קונג פו - Wing Tsun: אימוני נוער ומבוגרים בהדרכת רועי ברדה

מדוע ללמד ילדים להפסיק לבכות?

... אז זהו.. שאין סיבה. להיפך.
בכי הוא חלק טבעי ב התמודדות רגשית בריאה עם אתגרי החיים, ולהבנתי גם מגובה מחקרית (למי שפחות מחובר לאינטואיציה וזקוק לתקף זאת באופן אינטלקטואלי באמצעות המדע).

ובכל זאת.... במצבי סכנה קיומית אנחנו כן חייבים *לתעדף* על מנת לצלוח את הסכנה.
כלומר אלו הם מצבים שבהם חייבים להדחיק את הרגש על מנת להצליח לתפקד באותו רגע מסוכן. וזה דורש שליטה עצמית ותרגול. אבל להדחיק רק עד לסיום ההתרחשות המסוכנת - ואז לתת לרגש את המקום המלא על מנת לחזור לאיזון בריא של כל האלמנטים שמהם אנחנו כבני אדם מורכבים.

ל מה הכוונה?
לדוגמא, בטרם לוכד הנחשים צחי מנתניה, נסע 25 דקות כדי לתפוס את החיה המדהימה הזאת, מטר וחצי של עוצמה פראית שכמעט "נישקה" אותי, - באותם 25 דקות היה לנו "זמן איכות" שבמהלכו הייתי צריך לקבל החלטות "תחת אש", שאחת מהן (בה בחרתי) הייתה שלא להפנות גב אלא לבצע מהלכים על מנת שהנחש לא יצליח לברוח - על מנת שנוכל בסופו של דבר לתפוס אותו ולהרחיק אותו מסביבת בני אדם (הצפע הוא חיה מוגנת על פי חוק, ויש לה תפקיד אקולוגי מרכזי) .

האירוע הסתיים בשלום עבור כל המשתתפים, ועם מקל שבור אחד שנאלצתי להכות בו את הנחש, שלא כ"כ אהב שניסיתי לחסום לו את נתיב המילוט (ובצדק) והסתובב כדי לתקוף אותי.

ואז, אחרי שהאירוע הסתיים והאבק שקע, ויכולתי להרגיש את האדרנלין תקוע לי חזק בשרירי הירך הקידמיים ברגליים... (במילים אחרות זה הרגיש כמו שריר שנתפס), והיה לי רגע קצת לעבד מה שקרה - מגיע הזמן גם להתבונן ולטפל ב"התקף הלב" של הפתעה כשאתה כמעט דורך על צפע שבכלל לא ראית - והוא נותן לך נשיפת אזהרה חזקה... ואתה מבין שאתה נזרק באחת ממצב של שגרה מנומנמת יותר או פחות - לזירת סכנה של חיים ומוות.

זמן לפעול,
זמן לעבד,
זמן להסכים להרגיש את כל הרגשות, גם הקשים,
זמן לטפל.

כי אחר כך יש מערכות יחסים שצריך לטפח באופן בריא - עם האשה, עם התינוקת, עם תלמידים, עם משפחה וכו' -
ועם מערכת היחסים החשובה מכולן, כי היא זו המלווה אותנו לאורך כל חיינו. עם עצמנו

https://www.facebook.com/share/p/195qBV3sJA/

https://www.facebook.com/share/v/1NoM2FQRwK/

"לשם מה להתאמן?" - בעיניי זו שאלה חשובה יותר מ"באיזו אמנות לחימה להתאמן?".

אחת ממטרות האימון הכי חשובות בעיניי היא לחוות \הרגשות/ באמצעות תהליך האימון; הרגשה של צמיחה והתפתחות, הרגשה של משחקיות וילדיות, הרגשה של גילוי וחשיפת הנסתר בתוכי וגם מתוך נפלאות אמנות הלחימה, הרגשה של "שיוף החרב", הרגשה של חיזוק הבטחון בעצמי, והרגשת הכרת תודה ובטחון בקוסמוס - ובמיוחד בתקופה כ"כ סוערת.

ולמה לצאת מהנוחות של הבית שני ערבים בשבוע כדי להתאמן?
כי במקום "להמתין עד שהסערה תחלוף - כיף ובריא יותר ללמוד לרקוד בגשם". ובין אם הסערה הנוכחית קרובה לסיום או לאו, הרי שממתינות לנו עוד סערות רבות בפתח, ככה שאין עתיד ורוד ומפנק להמתין אליו - אלא רק הווה ורוד (בלי ציניות) שניתן ליצור, יום יום, שעה שעה, בחסות ותחת השהייה בהווה הפוטר מדאגות העתיד וכאבי העבר.
ולהתאמן - זו דרך נפלאה לתרגל הימצאות "נקייה" בהווה - ומשם ליצור עתידים ועתידות טובים יותר.

