יעל גדרון - Yael Gidron

יעל גדרון - Yael Gidron אישה של מילים, תקשורת וחיבוקים וגם של שקט, שלווה ושתיקה

מדריכת מדיטציה ומיינדפולנס

מנחה ומפתחת תוכן בתחום מיומנויות תקשורת בין-אישית

* בוגרת הכשרת מדריכי מדיטציה, מיינדפולנס ודהרמה מטעם המכללה האקדמית וינגייט

* מעל ל-8 שנים מתרגלת מיינדפולנס ומדיטציה במסגרות שונות ועם מגוון מורים

* כ-8 שנים עוסקת בתחום של תרגול מיומנויות תקשורת בין-אישית דרך סימולציות מול שחקנים

* כ-4 שנים עוסקת בפיתוח תוכן, הדרכה והנחיית צוותים בימי סימולציות לתרגול, שיפור והטמעת מיומנויות תקשורת בין-אישית באחת מהפקולטות לרפואה המובילות בארץ ובסקטור הציבורי והפרטי

* בוגרת קורס הכשרה להנחיית מפגשים יהודים וערבים - שלב א' מטעם מדרשת אדם

* בוגרת לימודי גישור במכללה האקדמית אונו

* בוגרת סדנאות, קורסים ולימודי NLP, אימפרוביזציה, תאטרון ותסריטאות

* בוגרת בית הספר לתאטרון וקולנוע "לי שטרסברג" בניו יורק

* שחקנית, מנחה, יוצרת, כותבת, אוהבת אנשים, בעלי חיים וטבע

* אופטימית, רגישה, סקרנית ותלמידה נצחית במסע החיים

ריטריט בנושא מטא ואנטא 🧘‍♀️טוב לחזור 💜
25/01/2023

ריטריט בנושא מטא ואנטא 🧘‍♀️

טוב לחזור 💜



לכל מקום שאליו נלך אנחנו לוקחים את עצמנו...ביום יום אנחנו לרוב כל כך עסוקים, פועלים על אוטומטים. לא שמים לב למה שעושה לנ...
10/10/2022

לכל מקום שאליו נלך אנחנו לוקחים את עצמנו...

ביום יום אנחנו לרוב כל כך עסוקים, פועלים על אוטומטים. לא שמים לב למה שעושה לנו פחות טוב ואנחנו ממשיכים לעשות/ לחשוב/ להתנהל אותו דבר מכוח האינרציה. זה גם לפעמים מפחיד להבין על משהו שהוא "לא". כי אז צריך לנסות להבין מה "כן" וזה לא תמיד כל כך ברור...

תרגול מדיטציה והחוכמה שבבודהיזם ובדהרמה עזרו ועוזרות לי לפתוח מרווחים בין האוטומטים לפעולה. לשנות מחשבות. במקום להיות ריאקטיבית, לשהות ולבחור בתגובה שלי.

זה לא קל וזה גם לא תמיד מצליח, אבל התרגול מאפשר את זה הרבה הרבה יותר. להיות עם מודעות גבוהה יותר. לראות דפוסי מחשבה, התנהגויות, תפיסות שעולות.

בטיול באיזשהו אופן כל החוויות נחוות בעוצמה גבוהה יותר.

הכל הופך דחוס.

אמנם מצד אחד כל היומיום בבית נמצא על הולד, אבל מצד שני, כל תחושות ה-FOMO ומחשבות ה"להספיק" צצות כל רגע. גם יש אינסוף החלטות קטנות וגדולות.

ממירוץ החיים למירוץ הטיול.

אבל לאן בעצם אנחנו רצים? מה יש להספיק? מה באמת חשוב ביומיום או בטיול?

ישבתי פה עם כמה חבר'ה לפני כשבוע והזכרתי את המערכון ה"טיול המאורגן" שחנוך לוין כתב (למי שלא מכיר, אני שמה קישור בתגובה הראשונה).

כמה המערכון הזה היה רלוונטי אז כשנכתב וכמה הוא אפילו יותר רלוונטי היום כשאנחנו מוצפים במידע, בהמלצות והכל בקצות אצבעותינו בחיפוש קצר בגוגל.

אבל אנחנו לא נראה את כל הפסגות, המפלים, הערים או הכפרים שיש בעולם וגם לא "רק" בהודו.

ואני מזכירה את זה לעצמי שוב ושוב...

אבל כמו שכתבתי, אנחנו לוקחים את עצמנו לכל מקום וגם בטיול אני איתי.

ולשמחתי גם התרגול, פירות המדיטציה והלימודים המעמיקים בשנה שעברה באו איתי לכאן.

אז אני משתדלת להשקיט את כל הקולות מבחוץ וגם את הקולות על פני השטח שעולים בתוכי...

אני מבקשת מעצמי לצלול פנימה לקול יותר עמוק ולשאול - מה עכשיו נכון?

ואני חייבת לומר שזה פשוט משחרר לדעת לשמוט החלטות או תוכניות ולשנות אותן.

יש לנו נטייה לדבוק בהחלטות ותוכניות (בין אם מדובר במסלולי טיול או מסלולי חיים), למרות שהם כבר לא מה שמתאים לנו בזמן אמת. נכון, לא הכל אפשר כל כך בקלות לשנות, אבל תמיד יש דרך לשנות, גם אם היא לא מיידית.

אז פה אני משנה תוכניות כל הזמן. מתרגלת להיות קשובה לעצמי. יש עדיין המון מה לראות איפה שאני נמצאת וגם חזרתי מריטריט של כמה ימים, אז המיינד שלי בכלל צועק עליי - לטייל! לראות! לעשות!

אבל בפנים?

בפנים יש דווקא בקשה צנועה. להמשיך את ההאטה. לקרוא. להעמיק פנימה.

