קפה דעת - אונ' עממית חינמית

קפה דעת - אונ' עממית חינמית

Share

היא מבוססת במיוחד על הרעיון שהרצון לדעת והרצון ללמוד חי?

20/08/2026

Un État sans souveraineté, un gouvernement sans autorité
Manifeste contre l’abandon de la loi. Par Rony Akrich
Il faut le dire clairement, sans détour et sans fidélité aveugle à quelque camp politique que ce soit : je condamne toute provocation contre une population civile, toute maltraitance, toute intrusion dans le domicile d’autrui, toute obstruction de ses voies d’accès, toute privation d’eau, d’électricité, de nourriture ou de soins médicaux, ainsi que toute tentative d’imposer des faits accomplis par la peur, la menace ou la violence.
Aucune idée nationale, aucune conviction religieuse, aucun droit historique ne donnent à quiconque la permission d’humilier un autre être humain. Aucun amour de la terre ne justifie que l’on transforme la vie d’une famille en cauchemar. Aucun sionisme ne saurait autoriser la vengeance ou la justice privée. Celui qui croit en la justesse de sa cause n’a besoin ni d’une pierre, ni d’un bâton, ni d’une intrusion nocturne pour la démontrer.
Celui qui se fait justice lui-même ne renforce pas l’État : il l’affaiblit. Celui qui prétend agir au nom du peuple tout en méprisant ses lois ne défend pas la souveraineté nationale : il la détruit de l’intérieur. Celui qui transforme son idéologie personnelle en ordre opérationnel se place au-dessus du gouvernement, de l’armée, de la police et de la justice. Il ne devient pas un pionnier ; il s’autoproclame souverain.
Mais il serait trop facile de limiter notre indignation aux seuls activistes des collines, de les présenter comme quelques brebis égarées, de promettre une enquête disciplinaire, puis de continuer comme si rien de fondamental ne s’était produit. Derrière les événements de Qusra apparaît un échec beaucoup plus vaste : celui d’un gouvernement incapable d’exercer réellement sa souveraineté.
La souveraineté n’est ni un discours, ni un slogan, ni un drapeau brandi lors d’une cérémonie. Elle réside dans la capacité de l’État à faire respecter une même loi, une même autorité et des règles obligatoires pour tous. Là où un groupe peut établir un avant-poste à sa guise, bloquer des routes, pénétrer sur des propriétés, affronter des soldats et décider qui pourra circuler, l’État cesse d’être souverain.
Les événements de Qusra ne constituent donc pas seulement une confrontation locale entre des activistes juifs et des habitants palestiniens. Ils mettent à l’épreuve l’État d’Israël. La question n’est pas uniquement de savoir à qui appartient telle parcelle, mais de déterminer qui possède l’autorité de trancher. La décision doit-elle résulter de la loi, de la justice et des institutions de l’État, ou d’une tente, d’une menace et de faits accomplis par la force ?
Même celui qui croit de tout son cœur au droit historique du peuple juif sur la Judée-Samarie doit comprendre que le droit historique ne dispense jamais du respect de la loi. Au contraire, plus la revendication nationale est grande, plus la responsabilité morale et politique qui l’accompagne est lourde. Nous ne pouvons réclamer la reconnaissance de notre souveraineté tout en tolérant ceux qui la contournent lorsqu’elle contrarie leurs projets.
Cependant, la souveraineté ne saurait être sélective. Elle doit s’exercer avec la même détermination en Judée-Samarie, dans le Néguev, en Galilée, dans les villes mixtes, aux frontières comme au cœur du pays. Partout où l’État revendique son autorité, il doit protéger les habitants et leurs propriétés, combattre le terrorisme et le crime organisé, saisir les armes illégales, empêcher les constructions sauvages et soumettre chacun à la loi commune.
Lorsque des organisations criminelles contrôlent des quartiers et imposent le paiement du protection, il n’y a plus de souveraineté. Lorsque des agriculteurs du Néguev ou de Galilée doivent payer pour cultiver leurs propres terres, il n’y a plus de souveraineté. Lorsque les armes illégales circulent par milliers, que des familles criminelles se substituent à la police et que des citoyens craignent de porter plainte, il n’y a plus de souveraineté. Lorsque des constructions illégales se multiplient pendant que l’État détourne le regard, il n’y a plus de souveraineté. Et lorsque des extrémistes juifs décident eux-mêmes où s’installer, qui éloigner et quand affronter les forces de sécurité, là non plus, il n’y a plus de souveraineté.
Un État qui abandonne le Néguev aux bandes criminelles, la Galilée aux trafiquants, certains quartiers aux familles mafieuses et les collines de Judée-Samarie aux initiatives privées n’est souverain nulle part. Il ne gouverne plus : il négocie quotidiennement son recul.
Je refuse donc une souveraineté courageuse contre les uns et hésitante devant les autres. On ne peut exiger l’évacuation immédiate d’un avant-poste juif illégal tout en acceptant l’impuissance de l’État face à l’emprise criminelle dans le Néguev et en Galilée. Inversement, on ne peut réclamer une main de fer contre la criminalité arabe tout en accordant indulgence et impunité aux violences commises par des Juifs. Une loi qui change selon l’identité du contrevenant n’est plus une loi : elle devient un instrument politique.
Il n’existe pas une souveraineté pour les Juifs et une autre pour les Arabes, une souveraineté du centre et une autre de la périphérie, une souveraineté de droite et une souveraineté de gauche. Il existe soit un État qui fait respecter la loi, soit un territoire où les groupes les mieux organisés, les plus puissants et les plus violents déterminent la réalité.
Je ne réclame ni une souveraineté dirigée contre les Arabes ni une souveraineté complaisante envers les Juifs. Je réclame une souveraineté israélienne, entière, cohérente et impartiale. Une souveraineté qui protège les citoyens juifs, arabes, druzes, bédouins et circassiens ; qui ne confonde jamais l’appartenance communautaire avec l’impunité ; qui ne délaisse ni le Néguev, ni la Galilée, ni la Judée-Samarie, ni aucun territoire placé sous sa responsabilité.
Un gouvernement qui proclame continuellement sa volonté de « gouvernance », mais hésite à exercer son autorité contre ses propres partisans, n’est pas souverain. Il exige l’obéissance de ses adversaires et offre sa compréhension à ses proches. Il exerce une main de fer lorsque cela lui convient, puis devient soudain impuissant lorsque les contrevenants appartiennent à son propre camp.
Ce n’est pas de la gouvernance. C’est une capitulation politique déguisée en idéologie.
Je refuse également le faux choix que le débat public cherche à nous imposer : soutenir des violences juives ou participer à la diffamation d’Israël ; nous taire devant une injustice ou renoncer aux droits du peuple juif. Il est possible et nécessaire d’affirmer simultanément deux vérités : Israël a le droit de se défendre, de protéger ses citoyens et de faire valoir ses droits nationaux ; mais, précisément pour cette raison, il ne peut permettre à des individus d’agir en son nom tout en se plaçant hors de ses lois.
Condamner une injustice commise par l’un des siens n’est pas une faiblesse. C’est une fidélité morale envers son peuple. Exiger d’un soldat qu’il protège un civil palestinien contre un agresseur juif n’est pas une trahison. C’est la mission d’une armée nationale. Une armée qui ne distingue plus la protection des implantations de la complaisance envers la violence devient l’instrument de groupes de pression.
La prière ne peut servir de caution à une infraction. Un châle de prière ne saurait recouvrir l’anarchie. L’amour de la terre ne se manifeste pas en terrorisant ceux qui y vivent. Et la foi dans le Dieu d’Israël ne peut se concilier avec l’humiliation de l’image divine présente en chaque être humain.
La véritable souveraineté commence par le courage de dire à ses propres partisans : jusqu’ici, et pas plus loin.
Le gouvernement doit évacuer toute implantation illégale, enquêter sur chaque agression et traduire les responsables en justice sans favoritisme. Il doit combattre avec la même résolution les organisations criminelles du Néguev et de Galilée, protéger les agriculteurs, saisir les armes illégales, sécuriser les routes et mettre fin au protection. Il doit enfin établir une politique nationale claire au lieu d’administrer le pays par ambiguïtés, renoncements et clins d’œil.
Je veux un État fort, non un État cruel ; un État moral, non un État impuissant ; un État juif, non un État au nom duquel chaque Juif pourrait agir comme bon lui semble ; un État démocratique, non une anarchie où chaque tribu posséderait sa propre loi et ses propres armes.
Il n’y a pas de liberté sans loi, pas de sécurité sans autorité et pas de souveraineté sans responsabilité.
Il est temps de rendre l’État à l’État.
Une même loi, une même autorité et une même responsabilité, dans le Néguev comme en Galilée, en Judée-Samarie comme dans le centre du pays.
Celui qui aime cette terre ne la livre pas à l’arbitraire.
Celui qui croit en la souveraineté ne la contourne pas.
À propos de l’auteur
Rony Akrich est penseur, conférencier, éducateur et écrivain. Ses travaux portent sur la pensée biblique, la philosophie, l’histoire, la société et la politique. Il est le fondateur de « Café Daat – l’Université populaire gratuite », une initiative culturelle et éducative destinée à rendre le savoir, la réflexion et la culture accessibles au plus grand nombre. Il anime également le Cercle de pensée biblique. Son écriture conjugue les sources juives et les héritages universels, l’analyse historique et un regard critique porté sur la réalité contemporaine. Elle cherche à remettre en question les idées reçues, à éveiller une pensée indépendante et à déconstruire l’existant afin de contribuer à l’édification d’une réalité plus humaine, plus responsable, viable et durable.
À propos de l’auteur
Rony Akrich est penseur, conférencier, éducateur et écrivain. Ses travaux explorent la pensée biblique, la philosophie, l’histoire, la société et la politique. Fondateur de « Café Daat – l’Université populaire gratuite » et animateur du Cercle de pensée biblique, il œuvre à rendre le savoir et la réflexion accessibles au plus grand nombre.
Son écriture, nourrie des sources juives et de la pensée universelle, interroge les idées reçues et la réalité contemporaine. Elle cherche à éveiller une pensée indépendante et à déconstruire l’existant pour contribuer à l’édification d’une société plus humaine, responsable, viable et durable.
© Rony Akrich, 2026. Tous droits réservés.

