להתגרש עם ילדים -איילת רוזן ישראלי - הדרכת הורים ותיאום הורי

24/09/2026

גבולות הוא אחד הנושאים המדוברים ביותר בקרב הורים לילדים, ובפרט כשחיים בשני בתים.
מה קורה כשהילדים אצלי רק חלק מהזמן? איך אפשר להציב גבולות במצב כזה? הם יעדיפו ללכת אליו. והורים נשארים מבולבלים מאוד במצב הזה, לפעמים משחררים את מה שחשוב להם ולפעמים מציבים גבולות ומרגישים הרבה רגשות אשמה.

אז היום הזמנתי לפודקאסט את אפרת וקסלר, אשת חינוך, מדריכת הורים מהמעולות שיש, שמגיעה מעולמות ההיקשרות והטיפול המשפחתי, לשיחה על גבולות והיקשרות - האם הם הולכים ביחד? האם אפשר לבנות קשר טוב עם הילדים שלנו וגם להציב להם גבולות? ואיך זה נראה בשני בתים?

✅דיברנו על הגישה ההיקשרותית-התפתחותית ומה היא אומרת.
✅על למה כל כך קשה לנו להגיד לא לילדים שלנו.
✅איך נראה גבול בגישה ההיקשרותית.
✅מה עושים בגילאים השונים, האם זה עדיין עובד כשהם מתבגרים.
✅מה קורה בשני בתים - האם הגבולות צריכים להיות זהים.
✅איך מגיבים למשפט "אבל אבא מרשה לי" ובעיקר איך מתמודדים איתו.
✅מה קורה כשההורים לא מסכימים על הדרך
✅והאם אפשר להגיד להם "לא" ועדיין להישאר קרובים.
וזו אולי הסוגיה שהכי מעסיקה הורים.

זה פרק מרתק שאולי יפתח לכם את הראש לכיוונים חדשים, ורגועים יותר.

הקישור בתגובה הראשונה.

האזנה נעימה ומועילה וחג שמח ❤🙏
איילת

20/09/2026

יש רגעים בחדר התיאום ההורי שאני יוצאת מהם וחושבת עליהם עוד הרבה אחרי שהפגישה הסתיימה.
רגעים שבהם המחלוקת לכאורה היא על זמני שהות, על עדכון בזמן אזעקה, על מי לוקח את הילדים ומתי.
אבל מתחת לכל זה יש הרבה יותר.
יש פחד. יש עלבון.
יש תחושה שמישהו דוחק אותי החוצה מחיי הילדים שלי.
יש הורה שכבר לא מסוגל להחזיק יותר.
ויש ילדים, שנמצאים שם באמצע, גם כשאף אחד לא התכוון לשים אותם שם.

כשפנו אליי לכתוב לגיליון החדש של קשרי דין, שעוסק בגירושים ומשפט, ידעתי שאני לא רוצה לכתוב עוד מאמר על קונפליקט הורי.
רציתי לפתוח קצת את הדלת לחדר התיאום ההורי.
לספר על שלושה מפגשים אמיתיים מהשנה האחרונה.
על בית עם ממ"ד ובית בלי ממ"ד.
על ילד שבאמצע אזעקה צעק להורים שלו: די, תפסיקו לריב כבר.
ועל אב שחזר מהמילואים מותש ושבור, ואמא שנשארה חודשים להחזיק לבד את הבית ואת הילדים, ושניהם הרגישו שאין יותר מקום גם לכאב של האחר.

שלושה סיפורים שונים, אבל שאלה אחת שחזרה בכולם:
איך בתוך כל הכעס, הפחד והפגיעה מצליחים עדיין לראות את הילדים?
בכתבה אני כותבת גם על הדרך שבה אני רואה תיאום הורי.
לא כמקום שבו מישהו אחר מחליט עבור ההורים מי צודק ומה צריך לעשות, אלא כמקום שעוזר להם לחזור לקחת אחריות על ההורות שלהם.
לפעמים לא מגיעים לפתרון מושלם.
אבל אפשר להגיע לפתרון אנושי.
כזה שבו הילד כבר לא צריך לבחור.
לא לתווך.
לא להרגיע את אמא או את אבא.
ולא לשלם את המחיר של המלחמה ביניהם.