עליתי הבוקר למרכז של טושיטה פה ליד למדיטציה שהם מנחים כל בוקר, השאלתי ספר בספרייה שלהם ועכשיו יצאתי למרפסת לכתוב. תכף אתפנה גם לספר.

ומה אחר כך?

מה שאני תרצה באותו הזמן 😉

ומה אתם רוצים עכשיו? מה אתם רוצים לשמוט? לשחרר?

שיהיה חג שמח ולמרות שזה לא חג החירות, מאחלת לנו חופש לשמוט ולשנות ולהקשיב לעצמנו. זה באמת משנה את כל חוויית החיים 💜
יעל

התמונות הן מהריטריט שאמטה במנזר שהרגיש קצת באמצע ג'ונגל.
עכבישי הענק שביקרו בחדר החמוד שלי בהחלט תרמו לתחושה. חווייה חדשה עבורי. לא בטוח מי מכולנו היה יותר מבוהל. הם גורשו בעדינות חזרה לטבע. בכל זאת, היה מדובר בריטריט עם חדר לבד ולא התכוונתי לחלוק איתם חדר. יש תוכניות שאני כן דבקה בהם ויהי מה 😁

#דהרמסעלי



אפשר לעוף על עצמי קצת?אז כמעט שבועיים שאני בהודו וסה"כ מלבד צינון, מאמא אינדיה מחבקת מאוד. המון חוויות... אתמול אפילו רא...
04/10/2022

אפשר לעוף על עצמי קצת?

אז כמעט שבועיים שאני בהודו וסה"כ מלבד צינון, מאמא אינדיה מחבקת מאוד.

המון חוויות... אתמול אפילו ראיתי את הדלאי למה ממרחק נגיעה (כמה אור מאיש אחד עם חיוך גדול). טבע שעושה טוב בלב ובעיקר המון שיחות כיפיות ומרגשות עם אנשים. ישראלים, זרים ממדינות העולם, טיבטים מלאדק וממקלוד, הודים מדלהי, קשמיר ואפילו הודי צעיר בן 19 מסן פרנסיסקו (שבא לחפש משמעות ושורשים) ועוד ועוד.

אני כל כך אוהבת שיחות כאלו. חלקן מאוד שטחיות ונעימות, חלקן מגיעות לעומקים (לפעמים דווקא קל להיפתח עם אנשים שלא בהכרח ייצא לראות שוב), חלקן אנושיות ומלאות חיוכים, חלקן מאפשרות לשתוק יחד ולבהות בנוף, חלקן מסתיימות בחיבוק, לחלקן יש המשך קשר וכמעט כולן עושות ממש שמח בלב.

ויש גם את העצב שבפרידה או בחוסר המשכיות או לפעמים אפילו של אי הבנות או השקפות עולם שונות.

ולפעמים יש גם באסה, של פגיעה או עלבון.

וגם זה קרה לי אתמול...

נתתי לזה להיות וגם באופן שלא אופייני לי כתבתי על זה די בזמן אמת לחברה מפה שכבר המשיכה ליעד הבא, אבל הספיקה להכנס לי ללב ותישאר בו לעד (אוהבת אותך באבי!) והרגשתי את החיבוק שלה מרחוק. שמחה שיש לי אפשרות לתרגל לבקש עזרה או תמיכה וכמה כיף שיש בצד השני מי שנמצא שם עבורך. לא מובן מאליו...

ואז גם יצא שחשבתי על זה שתכף כיפור ולמרות שאין קשר ביני לבין הדת, יש ליום הזה איזושהי משמעות רוחנית. אבל הרגשתי שאין בי קריאה עדיין לכתוב משהו על כיפור וסליחה. כן זכרתי שכתבתי שנה שעברה סביב כיפור וחשבתי שאולי פשוט אשתף את הפוסט שוב... ומה אני אגיד לכם, קראתי את הפוסט של עצמי והרגשתי שאני קוראת אותו בפעם הראשונה ולא זכרתי כל כך שכתבתי אותו. אז הקריאה שלי הייתה בסוג של עיניים חדשות.

פה מגיע החלק שאני ממש עפה על עצמי-
הרגשתי שאני קוראת דברים ממש חכמים שממש התחברו למה שאני עוברת והם עזרו לי לראות את הבאסה והעלבון באופן אחר.

אני של שנה שעברה עזרה לאני של עכשיו.
כפרה עליי 😂

אני חייבת לומר שממש אהבתי את הפוסט, אז בסופו של דבר אני משתפת אותו - לא כי אין לי פוסט לכתוב (כי הנה, בכל זאת נכתב לו פוסט כמעט מעצמו), אלא כי אני מרגישה שהדברים שכתבתי באמת יכולים לעזור לראות דברים אחרת וממש עזרו לי עכשיו.

שחררתי את הבאסה ובחרתי לסלוח, להיות אקטיבית ולייצר נרטיב חדש.

כמה משחרר זה לסלוח ולשמוט רגשות שליליים שמקורם במחשבות ובתודעה שלנו. כמה זה לא תמיד פשוט. כמה משנה חיים זה כשמצליחים וכמה מיטיב התרגול הזה.

שיהיה לכולנו יום כיפור מיטיב ומשחרר, לא רק עכשיו, אלא כל יום.

שנדע לסלוח לעצמנו ולאחרים.

שנדע לאהוב ולהיפתח ולבקש עזרה ותמיכה.

שנדע להכיל גם את הלא נעים ולשמוח בתרגול שמזדמן לנו.

שנדע לעוף על עצמנו.

גמר חתימה טובה 💜
יעל

#דהרמסעלי





לינק לפוסט משנה שעברה-
https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=4540191259364860&id=100001220921449

דרמקוט (דרמסללה), הודו. הבוקר, אחרי יום וחצי כמעט של גשם שוטף, ששכך אתמול במיוחד לערב ראש השנה החדשה, הפציעה השמש והתגלו...
26/09/2022

דרמקוט (דרמסללה), הודו.

