מורן ישראלי - מאמנת אישית , הרצאות וסדנאות העצמה

אולי גם את מכירה את זה?

שמספיק שמשהו קטן יקרה,
כדי שהתגובה בפנים תרגיש
הרבה יותר גדולה ממה שבאמת קרה?

זה בדיוק מה שעירית, שם בדוי,
אחת הנשים שאני מלווה בקליניקה
שיתפה בפגישה שלה השבוע:
היא יצאה בערב עם חברות.
סוף סוף היא לקחה כמה שעות לעצמה -
משהו שהיא כמעט לא עושה.

כשהיא חזרה הביתה,
בן הזוג שלה היה מרוחק.
קר כזה והיא הרגישה שהוא
כועס או מאוכזב ממנה.

זרק שהיה לו ערב קשה בעבודה
ועם הילדים. לא באמת אמר הרבה.

אבל התחושה הייתה ברורה.

ומה שקרה לה -
זו בעצם הנקודה!

עירית נפגעה.
כמה אני כבר יוצאת?
כמה אני מבלה?
אי אפשר לפרגן לי -
פעם ב-100 שנה?
היא חשבה לעצמה.

רק שמולו היא בעיקר מצאה את עצמה מסבירה:
▪️למה היא יצאה ולמה זה היה חשוב לה?
▪️למה זה בשום פנים לא בא על חשבון הבית?

ואז, עירית שיתפה בנקודה הכי חשובה:
"זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי...
אני מכירה את התחושה הזו מאז שהייתי קטנה:
אני נפגעת, מסבירה את עצמי בלי סוף,
ובסוף מוצאת את עצמי מבינה את הצד השני -
בזמן שאף אחד לא מבין אותי."

וזה בדיוק זה.
כי ברגעים האלה
זה לא רק מה שקורה עכשיו -
זה רגע שבו מתעורר משהו ישן
ועמוק הרבה יותר:
▪️ילדה שלמדה שהיא צריכה
להיות שם בשביל כולם.
▪️לא לאכזב.
▪️לא לקחת יותר מדי לעצמה.

וכשהיא מרגישה שמישהו נפגע ממנה -
היא מיד חוזרת לתפקיד הזה:
מסבירה, מתכווצת,
מוותרת על עצמה.

זה לא כי היא לא יודעת אחרת.
ולא כי היא לא מודעת.
זה כי משהו עמוק יותר
עדיין מנהל את התגובה שלה.

וכשמגיע הניסיון להשתנות
להגיד לעצמה שבפעם הבאה
היא לא תיקח את זה אישית:
שתעמוד על שלה.
שתהיה יותר בטוחה.
שמגיעה גם לה שיפרגנו לה -
זה מחזיק…
עד הפעם הבאה 🤷🏻‍♀️

כי שינוי לא מתחיל שם!
ברוב הפעמים זה רק רילוקיישן:

אנחנו משנות תגובות, מילים, התנהגות
אבל בפנים נשאר אותו מקום רגיש
שעדיין מחכה שיראו אותו 🙏🏻

והילדה הזו?
היא לא הבעיה.
היא פשוט מחכה
לא להישאר לבד ברגעים האלה.

וזה בדיוק מה שעשינו עם
עירית במפגש הזה -
היא פגשה וחיבקה את הילדה
הקטנה שבתוכה -
לחשה לה מילים של אהבה.
הזכירה לה שמותר לה -
ושהיא טובה בדיוק כמו שהיא
(כן. גם אם הצד השני כועס ומתרחק)

כי מה שחוזר וכואב בחיים שלך
זו לא טעות -
זו הילדה בתוכך
שמבקשת את החיבוק הזה בתוכך 💖

וברגעים האלה,
כשהאוטומט למהר להסביר,
להחזיק, להיות “בסדר”
עולה תנסי רגע לעצור
ולהגיד לעצמך בשקט:
אני רואה מה התעורר בי עכשיו.
"אני לא צריכה לוותר על עצמי כדי שישארו איתי.
אני יכולה להיות כאן גם בשבילי"

וברגע הזה, משהו אחר
מתחיל להיבנות 💓🌸

בתמונה: הילדה הקטנה שנמצאת בכולנו -
ומבקשת שנראה ונחבק אותה יותר 💕

לפעמים האזעקה הכי חזקה היא
זו שאף אחד לא שומע חוץ ממך 🙏🏻

זו האזעקה הפנימית שמתעוררת
כשאת שוב מוצאת את עצמך:
▪️חסרת סבלנות לאחרים -
כשכל מה שאת רוצה זה להישאר רגועה.
▪️אומרת "כן" ומרגישה איך הויתור
על עצמך נהיה כבד מבפנים.

