13/01/2026
כשאני חושבת על הדרך שעשיתי, ועדיין צועדת בה, דרך שהחלה בלימודי רפואה טבעית, המשיכה בהתפתחות אישית ובאופן טבעי התווספה אליה תנועה משקמת, חיבור בין גוף - נפש - טבע, ולאחרונה גם היכרות מעמיקה עם "האישה הפראית" השוכנת בתוכי, אני מבינה שכל הכלים האלו נועדו לפתח הקשבה, להעיר את מי שנמצאת בפנים, לקבל אותה, לאהוב אותה, לתת לה להוביל.
אני רוצה לצטט קטע מתוך הספר: רצות עם זאבים מאת קלאריסה פינקולה אסטס:
"אישה בריאה דומה מאוד לזאב: חזקה, מלאת כוח חיים, מעניקת חיים, בעלת מודעות טריטוריאלית, בעלת כושר המצאה, נאמנה ומשוטטת. עם זאת, הנתק מהטבע הפראי עושה את אישיותה של האישה קלושה, דלילה, ערטילאית, לא נוכחת.
לא נועדנו להיות יצורים חלושים עם שיער עדין, נטולי יכולת לזנק, לצאת למרדף, ללדת או ליצור חיים. כשחיי נשים נתונים בקיפאון, בשיממון, מגיעה תמיד שעתה של "האישה הפראית" להגיח.
ואיך משפיעה "האישה הפראית" על נשים? כש"האישה הפראית" היא בעלת בריתנו, מנהיגתנו, הדוגמה שלנו, מורתנו, אנו רואות לא בשתי עיניים, אלא מבעד לעיני האינטואיציה, והן מרובות מאוד. כשאנו עומדות על זכותנו לאינטואיציה, אנו משולות ללילה זרוע כוכבים: אנו מביטות בעולם מבעד לאלף עיניים.
ה"אישה הפראית" נושאת את אמצעי הריפוי, היא נושאת עימה את כל מה שאישה צריכה להיות ולדעת. היא נושאת עימה את התרופה לכל הדברים. היא נושאת עימה סיפורים וחלומות, מילים ושירים, סימנים וסמלים. היא אמצעי ומטרה בעת ובעונה אחת.
להתחבר לטבע האינסטינקטואלי משמעותו לקבוע טריטוריה, למצוא את הלהקה, לשהות בגופנו בתחושת ודאות וגאווה, בלא כל קשר לכישוריו או מגבלותיו של הגוף, לדבר ולפעול בשם עצמנו, להיות מודעות, ערניות, לשאוב מהכוחות הנשיים המולדים של האינטואיציה והחושים, להתאחד עם המחזורים, לגלות למה אנו שייכות, לעלות בכבוד, לשמר מודעות רבה ככל שנוכל".