אני שמחה ומתרגשת שהכתבה שלי,
"כשההורות נבחנת ברגעים הקשים - שלושה מפגשים מחדר התיאום ההורי על מלחמה, קונפליקט ואחריות הורית",
מתפרסמת בגיליון החדש של קשרי דין.
ואולי יותר מהכול, אני מקווה שהיא תזכיר גם לנו, אנשי המקצוע, שלפעמים התפקיד שלנו הוא לא לפתור עבור ההורים את המחלוקת.
אלא לעזור להם לראות שוב את הדבר החשוב ביותר שמחבר ביניהם.

הילדים שלהם.

הקישור לגליון הראשון של קשרי דין מצורף בתגובה הראשונה.
הכתבה שלי בעמוד 104 ❤.
ותספרו לי מה חשבתם
איילת

15/09/2026

נפרדתם. חשבתם שעכשיו יהיה קצת יותר פשוט.
אבל אז מתחילים החיים בשני בתים.
ואתם מגלים שכמעט בכל שבוע עולה משהו חדש בפעם הראשונה.
ואתם מוצאים את עצמכם שוב ושוב שואלים: מה נכון לעשות עכשיו?
בדיוק בשביל הרגעים האלה יצרתי את התהליך הזה.

השנה הראשונה בשני בתים
תהליך ליווי של 6 חודשים להורים אחרי פרידה-

פגישות אישיות איתי
ליווי והתייעצות בין הפגישות
ספריית הדרכות לשנה הראשונה אחרי הפרידה
ולוח השנה של המשפחה שלכם.
כדי לעזור לכם לעבור את השנה הראשונה עם יותר בהירות וביטחון,
להוביל את הילדים בתוך השינוי, ולבנות הורות יציבה וטובה בשני בתים.

בתהליך הליווי - השנה הראשונה בשני בתים
✅ נבין מה הילדים שלכם צריכים עכשיו, בתוך המציאות החדשה שנוצרה.
✅ נעשה סדר בהחלטות ובצמתים שילוו אתכם לאורך השנה הראשונה, כדי שלא תצטרכו להתמודד עם כל דבר רק כשהוא כבר קורה.
✅ ונבנה יחד דרך הורית שמתאימה למשפחה שלכם, שתעזור לכם להוביל את השנה הזאת עם יותר בהירות, יציבות וביטחון.

אחד הדברים שאני שומעת שוב ושוב מהורים אחרי פרידה זה:
לא ידענו שכל כך הרבה דברים יעלו אחר כך.
וזה נכון.
לפני הפרידה חושבים על הדברים הגדולים: איפה כל אחד יגור, מתי הילדים יהיו בכל בית, מה אומרים להם.
אבל אחרי שהחיים מתחילים בשני בתים מגיעים הדברים הקטנים והגדולים שאף הסכם לא באמת יכול להכין אתכם אליהם.
ילד שלא רוצה לעבור היום.
חופשה שצריך לתכנן.
ויכוח סביב חוג.
הודעה מבית הספר.
יום הולדת.
בן או בת זוג חדשים.
הבדלים בגבולות בין הבתים.
או פשוט רגע שבו שניכם רוצים בטובת הילד אבל לא מצליחים להסכים מהי.

שם נמצאת ההורות שלכם.
והמטרה של התהליך הזה היא לא למנוע כל קושי
אלא לעזור לכם לדעת מה לעשות איתו כשהוא מגיע.

איך נראה תהליך הליווי-

פגישה ראשונה | מכירים את המשפחה שלכם
אני מכירה אתכם, את הילדים שלכם (דרך התיאור שלכם), את הדרך שעברתם עד עכשיו, את זמני השהות, את מה שכבר עובד ואת המקומות שבהם אתם עדיין מתקשים או מתלבטים.
נעשה סדר במה שקורה עכשיו, נפתור קשיים שאתם מתמודדים איתם עכשיו ונבין במה הכי חשוב להתמקד בתקופה הקרובה.
במידה ואנחנו כבר מכירים, נצלול לאתגרים ולכל נושא שאתם מתמודדים איתו וצריכים תשובות או הכוונה.

3 פגישות נוספות | החיים עצמם (ייקבעו בהתאם לצורך שלכם)
במהלך ששת חודשי הליווי יש לנו עוד 3 פגישות משותפות.
אנחנו לא צריכים לדעת היום על מה בדיוק נדבר בהן.
כי החיים יגידו לנו.
יכול להיות שזו תהיה הסתגלות של אחד הילדים, קושי במעברים, חגים, חופשה, גבולות שונים בכל בית, התקשורת ביניכם, החלטה שאתם צריכים לקבל או משהו שבכלל לא חשבתם שיעלה.
הפגישות נועדו למה שאתם והילדים שלכם באמת צריכים באותו זמן.