בפסח מדברים על יציאת מצרים
וכמעט לא מדברים על זה שיש
מקומות שאנחנו לא באמת רוצות לצאת מהם 🤷🏻‍♀️

לא כי טוב שם -
כי מוכר שם!

כי את כבר יודעת איך זה עובד:
〰️להבליג כשלא נעים
〰️לרכך כדי שלא יתפתח ריב
〰️לוותר מראש כדי שלא יהיה מתח

ואת טובה בזה באמת.
רק שיש לזה מחיר שכבר קשה לך להתעלם ממנו.

זה לא תמיד מגיע כהבנה מסודרת,
אלא מגיע ברגעים קטנים:
▪️כשאת מסבירה שוב לילדים
ומרגישה שהם בכלל לא מקשיבים לך.

▪️כשאת שומעת את עצמך מדברת
ויודעת שזה לא באמת מה שרצית להגיד
או רחוק ממי שאת רוצה להיות.

זה הרגע שבו משהו מתחיל להסדק -
לא כי נכשלת -
כי הדרך הזו כבר לא
עובדת לך יותר 🙏🏻

זה בדיוק הרגע שבו מתחילה יציאת מצרים אישית🏜️

לא בעוד ניסיון להיות יותר סבלנית
ולא בעוד מאמץ “לעשות נכון”.

אלא בהסכמה לראות שמה שנראה
כמו בחירה הוא כבר מזמן הרגל

שזה לא שאת “כזאת” -
זו הדרך שלמדת

ופה מגיע החלק שפחות מדברים עליו:
לזהות את זה לבד
זה כמעט בלתי אפשרי.

כי אם את מכירה רק את הדרך הזו -
איך תדעי מי את בלעדיה?

בדיוק בגלל זה בני ישראל לא יצאו
ממצרים ישר לחיים חדשים.

הם היו צריכים זמן כדי למצוא דרך חדשה 🙏🏻✨

וזה בדיוק מה שקורה גם כאן:
האי שקט, העייפות
התגובות שאת לא שלמה איתן
זה לא רק ה“עומס של התקופה”.

זה סימן!

סימן שהדרך שבה
למדת להתנהל -
כבר לא מתאימה לך יותר 💕

ויציאה אמיתית מתחילה ב-2 דברים:
💖להסכים לשאול-
מה באמת מנהל אותי כאן?
(גם אם התשובה לא נוחה🙏🏻)

💖ולהיות מוכנה לנסות דרך אחרת:
לא כזו שכבר ניסית שוב ושוב
והובילה לאותו מקום

זה לא קורה ביום.
וזה גם לא תמיד פשוט
לעשות את זה לבד.

זה כן מתחיל ברגע הזה -
שאת מפסיקה לנסות לעשות "יותר"
ומסכימה למצוא דרכים חדשות -
כאלו שיובילו אותך לארץ חדשה 🌱🌸

וזה בדיוק מה שאנחנו עושות יחד
במפגש - "יוצאת מהלופ" 💫

▪️ תזהי מה באמת גורם לתגובה הזו שלך
▪️ תביני למה זה חוזר שוב ושוב
▪️ ותראי איך את יכולה להגיב אחרת 🪄

המפגש הקרוב:
ביום שני, 6.4, ב- 20:00 בזום

כל הפרטים וההצטרפות מכאן 💖
https://lp.vp4.me/wxci

"אין לי אוויר רק מלחשוב על הארוחה הזו 🤦🏻‍♀️"
במילים האלה פתחה גילה, שם בדוי,
את הפגישה שלנו.