20/08/2026

מדינה ללא ריבונות, ממשלה ללא משילות. מאת רוני אקריש
מניפסט נגד הפקרת החוק ושלטון הכנופיות
מאת רוני אקריש
יש לומר זאת בבהירות, ללא התחמקות וללא נאמנות עיוורת למחנה פוליטי כלשהו: אני מתנגד בכל תוקף לכל התגרות באוכלוסייה אזרחית, לכל התעללות באדם, לכל חדירה לביתו של הזולת, לכל חסימת דרכו, לכל מניעת מים, חשמל, מזון או טיפול רפואי, ולכל ניסיון לקבוע עובדות בשטח באמצעות הפחדה, איום או אלימות.
שום רעיון לאומי, אמונה דתית או זכות היסטורית אינם מעניקים לאדם רשות להשפיל אדם אחר. שום אהבת הארץ אינה מצדיקה את הפיכת חייה של משפחה לסיוט. שום תפיסה ציונית אינה מתירה התפרעות, נקמה או נטילת החוק לידיים. מי שמאמין בצדקת דרכו אינו זקוק לאבן, לאיום או לפלישה לילית כדי להוכיח אותה.
מי שנוטל את החוק לידיו אינו מחזק את המדינה, הוא מחליש אותה. מי שפועל בשם העם, אך מתעלם מחוקיו, אינו מגן על הריבונות הלאומית, הוא מכרסם בה מבפנים. מי שהופך את השקפתו הפרטית לצו מבצעי מציב את עצמו מעל הממשלה, מעל הצבא, מעל המשטרה ומעל המשפט. הוא אינו נעשה בכך חלוץ; הוא מכריז על עצמו כריבון.
אולם קל מדי להסתפק בגינוי כמה פעילי גבעות, להציגם כעשבים שוטים, להבטיח בדיקה משמעתית ולהמשיך הלאה כאילו דבר מהותי לא אירע. מאחורי האירועים בקוסרה מסתתר כישלון גדול, עמוק ומתמשך הרבה יותר: כישלונה של ממשלה שאינה מסוגלת להפעיל ריבונות ממשית כמעט בשום חלק מחלקי הארץ הזאת.
ריבונות אינה נאום, סיסמה, דגל או הכרזה חגיגית. ריבונות היא יכולתה של המדינה לקיים חוק אחד, סמכות אחת וכללים המחייבים את כולם. במקום שבו קבוצה יכולה להקים מאחז כרצונה, לחסום דרכים, לחדור לשטחים פרטיים, להתעמת עם חיילים ולהחליט מי יעבור ומי יישאר סגור בביתו, המדינה חדלה להיות ריבונית.
האירועים בקוסרה אינם רק עימות מקומי בין פעילים יהודים לבין תושבים פלסטינים. זהו מבחן למדינת ישראל. השאלה אינה רק למי שייכת חלקת קרקע מסוימת, אלא מי מוסמך להכריע בכך. האם ההכרעה תתקבל באמצעות החוק, המשפט ומוסדות המדינה, או באמצעות אוהל, אבן, איום וקביעת עובדות בכוח?
גם מי שמאמין בכל לבו בזכותו ההיסטורית של העם היהודי על יהודה ושומרון חייב להבין: זכות היסטורית אינה פוטרת מן החוק. להפך, ככל שהתביעה הלאומית גדולה יותר, כך האחריות המוסרית והמדינית הכרוכה בה כבדה יותר. איננו יכולים לדרוש הכרה בריבונותנו ובה בעת להשלים עם מי שעוקף אותה כאשר החלטותיה אינן תואמות את רצונו.
אך הריבונות אינה יכולה להיות בררנית או להשתנות לפי זהותם של מפרי החוק. עליה להתקיים באותה נחישות ביהודה ושומרון, בנגב, בגליל, בערים המעורבות, בגבולות ובמרכז הארץ. בכל מקום שבו המדינה טוענת לסמכות, עליה להגן על התושבים ועל רכושם, להילחם בטרור ובפשע המאורגן, לאסוף נשק בלתי חוקי, למנוע בנייה פראית ולהכפיף כל אדם לחוק משותף.
כאשר ארגוני פשיעה שולטים בשכונות וגובים דמי חסות, אין ריבונות. כאשר חקלאים בנגב או בגליל נאלצים לשלם כדי לעבד את אדמתם, אין ריבונות. כאשר אלפי כלי נשק בלתי חוקיים מסתובבים ביישובים, משפחות פשע מחליפות את המשטרה ואזרחים חוששים להתלונן, אין ריבונות. כאשר בנייה בלתי חוקית מתרחבת והמדינה מסיטה את מבטה, אין ריבונות. וכאשר קיצונים יהודים מחליטים בעצמם היכן להתיישב, את מי להרחיק ומתי להתעמת עם כוחות הביטחון, גם שם אין ריבונות.
מדינה המפקירה את הנגב לכנופיות פשע, את הגליל לסוחרי נשק, שכונות שלמות למשפחות עברייניות ואת גבעות יהודה ושומרון ליוזמות פרטיות אינה ריבונית בשום מקום. היא אינה מושלת עוד; היא מנהלת משא ומתן יומיומי על נסיגתה.