אני מורה לאמנות הלחימה ווינג-צון, ובאימונים אנו מתרגלים תנועה והגנה עצמית - ודרכם איכות חיים.

האם ווינג-צון היא שיטה המתאימה לכל אישה ואיש, בכל גיל, ורמת כושר?
כן.
האם ווינג-צון היא המענה הנכון לכל אישה ואיש?
כנראה שלא.
והאם אני מורה שמתאים לכל אישה ואיש?
I certainly hope not !

ויחד עם זאת אי שם נמצאים א.נשים שאמורים להגיע "אליי", כדי שכולנו נצמח ביחד.

אז בואו, או לכו, - להתאמן. פחות חשוב באיזו שיטה - כל זמן שחום הלב הוא שמורה לכם שהגעתם למקום הנכון...

אני מלמד בהוד השרון בימים שני ורביעי ב21:00 בערב, כיתה מעורבת (נשים וגברים).
מוזמנים/ות בשמחה

רועי ברדה
0528763011

אשמח לשיתופים

יש סיפור מפורסם על אם שלוקחת את בנה לבודהה כדי שיגרום לבנה להפסיק עם ממתקים.
בודהה מסתכל על הבן ואז עליה ומבקש ממנה לחזור בעוד שבוע.

כעבור שבוע כשהם חוזרים - בודהה אומר לילד בפשטות: "תפסיק עם הממתקים." הילד מהנהן, והאמא כלא מאמינה (לרגע שוכחת שהשיגה את מטרתה) שואלת: "לא יכולת פשוט לומר לו את זה לפני שבוע? בשביל מה היינו צריכים לחזור אליך?"

ובודהה ענה: "כי עד לפני שבוע, כשהגעתם אליי - אני עצמי עדיין אכלתי ממתקים..."

החלק הקשה בלדרוש משהו, כל דבר, ממישהו אחר - הוא להבין וליישם בעצמנו - שבכך אנחנו מתחילים להשפיע באופן משמעותי על הסביבה.

לבכות. זה טוב או רע?
ומה זה אומר עליי אם אני בן: ילד / נער / גבר? הרי לבנים אסור לבכות - כי בכי זה לכאורה מאפיין נשי (כאילו שזה דבר רע) או מעיד על חולשה (כאילו שיש יותר קשר בין חולשה ונשיות מאשר בין חולשה וגבריות).

הסיבה המרכזית להבנתי שהדורות הקודמים השקיעו כ"כ הרבה אנרגיה בלהניא אותנו מלבכות מילדותנו, היא התפיסה ש"בכי לא פותר בעיות", ושאם אנחנו מתרגלים לבכות כשקשה/כואב לנו - אז זה לא מכין אותנו לחיים של אתגר'והתמודדות נכונה עם סכנות שתציל לנו את החיים ברגע האמת - - - ושעדיף שנתרגל מגיל צעיר "להתגבר" על כאב ללא בכי...

..אז מסתבר שבכי לא בהכרח מבטל את היכולת להגיב במצב אמת, ושאי- בכי יוצר הרבה יותר בעיות; זה גורם לנו לדיסוננס פנימי מול וכלפי עצמנו, ביקורתיות ושיפוטיות כלפי מי ומה שאני אם חס וחלילה בכיתי - כי הרי זה אסור... והתוצאה היא התרחקות מעצמנו וממי אנחנו באמת, ומה אנחנו באמת רוצים וחולמים עליו בחיים - אל עבר מה שהחברה הכתיבה לנו כערך העליון שלה - שנקרא "נורמליות".

ואולי הכי גרוע - זה שזה כנראה גם יעבור בירושה אחר כך לילדים שלנו; החל מצעקות וגערות/איומים של "תפסיק לבכות!", דרך התעלמות, ו/או עד כדי פאסיב-אגרסיב - שכולם נותנים דה-לגיטימציה לעצמנו להרגיש מה קיים בתוכנו.