היא כבר יודעת מה מחכה
לה בארוחת החג -
הפרצופים של אחותה,
הבדיחות המעייפות של בעלה,
ההערות…
והמבט הזה של אמא שלה 🫣

"נמאס לי" היא אומרת.
ואני לגמרי מבינה אותה 🙏🏻
כי יש משהו במפגשים
המשפחתיים האלה,
שדווקא שם,
מול האנשים הכי קרובים,
הכל נהיה רגיש וטעון.

בשיטת פרוטוקול הלבה שפיתחתי
אנחנו לא נשארות לדבר
רק על מה שקורה

אלא נכנסות פנימה
כדי להבין -
מה באמת קורה שם?

דרך שאלות מדויקות,
הדברים מתחברים
וגילה מגלה משהו
שלא ציפתה לראות.

שהרבה שנים אחורה -
היא זו שבעצם בחרה
להתרחק מהמשפחה שלה:

לבנות לעצמה חיים אחרים.
לבחור אחרת מהם.

ומתחת לזה -
יש בה המון כעס כלפי
המשפחה שלה
שמעולם לא קיבל מקום.

זה הרגע שנופל לה האסימון -
שהתחושה הזו שהיא מקבלת מהם,
היא לא רק “מה הם עושים לה”
אלא גם קשורה למרחק
שהיא לקחה מהם לפני השנים.
זה רגע שעושה סדר.

כי כשמבינים מה באמת קורה -
אפשר להגיב ולדבר אחרת.
אפילו מול “הפרצופים של אחותה”
וזה בדיוק המקום שבו משהו משתנה 🙏🏻

כי הרבה פעמים אנחנו בטוחות
שהבעיה היא במה שאחרים עושים
בהערות ובהתנהגות שלהם.

ברגע שמבינים מה באמת קורה מתחת -
דברים נהיים הרבה יותר פשוטים
ואז כבר לא צריך “להתכונן” לארוחה
כדי לשרוד אותה -
אפשר פשוט להגיע אחרת 💓

וזה לא קורה רק בארוחות חג
אני רואה את זה שוב ושוב
עם הנשים שאני מלווה -
שחוות את זה במערכות יחסים
עם אחים, הורים, בני זוג, עם הילדים.
אותם רגעים שחוזרים על עצמם,
אותה תחושה בפנים,
אותן תגובות אוטומטיות…

שאנחנו כבר מכירות
אבל לא ממש מצליחות לשנות.
לא כי את לא מודעת
ולא כי לא ניסית
אלא כי עוד לא שחררת דברים מהשורש 🌱

ובדיוק בשביל זה יצרתי את המפגשים
של "יוצאת מהלופ” ✨
מרחב שבו אנחנו עוצרות פעם בחודש
מסתכלות לעומק,
ומבינות מה באמת מפעיל אותך מבפנים:
💖 מזהות את הדפוסים שחוזרים שוב ושוב
💖 משחררות את מה שיושב שם מתחת
💖 ומקבלות דרך פעולה שאפשר באמת לקחת לחיים
דווקא עכשיו, בחול המועד,
זו הזדמנות שלך לעצור רגע -
לא רק לרוץ בין ארוחות ומפגשים,
אלא לתת גם לעצמך מקום.

המפגש הקרוב ביום שני ה- 6/4 ב־20:00
כל הפרטים וההצטרפות מכאן 💖 🌸
https://lp.vp4.me/wxci

"אתה לא באמת אוהב אותי."
בכל ויכוח בנינו אמרתי
לו את המשפט הזה 🤷🏼‍♀️

לא משנה איך הוא התחיל,
בסוף תמיד הייתי מגיעה לאותה נקודה
כשאני יורה את המשפט הזה.
מטילה ספק באהבה של כלפי 🫣

ואפילו מוסיפה כאילו באדישות:
"אם אתה לא רוצה… הכל טוב..."
כאילו לא אכפת לי -
רק שאני בוחנת כל
תנועה וכל תגובה שלו.

