Kathy - שינוי ומעבר מגולם לפרפר

12/08/2025

14/07/2018

לטבע קצב משלו
והוא שונא קיצורי דרך
#

#

12/06/2017

כשאת מבססת את הציפיות שלך רק על מה שאת רואה
את מעוורת את עצמך לאפשרויות של מציאות חדשה..
"

23/07/2016

חזקי את החוזקות שלך
והחולשות ייחלשו מעצמן 💖

22/07/2016

"אני עושה קניות, עוזר במקלחות,מתקן דברים בבית אבל היא אף פעם לא מרוצה לא משנה מה אני עושה.."
"שלא יעשה קניות שלא יעשה כלום אבל שיגרום לי להרגיש שהוא אוהב אותי טיפה חום משהו.."
זוגיות זו עבודה!נקודה וסימן קריאה!יש לנו מן ציפיה כזו שבזוגיות דברים יקרו בטבעיות ובספונטניות ושאם צריך להשקיע אז משהו שם לא נכון.
וכמו שהבית שלכם לא נקי ומסודר מעצמו והמצעים במיטה לא מחליפים את עצמם והגרביים לא נכנסות לבד לכביסה כך גם ההשקעה שלכם בזוגיות. והנה הוא משקיע עושה קניות, עוזר דואג לבית והיא מרגישה עדיין שהוא לא אוהב אותה. אז מה השתבש כאן? ג'רי צ'פמן דיבר על כך שלכל אדם יש דרך מסוימת להביע אהבה ושפה אחרת לה הוא זקוק כדי להרגיש אהוב ולכך הוא קרא "5 שפות לאהבה" :
שפה של מילים-מילה טובה,שם חיבה,מחמאות פרגונים ודיבור טוב באופן כללי על החיים (בשונה מקיטורים על החיים ודיבור רק על הקשיים)
שפה של מגע- מגע עיניים,להסתכל אחד לשני בעיניים,חיבוק,ליטופים (כמו כשיש לנו ילדים אנחנו לא מפסיקים לגעת בהם ואז כשהם גדלים אנחנו מפסיקים למרות שהם עדיין זקוקים לזה.
שפה של מחוות מעשיות- מוריד את הזבל לוקח לגן, היא נותנת לו לנוח רק שזה לא נספר כשפת אהבה אלא כמשהו שהוא חלוקת תפקידים. אני יכולה לעשות את אותו הדבר ולקרוא לו אהבה או להתייחס אליו כמשהו טכני ומובן מאליו.אנחנו הופכים להיות שני עסקנים של העסק של הבית ושוכחים לאמר תודה בבקשה וסליחה..
שפה של זמן איכות- לפנות זמן למה אנחנו לא עושים (לכבות פלאפון,טלוויזיה) רק בשביל להיות בנוכחות עם עצמנו. לרקוד,לאכול,ללכת לטייל ועוד
שפה של מתנות- פתקים, כל מיני מתנות
כל אחד רוצה להביע אהבה ומרגיש לא אהוב אז דבר ראשון צריך להבין "אני רוצה שתאהב אותי"למה היא מתכוונת
לומדים מהי השפה בה היא מרגישה אהובה ואז צריך להשקיע את האנרגיה במה שגורם לה להרגיש אהובה שזה יכול להיות כששולחים לה הודעות אהבה במהלך היום או כשקונים לה מתנות או כשהיא במטבח והוא עובר ומלטף..
ומאידך, לשים לב ולהכיר שהמחוות הפרקטיות הן הדרך שלו להביע אהבה ולהעריך את זה ואז ללמד מהי הדרך בה את מרגישה אהובה.
אז קחו את התרגיל הבא:
בדקו מהן השפות שלכם לאהבה ומה לדעתכם שפת האהבה של בן הזוג שלכם (מה הדרך שלכם ושלו להרגיש אהוב)
אחר כך תשאלו אותו.. מעניין מה תגלו.
מוזמנים לשתף
שלכם באהבה ❤

06/07/2016

בנות,
זה לא יום שישי ולא יום ההולדת שלך
ובעלך מגיע עם זר פרחים...
איך אתן מגיבות??