אני מסרב לקבל ריבונות אמיצה כלפי צד אחד והססנית כלפי האחר. אי־אפשר לדרוש פינוי מיידי של מאחז יהודי בלתי חוקי ובה בעת להשלים עם חוסר האונים של המדינה מול הפשיעה בנגב ובגליל. מנגד, אי־אפשר לדרוש יד ברזל נגד הפשיעה הערבית ולהעניק הבנה, הנחות או חסינות לאלימות יהודית. חוק המשתנה לפי זהותו של העבריין חדל להיות חוק והופך לכלי פוליטי.
אין ריבונות אחת ליהודים ואחרת לערבים; אין ריבונות למרכז והפקרות לפריפריה; אין ריבונות לימין וריבונות לשמאל. יש מדינה המשכילה לאכוף את חוקיה, או מרחב שבו הקבוצות המאורגנות, החזקות והאלימות ביותר קובעות את המציאות.
אינני מבקש ריבונות המופנית נגד הערבים, וגם לא ריבונות הסלחנית כלפי היהודים. אני מבקש ריבונות ישראלית מלאה, עקבית ושוויונית. ריבונות המגינה על אזרחים יהודים, ערבים, דרוזים, בדואים וצ׳רקסים; שאינה מבלבלת בין השתייכות קהילתית לבין חסינות; שאינה מפקירה את הנגב, את הגליל, את יהודה ושומרון או כל מרחב אחר הנתון לאחריותה.
ממשלה המדברת ללא הרף על ״משילות״, אך נרתעת מהפעלת סמכותה כלפי תומכיה, אינה ממשלה ריבונית. היא דורשת ציות מיריביה ומציעה הבנה למקורביה; מפעילה יד קשה במקום שבו הדבר נוח לה, ונעשית לפתע מהוססת וחסרת אונים כאשר מפירי החוק שייכים למחנה שלה.
זו אינה משילות. זוהי כניעה פוליטית המחופשת לאידיאולוגיה.
אני מסרב גם לבחירה הכוזבת שמציע לנו השיח הציבורי: לתמוך באלימות יהודית או להצטרף להשחרת ישראל; לשתוק לנוכח עוול או להתכחש לזכויותיו של העם היהודי. אפשר וחובה לומר שתי אמיתות בעת ובעונה אחת: מדינת ישראל רשאית להגן על עצמה, על אזרחיה ועל זכויותיה הלאומיות; אך דווקא משום כך אסור לה לאפשר ליחידים ולכנופיות לפעול בשמה ומחוץ לחוקיה.
גינוי עוול שעושה אדם מבני עמך אינו חולשה. זוהי נאמנות מוסרית לעמך. הדרישה מחייל להגן על אזרח פלסטיני מפני תוקף יהודי אינה בגידה. זהו תפקידו של צבא ממלכתי. צבא שאינו מבחין בין הגנה על ההתיישבות לבין מתן חסות להתפרעות עלול לחדול מלהיות צבא העם ולהפוך לכלי בידי קבוצות לחץ.
תפילה אינה יכולה להכשיר עבירה. טלית אינה יכולה לכסות על הפקרות. אהבת הארץ אינה מתבטאת בהטלת אימה על יושביה. והאמונה באלוהי ישראל אינה מתיישבת עם השפלת צלם האל שבאדם.
ריבונות אמיתית מתחילה באומץ לומר גם לתומכיך: עד כאן.
על הממשלה לפנות כל נקודת התיישבות שהוקמה שלא כחוק, לחקור כל תקיפה, איום או חדירה לבית ולהעמיד לדין את האחראים ללא משוא פנים. באותה נחישות עליה להילחם בארגוני הפשיעה בנגב ובגליל, להגן על החקלאים, לאסוף נשק בלתי חוקי, להשיב את הביטחון לכבישים ולשים קץ לדמי החסות. עליה לקבוע מדיניות לאומית ברורה במקום לנהל את המדינה באמצעות עמימות, קריצות והשלמה עם עובדות מוגמרות.
אי־אפשר שיד אחת תגנה את מה שהיד האחרת מממנת, בעוד יד שלישית מאפשרת לקבוע עובדות בשטח. כל פער בין המילה למעשה מלמד את הציבור שהחוק הוא המלצה, שהכוח משתלם ושהריבונות עומדת למיקוח.
אני מבקש מדינה חזקה — לא מדינה אכזרית; מדינה מוסרית — לא מדינה רופסת; מדינה יהודית — לא מדינה שבשמה כל יהודי רשאי לעשות כרצונו; מדינה דמוקרטית — לא הפקרות שבה לכל שבט חוק ונשק משלו.
אין חירות ללא חוק, אין ביטחון ללא סמכות ואין ריבונות ללא אחריות.
הגיעה העת להשיב למדינה את המדינה.
חוק אחד, סמכות אחת ואחריות אחת — בנגב ובגליל, ביהודה ושומרון ובמרכז הארץ. בלי חסינות קהילתית, בלי העדפה פוליטית ובלי פחד שלטוני.
מי שאוהב את הארץ אינו מפקיר אותה לשרירות הלב.
מי שמאמין בריבונות אינו עוקף אותה.
ומי שרוצה מדינה יהודית חזקה חייב לדרוש ממנה להיות, בראש ובראשונה, מדינה.
על המחבר
רוני אקריש הוא סופר, מסאי, הוגה ומרצה למחשבה מקראית ופילוסופיה מדינית. מייסד האוניברסיטה העממית החינמית בירושלים ובאשדוד, ומקים החוג להגות המקרא באשדוד. בכתיבתו הוא מנגיש לציבור סוגיות של צדק, חירות, שלטון ואחריות מוסרית.
© 2026 רוני אקריש. כל הזכויות שמורות.