הבוקר, אחרי יום וחצי כמעט של גשם שוטף, ששכך אתמול במיוחד לערב ראש השנה החדשה, הפציעה השמש והתגלו שמיים כחולים.

לפני שבוע וחצי בזמן המסע הלילי לג'אבל מוסא בסיני ליווה אותנו מראה מרהיב של שמיים זרועי כוכבים, שביל החלב וגלקסיות רחוקות.

בחוף המהלך הריטריט כל ערב הופיעה הלבנה (בהתחלה כתומה כמו פלח קלמנטינה) ושטפה את הלילה הכהה באורה הבוהק.

הטבע במלוא הדרו.

אבל בעצם, לא משנה כמה גשום (שבהחלט יכול להיות גם זמן גשום קסום) או ערפילי -
השמיים הכחולים, השמש, הלבנה והכוכבים, כולם תמיד שם. גם אם אנחנו לא רואים אותם.

לפעמים צריך לחכות בסבלנות, שיגיע הבוקר (או הלילה או תחילת חודש...) ומדובר בתקופה.

לפעמים צריך דווקא אקטיבית להתרחק מכל האורות המלאכותיים וממה שלא בהכרח מיטיב.

לפעמים אנחנו פשוט צריכים להחזיק את הידיעה שכל מה שקורה הוא חלק ממסע גדול יותר וגם כשנראה לנו שההפך הגמור הוא הנכון, השמיים הכחולים, השמש, הירח והכוכבים תמיד פה עבורנו וגם אנחנו תמיד פה עבור עצמנו.

אנחנו השמיים הכחולים, השמש, הלבנה והכוכבים של עצמנו.

כל השאר זה מזג האוויר.

הציטוט הנפלא של פמה צ'ודרון הוא ההשראה לפוסט הזה -
"You are the sky.
Everything else is just the weather."

שתהיה לנו שנה נפלאה, מלאה בשמיים כחולים, שמש, לבנה וכוכבים ובחופש פנימי, בריאות גופנפש, שמחת חיים ואהבה.

שנה טובה 💜
יעל

#דהרמסעלי



* על Repair, ריפוי ופרידה (זמנית) *הקורונה (הפרטית שלי) הביאה איתה תקופה עם מורכבויות חדשות. הרבה התמודדות של הגוף והמיי...
21/09/2022

* על Repair, ריפוי ופרידה (זמנית) *

הקורונה (הפרטית שלי) הביאה איתה תקופה עם מורכבויות חדשות. הרבה התמודדות של הגוף והמיינד.

כשקרו עוד ועוד דברים הרגשתי כאילו שמדובר באיזשהו מסר מהיקום. לעצור. לשנות. להתבונן.

לרפא.

רשימה חלקית של דברים שקרו-

איזושהי דלקת בכתף מעל חודשיים.
אבל היא קיבלה ומקבלת יחס טוב מכל מיני מטפלים וטיפולים. המצב בשיפור 😊

הקורונה שבאה לבקר לפני חודשיים והמשיכה
עם תופעות לונג קוביד, שממש לא הייתי מוכנה אליהן מנטלית... לקח זמן עד שהרגשתי שוב "עצמי" ושחדות המחשבה חזרה אליי. לשמחתי הרוב השתפר.

מודה על הבריאות שלי. כמה זה לא מובן מאליו.

שנייה אחרי שיצאתי מבידוד האוטו הושבת ולקח כמה ימים עד שתוקן. אמנם גם לא בדיוק אירוע משמח, אבל היה מאוד משמח שזה לא היה המנוע וגם האוטו חזר לעצמו.

יום אחרי שהאוטו שבק, מסך הפלאפון שלי נשבר. כן, כן... רצף הזוי שכזה... אחרי כמה ימים המסך הוחלף. לא כיף, אבל איזה כיף שיש אחריות!

בעיקר חושבת על איך כל הדברים החומריים ש"מתקלקלים", מתגמדים לעומת הבריאות שלנו.

אז כדי להעריך את זה עוד קצת, כתזכורת, יומיים אחרי הגיע וירוס בטן לא חביב בעליל. לא אידאלי, אבל אם כבר - אז וירוס של 24 שעות 😉

בין לבין כל האירועים האלו, איכשהו בכשרון רב הצלחתי לשבור כמה כוסות וצלחות בהזדמנויות שונות. אז הן הלכו למחזור ובתקווה יקבלו חיים חדשים.

הכל פה בעיניי קשור לריפוי במשמעויות שונות.

ריפוי לפעמים עם כוונה של Repair.

יש משהו משהו שלא עובד או נשבר וצריך "לתקן" או להחליף חלק. יש בלאי. יש עייפות החומר.

או לפעמים משהו נשבר או כבר לא משרת אותנו, אבל לא מדובר בריפוי של תיקון.

יש דברים שאין איך או לא צריך לאחות והריפוי יתרחש דרך קבלה של המצב ושממשיכים הלאה.

ריפוי דרך מציאת דברים חדשים, דרך צמיחה, אולי גילוי שאפשר בכלל בלי.

שינויים יקרו בין אם נרצה ובין אם לא. אין לנו שליטה על זה.

היכולת שלנו לנוע עם השינויים ולא להתנגד אליהם, היא יכולת שאנחנו יכולים לפתח.

בתוך השינויים, אנחנו תמיד יכולים להיות שם עבור עצמנו, אבל השאלה היא איך.

האם אנחנו עוגן עבור עצמנו?

האם אנחנו חברים טובים לעצמנו? מדברים אל עצמנו כמו שהיינו מדברים לאהובים שלנו? בסבלנות, באהבה ובחמלה?

או שאנחנו חסרי סבלנות, מאיצים, דורשים תוצאות? דורשים וודאות שאינה אפשרית?