בין הפגישות| יש לכם גם אפשרות להתייעץ איתי למשך 6 חודשים
במשך 6 חודשי התהליך תוכלו לפנות אליי גם בין הפגישות, כשעולה שאלה או התלבטות נקודתית שלא מצריכה פגישה שלמה.

ההתייעצות היא קצרה וממוקדת, בכתב או בהודעה קולית, ואני חוזרת אליכם עם הכוונה שתעזור לכם להבין איך נכון להתנהל. כי השאלות לא תמיד מחכות לפגישה הבאה.

לוח השנה של המשפחה שלכם
במהלך התהליך נבנה יחד את לוח השנה של המשפחה שלכם לשנה הקרובה, ונמפה מראש את הצמתים שיכולים לדרוש תיאום, החלטה או היערכות מיוחדת: חגים, ימי הולדת, חופשות, אירועים בבית הספר, גיוס, בגרויות, נסיעות, אירועים משפחתיים וכל דבר משמעותי שמחכה לכם בדרך.

המטרה היא לא לחכות לרגע האחרון, כשכבר יש לחץ, מתח או ויכוח, אלא לראות קדימה, לעצור בזמן ולחשוב יחד מה נכון לילדים ולמשפחה שלכם.
כי הרבה מהקונפליקטים של השנה הראשונה לא מתחילים ברגע עצמו. הם מתחילים מזה שלא עצרנו לדבר עליו קודם.

ויש לי עוד הרבה לספר לכם על תהליך הליווי הזה, שכבר התבשל אצלי הרבה זמן והנה הוא כאן, אבל הכי טוב שתקראו כאן את הכל - https://divorcewithkids.co.il/lp/first-year/

ויש גם הטבה מיוחדת - הנחה של 2000 ש"ח ל-48 השעות הקרובות אז ממש כדאי לא לפספס אותה.

לכל שאלה אני כאן, בתגובות או בפרטי או בווטסאפ 052-8875081.

נתראה ❤
איילת

11/09/2026

הורים יקרים ואהובים,

יש הורים שהשנה האחרונה שינתה להם את המשפחה.
יש כאלה שנפרדו.
יש כאלה שכבר חיים בשני בתים.
יש כאלה שעדיין בתוך המאבק.
ויש כאלה שפשוט מנסים בכל יום מחדש להבין איך עושים את זה קצת יותר טוב עבור הילדים.

ואולי זו המשאלה שלי לשנה החדשה.
שגם כשהזוגיות הסתיימה, ההורות לא תלך לאיבוד בדרך.
שתצליחו לעצור לפעמים, גם כשכואב וגם כשכועסים, ולשאול את עצמכם:
מה הילד שלי צריך ממני עכשיו?
שהילדים שלכם ירגישו שמותר להם לאהוב את שני ההורים שלהם.
שמותר להם להתגעגע.
שמותר להם ליהנות בבית השני בלי להרגיש שהם פוגעים במישהו.
ושהם אף פעם לא צריכים לבחור צד.

אני מאחלת לכם פחות רגעים שבהם צריך לנצח,
ויותר רגעים שבהם מצליחים לראות את הילד שנמצא באמצע.
כי בסופו של דבר,
מי שמצליח לייצר בתוך כל הטלטלה הזאת יותר שקט, יותר יציבות ויותר ביטחון לעצמו ולילדים שלו הוא המנצח האמיתי.
לא מי שצדק יותר.
לא מי ויתר פחות.
ולא מי הצליח להוכיח משהו להורה השני.
אלא מי שהצליח לשמור על הילדים שלו מחוץ למלחמה.

אני מאחלת לכם יותר שקט בבית ובלב.
יותר ביטחון בדרך שלכם כהורים.
יותר הקשבה. יותר חיבור.

ואני מאחלת לכם גם קצת יותר חמלה כלפי עצמכם.
כי לא תמיד תעשו הכול נכון.
יהיו רגעים שתכעסו, תגיבו אחרת ממה שרציתם, תתחרטו.
אבל הורות היא לא מבחן שעוברים או נכשלים בו.
אפשר לעצור. אפשר לתקן. אפשר לדבר אחרת.
ואפשר לבחור מחדש.

וגם אם המשפחה שלכם נראית היום אחרת ממה שדמיינתם פעם,
היא עדיין יכולה להיות משפחה טובה. בטוחה. אוהבת.
משפחה שבה הילדים יכולים פשוט להיות ילדים.