😯

24/06/2016

"אני לא מבין על מה רבנו הכוונה שלי הייתה טובה", "את רואה איך הוא לא מבין אותי?"
איך יוצא שבזוגיות אנחנו באים עם כוונות טובות ומקבלים אי הבנות?
התשובה היא שאנחנו מודעים כמובן לכוונות הטובות שלנו. אבל רק אנחנו מודעים להן. אף אחד אחר לא יודע למה אנחנו מתכוונים. אדם אחר מודע רק לדברים שהוא שומע אותנו אומרים. והדברים שאנו אומרים יכולים להישמע שונים לגמרי מהדברים שאליהם אנחנו מתכוונים בגלל הפרשנות הפרטית שהשני מוסיף להם.
אז איך להבין את בן הזוג ? תנסו את השאלה מחוללת הפלאים: "למה התכוונת כשאמרת...?"
והנה דוגמה מהחיים. יום אחד קבעתי בילוי עם חברה טובה שלי משכבר הימים. מכיוון שלא נפגשנו זמן רב עליתי לביתה לבקר את הילדים ואת בעלה. ראיתי אותה והיא נראתה נפלא! החמאתי לחברתי למול בעלה עם הומור קל "וואו איזו אישה יפה וחתיכה יש לך שלא יחטפו אותה" והיא סיפרה שהוא גם יוצא פעם בשבוע לבר עם חברים וממש עושה חיים. אמרתי לו שהייתי בבר הזה ויש בו הרבה התרחשויות. ואז הוא אומר לי זו הסיבה שאני הולך לבד.
נפרדנו לשלום ונכנסתי עם חברתי לאוטו לכיוון הבילוי שלנו. ואני רואה אותה שקטה עצבנית ועל סף בכי. שאלתי אותה מה קרה? והיא אומרת לי "שמעת מה הוא אמר לי? לא.. מה הוא אמר?? שמעת הוא הולך לבד כדי שאני לא אראה שיש שם בחורות ו"שאני לא אפריע לו". אמרתי לה מתי שמעת את כל זה? (פרשנות שלה) . "מה זה לא ברור שזה מה שהוא אמר? "
אמרתי לה שממש לא. אבל אם היא רוצה להיות בטוחה אז למה שלא תתקשר אליו ותשאל בפשטות: "למה התכוונת כשאמרת ש"זו הסיבה שאתה הולך לבד?" היא הסכימה, התקשרה ושאלה את השאלה הפשוטה" למה התכוונת כשאמרת.." והתשובה שהיא קיבלה שהסיבה שהוא לא לוקח אותה לשם זה כי הוא מפחד שכשיראו אותה יחטפו אותה כי הוא מודע לכמה שהיא יפה וכמה הוא אוהב אותה". בתגובה היא בכתה אבל לא בכי של עצב או כתוצאה מתחושת עלבון הפעם משמחה. "פעם יכולנו לריב על זה שבוע, לא הייתי מסוגלת לדבר איתו הייתי מסתובבת עם גוש בגרון, תודה לך"
תקשורת כזאת תמנע הרבה מריבות והרבה כעס ותסכול. וככל שתכירו טוב יותר את הכוונות האמיתיות של השני, תחסכו מעצמכם פרשנויות שלא תואמות את המציאות. כך כל אחד מכם יידע סוף סוף שלצדו נמצא שותף עם כוונות טובות, גם אם המילים שלו לפעמים קצת התפספסו בדרך :-)
נשמע לכם מוכר?
מוזמנים להגיב ולשתף
שלכם באהבה

19/06/2016

"למה שאני אעשה שינוי? שהוא ישתנה הוא זה שלא בסדר".
אין זוג שלא הגיע עם האמירה הזו ואין זוג שלא קיבל את התשובה הבאה- מה שאת עושה עכשיו מקדם אותך? האם בזה שאת צודקת השגת את מה שרצית?
והתשובה - "לא!! אבל שיידע שהוא טועה"..
אז ככה מתחיל התהליך, חילופי האשמות מי נותן יותר ומי פחות מי צודק ומי טועה. כשאני מבקשת מבני הזוג להשלים את המשפט הבא (וגם אתם מוזמנים)
"הכל היה יכול להיות אחרת בזוגיות שלנו אילו.."
הרוב ממשיכים "אילו היא או הוא".. בודדים עונים "אילו אני.."
אז למה כדאי לפחות שצד אחד ייקח אחריות לשינוי?
כי זו בחירה להרוויח יחסים על חשבון צדק. שום בעיה בזוגיות לא נגרמת על ידי צד אחד בלבד לעומת זאת אחד יכול להוביל לשינוי של שניים.
אז איך מייצרים שינוי ביחסים? רק על ידי הבנה שאם רוצים להיות צודקים הפסדנו יחסים! כשצד אחד לוקח אחריות לשינוי ועושה דברים אחרת ממה שעשה עד כה מהר מאוד הצד השני ישתנה הוא ילמד ממך איך זה עובד וכבר לא יהיה חשוב לו להיות צודק.הוא יעדיף להרוויח יחסים. זאת אהבה אינטיליגנטית שעולה מדרגה מעל מפלס האגו,מעל הציפיות של מה מגיע לי לקבל אלא מה אני רוצה לתת כי הנתינה מעצימה אותנו ואת הצד השני.
"ניחוח הורד לעולם נשאר ביד המגישה אותו"
הרצון העז לשינוי אצל בן הזוג זה כמו לעמוד מול עץ תפוחים ולרצות רק פעם אחת אגס..
אם אין לנו מודעות לעצמנו, למה ש א נ ח נ ו גורמים , איך נוכל לשפוט את טעותו של האחר מבלי לטעות? שינוי מתחיל קודם כל בנו. לא באף אחד אחר.
ללמוד לאהוב את בן הזוג על ידי זה שמכבדים, מקדישים זמן, מתכננים תוכניות יחד, נותנים הרגשה שאנחנו בעדו ולא נגדו, עושים דברים שישמחו אותו מבקשים בקשות במקום תלונות ובעיקר לתת את מה שהייתם רוצים לקבל. נניח שאתם לא יוצאים כי הוא לא יוזם, אם תשנו את עצמכם ותחליטו שמהיום אתם היוזמים הרשמיים של היציאות הזוגיות הוא כבר ילמד מעצמו לקבל אחריות לתפקיד שמתאים לו יותר. השינוי שתעשו בעצמכם יחולל שינוי גם בו.צעד קטן ועוד צעד קטן יובילו לשינוי למציאות הרצויה לכם בחייכם.
מוזמנים להגיב ולשתף :-)