כתבתי כבר בעבר שאחת האיכויות שאני עוד עובדת עליהם לפתח בעצמי יותר היא סבלנות.

סבלנות לתהליכים, סבלנות לאחרים, סבלנות לעצמי, סבלנות לאי וודאות.

שוב ושוב, כדי לחיות טוב יותר (וזה ימשיך ככה כל החיים), נצטרך לתרגל את התודעה במה שהיא לא רגילה אליו...

לתרגל לשחרר את מה שלא מיטיב ולפתח ולטפח איכויות שעושות לנו יותר טוב.

התרגול והשיעורים יגיעו בכל מיני דרכים וסיטואציות. דברים שיקרו לנו פיזית או רגשית, שיקרו ל"רכוש" שלנו, שיקרו במערכות היחסים שיש לנו.

והצורך בתיקון או ריפוי שעלו אצלי בתקופה האחרונה בכל מיני אופנים מאוד מאתגרים, מפתחים את האיכות הזו של הסבלנות וההתמודדות עם אי הוודאות שאני צריכה ורוצה להמשיך לפתח.

לפעמים הריפוי מהיר. כמה ימים "במוסך" וזהו.

לפעמים הריפוי הוא תהליך יחסית איטי, אבל יש תחושה שיש בסיס לחזור אליו. יסודות.

ולפעמים הריפוי הוא בכלל לראות את הארמון שבנינו בחול נמס לתוך המים ולהתחיל לבנות עוד ארמון. אחר.

להניח לשברים שכבר לא חלק מאיתנו ולהסתכל קדימה.

להיות בעכשיו החדש.

אז אני מבינה שריפוי לוקח זמן ואני עכשיו ממשיכה את תקופת הריפוי והתחזקות שלי תוך כדי כמה הרפתקאות.

אבל אני לא מחכה לאחר כך. לזמן "טוב" או "נוח" יותר. לוקחת איתי את הגוף והמיינד במצבם הם ואת כל מה שאצלי ב"תיק" להמשך המסע שלי.

בין השאר זה אומר שכל הטיימלין של שנה הבאה ישתנה. גם הסדנאות והערבים החווייתים יחכו. אבל אלו החיים והם מפתיעים. לטובה 😊

אז חכו לי בסבלנות עד לעדכונים הבאים, טוב?

וכשהדברים ייצאו לפועל, אני אזמין אתכם להרפתקאות מדיטציה יחד איתי 🧘‍♀️

בינתיים הספקתי לנסוע לריטריט בסיני שהיה מיוחד, מורכב, חווייתי, מלא קסם ועיניים טובות ושונה מכל ריטריט שהייתי בו עד היום. מסע בפני עצמו וחלק מהמסע הגדול הזה שנקרא חיים.

ועכשיו אני מתחילה חלק נוסף במסע שלי וממריאה לחיקה של מאמא אינדיה.

אין לי מושג מה מצפה לי ואיך תהיה החוויה שלי, אבל אני מחכה לגלות 😊

אני מבקשת מראש את סליחתכם אם בסופו של דבר די אתנתק או פחות אגיב כאן (או בערוצים פרטיים).

אני לא יודעת לומר אם ארצה לכתוב ולשתף פה... אולי דווקא יותר יתאימו תמונות ופחות מילים או אולי בכלל תהיה בקשה פנימית להניח לחלוטין למדיה החברתית.

מה שבטוח, ששום דבר לא בטוח וזה מרגש!

"אם יוצאים מגלים מקומות נפלאים..."

במקרה שלא ייצא לי לכתוב, שיהיה חג שמח ושתהיה שנה טובה, מלאת התחלות חדשות ומתוקות, אהבה וריפוי 💜
יעל

*** בתמונה - מסע.
פסגת ג'אבל מוסא (הר משה/סיני), שעליו טיפסנו בחושך וראינו את הזריחה.

#דהרמסעלי



"לאט לאט וכל פעם קצת". י.ג 😁זוכרים את הציטוט החכם הזה by yours truly מלפני שני פוסטים? הנה הוא שוב ובהקשר הקורונה. אז המ...
29/07/2022

"לאט לאט וכל פעם קצת". י.ג 😁

זוכרים את הציטוט החכם הזה by yours truly מלפני שני פוסטים?

הנה הוא שוב ובהקשר הקורונה.

אז המצב סה"כ טוב, אבל העייפות בגוף ואפילו קצת הירידה בחדות המחשבה נשארו. יום ככה ויום ככה.

ואני רוצה מהר מהר לחזור לעצמי.

מהר מהר לחזור ללו"ז שתכננתי לי ולפעילות הגופנית הקבועה שלי...

אבל גברת קורונה, מכתיבה לי סיפור וקצב אחרים.

אני יכולה להמשיך בכוח, אבל בוחרת להקשיב לגוף ולא לתת למיינד לנהל את העסק.

אז הליכה מהירה או אימון עצים Out, תרגול עדין, קצר ואיטי של יוגה רכה In.

אתמול פרסתי את המזרון והלכתי להביא כרית ואז אני חוזרת ורואה את המחזה הממיס שבתמונה.

כמה שהיא חכמה... יודעת בדיוק איפה להתיישב.

ואין פה בכלל דיון. היא מודיעה לי - קודם כל אהבה. קודם כל אוקסיטוצין.

מזכירה לי מה באמת חשוב.

ונעים לי בלב.

בשלב מסוים מתחילה את התרגול ואז לתוך האימון שגם ככה נעשה באיטיות (ובקבלה שזה תרגול שהוא המצוי ולא הרצוי שדמיינתי במקור), משתלבים להם המשך ליטופים וגירודים למיקה ולג'אמפר שבא גם והצטרף בצד השני של המזרון...

והאימון כולו הופך למשהו אחר, שלא פחות חשוב לגוף ולנפש.