19/08/2026

המשך וסוף... מן המחסור במדינאים אל דלות המצעים. מאת רוני אקריש
בחינה ביקורתית של המפלגות בישראל ושל החזון שהן מציעות לאזרח
חלק ג׳: המפלגה האחרונה והפרקים המסכמים
8. עוצמה יהודית בראשות איתמר בן גביר
עיקרי התפיסה
עוצמה יהודית מדגישה ביטחון אישי, משטרה, החמרת ענישה, הרחבת רישוי הנשק, ריבונות, מאבק בפשיעה, הקשחת תנאי אסירים ביטחוניים והתיישבות יהודית. היא מזהה בעיות ממשיות של פשיעה מאורגנת, פרוטקשן, חולשת המשטרה, אובדן הביטחון האישי והזנחת הנגב והגליל.
נקודת החוזק
עמדותיה ברורות. הבוחר יודע כי המפלגה תעדיף כוח, אכיפה והרתעה. היא מבטאת את תחושת ההפקרה של אזרחים רבים בפריפריה ובערים המעורבות.
הביקורת
אצל עוצמה יהודית, כוח הוא כמעט תמיד התשובה. המפלגה עוסקת פחות במניעה, חינוך, רווחה, תעסוקה, בריאות ושיקום. ביטחון אישי הוא רק חלק מחייו של תושב הפריפריה. הוא זקוק גם לבית חולים, לרכבת, לבית ספר איכותי, לאוניברסיטה, למקום עבודה, לשכר הוגן ולדיור בר־השגה.
אין למפלגה משנה סדורה בנושאי מיסוי, שכר, זכויות עובדים, דיור ציבורי, השכלה גבוהה או צמצום פערים. משטרה חזקה היא הכרח, אך ללא פיקוח, שקיפות והגנה על זכויות היא עלולה להפוך מכלי להגנת האזרח לכלי שרירותי. הסכנה העיקרית היא טשטוש הגבולות בין מחבל, עבריין, אזרח עוין, מפגין ומתנגד פוליטי. אכיפה היא תנאי לסדר, אך אינה מדיניות חברתית ואינה תחליף לריסון הכוח.
פסק הדין
המפלגה מציעה כוח במקום שבו המדינה נראית חלשה, אך אין לה חזון מלא לחברה שאמורה להתקיים לאחר שהכוח הופעל.
השכלה גבוהה לכל אזרח
הביטוי „השכלה גבוהה לכל אזרח” אינו אומר שכל אדם חייב ללמוד באוניברסיטה או שהמדינה צריכה לממן ללא גבול כל תואר ובכל מוסד. משמעותו היא שכל אזרח המסוגל ורוצה ללמוד לא יימנע מכך בשל עוני, מקום מגורים, מוצא, שפה, מוגבלות או חוסר בחינוך בסיסי.
מדיניות רצינית צריכה לכלול:
● שכר לימוד מדורג לפי הכנסה
● מלגות מחיה ולא רק מימון שכר הלימוד
● מעונות סטודנטים ושכירות מוזלת
● תחבורה ציבורית למכללות ולאוניברסיטאות
● מכינות אקדמיות ללא תשלום
● הכרה שווה בחינוך טכנולוגי ומקצועי
● הרחבת לימודי רפואה, הנדסה, הוראה וסיעוד
● סיוע לסטודנטים שהם הורים
● מסלולים מותאמים לחרדים, ערבים, עולים ואנשים עם מוגבלות, בלי להוריד את הרמה האקדמית
● חיזוק המחקר והגנה על עצמאות האוניברסיטאות
צדק חברתי אינו הבטחה שכולם יקבלו אותה תוצאה. הוא הבטחה שהדלת לא תיסגר בפני אדם בגלל התנאים שאליהם נולד.
השוואה כוללת
המצע הממלכתי ביותר
ישר! של איזנקוט מציגה שיקום מוסדות, שירות משותף, מקצועיות ואחריות. חולשתה היא היעדר הכרעה חברתית, מדינית ותקציבית מלאה.
המצע הניהולי והמפורט ביותר
ביחד של בנט ולפיד מציגה יעדים וכלי ביצוע ברורים יחסית. חולשתה היא האמונה המופרזת שניהול יעיל, תחרות וטכנולוגיה יכולים לפתור גם סכסוכים חברתיים, תרבותיים ולאומיים עמוקים.
המצע הליברלי חברתי ביותר
הדמוקרטים של יאיר גולן מציגים את החזון הרחב ביותר של זכויות, שירותים ציבוריים, פלורליזם והסדר מדיני. חולשתם היא היעדר תמחור, מדיניות מס ושכר מפורטת ופתרון מלא לסתירה המדינית ביטחונית.
המפלגה המנוסה ביותר והמחייבת פחות מכול
הליכוד מציע ניסיון שלטוני, זהות ומנהיגות, אך אינו מפרסם חוזה מדיניות עדכני שעל פיו אפשר לשפוט אותו.
המצע האידאולוגי הסדור ביותר
הציונות הדתית מציעה חזון ברור ושיטתי, אך אינה פותרת את הסתירה בין ריבונות טריטוריאלית, שוויון פוליטי, פלורליזם ודמוקרטיה חוקתית.
המפלגה הרגישה ביותר למצוקה המיידית
ש״ס מבינה את צורכי המשפחה הענייה ומציעה סיוע ישיר. חולשתה היא היעדר אסטרטגיה ארוכת טווח של השכלה, תעסוקה ועצמאות כלכלית.
המפלגה המגזרית ביותר
