16/03/2026
אני רוצה לספר לכם משהו אישי.
מקלחות הן זמן ה"הפוגה" שלי. המדיטציה שלי. המקום בו אני חושבת על החיים, על הטוב ועל הרע, המקום בו המחשבות נשטפות והאוויר נכנס.
זהו אחד המקומות הבודדים שהטלפון הסלולרי שלי אינו נכנס אליהם. מקום בו אני יכולה להוריד את מכשירי השמיעה ולעצום עיניים.
אותו הניתוק - של הראייה והשמיעה - הוא האוויר לריאותיי ולנשמתי.
עם זאת... כבר שבועיים שהאוויר לא נכנס. אין לי רגע הפוגה. ולא, זה לא מכיוון שאני נמצאת בקו העימות הצפוני וכל רגע עשויות להיות התרעות, אלא מכיוון שעלי להיות זמינה לאותן ההתרעות בדיוק... אם אעצום את עיניי - לא אדע אם יש התרעה או אזעקה.
וכיצד אני יודעת שיש? אני מסתובבת צמודה לטלפון. או שאני רואה אותו, או שהוא על גופי והרטט הארוך מסמן לי שיש התרעה באמצעות האפליקציה. אבל במקלחת... אין לי ברירה אלא להניח אותו על דפנות האמבטיה מולי, ולהסתכל עליו כל זמן המקלחת. תארו לעצמכם איזו מין "מדיטציה" זו!
באופן אישי אוכל לומר שגם ההתבססות על הטלפון ככלי התרעה אינה אידיאלית, מכיוון שהיא תלוית סוללה (שיש להטעינה מדי יום) ואינטרנט (שעלול לקרוס).
פיקוד העורף טוען שהוא כבר מספר שנים מנסה למצוא פתרון; לצערי גם נוכחותי בוועדה עם נציגים מפיקוד העורף, שבאו לדון בפתרונות הנגשה בעתות חירום לאנשים עם מוגבלויות, לא סייעה לקידום הפתרון.
יש כאן משהו אבסורדי אף יותר: הפתרון היה קיים. לפני כ-20 שנה ויותר חולקו ביפרים שלא היו תלויים ברשת הסלולרית או באינטרנט הביתי, ואף הסוללה שלהם החזיקה מעמד זמן רב מאוד. גם הייתה הפרדה ברורה בין הביפר - שהתריע על אזעקות - לבין הטלפון הסלולרי. לא אוכל לומר שהביפרים היו חפים מתקלות, אך הם עבדו והיוו פתרון נהדר.
אך מה קרה? חברת הביפרים נסגרה, וחזרנו טכנולוגית יותר מ-20 שנה אחורה.
מה אתם חושבים? מה יכול לעזור להנגשה של האזעקות לחירשים ולכבדי שמיעה?
בתמונה: הביפר ואני.