הוא בדרך כלל היה מגיב
בשתיקה ארוכה ומעיקה כזו

וכשהוא לא יכול עוד לשתוק -
זה היה מתפוצץ בכעס, לצעקות,
למריבה שכבר אף אחד
מאיתנו לא זוכר איך התחילה?

אותו ריב
אותו תסכול
אותו סיפור - פעם אחרי פעם!

ועדיין, למרות הכל ידעתי דבר אחד ברור:
▪️הוא האיש הכי חשוב לי בעולם.
▪️אני גרה איתו.
▪️ אני רוצה את הקשר הזה
▪️אני רוצה לשמור עליו

אז למה בכל פעם שאני מפחדת לאבד אותו
אני דווקא זאת שדוחפת אותו רחוק יותר?

ערב אחד, לפני 15 שנים
אחרי מריבה קשה ומתישה
הוא באמת קם ויצא מהבית.

ובאותו רגע כשנשארתי לבד
הבנתי משהו שלא רציתי לראות קודם:
אני לא באמת רוצה להיפרד
אני רק רוצה שהוא יעצור אותי
שיגיד לי:
"על מה את מדברת?
ברור שאני אוהב אותך."

אני רוצה לשמוע ממנו את המילים
האלה שיתנו לי את הביטחון שלא היה לי 🤷🏼‍♀️

רק שככל שהתעקשתי יותר
לבדוק אם הוא אוהב אותי,
ככה התרחקנו יותר.

אז גם הבנתי שלא רבנו על מה שחשבתי.
רבנו על לופ פנימי שלי,
שנוצר בתוכי הרבה לפני הזוגיות הזו.

כילדה, כשבכיתי, לא תמיד חיבקו אותי.
לא פעם אמרו לי פשוט: "די עם הבכי הזה."

ובלי ששמתי לב, גדלתי עם תחושה
שאני צריכה לבדוק שוב ושוב
אם באמת רואים אותי?
אם באמת אוהבים אותי?

והלופ הזה נכנס איתי גם לזוגיות.
כל ריב הפך למבחן.
האם הוא יוכיח לי שהוא אוהב אותי???

רק שכשאנחנו בודקות אנשים שוב ושוב
אין להם באמת סיכוי לעבור את המבחן הזה 🤦🏻‍♀️

הוא היה אומר שהוא אוהב אותי
ואני… פשוט לא האמנתי 🙁

זו הייתה תובנה כואבת -
אבל גם מאוד מחזקת.

כי אם הלופ הזה יושב אצלי-
אז גם הכוח לשנות אותו נמצא אצלי 💓💖
לא לשנות את הבן זוג שלי,
בטח לא לפרק את הקשר.
אלא להבין מה מפעיל אותי מבפנים!

הצלחתי להפסיק להטיל ספק בכל רגע,
חיזקתי את עצמי ואת הביטחון שלי
כדי להפסיק לשחזר שוב ושוב
את אותו כאב ואת אותו הלופ 🙏🏻

והיום, אחרי יותר מ-20 שנה יחד,
אני יכולה להגיד משהו שבטוח
לא שהייתי מאמינה לו אז:
הלופ הזה כמעט פירק את הזוגיות שלנו.
אבל ברגע שראיתי אותו באמת -
הוא גם היה המקום שממנו
התחלנו לבנות אותה מחדש 🏠

כי לפעמים אנחנו חושבות
שהבעיה היא הוויכוחים
או התקשורת
או ההתנהגות של הצד השני.

רק שברוב הפעמים
יש שם משהו עמוק יותר

לופ - דפוס פנימי שמפעיל
אותנו שוב ושוב
דווקא מול האנשים שהכי חשובים לנו 🙏🏻

וכשמבינים אותו באמת -
משהו משתחרר ונפתחת
אפשרות להגיב אחרת.

בדיוק על המקומות האלה
אנחנו עובדות במפגש "יוצאת מהלופ":
מפגש עומק שבו אנחנו מזהות את הדפוסים
שמפעילים אותנו במערכות היחסים הקרובות לנו -
עם הילדים, עם בן הזוג וגם מול עצמנו.