יהדות התורה מייצגת ביעילות את הציבור החרדי, אך אינה מציעה חוזה חברתי, כלכלי וביטחוני לכלל המדינה.
המצע הכוחני ביותר
עוצמה יהודית מציעה אכיפה, ענישה והרתעה, אך כמעט אינה עוסקת בגבולות הכוח, במניעה ובבניית חברה אזרחית מתפקדת.
ארבע משפחות פוליטיות
על הציר החברתי כלכלי ניתן לחלק את המפלגות לארבע קבוצות עיקריות.
הדמוקרטים וש״ס מדגישות את אחריות המדינה כלפי החלשים. הדמוקרטים מבקשים שירותים ציבוריים אוניברסליים, אך חסרים תוכנית מימון; ש״ס מציעה סיוע ישיר, אך חסרה אסטרטגיית יציאה מעוני.
ביחד, ישר! והליכוד מדגישות עבודה, צמיחה, תחרות והסרת חסמים. ביחד מציגה יעדים ניהוליים; ישר! משלבת אותם בעקרון השירות והתרומה; והליכוד נשען על מסורת כלכלית ותיקה, אך ללא מצע עדכני. שלושתן חלשות יחסית בזכויות עובדים ובחלוקת כוח והון.
הציונות הדתית משלבת שוק חופשי עם השקעה ציבורית נרחבת, אך מפנה חלק משמעותי מן המשאבים למטרות אידאולוגיות ומגזריות.
יהדות התורה ועוצמה יהודית אינן מציגות משנה חברתית כלכלית לאומית מלאה: הראשונה מגינה על מערכת קהילתית חרדית, והשנייה מתמקדת בביטחון, באכיפה ובריבונות.
הממצא המרכזי
כמעט אף מפלגה אינה מציגה יחד:
● יעד ברור להעלאת השכר הריאלי
● מדיניות מס מפורטת
● תוכנית לאומית לדיור
● רפורמה בשירותים הציבוריים
● נגישות אמיתית להשכלה גבוהה
● חיזוק זכויות העובדים
● תמחור מלא של ההבטחות
● מנגנוני בקרה למקרה שהתוכנית תיכשל
הימין מדבר על ריבונות, ביטחון וזהות, אך כמעט שאינו מפתח תפיסה של שכר, דיור, השכלה וצדק חלוקתי. השמאל מדבר על שוויון, זכויות ושירותים ציבוריים, אך נמנע לעיתים מן השאלה הקשה מי יממן אותם ובאיזה מחיר. המרכז מדבר על ניהול, ממלכתיות ויעילות, אך מהסס להכריע בשאלות של חלוקת הון, יחסי עבודה, מיסוי ודיור ציבורי. המפלגות החרדיות מבינות היטב את צורכי קהילותיהן, אך אינן מציעות חוזה אזרחי משותף לכלל החברה.
מסקנה: איזו חברה תתקיים בתוך המדינה?
המחסור במדינאים בעלי השכלה רחבה ותרבות מדינית עמוקה ניכר לא רק ברמת הנאום או הסגנון. הוא ניכר במבנה המצעים עצמם:
● עודף ביטחון וזהות — ומחסור בחברה ובכלכלה
● עודף תגובות למשברים — ומחסור בתכנון לדורות
● עודף הבטחות לקבוצות — ומחסור בתפיסה של טוב משותף
● עודף מאבק על השלטון — ומחסור בשאלה לשם מה לשלוט
מדינאי אמיתי חייב לדעת כי מדינה אינה רק גבול, צבא, דגל, ממשלה ומערכת משפט. היא גם ביתו של העובד שאינו גומר את החודש; של הזוג שאינו מסוגל לרכוש דירה; של הסטודנט הנאלץ לוותר על לימודיו; של הקשיש הממתין לטיפול; ושל הילד שמקום לידתו קובע במידה רבה את עתידו.
המבחן העליון של מפלגה אינו רק כיצד תגן על המדינה, אלא איזו חברה תתקיים בתוכה.
השאלה החשובה איננה רק איזו מפלגה מתארת בצורה המשכנעת ביותר את המדינה שהיא רוצה, אלא איזו מפלגה מוכנה להסביר כיצד תגיע אליה; מי ישלם את המחיר; מה תעשה כאשר תוכניותיה ייכשלו; כיצד תגן על מי שלא הצביע עבורה; ואילו גבולות תציב לכוחה כאשר תשלוט.
כל עוד המפלגות אינן מסוגלות להשיב על שאלות אלה בתוכנית מפורטת, מתוקצבת, אמיצה וניתנת למדידה, הבחירות בישראל אינן מתקיימות באמת סביב השאלה כיצד נחיה. הן מתקיימות בעיקר סביב השאלה מי ישלוט, מי יפחד ממי ואיזו זהות תגבר.
מפלגה שאינה מציעה חזון, תקציב, יכולת ביצוע, אחריות חברתית וריסון עצמי אינה מציגה תוכנית למדינה. היא מציגה מחנה, זהות או שאיפה.
זו עדיין פוליטיקה. זו עדיין אינה מדינאות.
על המחבר
רוני אקריש הוא סופר, מסאי, הוגה ומרצה למחשבה מקראית ופילוסופיה מדינית. מייסד האוניברסיטה העממית החינמית בירושלים ובאשדוד, ומקים החוג להגות המקרא באשדוד. בכתיבתו הוא מנגיש לציבור סוגיות של צדק, חירות, שלטון ואחריות מוסרית.
© 2026 רוני אקריש. כל הזכויות שמורות.

