התיכון המסורתי ע"ש ז'ול בראונשוויג

מאות תיכונים, 120 מצטיינים, 7 ירושלמים - 3 מתיכון המסורתי!

אנו גאים לבשר כי בשנת תשפ"ו שלושה מבוגרי התיכון המסורתי זכו באות היוקרתי של מצטייני הנשיא!

סמל נ' מאגף התקשוב וההגנה בסייבר - "התגייסתי לצבא דרך תוכנית 'תתקדמו', ואחרי המסלול הגעתי לתפקידי, בו אני משמש כאיש המקצוע היחיד בתחומי כבר כמעט שנתיים - ומתפעל את כלל המערכות של המקום. במקביל, אני ממשיך להתנדב בארגונים חברתיים."

סמל ט' מהמרכז מאימוני היבשה - כל חיי רציתי להיות לוחמת, אבל מסיבות רפואיות לא יכולתי. במקום זה, שובצתי בתפקיד שקירב אותי כמה שאפשר ללוחמים. במהלך השירות, אימנתי חטיבות מילואים וסדיר לפני שנכנסו ללחימה בכלל הגזרות, והייתי עבורם אוזן קשבת.

סמל מ' מחיל האיסוף הקרבי - "הצוות המדהים שלי ואני השתתפנו בהרבה פעולות חשובות לביטחון המדינה: איתרנו מצלמות ומטענים שאיימו על כוחותינו, ובכלל - היינו העיניים של הכוחות בשטח."

אבל איך הופכים לבית חרושת למצטייני נשיא?

בתיכון המסורתי, ההכנה לצה"ל היא תהליך עומק שמתחיל בבניית חוסן ומנהיגות דרך "המסע בניהול עצמי ע"ש ייטב לב הלוי ז"ל". במסגרת המסע, התלמידים נדרשים לנהל בעצמם את כל היבטי הפרויקט – מתקציב ולוגיסטיקה ועד תיאום מפגשים עם דמויות מפתח – ובכך מתרגלים קבלת אחריות ופתרון בעיות בתנאי שטח. במקביל, בית הספר מעניק מעטפת מקצועית לקראת הליכי המיון, הכוללת הכנה מקיפה לתכני הצו הראשון, מבחנים פסיכוטכניים, סימולציות ליום המא"ה ומפגשים ישירים עם קצינים בצה"ל, כדי להבטיח שכל בוגר ובוגרת יגיעו לנקודת הזינוק כשהם מצוידים בביטחון ובכלים הדרושים לשירות משמעותי.

משפחת התיכון המסורתי מתייחדת עם זכרם של נופלי הקהילה – בוגרינו היקרים, בני משפחותיהם של תלמידינו ואנשי הצוות, וחברינו לדרך.

עבורנו, הם אינם רק שמות על קיר הזיכרון. הם הסיפורים שסיפרנו יחד, הם השאיפות שנשאנו והרגעים המשותפים שעיצבו את מי שאנחנו. בכל פינה בבית הספר שזור סיפורם של אלו שאינם.

מרכינים ראש יחד, זוכרים כל אחד ואחת.

ואלו שמותיהם (מימין לשמאל):

טוראי עדו כהן 🕯️ מיכאל (מיכה) אביטל 🕯️ סמל איתי בר 🕯️ אור אריש 🕯️ נועה אלון (גלסנר) 🕯️ גל אייזמן 🕯️ שני אביצדק 🕯️ סמל ראשון משה (מלקו) אמבאו 🕯️ סמל ראשון רפאל אברהמוב 🕯️סגן אודי (יהודה) אלגרבלי 🕯️ סמ"ר נועם חבה 🕯️נתן פריבר 🕯️ תמר ויהודה כדורי 🕯️ יונתן חי אזולאי 🕯️ עמנואל (מנו) עלמנאו פלקה 🕯️ סמל אלמוג שלום 🕯️ רנ"ג הדס ברנץ - גזית 🕯️ סגן עברי דיקשטיין 🕯️ סמ"ר דרור חן 🕯️ סמל רותם שרביט 🕯️ טוראי אבנר שמעון גץ 🕯️ סגן משנה יובל היימן 🕯️ סמל אופיר ירוחין 🕯️ שרונה שמוניס הראל 🕯️ סבסטיאן איון 🕯️ חיים חביב 🕯️ סמ"ר בועז מזר 🕯️ עדי ויטל קפלון 🕯️ פקד ייטב לב הלוי 🕯️ סמל יצחק (איציק) גואטה 🕯️רס"ר (מיל') נדב אלחנן 🕯️ סמל שמואל שרבף 🕯️סמל ראשון עדו זריהן 🕯️סרן אליאל בן יהודה🕯️

כולנו מציידים את הילדים בכסף כדי לקנות בקפיטריה, אבל מה ילדנו באמת קונים אצל אבי? לקראת יום המזון הבין-לאומי, הלכנו ובדקנו מה המוצר הנקנה ביותר אצל אבי. מה דעתכם? הצביעו באמצעות האימוגי בתגובות והשפיעו! בין המנחשים נכונה, יוגרל פטור מליווי טיול שנתי.