לא כדי "לתקן" אותך.
אלא כדי להבין מה באמת
מנהל אותך מתחת לפני השטח 🌱
ואיך את יכולה להתחיל לפעול אחרת 🤗

המפגש הקרוב:
מחר, יום שני ה- 9/3 ב- 20:00

כל הפרטים וההצטרפות מכאן 💖💓
https://lp.vp4.me/wxci

כל בוקר אמא שלי הייתה
צורחת לי מלמטה: "מווווורן!!!!"
כדי שאקום להתארגן לבית הספר
ותמיד היה לחץ כזה בבוקר של
להתארגן מהר מהר.
שנאתי את זה!

כשהפכתי לאמא נשבעתי לעצמי
את הילדים שלי אני אעיר בחיבוק
ונשיקה ושהבקרים בבית שלי יהיו רגועים -
ואת זה אני באמת עושה 🙏🏻✨

רק שהלחץ שספגנו בילדות
לא תמיד חוזר באותה צורה
ועם אותה הצרחה כל בוקר 🤷🏼‍♀️

▪️הוא מגיע כשנכנסת עוד
משימה דחופה ולא צפויה למחר.

▪️כשהמנהלת בעבודה מצפה ממך
להיות זמינה 24/7

▪️כשיש אזעקה בדיוק כשאת
באמצע להכין אוכל לילדים...

▪️כשפורים מתבטל.
כשאין שגרה ואת מנסה להחזיק הכל 🫣

ובימים כאלה, כמו עכשיו -
משהו בפנים לחוץ ודרוך.

פעם ברגעים האלה גם אני
הייתי מגיבה בלחץ שהיה גם
מוביל להתפרצות על הילדים,
על בעלי, על העולם🤦🏻‍♀️

ואז היה מתחיל לופ מוכר של:

אשמה >> עוד מאמץ >>
יותר תשישות >> יותר תסכול >>
הבטחה לעצמי שמשהו חייב להשתנות 🙏🏻

חשבתי שידעתי להסביר לעצמי
מה קורה ולמה אני מגיבה ככה
רק שזה לא שינה את הרגע עצמו 🤦🏻‍♀️

השינוי האמיתי קרה כשעשיתי משהו אחר:
הפסקתי לנסות להיות אמא אחרת -
והתחלתי לחקור מה מופעל בי
ברגע הזה שאני מגיבה מתוך לחץ?

לא רק ברמת ההבנה אלא
ממש להבין את המנגנון!!!

גיליתי שיש נקודה מאוד מדויקת
שבה מי שאני היום – עם כל המודעות “נעלמת”,
ואני מתחילה לפעול מתוך הילדה שהייתי 🤔

ולרגע הזה בניתי שיטה שמפרקת
את הלופ ב-4 שלבים ברורים:
▪️זיהוי
▪️הפרדה
▪️שחרור
▪️ובחירה מחדש

זה לא קסם וזה גם לא קשור לאופי
ואם לומר את האמת שזה
גם לא תלוי במצב הביטחוני 🤷🏼‍♀️

זו מיומנות שבשנים שאני
מיישמת אותה שינתה כל כך הרבה:
▪️הילדים עדיין רבים 🤦🏻‍♀️
▪️יש אזעקות בסבב המי יודע כמה
▪️והעומס? עדיין אין סופי!

רק שאני כבר לא הולכת לאיבוד בתוך זה:
אני מזהה את הרגע שבו מופעלת
הילדה שבי ויודעת לחזור אלי ולהוביל.

וכשאני מובילה -
הילדים שלי ובעלי
כולם מגיבים אחרת 💖

לא כי הם השתנו
אלא כי כי אני הפסקתי לפעול מהלופ!

הימים האלה רק חושפים
כמה קל ליפול חזרה לאוטומט.

אם לאחרונה את מרגישה:
שאת שוב מחזיקה לבד,
שאת מתפוצצת,
כועסת ומתבאסת על עצמך
ומבטיחה לעצמך בפעם
הבאה "אגיב אחרת"
זה לא חוסר מודעות!