ירוק בעיניים: הקול של המילואימניקים על הבמה לחצו כאן כדי לתמוך בקמפיין 18/08/2026

שלום לכולם,
אני דוד סבח, וכמו רבים אחרים אני לוחם במילואים מאז תחילת המלחמה.
מתוך החוויה הזאת כתבתי את “ירוק בעיניים” 🎭, הצגת תיאטרון קומית ואימרסיבית שמביאה לבמה את חוויית המילואים מבפנים: את החיים בשטח, ההמתנה, העייפות, החברות, ההומור והפער בין מה שאנחנו באמת עוברים לבין איך שהמציאות הזאת נתפסת מבחוץ.
ההצגה נותנת מקום גם למשפחות, לבנות ובני הזוג ולכל מי שחי את המילואים מהצד השני.
המטרה היא פשוטה: לתת קול ללוחמי המילואים דרך התיאטרון.
הפרויקט נמצא כרגע בתהליך הפקה, והשקתי קמפיין גיוס המונים כדי לעזור להביא אותו לבמה.

❤️ לתמיכה בפרויקט:
https://my.israelgives.org/he/fundme/YarokBaEnaim

🎤 קטע מהראיון שלי בכאן 11 על הפרויקט:
https://www.instagram.com/reel/Db0CYXdImy-/?igsh=dnFhZ3cxYXA1ZzZ0

🎬 הצגת הפרויקט – "ירוק בעיניים":
https://www.instagram.com/reel/DaxZMBjougq/?igsh=YXcwNnJoN2Uyancw

ירוק בעיניים: הקול של המילואימניקים על הבמה לחצו כאן כדי לתמוך בקמפיין     המילואים הפכו לחלק בלתי נפרד מחייהם של מאות אלפי ישראלים. ובכל זאת, המציאות הזו כמעט שאינה זוכה לביטוי על בימת התיאטרון. ירוק בעיניים היא יצירת תיאטרון אימרסיבית ...