זו המשאלה שלי עבורכם לשנה החדשה.
שנה טובה ומתוקה לכם ולילדים שלכם ❤️
איילת

11/09/2026

נקודה חשובה לחשוב עליה כשמחליטים מי קובע לגבי הילדים שלכם.
הצצה לפרק החדש בפודקאסט עם דר׳ דניאל גוטליב.

11/09/2026

הנה נקודה לחשוב עליה לפני שמחליטים מי יקבע לגבי הילדים.
שיחה עם דר׳ דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני, מומחה מטעם בית המשפט. לפרק המלא בפודקאסט היכנסו לביו או כתבו לי ואשלח לכם.

10/09/2026

הקול של הילדים בגירושים הוא המרכז של העבודה שלי. את הקול הזה אני מביאה להורים שמתגרשים. כי הילדים לא תמיד מדברים.
וכי הרי כל הורה בסופו של דבר רק רוצה שהילדים יעברו את הגירושים בטוב ולא ייפגעו מהם.

אבל לפעמים, ההורים נמצאים במצב של קונפליקט ולא מצליחים לתקשר או לקבל החלטות לגבי הילדים, והסכסוך מתגבר עד שהילדים נכנסים לתוכו ונפגעים.

היום אני מארחת בפודקאסט את דר' דניאל גוטליב, פסיכולוג קליני מומחה, המנהל הקליני של מכון שינוי, מטפל משפחתי וזוגי מוסמך וכותב הספר "קולם של ילדים", המשמש גם כמומחה מטעם בתי המשפט בהליכים משפטיים בקונפליקט, לשיחה על הילדים בגירושים בסכסוך.

דר' גוטליב התחיל והסביר למה לדעתו כמעט כל החלטה שההורים מקבלים ביחד טובה יותר מההמלצות הכי טובות שהמומחה או בית המשפט יכולים לתת, וזו נקודה מאוד חשובה שלא תמיד מבינים אותה.
דיברנו על תפקידו של מומחה מטעם בית המשפט, איך נראה התהליך, עד כמה הילדים מעורבים ומתי שואלים לדעתם,
איזה שאלות הוא שואל את הילדים כשהוא פוגש אותם,
איך קונפליקט בין ההורים משפיע על הילד המתבגר והמבוגר,
מה עושים כששני הבתים מתנהלים אחרת,
מה קורה לילדים כשההורים עוברים לגור רחוק, איך מקבלים החלטה במקרה כזה.

זו היתה שיחה מרתקת עם הצצה לעולמו של מומחה מטעם בית המשפט ולמה הילדים חווים בתהליך הזה ובעיקר מה הם צריכים מההורים שלהם.

הקישור לפרק בתגובה הראשונה.

האזנה נעימה ומועילה וחג שמח! ❤🙏
איילת

08/09/2026

יש שלב כזה בזוגיות שבו עוד לא באמת יודעים.
להישאר? לנסות שוב? להיפרד?
ואיך כל זה ישפיע על הילדים?

גם כשעוד לא החלטתם שום דבר, הילדים כבר מרגישים.
הם מרגישים את המריבות, אבל גם את השקט.
את המתח. את המרחק.
את זה שפעם עשיתם דברים יחד והיום פחות.
את זה שאחד מכם ישן פתאום בסלון.
ולפעמים הם גם שואלים:
אתם הולכים להתגרש?

ובתוך כל זה נמצאים גם הפחדים שלנו כהורים.
איך אני אחיה בלי הילדים כל יום?
איך לא אהיה מעורבת בכל מה שקורה להם?
מה אם ההורה השני יעשה דברים אחרת ממני?
ומה אם עד היום אני הייתי זו שגידלה אותם, ועכשיו הכול עומד להשתנות?

בכנס הקרוב לזוגות שנמצאים במשבר, בהתלבטות או ממש לפני פרידה, אני אדבר בדיוק על המקום הזה.
על מה הילדים צריכים מכם כבר עכשיו.
על השאלה האם נכון להישאר יחד בשבילם.
על הפחד להיפרד מהם.
ועל כמה חשוב לדבר על הצרכים והפחדים לפני שהם הופכים למאבק.
כי לפעמים מאחורי "אני לא מסכימה לחלוקה של חצי חצי" יושב בעצם:
"אני לא מצליחה לדמיין יומיים שלמים בלי הילדים."
וכשמדברים על מה שבאמת מפחיד וחשוב, אפשר גם למצוא פתרונות.