״אותי אבא השורד לא לקח למשחק כדורגל, לא לקח לסרט, לא לפארקי שעשועים ואפילו לא לגלידה״. בשביל אבי פלדברג סיפור השואה של אביו יצחק פלדברג היה לא פחות מחידה, פשוט כי אביו לא הרגיש בנוח לדבר על מה שחווה. בהמשך גילה כי אבא שלו פשוט לא היה מוכן לעמוד בתור מהטראומה של התורים לאוכל ובכניסה לרכבות. אבי הוא בן זוגה של מורת בית הספר עידית פלדברג.

התיכון המסורתי זוכר. מעבר לטקס המסורתי, קיימו השכבות השונות מפגשים עם אנשי עדות שסיפרו את סיפורם. השנה, הנושא המרכזי הוא משפחה - כיצד היוותה המשפחה לשורדים את העוגן והתקווה לחזור לחיים שהיו פעם, וכיצד אפשר ליצור מחדש את מה שאי אפשר כבר להחזיר.

בזמן הזה, להעביר הלאה את סיפור השואה זה הרבה יותר משיעור היסטוריה – זו פשוט הדרך שלנו לשמור על הלב פועם. אנחנו הקול של מי שכבר לא כאן, והחובה שלנו היא לוודא שהסיפורים שלהם ימשיכו לחיות בתוך הילדים שלנו, כדי שהם ידעו תמיד מאיפה הם באו.

את שיחת הבלהות הזאת, בעיצומה של המלחמה האחרונה, יאיר לא חשב שיקבל.
50 מטרים. זה המרחק בין הבית של יאיר אלברטון, מנהל תיכון "המסורתי", לבין המקום שבו נחת טיל איראני עם מאות קילוגרמים של חומר נפץ בבית שמש. תשעה הרוגים, בית כנסת שנמחק, רדיוס של הרס ששינה את פני השכונה ברגע, והבית שלו עצמו שנפגע.
אבל עבור יאיר, הסיפור התחיל בכלל בתוך השקט של חדר הישיבות בירושלים בה עבר להתגורר השנה עם משפחתו.
"פתאום הטלפון על השולחן התחיל להשתגע," הוא משחזר.
"זה התחיל בשיחה ממנהל בית ספר שעבד איתי פעם, לפני שנים: "נפל טיל בבית שמש – הכל בסדר? שתי שניות לאחר מכן, הודעה משכן שגר לידי לפני 20 שנה, עם תמונה מצמררת של עשן שחור מעל השכונה וטקסט קצר - יאיר, זה נראה ממש ליד הבית שלכם".
במחצית השעה הראשונה, הטלפון לא הפסיק לרטוט. עשרה חברים שונים, חלקם כאלו שלא היה איתם בקשר יומיומי, שלחו הודעות דואגות. תוך שעתיים, גם שני חברי כנסת כבר היו על הקו: "אל תהסס לפנות אלינו בכל בקשת עזרה".
המעגל האנושי הזה, שהחל בהודעות וואטסאפ, הפך מהר מאוד למציאות בשטח.
"תוך שעתיים בלבד" מספר יאיר, "השכונה התמלאה במאות מתנדבים. הם הגיעו עם מטאטאים, עם כלי עבודה, עם סירים של אוכל חם. הם לא שאלו -למי צריך לעזור? הם פשוט התחילו לעבוד! ניקו הריסות, התקינו חלונות זמניים, ושמרו על הילדים של דיירי הבית כדי שההורים יוכלו לעכל את המתרחש".
עבור יאיר, הרגע הזה היה זיקוק של כל מה שהוא מאמין בו כמחנך:
"כשראיתי את מאות האנשים מתייצבים תוך רגע: מהחבר מהעבר ועד המתנדב הזר שהגיע לפנות שברים, הבנתי שזה בדיוק הסיפור של המקום הזה.
אדיבותם של האנשים והערבות ההדדית הזו היא בדיוק החזון שאני רואה לנגד עיניי בבית הספר שלנו. אנחנו לא רק מלמדים חומר למבחן, אנחנו מגדלים בני אדם! כאלה שגם אחרי 20 שנה, יזכרו לשלוח הודעה. וכאלה שבשעת צורך - פשוט יקומו ויהיו שם האחד בשביל השני."

היום מסורת, מחר מסורתי. נתראה ב08:00 ✌️

לכבוד יום האישה הבין-לאומי: איך נראית מנהיגות נשית? אצלנו היא נראית כמו 216 תלמידות עם שאיפות גדולות וצוות הוראה נשי חזק שנותן להן את הגב להצליח.

אנחנו רואים את זה בבוגרות שלנו שמובילות את המדינה בכל התחומים, ואנחנו רואים את זה בכל בוקר בבית הספר. בין אם זה בניתוח שיר במגמת ספרות או בפריצת דרך טכנולוגית, הכוח הנשי הוא חלק בלתי נפרד מה-DNA שלנו.

מנהיגות, חוקרות, יוצרות - אנחנו גאים בכן בכל יום מחדש!

שכבת ז' ביום פעילות מהנה ומעשיר בספרייה הלאומית בירושלים 📚