מיכל רחמים- מדריכה להורות

20 תובנות מ - 19 שנים של הורות.
למה אתם מתחברים?

״קשה לי מאוד עם הילד שלי,
ואני יכולה לומר בוודאות:
לא חסרה לו תשומת לב״.
במילים האלו פתחה השבוע אמא שיחה בינינו.

ומתחת לאמירה הזו הסתתרה פליאה אמיתית:
איך יכול להיות שהוא מקבל כל כך הרבה תשומת לב –
ועדיין כל כך קשה לי איתו?

רבים מאיתנו מחזיקים באמונה שכמעט כל קושי עם ילדים
נפתר באמצעות עוד תשומת לב.

אבל האמת מורכבת יותר.

תשומת לב היא צורך התפתחותי בסיסי.
אי אפשר לגדול בלעדיה.

ובו בזמן – גם תשומת לב מוגזמת עלולה לייצר קושי.

מבחינה רגשית והתפתחותית, ילד זקוק לא רק לתשומת לב,
אלא גם למרחב.
ליכולת להיות עם עצמו.
לחוויה שהוא קיים ובטוח גם בלי גירוי חיצוני מתמיד.

כאשר ילד מקבל תשומת לב רציפה ואינטנסיבית מדי,
עלול לעבור אליו מסר לא מודע:
שכדי להרגיש בטוח או נראה – הוא חייב כל הזמן יחס.

המסר הזה מייצר תלות, חוסר שקט פנימי,
ולעיתים גם התנהגויות שמחריפות דווקא כשאנחנו “נותנים עוד”.

וגם ההורה משלם מחיר:
שחיקה, הצפה רגשית, עייפות,
ולא פעם גם כעס ואשמה.

כי מערכת היחסים נכנסת לאיזון שלא מיטיב עם אף אחד.

תשומת לב בריאה לא נמדדת רק בכמות,
אלא גם ביכולת של הילד לחוות
שיש לו מקום – גם כשהמבוגר לא פנוי אליו בכל רגע.

ילד שלא בטוח בקשר שלו עם ההורה,
לא מצליח לנוח.
הוא ממשיך לחפש יחס,
ושואב אותנו שוב ושוב –
עד שאנחנו מותשים, ולעיתים גם כועסים.

אז אם אתם מרגישים שתשומת הלב שלכם נשאבת בלי סוף,
ייתכן שאתם לא בחוסר תשומת לב,
אלא דווקא בתשומת־יתר.

וזה קשה. לכם, ולילד שלכם.

אם גם אתם מרגישים מותשים,
אני מזמינה אתכם לתאם איתי שיחת ייעוץ והתאמה
לתהליך הדרכת הורים,
שיותאם לכם באופן אישי.
כדי לתאם שיחה, יש למלא שאלון קצרצר
שיעזור לי להגיע מוכנה לשיחה איתכם.
לקבלת השאלון - כתבו ״אני״ ואשלח לכם את השאלון.

אם קשה לילד בבית הספר 👇🏽