ביום שלישי, 15.9, בין 18:00 ל־22:00, ניפגש בזום לכנס שמיועד בדיוק למי שנמצאים במקום הזה.
ביחד עם אנשי מקצוע מופלאים אחד אחד, אני אהיה שם כדי להביא לתוך השיחה את הקול של הילדים.
כי ההחלטה אם להישאר או להיפרד היא שלכם.
אבל הדרך שבה הילדים יעברו את התקופה הזאת מתחילה כבר עכשיו.

נרשמים לכנס בקישור למטה.

נתראה ❤
איילת

כנס לזוגות במשבר, בלבול, מתחים ודיבור על פרידה. זמן בירור להחלטות בבהירות, בכבוד הדדי וללא פחד.

02/09/2026

כשהילד חוזר אליכם אחרי יום או יומיים, הוא לא רק חוזר הביתה.
הוא חוזר לקשר איתכם.
וזה הבדל גדול.

אנחנו המבוגרים לפעמים רואים את זה פשוט:
היום הוא אצל אבא.
מחר אצל אמא.
אחר הצהריים אוספים.
בערב מחזירים.
זו השגרה.

אבל עבור ילדים, כל מעבר כזה הוא גם פרידה וגם מפגש מחדש.
אחרי פרידה מכם הילד זקוק לחיבור.
הוא צריך לראות את העיניים שלכם.
להרגיש את היד שלכם.
לקבל חיבוק.
לשמוע בקול שלכם ששמחתם לראות אותו.
להרגיש שהוא חזר למקום שמחכה לו.

לא תמיד הוא יבקש את זה במילים.
לפעמים הוא דווקא יהיה עצבני.
לפעמים יענה לכם לא יפה.
לפעמים הוא יתחיל לריב עם האח שלו חמש דקות אחרי שנכנס.
לפעמים הוא יתלונן על משהו קטן.
ולפעמים פשוט ילך לחדר.

אבל מתחת לכל זה יכול להיות צורך מאוד פשוט:
תתחברו אליי מחדש.
אני פה.
חזרתי.
תראו אותי.

ולכן כשילדים חוזרים אליכם אחרי שלא ראיתם אותם יום או יומיים, נסו, לפחות בהתחלה, לא להיות מיד בתוך המשימות.
לא ישר:
איפה התיק? עשית שיעורים? מה אכלת?
צריך להתקלח. יאללה, אנחנו מאחרים לחוג.
קודם כל אתם.
מבט. חיבוק. יד על הגב. נשיקה.
כמה דקות ביחד. בלי טלפון. בלי חקירה.
בלי להציף בשאלות.
פשוט לקבל אותם.
איזה כיף שחזרת. התגעגעתי אליך.
בוא רגע אליי.

ולא, זה לא מפנק אותם.
זה מחזק בהם ביטחון.
זה אומר להם:
הקשר שלנו מחזיק גם כשאנחנו לא ביחד.
יש לי מקום אצלך גם אחרי שהייתי בבית השני.
אני יכול להיפרד ואני יכול לחזור.
וזה חשוב במיוחד עכשיו, בתחילת השנה.
כי תחשבו כמה שינויים יש לילדים בתקופה אחת:
גן חדש. בית ספר חדש. גננת חדשה. מחנכת חדשה.
ילדים חדשים. מערכת חדשה. שעות אחרות. חוגים.
בקרים לחוצים יותר. עייפות.
ולילדים שחיים בשני בתים יש גם מעברים קבועים בין אמא לאבא.

לפעמים נדמה לנו שהם כבר רגילים לזה.
אבל גם ילדים שרגילים לשני בתים עדיין זקוקים לגשרים.
בבוקר, כשהם נפרדים מכם בגן או בבית הספר, אפשר לעזור להם לדעת מה יקרה בהמשך.
אני אאסוף אותך אחר הצהריים.
היום אבא יבוא לקחת אותך, ומחר בבוקר תראה אותי.
אחרי בית הספר אתה הולך לאמא, וביום רביעי אתה חוזר אלי.
הם צריכים לדעת לא רק ממי הם נפרדים, אלא גם מתי נפגשים שוב.
והם צריכים להרגיש שהקשר ממשיך להתקיים גם כשהם לא לידכם.

