ורדיאן - לחיות את החלום במקום לחלום את החיים

יש תקופות שבהן הכול מתערבב.
המלחמה, האזעקות, הדאגה, והשגרה שמנסה להמשיך כאילו הכול רגיל.

אצלי זה הגיע בדיוק בזמן שעברתי ניתוח.
והגוף… הוא לא תמיד יודע להפריד בין הדברים.

יש רגעים של עייפות, רגעים של מתח, רגעים שבהם פשוט צריך לעצור קצת יותר.
ואז אני נזכרת במשהו פשוט:
גם הגוף צריך זמן להבין שהרגע הזה כבר עבר.

אז אני משתדלת לנשום קצת יותר עמוק, לשחרר את הכתפיים, ולהזכיר לעצמי שלא חייבים להיות חזקים כל הזמן.

נראה לי שאני לא היחידה שמרגישה ככה בימים האלה.

איך הגוף שלכם מגיב בתקופה הזו – יותר עייפות, יותר מתח, או דווקא משהו אחר?

#לחץ #כאב

יש משהו מוזר בתקופות חירום.

העולם כאילו נעצר בחוץ, אבל בפנים דווקא נהיה רועש יותר.
גם אצלי בעבודה מרגישים את זה.

המשק חצי סגור, אנשים לא יודעים אם לעבוד, אם להוציא כסף או אם לתכנן שבוע קדימה.
ובמקביל, אני ממשיכה לפגוש אנשים בזום, כי אני רואה מה קורה לגוף שלנו בתקופות כאלה.

מתח שלא מקבל מקום לא באמת נעלם. הוא פשוט מחפש דרך אחרת לצאת.
לפעמים דרך הגב, לפעמים דרך עייפות כרונית, והרבה פעמים דרך פתיחת המקרר ללא הפסקה.

הרבה מהאנשים שמגיעים אלי לזום מגיעים דווקא עכשיו, כש"פתאום" הגוף מתחיל לדבר והם מבינים שאי אפשר לחכות שהמצב בחוץ יירגע כדי לטפל במה שקורה בפנים.

מסקרן אותי לשמוע מכם:
בתקופה האחרונה אתם בכלל מצליחים להקשיב למה שהגוף שלכם מנסה להגיד, או שאתם פשוט מנסים לעבור את היום בלי יותר מדי נזק?

כשהגוף מחכה לסכנה – מה קורה בפנים?

כבר חודשיים שאנחנו דרוכים.
בודקים כותרות.
שואלים “מתי זה יקרה”.
המערכת מתוחה גם בלי אזעקה בפועל.

הגוף לא אוהב המתנה ממושכת.
הוא יודע להתמודד עם אירוע חד.
הוא פחות יודע לחיות בציפייה מתמשכת.

ועכשיו – כשהאזעקות התחילו בפועל,
וכשיש דאגה אמיתית לקרובים שלנו,
זה לא מחליף את הדריכות.
זה מתווסף אליה.

זה לא “עברנו שלב”.
זה עומס על עומס.
דריכות שנבנתה בשקט
ועכשיו מקבלת חיזוק.

לכן הכנתי וובינר מיוחד ליום חמישי הקרוב ב-20:00,
כדי לדבר על:
- מה עושה ציפייה ממושכת למערכת העצבים.
- מה קורה כשהאירוע מגיע – והגוף כבר מותש.
- למה כאבים, עייפות ורגישות רגשית מופיעים דווקא עכשיו.
- איך לא לצאת מהתקופה הזו עם מתח שיישאר לשנים.

זו שיחה על מה שקורה בפנים.
לא על זלילה רגשית.
לא על נשימות.

על הגוף שמחזיק – ומה המחיר של ההחזקה הזאת.

קישור הרשמה לוובינר בתגובה הראשונה

ואם יש מישהו קרוב אליכם שמרגיש שהגוף שלו כבר משלם את המחיר
תעבירו לו את ההזמנה.
לפעמים שיתוף אחד בזמן עושה הבדל גדול.

#דריכות #כאב #חרדה #תקיעות #אזעקה

להילחם בכאב
זה לדבר חזק ממנו.

להקשיב
זה סוף סוף לשמוע מה הוא נושא.

#כאב

הדייט השבועי שלנו מתקיים כמתוכנן
מחר, יום שלישי, בעשר
רדיו שידורי נהנים

#דיאטה #ירקות

לא צבעי מאכל - צבעי חיים מה אם כל השנים האלה הסתכלנו על הצלחת אבל לא באמת ראינו אותה?אדום, ירוק, סגול, כתום. לא, אני לא מדברת על צבעי מאכל זוהרים ממדף החטיפים. אני מדברת על הדבר האמיתי: ירקות ופי...

כאב שלא נשמע
לא נרגע.

הוא רק מגביר נוכחות
עד שמפסיקים לדבר מעליו.

#כאב

יש כאבים שמחזיקים שנים

לא כי הם עקשנים

אלא כי לא היה מי שיישאר לידם בלי לנסות לסגור אותם.

#כאב #החזקה #לשחרר

הכאב לא מופיע כדי להפריע.
הוא מופיע כשלא הקשיבו קודם.
לא הייתה לו שפה.
אז הוא בחר תחושה.

#כאב #תקיעות

לפעמים מה שמוחזק
הוא לא זיכרון
ולא רגש
אלא תפקיד.

כל עוד הכאב כאן,
לא צריך לבחור.
לא צריך לוותר.
לא צריך להשתנות.

#כאב

יש כאבים שלא נרגעים

לא כי הגוף חלש
אלא כי אם הם יירגעו
משהו אחר יצטרך סוף סוף לזוז.

הכאב לא הבעיה.
הוא השומר.

#כאב

מחר בעשר
נדע יותר על
פירות יבשים, ט"ו בשבט ובריאות

#בריאות

ט״ו בשבט בין מסורת למיתוס פעם היו שוקלים פירות יבשים בקילו. היום שוקלים אותם באשמה.ט״ו בשבט חלף, אבל אנחנו נשארנו עם קופסת מיקס מהמשרד, תמרים ממותקים מהילדים ותחושת בטן מעורפלת:רגע, זה נחשב בר....

הרגע שבו הבנתי שהכאב שמר אלי

היה רגע שהבנתי
שהכאב לא הגיע להרוס לי.

הוא הגיע מוקדם מדי
כדי לעצור משהו שלא הייתי מוכנה לפגוש.

זה לא הפך אותו לנעים.

אבל זה שינה את האופן שבו הקשבתי.
ומשם, התחילה שיחה אחרת לגמרי.
#כאב