רגעי צחוק וחיוכים ושערות כלבים מתעופפות ואהבה ללא תנאי, משניים שממש לא אכפת להם כמה אני איטית או מה הספקתי מהלו"ז שלי והם חיים רק בכאן ובעכשיו.

והלב והגוף מתמלאים באנרגיות מיטיבות והכרת תודה שאף קורונה לא יכולה להם.

כל רגע יש לנו אפשרות לבחור.

לעצור. להתבונן.

להתמלא מהטוב. להיות בכאן ובעכשיו. לראות את מה שכן. להודות על ה-יש.

שיהיה סופ"ש טוב, מלא באהבה והכרת תודה 💜



*** על ריטריט קורונה, התבוננות ובחירות (בחיים הפרטיים שלנו. שום קשר לפוליטיקה:) ***אז הייתי אמורה להיות בשבוע שעבר בריטר...
24/07/2022

*** על ריטריט קורונה, התבוננות ובחירות (בחיים הפרטיים שלנו. שום קשר לפוליטיקה:) ***

אז הייתי אמורה להיות בשבוע שעבר בריטריט מדיטציה של 5 ימים ובמקומו קיבלתי ריטריט קורונה.

יצא תזמון מדויק.

היו לי כבר 5 ימים משוריינים בשביל נסיגה פנימה (אחת המשמעויות של המילה retreat היא נסיגה ובמובן של מדיטציה זו נסיגה פנימה אל עצמנו).

5 ימים שדאגתי עבורם מראש לשולחן נקי, כי ידעו במקומות עבודה שאני לא זמינה. כך שיכולתי לא להיות בתקשורת עם המייל ולא להרגיש שאני "אמורה" לעשות משהו בימים האלו.

אבל לא יצאתי לריטריט, אלא הייתי בבית, אז כן הרגשתי שאני אמורה לעשות כל מיני דברים.

צצו כל הדפוסים האלו של עשייה שקשה לכולנו להשתחרר מהם. אלו שאני יודעת (יחסית) לשים בצד כשאני יוצאת לריטריט או לחופשה ושם להיות בהתמסרות.

אז היו לי מחשבות שאולי כדאי שאני אתקדם במשימות שיש לי, בתכנון קורסים וסדנאות או לפחות בקריאת ספרים שחשוב לי לקרוא ולהעמיק את הידע שלי בהם. הריטריט הזה היה מיוחד וכלל העמקה נוספת בחוכמת הבודהיזם, אז חשבתי שרצוי שלפחות אנצל את הזמן לעשות משהו כזה מהבית...

אבל הקורונה דאגה שאני אתמסר אליה וידעה יפה לשים לי ברקס בדמות כאבי ראש חזקים וחום וחולשה, שלא אפשרו הרבה מעבר לשינה וטלוויזיה וגם גלילה פה ושם ברשתות החברתיות.

הכל נשמט למשך כמה ימים.

אבל כן קיבלתי ריטריט. נסיגה פנימה אל עצמי.

כן התבוננתי בי, בדפוסים שלי, במחשבות וקיבלתי תזכורת לדרך שאני עושה ולדרך שיש לי עוד לעשות. משתפת אתכם בחלק מהדברים שעלו-

* כמה קשה לי להיות סבלנית (כמו שהייתי רוצה להיות) אל עצמי ואל אחרים כשאני לא במיטבי.

* כמה קל לי להיות שיפוטית כלפי עצמי וכלפי אחרים, במיוחד כשאנחנו בורחים לאסקפיזם ועוצמים עיניים לנוכח טרגדיות... (אני עדיין לא מצאתי איזשהו שביל אמצע ברור בין אסקפיזם ולחיות את החיים, לבין לתת לטרגדיות לחדור ולמוטט את הנפש).

* כמה אני רוצה "להיעלם" לפעמים מהכובעים השונים שלי ושאף אחד לא יצטרך ממני שום דבר.

* כמה אני גם רוצה ש"יראו" אותי ואת מה שאני צריכה, ידאגו לי וידרשו בשלומי.

* כמה זה נעים כשיש אנשים אהובים שעושים את זה.

* כמה זה לא נעים ואפילו מכאיב כשיש אנשים אהובים שלא עושים את זה.

* כמה הנעים והלא נעים חולפים ומשתנים תדיר... ובפועל גם תלויים בפרשנות ובמיינד שלי ובסופו של דבר בי.

* כמה מזל יש לי בחיים האלו וכמה שום דבר לא מובן מאליו.

התקופה הקצרה הזו גם שוב הזכירה לי במלוא העוצמה כמה דברים לא חיוביים יש ברשתות החברתיות. כמה הן יכולות להציף מרוב אפשרויות תוכן, כמה הן מעצימות בדידות, כמה הן מזמינות השוואה, כמה הן יוצרות FOMO, כמה הכל עובד על סיפוק מיידי ועל הנטייה של כולנו להתמכרות, כמה בקלות אפשר להישאב אליהן במקום לחיות את החיים עצמם, כמה השתלחויות ובריונות והיעדר תרבות שיחה יש פה...

וגם כמה טוב יש בהן.

מרחב לחלוק, להיות פגיעים ואותנטיים, לבקש עצה, אינסוף ידע ועזרה הדדית ואנשים טובים ואמפטיים. יש כל כך הרבה עיניים טובות ולבבות פתוחים גם בפלטפורמות וירטואליות.

ואני תוהה מתי הדברים יהיו יותר מאוזנים...

אבל עד אז זו האחריות האישית של כל אחת ואחד לבחור וליצור את המציאות המיטיבה לנו.

לבחור את מי ואת מה אנחנו מכניסים לחיים שלנו- גם הוירטואליים.

אז לסיכום ריטריט הקורונה שלי, אני עושה בדק בית ועושה בחירות חדשות כדי לנקות את מה שמיותר, את מה שלא מיטיב ובוחרת במי ובמה שכן.

