24/09/2022
התעוררתי הבוקר ועוד לפני צחצוח השיניים הייתי חייבת לכתוב, המילים יצאו מתוכי בשצף, כאילו היו כתובות כבר שם בפנים ורק חיכו לצאת.
סיפור קצר של שבת בבוקר.
לא יודעת מה גרם לי לפתוח את הדלת, לא הייתי בטוחה אם שמעתי דפיקה. משהו בכל זאת הקים אותי מהספה הכחולה ששכבתי עליה מרוחה כולי , הקים אותי ושלח אותי אל דלת הבית. מסובבת את מנעול הדלת ופותחת.
היא עמדה שם, ולרגע רק התבוננו אחת בשניה.
אהלן אמרתי, כאילו לא ממש ידעתי מה להגיד.
היא חייכה מין חיוך לא ברור ואמרה לי שלום.
אפשר לעזור לך? את דפקת?
אפשר להכנס היא שאלה?
לרגע לא ממש ידעתי איך להגיב, בכל זאת היא זרה, לא מוכרת ואני בבית שלי , הפריעה את רביצתי המקודשת על הספה.
כן אמרתי אבל לא פתחתי את הדלת ממש, קלטתי את החשדנות שלי, אולי אפילו איזה פחד קטן , כאילו מי את? למה שאפתח לך את הדלת?
שניה , אמרתי לה, כשאני פותחת את הדלת אך עומדת במפתן ומתלבטת האם לתת לה באמת להכנס.
את דפקת? מי את? ובעצם מה את רוצה?
התבוננתי בה , היא היתה נעימה למראה, לא מבוגרת ולא צעירה, לבושה בשמלה ארוכה עם הדפס לא ברור אך צבעוני. השמלה שלה הזכירה לי את הגלביות שאני כלכך אוהבת ללבוש, המראה שלה היה נעים, כאילו מוכר אך לא עד הסוף ידוע.
היתה לי הרגשה מוזרה, חשדנות כזו שלא מתאימה לי, אני בדרך כלל זורמת יותר ובכל זאת לא הייתי בטוחה שאני רוצה להכניס אותה פנימה.
איך קוראים לך שאלתי?
גאולה , היא ענתה בקול רך ועמוק, הקול שלה צמרר אותי, היה בו משהו אחר, קול שנכנס מייד מתחת לעור לתוך הגוף.
גאולה , חזרתי על השם בלחש כשבראשי מייד התחיל להתנגן השיר של חמי רודנר שאני ממש אוהבת
גאולה הו גאולה
נשקי אותי עכשיו נשמה
נשים הן מילים
הן מים חיים
בעוד השיר מתנגן לי בראש ההרגשה שלי השתנתה ופתחתי לה את הדלת.
בואי הכנסי אמרתי והזמנתי אותה פנימה.
היא נכנסה בצעדי ריחוף כאילו היא חסרת משקל, נכנסה ונעמדה מול הסלון.
עמדנו שתינו זו מול זו , היא מתבוננת בי ואני מרגישה חשופה. איזה מין מפגש מוזר ככה בשבת בבוקר.
הכי מוזרה היתה התגובה של דומא, הכלב שלנו. זה היה כלכך מוזר שלא ידעתי מה לחשוב. אני רגילה שהוא קופץ אל הדלת, שהוא נובח, מרחרח , שאני צריכה לעצור אותו.
הוא לא זז, המשיך לשכב על המיטה שלו מול הדלת ורק התבונן.
כמעט רציתי לקרוא לו, שיתנהג כמו כלב, כמו עצמו אבל מצאתי את עצמי חושבת בראש על העוף שתכננתי לבשל לארוחת החג, מה קורה כאן? מוזר , פשוט מוזר.
אז מי את? חזרתי לעצמי ושאלתי ומה את עושה כאן? ואפשר אולי לעזור במשהו?
אפשר לשבת היא שאלה עם הקול המיוחד שלה, באתי להשאר.
מה??? מה הכוונה באתי להשאר? להשאר איפה? בבת אחת נלחצתי, כל מיני סרטים רצו לי בראש.
מה הכוונה להשאר? אין לך בית? איפה את גרה? ומה קורה כאן? הרגשתי שאני נלחצת, מפחדת מתבלבלת רוצה מהר להעיף אותה מכאן ולחזור לשקט שלי על הספה אבל היא כבר התיישבה, על הכורסא הגדולה בסלון היא התיישבה ולהפתעתי כשהסתכלתי עליה היה נראה שזה בדיוק המקום הטבעי שלה.
הלחץ נתן בי את אותותיו, הברכיים שלי רעדו מעט והיה לי מין לחץ כזה בחזה. רציתי שדומא יעשה משהו, יקום אליה, ינבח. חוסר התגובה שלו הלחיץ אותי עוד יותר. משהו מוזר קורה כאן ידעתי.