18/08/2026

המשך... מן המחסור במדינאים אל דלות המצעים. מאת רוני אקריש
בחינה ביקורתית של המפלגות בישראל ושל החזון שהן מציעות לאזרח
חלק ב׳: ארבע המפלגות הבאות
4. הליכוד
עיקרי התפיסה
הליכוד מגדיר את עצמו כתנועה לאומית ליברלית. הוא מדגיש ביטחון, לאומיות יהודית, התיישבות, מסורת, כלכלת שוק וחיזוק כוחן של הממשלה והכנסת. המסורת הכלכלית שלו היא „כלכלה חופשית עם רגישות חברתית”: הפחתת מיסים, משמעת תקציבית, מגזר פרטי חזק, תחרות, עידוד תעסוקה והשקעה בתשתיות.
נקודת החוזק
לליכוד ניסיון שלטוני רב, היכרות עמוקה עם מערכות המדינה ויכולת מוכחת לפעול בזירות הביטחונית, המדינית והכלכלית. הוא מבין שבלי מגזר עסקי יצרני, השקעות, צמיחה ומקומות עבודה לא יהיו הכנסות למימון שירותים חברתיים. אין צדק חברתי בר-קיימא בלי בסיס כלכלי מייצר.
הביקורת
הבעיה היסודית היא היעדר מצע עדכני, מפורט ומחייב. ללא מצע אין לציבור דרך לדעת מהי עמדת הליכוד בנושאי גיוס, מערכת המשפט, עזה, יהודה ושומרון, דיור, שכר, מיסוי, חינוך, בריאות, השכלה גבוהה ודת ומדינה. הציבור מתבקש לבחור בניסיון, בזהות, במחנה ובמנהיג — ולא בתוכנית שאפשר למדוד את מימושה.
גם הביטוי „רגישות חברתית” נותר עמום. האם משמעותו הרחבת הדיור הציבורי? העלאת שכר המינימום? מיסוי רווחי הון? חינוך חינם מגיל לידה? הפחתת שכר לימוד? הרחבת השירותים הציבוריים? ללא תשובות, אין לדעת אם מדובר בעיקרון תקציבי או במעטפת רטורית לכלכלת שוק. קיים גם פער בין המסורת הלאומית ליברלית של בגין וז׳בוטינסקי לבין מגמות של ריכוז כוח, החלשת שומרי סף ותלות גוברת בדמותו של מנהיג יחיד. צמיחה כלכלית חשובה, אך כאשר פירותיה אינם מתורגמים לשכר, דיור, שירותים ציבוריים והקטנת פערים, היא אינה הופכת לחוזה חברתי.
פסק הדין
המפלגה המנוסה ביותר בניהול המדינה, אך גם זו המציעה את החוזה החלש ביותר לבוחר. הליכוד מציע יותר נאמנות למחנה ולמנהיג מאשר מדיניות חברתית כלכלית שקופה ומחייבת.
5. הציונות הדתית בראשות בצלאל סמוטריץ׳
עיקרי התפיסה
הציונות הדתית מציעה חזון דתי לאומי סדור: ריבונות על יהודה ושומרון, הרחבת ההתיישבות, חיזוק הזהות היהודית, שינוי מערכת המשפט, כלכלה תחרותית, תמיכה במשפחה, במוסדות תורה ובחינוך הדתי. המפלגה שוללת מדינה פלסטינית ורואה בארץ ישראל חלק בלתי ניתן לחלוקה מן הזהות והייעוד היהודיים. במישור הכלכלי היא תומכת בתחרות, בהפחתת רגולציה, בתשתיות, בנקודות זיכוי למשפחות, בסיוע לגיל הרך, בהעלאת שכר חיילים ובהשקעה במחקר.
נקודת החוזק
זהו אחד המצעים האידאולוגיים הסדורים והעקביים ביותר. המפלגה אינה מסתירה את מטרותיה ומחברת בין טריטוריה, זהות יהודית, משפט, חינוך ותקציב.
הביקורת
הבעיה איננה היעדר חזון, אלא אופיו. המשאבים הציבוריים אינם מחולקים רק לפי צורך אזרחי אוניברסלי, אלא גם לפי מדרג אידאולוגי: התיישבות, מוסדות תורה, ישיבות, אולפנות וחינוך דתי מקבלים מקום מרכזי. המפלגה תומכת בשוק חופשי ובהפחתת מעורבות המדינה, אך מבקשת מדינה פעילה ונדיבה כאשר מדובר במטרותיה הלאומיות והדתיות. אין בכך בהכרח סתירה, אך זו אינה כלכלה ליברלית ניטרלית אלא כלכלה המגויסת לחזון אידאולוגי.
בניית דירות ביהודה ושומרון יכולה לקדם יעד מדיני, אך אינה בהכרח פתרון למצוקת הדיור של זוג צעיר בחיפה, ברמלה, בבאר שבע או בגוש דן. חסרה גם תפיסה כוללת של שכר, זכויות עובדים, התאגדות, דיור ציבורי, בריאות ציבורית והשכלה גבוהה נגישה. השאלה המדינית המרכזית היא מעמד הפלסטינים. ריבונות ישראלית קבועה על השטח, ללא שוויון פוליטי מלא, יוצרת סתירה עמוקה בין שלמות הארץ לבין דמוקרטיה. בתחום המשפט מבקשת המפלגה להחליש את בית המשפט ואת הייעוץ המשפטי, אך אינה מקימה מנגנוני איזון חלופיים חזקים דיים. קואליציה השולטת גם בממשלה וגם בכנסת עלולה לצבור כוח כמעט בלתי מוגבל.