זה מנגנון שלא לימדו אותך לזהות 🙏🏻✨

ובדיוק על זה מבוסס המפגש “יוצאת מהלופ”:

לא שיחה על תקשורת
לא עבודה על "סבלנות"

אלא פירוק מדויק של המנגנון
שמופעל ברגעים האלה
של העומס שמתפרץ ממך
ואיך אפשר לבסס
תגובה אחרת במקומו?

זו הדרך שאני עברתי בעצמי
והיום אני מלמדת אותה נשים אחרות 🙏🏻✨

המפגש הקרוב של "יוצאת מהלופ"
מתקיים ביום שני ה- 9/3 ב- 20:00 בזום
והוא קורה בכל מצב!

אם את מרגישה שהתקופה
הזאת רק מדגישה כמה
את עייפה מהמאבק הפנימי -

יכול להיות שהגיע הזמן
להכיר את המנגנון שמנהל את זה
ולהפסיק להילחם בו 🤷🏼‍♀️

את מצטרפת אלינו מכאן 💖 🌸
https://lp.vp4.me/wxci

בתמונה: הילדה שהייתי ✨

“הוא לא רואה אותי.
הפעם היה לי ממש חשוב שהוא
יחזור מוקדם ויישאר עם הילדים.
ביקשתי. הוא הבטיח.
ואז הוא נעלם.
לא ענה לי לשיחות.
עשה מה שהוא רוצה.
התפרקתי.”

במילים האלה, עם דמעות בעיניים
תיארה דקלה, שם בדוי, את מה שקרה
לה עם הבן זוג שלה.

זו לא הייתה הפעם הראשונה
שהיא הרגישה לבד בזוגיות
אבל זו הייתה הפעם הראשונה
שהיא ממש העזה לבקש
את הזמן הזה לעצמה 🙏🏻

שנים היא מחזיקה הכל לבד.
מבינה. מוותרת, מסבירה לעצמה
למה זה הגיוני שהוא עייף,
עסוק, צריך מרחב.
ושהיא מסתדרת 🤷🏼‍♀️

וברגע הזה, כשהוא התעלם
מהבקשה האחת שלה
"לחזור מוקדם" -
משהו בתוכה נשבר 😔

זה לא רק בגלל שהוא לא חזר.
אלא בגלל שהקול הישן בתוכה חזר ואמר:
“את לא חשובה מספיק.”

וברגעים כאלה
זה לא הויכוח עם בעלה -
זה הפצע שמתעורר.

בתהליך שלנו דקלה
גילתה משהו משמעותי:
▪️היא לא מגזימה.
▪️היא לא דורשת “יותר מדי”.
▪️היא חיה שנים עם דפוס של ויתור על עצמה,
כי עמוק בפנים היא מפחדת להישאר לבד.

הדפוס הזה לא התחיל בזוגיות הזו.
הוא נולד הרבה קודם!
כילדה היא למדה לא לבקש יותר מדי,
לא להכביד על ההורים - להסתדר!

וברגע הזה דקלה הבינה
משהו חשוב:
המריבות שחוזרות על עצמן
כמעט אף פעם לא באמת על
מה שקרה עכשיו!
הן על משהו עמוק יותר,
שמבקש סוף־סוף שנראה אותו.

בסיום המפגש דקלה אמרה לי:
“זו הפעם הראשונה שאני מבינה
שזה לא שבעלי לא רואה אותי -
אלא שאני פועלת ממקום
שלא שומר לא עליי ולא על הזוגיות שלי.”

בשיטת פרוטוקול הלבה שפיתחתי,
אני משלבת עבודה רגשית עמוקה
עם כלים שמאפשרים להבין מה באמת
קורה מתחת לפני השטח במערכות יחסים.

וזה בדיוק מה שנעשה
במפגש הקרוב של “יוצאת מהלופ”:
נשלב בו עבודה רגשית עמוקה
עם כלי מדויק מעולם
הפסיכולוגיה של המספרים -
לא כדי "לנתח אותך"

אלא כדי לזהות:
▪️מאיפה את פועלת בזוגיות?
▪️איזה לופ מנהל אתכם בזמן ויכוח?
▪️ולמה מה שניסית עד היום - לא באמת עבד?

