14/09/2026
לכבוד צום גדליה, אנו מביאים את דבריה של פרופ' Tova Ganzel, מייסדת תוכנית כרמים וראש עולמות - בית ספר ללימודי יהדות ותרבות ישראלי לשעבר.
🕯️המקדש כבר נבנה מחדש. אז למה עדיין צמים?
בתחילת ימי בית שני, כשהמקדש כבר שב ונבנה, פנו אנשים לכוהנים ולנביאים עם שאלה מתבקשת: אם הבית חזר להיבנות - למה בכלל להמשיך לצום על חורבנו בט' באב?
תשובתו של ה' המובאת בפי הנביא מפתיעה: "כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי... הצום צמתוני אני?" (זכריה ז, ה)
כלומר - כאשר העם צם בתשעה באב ובצום גדליה, האם הם באמת צמים עבור ה'?!
ונשאלת השאלה: למה דווקא הצומות האלו מוזכרים ביחד? מדוע צום
גדליה מושווה לט' באב? ומה בעצם מהות הצום הזה?
גדליה בן אחיקם היה מי שהנהיג את שארית העם שנותרה בארץ אחרי החורבן. סביבו החלה להתגבש קהילה מחדש - חיים יהודיים שמנסים לצמוח מחדש גם תחת שלטון זר.
ואז הוא נרצח. לא בידי אויב מבחוץ - אלא בידי יהודי אחר, ישמעאל בן נתניה.
רצח גדליה פורר את מעט הקהילה היהודית שהחלה להיבנות מחדש, והוביל לבריחת שארית העם למצרים. מה שהטביע את הישוב היהודי בארץ באופן סופי לאחר חורבן המקדש - היה המאבק הפנימי בתוך העם עצמו.
וזו בדיוק הנקודה של זכריה: החורבן הוא לא רק אבן שנפלה. הוא גם מה שקורה בינינו, בני אדם, איש לרעהו.
משום כך קושר זכריה בין האבל על המקדש לבין היחסים שבין אדם לחברו. בתשובתו הוא מזכיר את הדרישה שהושמעה עוד קודם לחורבן:
"משפט אמת שפוטו, וחסד ורחמים עשו איש את אחיו; ואלמנה ויתום, גר ועני אל תעשוקו, ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם" (זכריה ז, ט-י)
בניין המקדש לבדו אינו מבטל את הצום. כל עוד לא תוקנו העוולות החברתיות - עדיין לא תם החורבן.
הצומות - גם ט' באב וגם צום גדליה - נועדו שנתקן את דרכינו בין איש לרעהו, ולא רק בין אדם לאלוהיו.