את ההשראה לכתוב על זה קיבלתי מקורס דיגיטלי שרכשתי בנושא איך להשתפר כהורה - והוא מכוון במיוחד לאבות - אולי בגלל ששם הפערים והריחוק הוא הכי גדול...
השינוי בתפיסה שלי לילדים החל לאט להחריד לפני כ16 שנים בערך כשהתחלתי ללמד נוער וילדים, וזה היה שינוי מטלטל וכואב, הן כלפי עצמי בתפיסות שלי כלפי ילדים וגם כלפי עצמי - והן כלפי חלק מהילדים שלא נעים לומר אבל ככל הנראה תרמתי את תרומתי לשריטה שלהם; שינוי כואב של 180 מעלות מאיש צעיר עם רקע קרבי שתפס חינוך נכון - כטירונות צבאית ולא פחות מכך; יחסי מפקד ופקודים, פקודות וציות - שבמידה רבה הזכירה את ההתנהלות של אבא שלי ז"ל כלפי הבכור בבית, שעם השנים התרככה (בעיקר בזכות אמא שהביאה הרבה יותר אהבה ורוך).

חלק חשוב מתהליך האיזון מהנוקשות והרובוטיות שאפיינו אותי כאיש צעיר (יותר) קיבל תפנית חשובה עם היחשפותי לנושא של "תקשורת מקרבת" שייסד מארשל רוזנברג האגדי - לא פחות. החומרים שלו ביו טיוב הם זהב גולמי שצריך לעמול כדי להינות מהזיו והעושר הבלתי רגיל ופורץ הדרך שלו,
ובימים אלו אני משתדרג עם חידודים חשובים נוספים בעזרת הקורס הדיגיטלי של ד"ר יפעת מצנר חרותי
(מצ"ב קישור) שנקרא "אבא קשוב" -
שגרם לי
לא רק לבכות - אלא גם להודות בזה 😉

אבא קשוב - דף נחיתה | מרכז לאבהות משמעותית ולפני שאגלה לך איך גם אתה יכול להיות אבא שעוזר לילדים שלו להירגע ושבזכותו האווירה הופכת לנעימה, אם אנחנו עדיין לא מכירים...

https://courageous-parenting.ravpage.co.il/attentive2-dad?fbclid=IwZXh0bgNhZW0BMAABHV4tExf5FLa_UXUhtxdAJU_RjJ2I8208SkpaT-uJ9s-Qz6WPrSY-4hftuQ_aem_6yTKh5vtnPYRilt75h6S7Q&utm_medium=paid&utm_source=fb&utm_id=120210364496770165&utm_content=120210386777790165&utm_term=120210386777770165&utm_campaign=120210364496770165

מה זאת צמיחה רוחנית, עבורי?

ההבנה שכל מה שקיים נמצא בתהליך מתמשך של שינוי והתפתחות, כולל גם את עצמנו ואיך אנחנו תופסים את עצמנו ואת היקום - ולצד זה המוכנות להשתנות בעצמנו.

שכל מי ומה שאנחנו פוגשים בחיים מעניק לנו הזדמנות ללמוד משהו חדש שייפתח אותנו ויתרום לנו ולסביבה שלנו.

כשבהרבה מקרים אותו פוטנציאל של שינוי חיובי בחיים - נכנס לחיינו דווקא עטוף בגסות, מלוכלך, לפעמים מסריח - ואפילו כואב... לעתים כואב מנשוא ... - עובדות שלא מסייעות לנו להתייחס אליו כאל "מתנה"...

וזה האתגר הכי גדול,
להבין שזה לטובתנו הגבוהה - אפילו אם אנחנו לא מסוגלים לראות את זה ככה - ולהשתנות בהתאם 🙏

כדי להיווכח בכך - עדיף להתחיל עם דוגמאות קטנות מהחיים ומההיסטוריה האישית שלנו -
ולא לנסות לקפוץ מעל הפופיק בלנסות להסביר תופעות ארציות או עולמיות - שמטבע הדברים דורשים מודעות רוחנית גבוהה בהרבה - ומייצרים לעיתים מחסום מנטלי/רגשי בלתי חדיר בדרך ("כי איך אפשר להסביר את .....X,Y,Z...?!)

Jokey smurf best moments compilation Jokey smurf compilationOur site:www.smurfsworld.comPlease have a look at the official smurf channel: https://www.youtube.com/channel/UCeY4...And the official...

"בוקר טוב רועי ותודה על העדכון.
הילדים כרגע לא מעוניינים להמשיך את השיעורים .
תודה רבה וחג שמח !"

כך כותבת לי אמא אחרי שיעור ניסיון בשחייה שמטרתו שחרור מפחד מים (בעיקר) עבור בנה בן ה10 החושש מאוד ממים... במסגרת שיעור זוגי ביחד עם אחותו.

