08/05/2026
יום רביעי למסע מים לעם - הר תבור : 6.5.26
עליה וירידה!
כבר במעגל הבוקר בבית קשת, התנשא לידינו התבור והבהיר לנו מה הולך להיות היום. במעגל עצמו הזכרנו את מי שלזכרם נלך היום, וענת שיתפה אותנו בסיפור של המשפחה שלה, שבה שני אחיה נפלו ב־73', דוד ואפרים ישראלי, ואיך למרות השכול והאסון שנראה שאין איך לקום ממנו — ממשיכים ללכת ולחיות חיים ראויים.
יצאנו ליער בית קשת בדרכנו לשיבלי, שם עצרנו לארוחת בוקר ופינוקים לפני העלייה.
ואז זה הכה בנו. מעבר לעלייה התלולה, הנוף לכל עבר — שדות בשלבים שונים של קציר, רכסים מוריקים וגגות אדומים — שמרכיבים את אותה ארץ מובטחת שהגשימה התנועה הציונית במסע שלה. הגענו לראש התבור, הרשינו לעצמנו לעצור ולהסתכל על הנוף אחרי העלייה הקשה, לתת שם לכל פסגה וכפר, להבין מאיפה באנו (הים התיכון) ולאן אנחנו ממשיכים (כנרת).
ליד ביצורי התבור והכנסייה הצלבנית עצרנו לסדנה. מוטי פסל, מנכ"ל 929 והמנחה שלנו היום, פתח בסיפור על דבורה, ברק ויעל, ואיך ההליכה היא הביטוי למעשה. דיברנו על הקולות שקוראים לנו לקום ולעשות, כמו שחנה סנש הלכה אחרי הקול שקרא לה.
הקפנו את פסגת התבור והתחלנו לרדת, עקב בצד אגודל, ולמרות זאת רובנו החליק פעם או פעמיים. בסוף הירידה הגענו לקצה השני של שיבלי, ושם אירח אותנו סברי טליעה, איש הגד"ש של גשר ובית אלפא, והכניס אותנו לחצר ביתו כאילו היינו בני מלכים. לצד שתייה קלה, קפה מר וטוב ובקלאוות ותמרים מתוקים, סברי סיפר על עצמו, על הכפר, ואיך הפך לחבר בקיבוץ גשר.
התרגשנו מאוד מהחום הלבבי ומהכנסת האורחים, ומחכים למחר — ליום שבו נראה לראשונה השבוע את הכנרת!