כדי שתוכלי להבין איך אפשר לתקשר אחרת.
בצורה שמתאימה לך ולמי שמולך ביומיום.

אם את מרגישה שאת חוזרת
שוב ושוב לאותן מריבות
לאותה תחושת לבד - גם כשאת ביחד
המפגש הזה בשבילך!

לא הרצאה.
לא רק ידע בראש.
מפגש עומק שמאפשר להבין,
לשחרר -
ולצאת מהלופ!

המפגש הקרוב ביום שני
ב- 2/2 ב- 20:00 בזום

כל הפרטים וההרשמה כאן ✨
https://lp.vp4.me/wxci

למי מוכרת הסיטואציה הבאה:
סוף יום. את גמורה מעייפות.
אחרי הלחץ בעבודה חזרת מיד
לאחר צהריים אינטנסיבי עם הילדים.

וכשאת כבר מריחה את סוף היום -
שוב נכנס הלחץ הזה להספיק.

שיאכלו בזמן, יתקלחו וילכו לישון
ואם זה לא הולך כמו שתכננת -
את מוצאת את עצמך מתחרפנת 🤦🏻‍♀️

את אוהבת את הילדים שלך הכי בעולם
משקיעה בהם, מבשלת ועושה הכל באהבה.

את רוצה להיות אמא זורמת,
כזו שצוחקת גם כשדברים לא הולכים
ושוב מתבאסת על עצמך שזו את
שבסוף שיוצרת אווירה לא נעימה בבית 😔

ואולי את גם חושבת לעצמך
"איך אני יוצאת מהלופ הזה???"

הרבה נשים חיות בדיוק את זה -
אהבה ענקית לילדים,
ועם לופ פנימי של לחץ,
מתח ודריכות.

ואז מגיעה האשמה.
והפחד.
והשאלה הכואבת:
“מה לא בסדר איתי?” 🤷🏼‍♀️

אבל האמת היא -
שברוב המקרים זה לא “אופי”
וזה לא חוסר סבלנות.
וזה גם לא משהו שייפתר בעוד לו״ז,
עוד טיפים, או עוד ניסיון
להיות “יותר רגועה”

אלה דפוסים עמוקים שנדלקים
בדיוק ברגעים שבהם
הכי חשוב לך להיות אחרת.

דפוסים שלמדנו הרבה לפני שהיינו אמהות.
דרכי הישרדות, שליטה, החזקה -
שעזרו לנו פעם,
והיום פשוט מעייפים 🤦🏻‍♀️

וכשלא רואים את זה -
הלופ ממשיך.
עוד התפרצות, עוד פעם שאת מתבאסת
על עצמך, עוד הבטחה לעצמך
ש“מחר זה יהיה אחרת”.

זה יכול להיות אחרת.
לא בכוח. ובטח לא דרך אשמה.

אלא דרך עצירה אמיצה
והבנה של מה באמת
מנהל אותנו מבפנים 🙏🏻

בדיוק בשביל זה יצרתי את
“יוצאות מהלופ” 🌱
מרחב לנשים שרוצות
למצוא את הדרך להיות :
▪️גם אמהות נוכחות בלי לאבד את עצמן בדרך.
▪️בלי לחיות בדריכות מתמדת.
▪️עם יותר שקט, יציבות ונשימה.

כי את לא צריכה לתקן את עצמך.
את צריכה להבין את עצמך 🙏🏻💖

והבנה כזו -
משנה הרבה!

✨המפגש הקרוב:✨
יום שני, 2/2 ב- 20:00 בזום

כל הפרטים וההרשמה כאן 🌸
https://lp.vp4.me/wxci

לימדו אותנו שאנחנו חייבות לתקתק משימות.
להחזיק את עצמנו ואת מי שסביבנו 🤷🏼‍♀️

וכמעט אף אחד לא לימד אותנו
לעצור ולהקשיב באמת -
לא לאחרים,
ובטח לא לעצמנו.

בפרק הזה אני מארחת את שרי ג'קסון קליין
מייסדת “בדרה -המרכז להקשבה”,
חלוצה בתחום ההקשבה המעשית בישראל
ומפתחת מודל ייחודי שמנגיש את
אומנות ההקשבה לכל אדם בחיי היומיום.