26/05/2016

המון ייאוש יש בעולם.. והוא נובע משתי סיבות בלבד:
1. הסירוב וחוסר היכולת לקבל את המציאות כפי שהיא
2. הכשל לראות את כל האלטרנטיבות הזמינות לנו כשאנו מקבלים את המציאות.

בחברה המערבית המודרנית שמקדשת השגיות והצלחות לא משנה כמה נצליח .. הפתעה!!! נגלה שאנחנו לא מושלמים. הרצון להיות מושלם מביא שוב.. לשתי בחירות שונות:
1.הימנעות מעשייה – אם לא מבטיחים לי מראש הצלחה
2.אני אעשה עוד ועוד ואשתדל עוד אבל אף פעם לא אהיה מרוצה כי כל הישג שהיה לא נחשב.

המתאמנת שלי הגיעה אלי עם האמונה שבשבילה זה לא אפשרי. היא לא יכולה להיות מטפלת מצליחה. וכשאני מראה לה אפשרויות נוספות מתחיל משחק שקוראים לו "מה לא" למה במקרה שלה כל האפשרויות לא מתאימות.
זה כמו הבדיחה" אחד בא לחבר שלו ואומר תשמע אתה נמצא בג'ונגל ואתה רואה אריה מה אתה עושה? והחבר אומר: אני מתחיל לרוץ, הוא אומר לו אתה לא יכול מאחוריך יש שריפה. אני קופץ לנהר אומר החבר, אתה לא יכול אין שם נהר. אז אני מטפס על עצים. אתה לא יכול הכל קוצים. בסוף החבר עוצר ואומר תגיד לי לצד מי אתה? שלי או של האריה?
אני מזמינה אותך לצאת לדרך ולראות מה עוד אפשרי עבורך בתהליך אימון אישי וביחד לשחק את המשחק "מה כן".
"אנחנו מספיק טובים כפי שהננו, לא נהיה טובים יותר לא משנה כמה ידע, מיומנות, כסף או סטטוס נשיג, אם לא נוכל לחיות בשלום עם מי שאנו היום לא נוכל לחיות עם עצמינו לעולם".
שלכם באהבה, קתי

22/04/2016

פעם בסדנה שאלו אותה אם היית חיה איזו חיה היית? והיא בלי להסס ענתה "צב,בטח הייתי צב" ולמה צב? כי אני סוחבת את הבית על הגב". היא היתה בשנות השלושים שלה נשואה עם שני ילדים והאושר היה רחוק ממנה..היא הרגישה כלואה, תקועה לא מממשת את עצמה ותחושה של חוסר אונים תמידית כי מבחינתה היא חיה חיים של אין ברירה..לא ממש הרגישה שיש לה בחירה. לא ראתה את עצמה נשית, אימהית או עצמאית. יום אחד הגיעו מים עד נפש ..ככה זה לפעמים המחיר הופך להיות כבד מידי ואז..מרגישים שהאין ברירה הופך בן רגע למקום של בחירה. עברנו תהליך שבו היא למדה לשחרר מהגב את הבית של הצב לקחת את המתנות של העבר ולהבין שהיום היא כבר לא ילדה חסרת אונים כמו שהיתה בבית ההורים, היא חופשיה לבחור איך ייראו חייה. היום..היום היא קוסמת!!ואם תשאלו אותה איזו חיה את היום היא תענה ללא היסוס "פרפר"! צבעונית, מלאת חיות, חופשיה לבחור את הפרח בשדה ולראות מודעות ומציאות חדשה. היום היא יודעת חירות מהי.
חג חירות שמח!!!🌸🌸🌸

