וַתֹּאכַל יְסֹדֹתֶיהָ'. כתיב: 'מִזְמוֹר לְאָסָף אֱ-לֹהִים בָּאוּ גוֹיִם בְּנַחֲלָתֶךָ' (תהלים עט א), מזמור, בכיה מבעי ליה! (=משורר תהלים צריך היה לנקוט לשון "בכיה" ולא לשון "מזמור"). אמר ר' אלעזר... כך אמרו לאסף: הקדוש ברוך הוא החריב את מקדשו, ואתה יושב ומזמר?! אמר להם: לכך אני מזמר, ששפך הקדוש ברוך הוא חמתו על עצים ואבנים, ולא על ישראל". כלומר: הנחמה נמצאת בעצם קיומה של השריפה הגדולה. השריפה היא הנחמה, שכן הקב"ה שופך כעסו על העצים ועל האבנים, ולא על ישראל.
תשעה באב נמצא בתווך שבין שבת "חזון", שבת החורבן, לשבת "נחמו", שבת הנחמה, וחצות היום הוא נקודת המעבר מהחורבן לנחמה. אומנם, אנחנו עדיין בתוך ימי האבל על המקדש, אך הגרף מתחיל להשתנות – "נקודת הקיצון" מאחורינו; מגמת הירידה מתחלפת במגמת עלייה. החיים חוזרים אט-אט למסלולם: הספסל, הבית, הכנת האוכל, עשיית מלאכה, הטלית והתפילין, ברכת הכוהנים שבתפילה ועוד. וכל זאת מתוך נחמה, אמונה וציפייה לישועה.
תשעה באב נמצא בלב הקיץ. ימי הקיץ אף הם ימים של תווך: מנוחה, הפוגה מהשנה החולפת, חשיבה על העבר ורפלקסיה פנימית מכאן; ימים של התאוששות, צבירת כוחות לשנה הבאה, תכנון העתיד ובנייה פנימית מכאן. ואף כאן, חצות היום בתשעה באב הוא נקודת המפנה: הנקודה שבה יפנו פנינו מהבטה אל העבר אל האופק של העתיד, אופק שיש בו נחמה, בניין וצמיחה.
מוזמנים להצטרף אלינו לשיעורי המכללה לתשעה באב:
חיים בהיעדר מקדש - שיח על התמודדות אמונית ומחשבתית לימינו אנו | בהשתתפות הרב יעקב מדן והרב איתמר אלדר
סיור: בתי כנסת – מקדשי מעט וסוכני זיכרון | ד"ר ראובן גפני
לצפייה: https://iyun-video.herzog.ac.il/lessons-tisha-bav/