.. אבל השיעור היה נפלא: הילד שבהתחלה נרתע וחשש מסכים סוף סוף להיכנס לבריכה, ומכאן ואילך שניהם רק "נפתחים", משתפים פעולה ופורצים את הגבולות של עצמם - מבלי לחץ או דחק מצידי.
חצי שעה עוברת בטיסה - וכבר השיעור מסתיים.
כולם מחייכים.
"איך היה לכם?" האמא שואלת.
"היה כיף!" עונים שניהם.

ואז היא שולחת לי את ההודעה הנ"ל למחרת.

תשובתי:
היי ________תודה על העדכון 🙏
האמת אני ממש מופתע.
אני בדרך כלל לא אומר את דעתי במצבים כאלה - אבל מרגיש לי שחשוב;
כששיעור זורם ככה ויש שיתוף פעולה, הסכמה לצאת מאיזור הנוחות והתקדמות (במיוחד מצידו של בנך) - זה מעיד גם על בשלות שלו וגם על התאמת מורה-תלמיד/ה.
וכשקיים צורך אמיתי בתהליך מצד ההורה - זהו השילוב שמוביל לאן שאת מכוונת.
אם תשני את דעתך
אנחנו פה.
חג שמח 🙏🌈

אז איך ניתן להסביר את הדיסוננס הזה? (בכל זאת רק 15 שנות ניסיון עם ילדים והורים):
אני שומע לא מעט מהורים על הרצון העז לתקן את חוויות הילדות שחוו כילדים להורים קשוחים ונוקשים שלעיתים היו מכריחים אותם לאורך שנים להתמיד בפעילויות שלא משכה אותם;
לנגן ו/או לעשות ספורט וכו'...
ועתה, אותם "הורים חדשים" חושבים שבקשיבות יתר וחוסר קשיחות מוחלטת הם בעצם עושים תיקון לטעויות של הסבא והסבתא... אלא שמה שבפועל קורה מכונה "תיקון יתר" - שהיא קפיצה אל הקיצון ההופכי. והקצוות כידוע - לרוב מאוד לא בריאים, וכך גם במקרה הזה.

אז הורים יקרים, אתם ואהבתכם, גם הקשוחה כשצריך, הם הכח המניע עבור הילד/ה שלכם כשהוא זקוק לדחיפה לפעמים כדי לצאת מאזור הנוחות (נכות) כדי לצאת מתקיעות - למען טובתו שלו - שלא לדבר על להתמודד עם פחד כמו במקרה של שיעור שחייה לילד/ה עם פחד מים...
אז אם אתם לא תהיו חזקים עבורו כשצריך, בזמן שהוא ממזמן כבר ויתר - הוא פשוט לא יצליח לעשות זאת בעצמו ויגדל עם אמונות מגבילות לגבי עצמו, וזה כדור שלג להמשך חייו...
כלומר זה תלוי לגמרי בכם ההורים.

אותו הדבר נכון גם לגבי כל "חוג", ועל אחת כמה וכמה לגבי בתי ספר לאמנויות לחימה;
אם יש סיבה טובה להכניס את הילד/ה לפעילות - אל תמהרו להוציא את הילד/ה רק בגלל שקשה לו/ה.

לסיכום
אלו התנאים עבורכם ההורים מתי נכון להמשיך ולהתקדם משיעור הניסיון אל עבר תהליך מתמשך - ולהתמיד בו (בין אם בפרטני, ובין אם בקבוצה):
1) מקצועיות וניסיון המדריך/ה, הכוללת גישה טובה לילדים,
2) כימיה טובה עם המדריך/ה (או שיש או שאין - ואל תדאגו, אם אין כימיה - כנראה שאתם כבר תדעו זאת לפני שהוא יגיד משהו)
3) שיעור ניסיון מוצלח - הווה אומר: הסכמה של הילד/ה לצאת מאיזור הנוחות ו"להסתכן" אל תוך הלא נודע (לפעמים צעד קטן אחד וזה כבר קרה), זרימה בשיעור (ללא אירועים מיוחדים שלא היו אצל הילד/ה לפני השיעור או התגברות על האירוע שנוצר) + מסיימים בחיוך.

אם כל אלו התקיימו - תעשו לעצמכם טובה - ובעיקר לילדים שלכם - ותספקו רוח גבית לפעילות.
ובמקום להפריע - תעזרו לילדים לגדול.

שבת שלום 🙏

https://www.facebook.com/100002989486069/posts/7066527620123484/?mibextid=Nif5oz