15/02/2016

לא יכולתי להישאר אדישה לשיחה שנתקיימה בין שי-חי לדודו מהאח הגדול. אני רואה בתוכנית זו תוכנית על אנשים, מערכות יחסים ותקשורת. השיחה הבאה בין דודו לשי-חי מסמלת את מה שקורה פעמים רבות בחדר האימון, המציאות והעובדות ואז.. הפרשנות. הפרשנות שניתנת למציאות שלנו מורכבת מניסיון העבר שלנו, מחוויות שצברנו ומכל מה שלמדנו על החיים עד כה וזו מפת הדרכים שלנו. כמה בחוכמה אמר דודו: "מי שאתה היום זה העבר שלך, לא חוזרים אחורה" וכמה קשה לשי-חי להשתנות מהמוכר והידוע וכן הוא מעדיף להימנע בשביל לא להרגיש כאב או לפגוע בשביל לא להיפגע. והאומנם הוא לא יכול לעשות שום דבר..?
מוזמנים לקרוא את הקטע הבא ולבדוק איפה זה פוגש אתכם בחיים שלכם?

שי-חי: "באתי לפה עברתי איזשהו משהו איזה תהליך.. "זה קרה לי כמה פעמים , נתתי את הלב והוא נשבר , נשבר לזה למה שאני היום".
דודו: מה זה לזה?
שי-חי: לזה. למה שאני היום . למה שאף אחד בבית לא אוהב ולא אהב.
דודו: מה שאתה היום זה העבר שלך, לא חוזרים אחורה.
שי-חי: זה שאני יושב מול הטלוויזיה ומפרש כל דבר קטן כאילו היא שכחה ממני ולא אוהבת אותי אני לא יכול לחשוב שהיא ממשיכה הלאה כאילו כלום לא קרה.
דודו: היא לא ממשיכה הלאה היא בורחת מהמציאות בחיוך וחצי ותראה לאן אתה לוקח את זה.
שי-חי:וזאת הבעיה שלי אתה מבין כל דבר קטן אני לוקח קשה כאילו אין מחר, ולמה אני לא יכול לשמוח שהיא צחקה? למה אני צריך לקחת את זה למקום שהיא שכחה אותי?למה אני צריך לקחת את זה למקום רע ופאקינג אפל? למה הכל אפל וכבד ככה? נמאס לי לחיות ככה אבל אני לא יכול לעשות שום דבר זה היה לי בכל קשר שהיה לי ובגלל זה אני אומר לך שאני אפגע בה, אני יודע שאני אפגע בה ואני יודע שבגלל זה זה מצטייר בחוץ כאילו אני משפיל אותה עד עפר אני לא יודע איך להפסיק את זה.
דודו: כשתיכנס, תחבק אותה ותנשק אותה ותבין מה קורה, היא אוהבת אותך כגבר, אוהבת אותך כחבר, אוהבת אותך כאמא ואבא , היא אוהבת אותך כידיד, כל סוגי האהבות אתה מקבל מילדה בת 23 אתה החמצן שלה, היא החמצן שלך, אתם מסניפים אחד את השני.
שי-חי: בוכה
דודו: תפרוק זה טוב, תפרוק את כל מה שיושב לך על הנשמה ואז תבין שאתה טועה!. הדמעות מנקות את הנשמה ואת הנפש.

05/02/2016

קבעתי עם הבת שלי זמן איכות יום בשבוע שבחרנו ובו היא מחליטה מה היא רוצה לעשות שיהיה לה כיף! היא בחרה סרט עם פופקורן.

וכך ישבנו לנו באחר צהריים חורפי מכורבלות בספה עם שמיכה מחממת והצטופפנו יחד לצפות ב... "שומרי האגדות". ובזמן שאנחנו מתכרבלות, מצטופפות מכרסמות ונהנות הילד אומר לג'ק פרוסט:

"אני מפחד ומה עם האופל יחזור?" וג'ק פרוסט עונה לו את מה שבתמונה :-)

תזכורת לעצמינו: תמיד אחרי הלילה השחר מפציע אין רק חושך ואין רק אור אין רק טוב ואין רק רע אבל מה שצריך שיהיה איתנו תמיד זה אמונה!!!!!!