שרי מביאה שפה שמחברת בין עומס, הורות, עבודה וחיים,
לבין האפשרות להיות נאמנה וקשובה לעצמך בתוך כל זה 🙏🏻

בפרק דיברנו על:
🌸מה הסיבה כולנו רוצות שיקשיבו לנו,
ומתקשות לעצור ולהקשיב באמת?

🌸 מהי הקשבה לעצמך -
ואיך היא יוצרת סדר פנימי בתוך העומס היומיומי?

🌸 ואיך הקשבה משנה יחסים -
עם ילדים, בעבודה, ובתוך עצמך?

בסוף הפרק שרי מקריאה את השיר “תשתקי - לא שותקת"
שיר שמהדהד עוד הרבה אחרי שהפרק נגמר...

זה פרק שמזמין אותך לעצור רגע ולהקשיב ✨

אם את מרגישה בזמן האחרון עייפה, מוצפת,
או פשוט רוצה להרגיש שמבינים אותך -
הפרק הזה בשבילך 🪄✨

🎧 להאזנה:
ספוטיפיי - https://did.li/r5WZH
יוטיוב – https://did.li/bTumC

"עד אותו רגע הייתי בטוחה בהחלטה שלי.
ידעתי שלא מתאים לי לעשות
מה שהיא ביקשה ממני.

ואז כששיתפתי את בעלי,
הספיקה מילה אחת שהוא זרק
כדי שאפקפק בעצמי
וארגיש שעשיתי טעות."

במילים האלה תיארה אפרת את התחושות שלה.
ואז הוסיפה:
"זו לא פעם ראשונה.
אני אוהבת אותו…
אבל איכשהו, כל פעם מחדש,
אני יוצאת מהשיחות איתו
פחות בטוחה בעצמי
ממה שנכנסתי."

וזה כל כך מוכר!
שמספיקה מילה אחת כדי
שמה שידעת רגע לפני - יתערער 🫣

רוב הנשים מנסות לפתור
את זה באחת מ-3 דרכים:
▪️כועסות עליו
▪️נכנסות לריב
▪️או מפסיקות לשתף - כדי לא להיפגע שוב.

רק שאף אחת מהדרכים האלה
לא באמת משחררת את זה 🤷🏼‍♀️

כי הבעיה האמיתית היא
בכלל לא במה שהוא אמר
וזו הסיבה שגם הפתרון
לא נמצא שם - מולו.

יש כאן לופ לא מודע !
בלי שאת שמה לב -
גם ברגעים שבהם את בטוחה בעצמך
קיים עדיין בתוכך ספק פנימי ישן -
קול שלמד פעם לפקפק בעצמו.

וכשאת משתפת את בעלך
את לא מתערערת מהמילה שלו -
את פוגשת את הספק
שחי בך הרבה לפני

וכשמגיעה מילה מבחוץ -
הספק הזה פשוט מתעורר.

וזו הסיבה שכל עוד את מנסה
לפתור את זה רק מול בעלך :
בריב, בהסברים או בשתיקה - זה יחזור!

השחרור האמיתי קורה כשאת לומדת
לזהות את המקום הפנימי הזה -
שעדיין מחפש אישור,
ובונה בתוכך עוגן אחר ⚓

עוגן של ביטחון פנימי
שלא מתערער ממילה,
ומאפשר לך לשתף
בלי לאבד את עצמך.

וזה בדיוק מה שאנחנו
עושות ב-“יוצאות מהלופ” 🌱

לא מתקנות זוגיות.
לא מחפשות אשמים

אלא משחררות דפוסים עמוקים
שמנהלים אותך מבפנים -
גם כשאת בטוחה שאת כבר
“מעבר לזה”.

כי את לא צריכה - שמישהו אחר יאמין בך
את צריכה להפסיק לפקפק בעצמך!

המפגש הקרוב של "יוצאת מהלופ"
ביום שני ה-5.1 ב-20:00 בזום

כל הפרטים וההרשמה כאן 💖 🌸:
https://lp.vp4.me/wxci