היא פתחה את הפה והתחילה לדבר
שבי שרון היא אמרה לי, אל תחששי , הגעתי אלייך מרחוק, במיוחד אלייך הגעתי.
הקול שלה היה מהפנט, רציתי להתנגד , כאילו רציתי להמשיך ולפחד אבל לא הצלחתי, פתאום הבנתי שאני מחזיקה את הפחד שלי והקול שלה גורם לי לשחרר אותו נגד רצוני.
הגוף שלי הגיב אל המילים שיצאו לה מהפה, חדרו לתוכי אפילו מבלי להבין את המשמעות.
המילים חודרות אותי דרך הלב ולא דרך הראש.
הרגשה מוזרה , כמו מין סוטול כזה לא מוכר.
התיישבתי על הספה והיא המשיכה להסביר.
באתי אלייך ממרחבי הזמן, כבר הרבה זמן שאני מחכה להגיע.
את לא יודעת אבל כל שנה אחת מאיתנו מגיעה אלייך, מגיעה בהחבא , בסתר, מסתננת לאט לתוכך , השנה החלטתי לבוא אחרת, ללא סודיות, להגיע מולך להכנס ולהסביר .
להסביר מה? על מה את מדברת? מי אלו שהגיעו אלי בסתר?
סחרחורת של מילים מתערבבות בתוכי , בלגן של מחשבות בראש אך בחזה מתרחש משהו אחר, מין חום נעים ממלא אותי , מרגישה את הפער הזה בפנים ומנסה לנשום.
תנשמי היא אומרת, אל תפחדי ממני , תקשיבי ותרגישי.
אני השנה החדשה שלך שמעתי אותה אומרת בקולה המיוחד, והבאתי איתי את בשורת הגאולה.
שנה חדשה? גאולה של מי? הראש עדיין רץ, לא מצליח להשתחרר מחיפוש אחר הגיון
תרפי היא אומרת לי , תעצרי רגע את המחשבות. את יכולה?
אני נושמת עמוק, בראשי חוזרת על המנטרה העתיקה שלמדתי כשהייתי ילדה , המנטרה שעוזרת לי לחזור אל עצמי.
מתבוננת בה , לתוך העיניים שלה שהמבט בתוכן עוטף אותי ואני צוללת לתוכו.
אני גאולה, השנה החדשה, באתי אלייך כי הגיעה שעת גאולתך, באתי אחרי שנים מאתגרות, דרמה, חרדה וכאב היו אצלך בשנים שחלפו, הם נכנסו ויצאו מחייך ושלטו במה שחווית במשך עשור.
ועכשיו הגיעה השעה שלי, חיכיתי במרחבי הזמן לרגע הנכון, לשנה הנכונה, לרגע בו תהיי מוכנה אלי ותוכלי להתמזג איתי.
אני נושמת עמוק, משהו מתחולל בתוכי, לא יודעת להסביר מה אני מרגישה, מבינה שאין לי יכולת להסביר, מתמסרת להרגשה הזו, מתמסרת וצוללת לתוך המילים , של גאולה.
השנה נחולל ניסים את ואני היא ממשיכה, את כבר מוכנה.
אני עוצמת עיניים.
בואי איתי, תתמסרי לי , אני שומעת אותה ממצולותיי, תסמכי עלי , באתי לעשות טוב. אני השנה החדשה שנכנסת לחייך והפעם לא דרך הדלת האחורית, הגעתי. אני כאן וביחד ניצור את השנה שמחכה לך, את הקסם שעומד להתרחש. השנים הקשות חלפו , אני האור שנכנס בך מעכשיו. אני גאולתך. אני גאולתך.
פקחתי את העיניים והתבוננתי על הסלון, הטלויזיה ריצדה וחיים כהן המשיך לבשל בתוכנית שראיתי , כשנרדמתי.
לא זוכרת מתי עברתי מהספה אל הכורסא הגדולה שבסלון, פקחתי עיניים וחזרתי למציאות. הגוף שלי הרגיש מוזר, בתוכי הקול העמוק והנעים של גאולה, מה זה היה?
תרפי, אמרתי לעצמי, תנשמי , תרגישי את המלאות הזו, את הנעימות הזו שיש לך בגוף.
הרגשה נעימה אפפה אותי, הגוף רפוי , מלא בתחושה של רכות ונינוחות.
אני גאולתך.
אני גאולתי.
שנה חדשה נכנסה לתוכי.
שנה טובה.
15/09/2022
18/02/2021
05/11/2020
27/10/2020
22/10/2020
06/10/2020