אני גם בוחרת מחדש בשגרת בוקר שלי שעושה לי טוב, שבזכות הקורונה קיבלתי עצירה מה"אוטומט" שלה.

אז אמנם לא היו לי ספקות לגביה, אבל זה תמיד נחמד לאשרר גם את מה שיודעים ואני שבה אליה לאט לאט בשמחה ובהודיה 🧘‍♀️

ומה איתכם?

במה אתם בוחרים השבוע? משהו אחד מיטיב שתוכלו לעשות למענכם? משהו אחד לשים אליו יותר לב?

שיהיה המשך שבוע בריא, מלא בבחירות מיטיבות ועיניים טובות 💜

בתמונה, אי שם לפני שנים רבות אני מדגמנת התמסרות למופת בחופשה 😊



*** על אחד משני דברים שממש קשה לנו לעשות בתקשורת בין אישית ועל פרק אחד בפודקאסט עם שתי נשים שאני ממש אוהבת להקשיב להן **...
15/07/2022

*** על אחד משני דברים שממש קשה לנו לעשות בתקשורת בין אישית ועל פרק אחד בפודקאסט עם שתי נשים שאני ממש אוהבת להקשיב להן ***

ממש ממש קשה לרובנו להגיד לא.

אנחנו מתרצים, מתחמקים, משקרים, מייפים או עושים את מה שלא רצינו (כי לא אמרנו לא).

לא נעים לנו.

ולא נעים לנו מהמון סיבות שבגדול קשורות אך ורק בתודעה שלנו.

ואנחנו לא יודעים איך להגיד לא בצורה טובה...

ולפני שאני ממשיכה, בואו נהיה כנים רגע-
הקלישאה של הסנדלר הולך יחף לא נוצרה סתם.

הרבה מאיתנו סנדלרים מעולים ועדיין גם בתחום שלנו אנחנו הולכים קצת יחפים.

אמנם יש ספקטרום, אבל אין סנדלרים שאין שום באג בנעליים שלהם.

זו ברירת המחדל של העובדה שאנחנו אנושיים. אין מושלם. כולנו עושים טעויות, לכולנו קשה לראות את הדבשת של עצמנו ולכולנו קשה עם דברים מסוימים.

אז למה כל הפתיחה הזו?

כי גם אני ששנים עוסקת במיומנויות תקשורת וגם אני שמתרגלת הרבה שנים ומחוברת לעצמי, מתקשה בדברים מסוימים.

אולי אלו דברים שאני עושה יותר טוב מבעבר או מחלק מהאנשים בעולם, אבל כמו כולנו, אני בטח שלא מושלמת ולא קרובה לשם.

גם לחיים, גם לתרגול וגם לתקשורת בין אישית יש תורות שלמות. אבל גם אם כשיש איזושהי מפת דרכים, אין ספר מתכונים מדויק. הסוד הוא שאין סוד.

תרגול עוזר לפתח את יכולות ההתמודדות שלנו, אבל גם אז, כל רגע הוא התמודדות חדשה. כולנו כל הזמן נתקלים בקשיים והתמודדויות חדשות.

ואחד הדברים שהכי קשה לי בעולם לעשות זה להגיד לא.

אני לגמרי עושה עם זה דרך ויש שיפור משמעותי ועדיין קשה לי.

אז איזה כיף לשמוע שתיים שאני ממש אוהבות ומעריכה מדברות על דברים שחשובים לי אישית ומקצועית ואני מרגישה שאני מקבלת ולידציה וגם לומדת עוד כלים פרקטיים וכיווני מחשבה חדשים.

בקיצור, הפעם המלצה חמה לסופ"ש-
בפרק הזה בפודקאסט "חושבים טוב" (שמי שמכיר וקורא אותי, יודע שהוא מהאהובים עליי), יהודית כץ המהממת מארחת שוב את רונית כפיר הנפלאה לפרק מעולה נוסף, בו הן מדברות על איך להגיד לא.

הן גם מדברות על להגיד כן, על להיות קשובות וקשובים לעצמנו ועל איך לחיות יותר טוב.

לינק לפרק בתגובה הראשונה. קחו זמן לעצמכם ותקשיבו😊

שיהיה סופ"ש נפלא מלא בלא וכן שמדויקים לכם 💜

*** בתמונה ליחס, כפות הרגליים הלא היחפות שלי😉
גם פעילות גופנית היא תרגול חשוב, אז הנה על הדרך המלצה ותזכורת גם לזה. תהיו טובים לגופנפש שלכם!



"לאט לאט וכל פעם קצת."   י.ג 😉רובנו רוצים מהר מהר והרבה. גם אני. אני רוצה הכל ועכשיו. אבל למעט מקרים חריגים, הדברים לא ק...
04/07/2022

"לאט לאט וכל פעם קצת." י.ג 😉

רובנו רוצים מהר מהר והרבה. גם אני.

אני רוצה הכל ועכשיו.

אבל למעט מקרים חריגים, הדברים לא קורים ככה... ויותר מזה, זה גם לא קצב שמתאים לי. זה קצב שלא מתיישב עם הרגישות שלי, עם הצורך בזמן עיבוד, זמן היטענות, זמן מנוחה.

זה קצב שלא מתיישב עם העשייה וההוויה שלי שהיא גם וגם ולכן תמיד יש לי כמה כדורים באוויר בכובעים שונים.

מכירים את המושג "לייט בלומר"?

אז במשך רוב החיים הרגשתי "לייט בלומר", לצד התחושה שאני בכלל לא שייכת לעולם הזה. לקצב שלו. לקצב המציף שלו. הרגשתי שאין לי מקום בו...

אני מניחה שבערך כל האנשים הרגישים מאוד (HSP) כמוני מרגישים...

היום אני מרגישה אחרת. יש בי קבלה והערכה ואהבה ושמחה לקצב שלי, לדרך שאני עושה ולתהליכים שאני עוברת.

