21/07/2026
Alex na zawsze w naszych sercach
היום אנו מציינים את יום הולדתו של אלכס דנציג, שנחטף מניר עוז בשבעה באוקטובר, נרצח בשבי החמאס והושב לקבורה לאחר 318 ימים.
אלכס נולד בשנת 1948 בורשה, פולין, להורים נינה ומרטין, ניצולי שואה, ובשנת 1957 עלה לישראל. את ילדותו העביר בשכונת יד אליהו בתל אביב, החל לאהוד את קבוצת ״בני יהודה״ והצטרף לתנועת השומר הצעיר. כבר אז היה ילד נבון, סקרן וחברותי שהתעניין בהיסטוריה.
בצבא ובמילואים לחם בצנחנים במלחמת יום כיפור ומלחמת לבנון הראשונה, דרך הנח"ל המוצנח הגיע לניר עוז בגרעין ״מיבר״, אז הכיר את רחל והם הקימו את משפחתם בקיבוץ. הוא לימד וחינך בבית הספר מעלה הבשור, תמיד נהג להגיע בנעלי ״קיפי״ ותלמידיו מספרים שלימד באופן לא שגרתי ומלא הומור.
אלכס ריכז את תחום השואה והמסעות לפולין ב״יד ושם״, הדריך משלחות רבות של תלמידי תיכון ומבוגרים לפולין. עסק בהוראת השואה, בהדרכת המדריכים לפולין והיה מעמודי התווך של הדיאלוג הישראלי פולני. בקיבוץ עבד בשלחין בתחום ההשקייה כל שנותיו בקיבוץ, אהב את הטבע והשדות והיה גאה בהצלחת ענף השלחין.
אלכס היה בעל ידע רב, אהב לקרוא ספרים והיה אנציקלופדיה של ספורט ובעל ידע כללי נרחב בתחומים רבים. הוא השתתף בתוכנית ״מקבילית המוחות״ שם הגדיר את עצמו כ״מורה וחקלאי״ והגיע למקום השני בתכנית.
אלכס היה פולני שהוא הכי ישראלי וישראלי שהוא הכי פולני, אכל אסאדו ורגל קרושה בביס ובנשימה אחת, חולה על כדורגל וצופה נלהב בו ובכל סוגי הספורט - סקי, כדורעף, מרוצי אופניים ועוד ועוד. אלכס אהב את החיים, להיות מוקף בחברים, אהב לשמוע מוסיקה, לרקוד, לשיר ולהשתטות, אהב את נכדותיו ונכדו, נהג לשוחח איתם, להסיע אותם לחוגים, להגיע לכל טקס סיום ולבלות איתם בבריכה בקיבוץ.
ב-7.10 שהה בביתו בקיבוץ, שוחח בשעות הבוקר עם בני משפחה, ונחטף מביתו לעזה - שם הוא שרד במשך ארבעה וחצי חודשים בתנאים קשים ותחת איום מתמיד. פדויי שבי שחזרו סיפרו שהעביר בשבי הרצאות על היסטוריה בנושאים שונים.
ב-14.2.24 אלכס נרצח באכזריות על ידי שוביו בזמן שצה״ל הפציץ בקרבת המנהרה בה שהו הוא וחבריו. ב-20.8.24 הוחזרה גופתו והוא נקבר בקיבוץ ניר עוז שכל כך אהב. הוא הותיר אחריו אחות אחת, ארבעה ילדים, 13 נכדות ונכדים ונינה אחת.
משפחתו כתבה לו:
אבא יקר ואהוב, ב-6.10.23 הגעת אלינו הביתה לארוחת ערב. כתמיד, השיחה איתך הייתה מרתקת - אין סוף נושאים היו מתעוררים לחיים במפגש איתך. התקרבנו מאוד בשש השנים לפני השבת הנוראה, חלקנו את השמחה ואת הכאב. כה אהבתי לבקר אותך עם הבנות ולראות את המבט האוהב על פניך, אתה חסר לי כל כך. אזכור אותך כפי שהיית בחיים שלפני - שובב, מרדני, מלא הומור, חכם ואוהב.
יהי זכרו של אלכס מבורך.