זה בדיוק הרעיון של גישור על פרידה.
לא למנוע את הפרידה.
אלא לבנות לילד גשר מעליה.
גשר שאומר: אני לא נעלם כשאתה הולך.
אני מחכה לך.
ואתה לא צריך לבחור בין שני הבתים שלך כדי להרגיש בטוח.
אתה יכול לאהוב את אבא ולהתגעגע לאמא.
אתה יכול ליהנות אצל אמא ולשמוח לחזור לאבא.
אתה יכול להיות שמח במעבר ועדיין להזדקק לחיבוק כשאתה מגיע.
כל הרגשות האלה יכולים לחיות יחד.

ובעיניי, אחד הדברים הכי יפים שאנחנו יכולים לתת לילדים שחיים בשני בתים הוא לא רק לוח זמנים מסודר.
אלא תחושה שיש להם קשרים שממשיכים כל הזמן.
שני בתים שאפשר לצאת מהם ולחזור אליהם.
ושני הורים שמבינים שהרגע שבו הילד נכנס בדלת הוא לא סתם עוד חילוף או מעבר.
זה רגע של חיבור מחדש.

אז בפעם הבאה שהם מגיעים אליכם,
לפני השאלות,
לפני המשימות,
לפני כל מה שצריך להספיק,
תעצרו לרגע.
תסתכלו להם בעיניים.
תחבקו.
ותנו להם להרגיש:
חזרת.
אני שמח שאתה פה.
אני איתך ❤.

באהבה
איילת

29/08/2026

היום הראשון בגן או בביה״ס הוא יום מרגש .

יש תיק חדש, בגדים שבחרו, תמונה ליד הדלת, אולי קצת פרפרים בבטן, אולי ילד שמחכה כבר לפגוש חברים ואולי דווקא ילד שקצת חושש.

אבל אצל ילדים להורים גרושים, לפעמים יש בתוך כל ההתרגשות הזו עוד משהו.
הם בודקים אותנו.
מי מגיע?
אמא תהיה שם?
אבא יהיה שם?
הם יעמדו ביחד?
הם ידברו?
יהיה מתח?
אני אצטרך להרגיש לא נעים?

ויש ילדים שלא ישאלו אף אחת מהשאלות האלה.
הם פשוט יסתכלו.
על הפנים שלכם.
על המרחק ביניכם.
על הטון.
על מי עומד ליד מי.
על מי כועס על מי.
והלב שלהם יעבוד שעות נוספות דווקא בבוקר שאמור להיות שלהם.

אז אם אתם גרושים, ובטח אם יש ביניכם סכסוך, אני רוצה לבקש מכם משהו קטן שהוא בעצם גדול מאוד.

ביום הזה, תשימו את הילדים שלכם לפני הכול.
לא משנה מי צודק.
לא משנה מי קנה את התיק.
מי שכח לעדכן.
מי איחר.
מי אמור היה להגיע.
ומי כועס כבר שבוע.

זה יכול לחכות.
הילד שלכם נכנס היום לגן או לבית הספר.
הוא צריך אתכם רגועים.
הוא צריך לדעת ששניכם שם בשבילו.
לא אחד נגד השני.

אתם לא צריכים להיות חברים.
אתם לא צריכים לחייך אחד לשנייה.
אתם גם לא צריכים להעמיד פנים.
רק לא להכניס אותו לתוך מה שקורה ביניכם.

אם שניכם מגיעים, תנסו לאפשר לו רגע נעים.
אם קשה לכם לעמוד יחד, תתאמו מראש.
אם יש ביניכם מתח גדול, אל תגרמו לו לבחור למי לגשת קודם.
אל תתנו לו להרגיש שאם הוא שמח לראות את אבא, אמא נפגעת.
או שאם הוא רץ לאמא, אבא נעלב.

תנו לו פשוט להיות ילד.
להתרגש.
להילחץ.
לחייך.
לבכות.
להחזיק לכם את היד.
ואז לשחרר.
כי בעוד כמה שנים הוא כנראה לא יזכור מי צדק באותו בוקר.

אבל הוא כן יזכור איך הוא הרגיש.
אם היה לו נעים.
אם היה לו בטוח.
אם הוא הרגיש ששני ההורים שלו רואים אותו.

וזה אולי הדבר הכי חשוב שאתם יכולים לתת לו ביום הראשון הזה.
גם אם אתם בסכסוך.
גם אם אתם פגועים.
גם אם הדרך ביניכם קשה מאוד.
אפשר לריב אחר כך.
אבל את הבוקר הזה תשאירו לילד שלכם.

שתהיה שנת לימודים טובה לכל הילדים, ולכל ההורים שמנסים, גם כשלא פשוט, לשים את הילדים באמת במרכז ❤.

איילת