ועדיין, אחת לכמה זמן, בא לבקר אותי אי השקט הזה.

אי שקט כשכן המחשבות הולכות למקום של השוואות.

אי שקט סביב התחלות חדשות או פרויקטים חדשים שהשלב המתקדם שלהם עוד רחוק.

אי שקט כשבכל זאת מגיע גל של רצון למשהו ספציפי שיקרה כאן ועכשיו.

בשתי שבתות תרגול שהייתי בהן בחודשים האחרונים כשהמורה שאלה איזו איכות את/ה רוצה לפתח ולטפח בעצמך - המילה סבלנות עלתה אצלי.

עם כל הטוב שהתרגול הביא לחיי, סבלנות היא איכות שבהחלט יש לי עוד דרך לעשות איתה.

אגב, גם עם כל שאר האיכויות והתרגול. שלא תהיה פה אשליה שאחרי שמתרגלים איקס זמן, אפשר להפסיק. התרגול נמשך כל עוד אנחנו חיים. זה כמו חדר כושר. אי אפשר ללכת לתשע שעות פעם בחודש ולצפות לתוצאות. הפירות של התרגול מגיעים כשמתרגלים באופן קבוע.

אז כשעולה לי בי הקול שאומר "מהר מהר והרבה" ומכניס לי הרבה אי שקט, אני נותנת לו מקום.

אני נותנת לעצמי מקום להביע את הרצון הזה של להיות כבר "שם". אני מביאה אהבה ועיניים טובות לרצון שלי, לכמיהה האנושית הזו, לחששות ומחשבות על מה זה אומר שאני עוד לא "שם"...

ואז אני חוזרת ל-"פה". לרגע הזה... ואני חוזרת אליי ולמה שנכון לי.

לזה ש"לאט לאט וכל פעם קצת", זה קצב ממש סבבה באופן כללי ובעיקר עבורי.

על אחת המחברות שחברה נתנה לי לפני שנים כשגרתי בניו יורק (יש את צילום הכריכה באחד הפוסטים שלי בעבר) מופיע הכיתוב -
You can cover great distances one step at a time.

וזה כל כך נכון.

תחשבו רגע על החיים שלכם. על דברים שהשקעתם בהם ולקחו כמה שנים טובות. לא היה זבנג וגמרנו...

חשוב להסתכל בסוף יום, שבוע או חודש על ההספק שלנו. קודם כל להסתכל על מה כן. על הצלחות. גם אם הן "קטנות". זה כל כך קריטי להרים לעצמנו כדי שיהיה לנו דלק להמשך.

אבל גם כשאנחנו מסתכלים על מה "עדיין לא", חשוב שנסתכל על הדברים כמו מרתון ולא ספרינט.

חשוב להסתכל גם שנה אחורה, חמש שנים וגם עשר שנים. לראות את הדרך שעשינו, את המסע והתהליך. את החלקים בפאזל שהתגלו לאורך הדרך ולסמוך.

לסמוך על הקצב שלנו, על העשייה, על כך שהפאזל שלנו מורכב חלק אחרי חלק ושאנחנו גם יכולים לשנות את איך שהפאזל ייראה בכל רגע, אם זה מה שנכון לנו.

חשוב להסתכל קדימה, לאן אנחנו רוצים להגיע. מה מרגש אותנו, מה ממלא, איפה אנחנו יכולים להביא את עצמנו והייחודיות שבנו לידי ביטוי, לטובת עצמנו וגם לטובת אחרים.

וחשוב גם לחזור להיות פה ועכשיו. לנקות רעשי רקע של קצב, של השוואות ויעדים ולהיות בהקשבה לעצמנו. איך אנחנו יכולים להיות טובים יותר לעצמנו בכאן ובעכשיו.

האמת, לדעתי זה הדבר הכי אפקטיבי גם בראייה הכוללת. כשאנחנו טובים לעצמנו, אנחנו לא מכבים את האש שיש בנו על ידי מחשבות שלא מיטיבות. אנחנו מלבים את התשוקה והאהבה ואת שמחת הלב שבנו.

וזה הדבר הכי טוב שאנחנו יכולים לעשות כדי להמשיך להרכיב את הפאזל היפה והמיוחד שהוא רק שלנו.

אז גם אם לרגעים מרגיש שנעלמתי, שתדעו שאני פשוט "פה" איתי, מרכיבה את הפאזל, מקשיבה לעצמי ולגמרי גם בעשייה. אבל לאט לאט וכל פעם קצת... ואני גם מתרגלת סבלנות, כדי להיות ממש בסדר עם זה 😉

שיהיה שבוע נפלא ומלא באהבה וסבלנות 💜
יעל



אז התכוונתי לכתוב פוסט על זה שלצערי הסדנאות לא נפתחות, אבל אז קלטתי שאני חושבת לכתוב "לצערי" באוטומט ואני בכלל לא מרגישה...
17/06/2022

אז התכוונתי לכתוב פוסט על זה שלצערי הסדנאות לא נפתחות, אבל אז קלטתי שאני חושבת לכתוב "לצערי" באוטומט ואני בכלל לא מרגישה ככה.

כלומר יש באסה קלה. ברור. רציתי להוציא משהו לפועל וזה כרגע לא קורה. אבל מוזר ככל שזה יישמע, אני ממש ממש בסדר עם זה.

הבוקר עוד חיכיתי לבאסה הקשה שתגיע ואז הבנתי שהיא לא מגיעה. יש באסה קלה לצד שקט, שלווה, התרגשות והרבה שמחה.

זה מוזר, אבל מצד שני אני לא מופתעת.

אלו בדיוק הפירות של התרגול וזו לא פעם ראשונה שאני חווה דברים ככה... וזה ממש לא קורה ביום או יומיים, אבל כשמתרגלים לאורך זמן, זה קורה וזה פשוט נפלא.