פסק הדין
חזון אידאולוגי ברור, שיטתי ובעל עומק, אך לא חזון חברתי אוניברסלי. המדינה נתפסת בו בעיקר ככלי להגשמת משימה לאומית דתית, ופחות כמסגרת שווה לכל אזרחיה.
6. ש״ס
עיקרי התפיסה
ש״ס משלבת חרדיות ספרדית, מסורתיות, זהות מזרחית ומדיניות חברתית. היא עוסקת באופן ישיר בעוני, מזון, קצבאות, שכר מינימום, דיור ציבורי, משפחות גדולות ושירותי דת. היא מזוהה עם הורדת מיסים עקיפים על מוצרי יסוד, כרטיסי מזון, סיוע למשפחות בעלות הכנסה נמוכה והגנה על עולם התורה והחינוך החרדי.
נקודת החוזק
ש״ס מבינה דבר שמפלגות רבות שוכחות: לאדם עני אין זמן להמתין עד שהצמיחה „תחלחל” אליו. הוא זקוק כעת למזון, דיור, טיפול רפואי, מעון לילד וסיוע בחשבונות. היא העניקה ייצוג פוליטי לציבורים מזרחיים ומסורתיים שהרגישו מודרים, והציבה את העוני, הפריפריה והכבוד התרבותי בלב הדיון הציבורי.
הביקורת
הפתרונות שש״ס מציעה מבוססים בעיקר על סיוע, הנחות וקצבאות. סיוע כזה חיוני, אך הוא אינו מחליף מדיניות יציאה מעוני. כרטיס מזון הוא הכרח למשפחה רעבה, אך אינו תוכנית למניעת רעב. יש לשאול מדוע ההכנסה נמוכה, מדוע הדיור יקר, מדוע ההורה אינו מקבל הכשרה ומה חסר במערכת החינוך.
בלי לימודי ליבה, הכשרה מקצועית, תעסוקה איכותית, שכר הוגן והשכלה גבוהה, המדינה מטפלת בתוצאות העוני אך אינה משנה את התנאים היוצרים אותו. קיימת גם סכנה שהסיוע יחולק בהתאם למבנה מגזרי ולא לפי קריטריונים מקצועיים ואוניברסליים של עוני וביטחון תזונתי. קיימת סתירה נוספת בין פניית ש״ס לציבור מסורתי רחב, שחלק גדול ממנו משרת בצבא, לבין הגנתה על פטור נרחב לתלמידי ישיבות.
פסק הדין
המפלגה בעלת הרגישות הישירה ביותר למצוקה ולעוני, אך חסרה לה אסטרטגיה של עצמאות כלכלית. היא מגינה על העני, אך אינה תמיד מציעה לו דרך להשתחרר מן העוני.
7. יהדות התורה
עיקרי התפיסה
יהדות התורה עוסקת בעיקר בהגנת החברה החרדית: תקצוב מוסדות חינוך וישיבות, קצבאות, סבסוד מעונות, דיור למשפחות גדולות, שירותי רווחה, פטור מגיוס ושימור האוטונומיה הקהילתית.
נקודת החוזק
המפלגה מייצגת את בוחריה באופן ממושמע ויעיל. היא מגינה על אורח חייהם ומבטאת קהילות בעלות מסגרות חינוך, סיוע וצדקה חזקות.
הביקורת
אין מדובר בתוכנית חברתית כלכלית למדינת ישראל, אלא בתוכנית להגנתה ולמימונה של החברה החרדית. אין בה תפיסה רחבה של שכר, פריון, תחרות, מיסוי, תעשייה, תשתיות, מחקר והשכלה גבוהה לכלל האוכלוסייה. הסתירה המרכזית היא הדרישה למימון ציבורי נרחב לצד התנגדות לפיקוח, ללימודי ליבה ולחובות אזרחיות שיאפשרו לבוגרי המערכת להשתלב בשוק העבודה ובעולם האקדמי.
קצבאות וסיוע בדיור יכולים להקל על העוני, אך בלי מתמטיקה, אנגלית, מדעים והכשרה מקצועית, המדינה מממנת גם חלק מן התנאים המשמרים אותו. הפטור הרחב מגיוס נעשה קשה במיוחד להצדקה בתקופה שבה הצבא זקוק לכוח אדם ומשרתי המילואים נושאים בנטל כבד. המפלגה מבקשת כוח רב בקואליציה ובתקציב, אך אינה נושאת באחריות כוללת לביטחון, לפריון, לתשתיות ולמערכות המדינה.
פסק הדין
מפלגת הגנה מגזרית יעילה מאוד, אך כמעט ההפך ממפלגת שלטון לאומית. היא יודעת כיצד לחלק משאבים לקהילתה, אך אינה מציעה כיצד לבנות כלכלה וחברה משותפות לכל אזרחי המדינה.
על המחבר
רוני אקריש הוא סופר, מסאי, הוגה ומרצה למחשבה מקראית ופילוסופיה מדינית. מייסד האוניברסיטה העממית החינמית בירושלים ובאשדוד, ומקים החוג להגות המקרא באשדוד. בכתיבתו הוא מנגיש לציבור סוגיות של צדק, חירות, שלטון ואחריות מוסרית.
© 2026 רוני אקריש. כל הזכויות שמורות.

Want your school to be the top-listed School/college in Jerusalem?

Click here to claim your Sponsored Listing.

Location

Category

Telephone

Address

Jerusalem

Opening Hours

Monday 13:00 - 09:00