זה משחרר וזה טוב בלב.

אני יודעת לא לקחת את מה שקורה באופן אישי. אני לא חושבת או מרגישה שמדובר בכישלון. אני גם יודעת שהסדנאות ייצאו לפועל בדיוק בזמן שהן אמורות.

אין לי שום חרטות שיצאתי לאור עם פרסום הסדנאות בתזמון הזה. אפילו שהזהירו אותי שזה מה שיקרה (גם כי עוד לא בהכרח מכירים אותי ב"כובע" החדש הזה וגם כי זו התראה ממש קצרה).

רציתי לנסות, הבטן והלב אמרו לי לקפוץ.

והקשבתי.

תודעה שלווה, לב פתוח.

לכל מה ומי שיבואו.

אז אחרי החגים יהיו תאריכים חדשים ואולי גם נרקמים להם שיתופי פעולה מלהיבים.

הלב שלי שמח. שמח מאינסוף אפשרויות, מעצם הקפיצה למים. מתגובות של אנשים אהובים ופרגון... וגם מזה שאני ממש בטוב ולא נכנסת לסיפורים ופרשנויות על אחרים או על עצמי ואם הם לרגע עולים, הם לא מבהילים אותי. יש להם מקום לאותו הרגע ואני לא נאחזת בהם. כמו בועת סבון שמרחפת לה ברכות, עד שהיא נמוגה מעצמה.

אני גם מתרגשת כי אני מתכננת (עוד לפני החגים) להזמין אתכם לממתק אחר שרקחתי ואני משכללת בימים אלו, אז Stay Tuned!

שזה עוד דבר שהלב שלי שמח מאוד לגביו.

גמישות.

היכולת לזוז מנקודה א' ל-ב' במהירות. מחשבתית. לחשב מסלול מחדש. לראות את כל מה שכן ואת האפשרויות שנפתחות או ליצור אותן לבד.

גמישות עושה פלאים לאיך שחווים את החיים, עושה קסמים ליצירתיות ועושה פשוט טוב לתחושת הקלילות והשמחה בלב.

אגב, כדי שלא תהיו במתח, אני כבר אגלה לכם שמדובר בערב חווייתי שמיועד לקהל הרחב. אז לא תצטרכו להצטער שאתם לא רווקים או רווקות. תוכלו לבוא, לא משנה מה הסטטוס או הגיל שלכם 😊

אני אפרסם ברגע שיהיו תאריכים ולכל אלו שהתעניינו ורצו להירשם לסדנאות Me-DATE-tion, אני כמובן אעדכן בהמשך בתאריכים במייל וברשתות החברתיות. אל תדאגו, לא תצליחו לפספס את העדכונים ממני 😉

ולסיום, אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהגיבו, שיתפו, הרימו, פרגנו, התעניינו, עזרו, שלחו איחולים ואהבה. די הרגשתי ביומולדת וזה כבר הפך את החוויה הזו לשווה וכיפית. מרגישה שיש לי המון מזל טוב!

שיהיה סופ"ש נפלא, מלא בטוב ובשמחה 💜





*** בתמונה, אני אי שם בניו זילנד ב-2005, כשעוד הרגשתי שאני צריכה רתמה, קסדה ומשהו שיחזיק אותי, כדי לקפוץ 😉

*** 3 מסקנות בינתיים על התהליך שאני עוברת עם הסדנה שמבוססת על תרגול מדיטציה ומיינדפולנס שפרסמתי - 1. יש לי מלא מה ללמוד ...
14/06/2022

*** 3 מסקנות בינתיים על התהליך שאני עוברת עם הסדנה שמבוססת על תרגול מדיטציה ומיינדפולנס שפרסמתי -

1. יש לי מלא מה ללמוד על שיווק ועוד מלא מחסומים לעבוד עליהם. גם כשמדובר במשהו שאני מאמינה בו ב-100%, יודעת שיש לי המון מה לתת ושמדובר בכלים שעבורי ועבור אחרים הם משני חיים.

2. תמיד לקפוץ למים! 🏊‍♀️ ככה לומדים. מדובר בתהליך וצריך להתחיל. חשוב לצאת לדרך ולעשות מסע פנימה והחוצה.

3. איזה מזל שאני מתרגלת... 🧘‍♀️
כשאנחנו יוצאים מאזור הנוחות (שהוא לא באמת נוח), התודעה שלנו מתעוררת ועושה לנו לונה פארק שלם 🎢🎠🎡
פעם לפני שתרגלתי, התקופה הזו הייתה יכולה להיות שדה קרב ביני לבין עצמי.
לשמחתי היום המצב אחר ואני רואה את הדברים כפי שהם, מבלי להוסיף עליהם אינסוף סיפורים ותסריטים, שמובילים לרוב להרבה רגשות שלא בהכרח חיוביים.
כשמחשבות עולות, אני יודעת שאלו רק מחשבות. אני לא חייבת להמשיך לחשוב אותן. יש לי בחירה אם אני עולה על רכבת ההרים או הקרוסלה הזו. אני יכולה גם לתת למחשבה להיות ולחלוף. לשמוט את מה שאני מזהה שלא מיטיב.
מצד שני יש בי כל כך הרבה שמחה והתרגשות ואהבה לכל מה שקורה בדרך. כן, גם כשדברים לא הולכים כמו שאני רוצה.




ואם תהיתם במקרה על איזו סדנה מדובר, כל הפרטים בדף נחיתה המושקע שעשיתי ומופיע בתגובה הראשונה 💜

13/06/2022

מיקה משתפת ומזמינה אתכם לסדנת 🧘‍♀️

כל הפרטים בתגובה הראשונה! 💜

Address

`Ein Dor

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when יעל גדרון - Yael Gidron posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The School

Send a message to יעל גדרון - Yael Gidron:

Shortcuts

Share

Category