מורן ישראלי - מאמנת אישית , הרצאות וסדנאות העצמה

  • Home
  • Israel
  • Ashdod
  • מורן ישראלי - מאמנת אישית , הרצאות וסדנאות העצמה

מורן ישראלי - מאמנת אישית , הרצאות וסדנאות העצמה Contact information, map and directions, contact form, opening hours, services, ratings, photos, videos and announcements from מורן ישראלי - מאמנת אישית , הרצאות וסדנאות העצמה, Personal coach, Ashdod.

עוזרת לנשים להשתחרר מריצוי וממה שבאמת תוקע אותן- לבנות ביטחון פנימי ולחיות מבחירה ובלי מאבק!

מרצה ומנחת סדנאות ▪️מאמנת מנטאלית ▪️יוצרת "בוחרת בי" - מוצרי השראה והעצמה 🌸

זה היה רגע מוזר:גיליתי משהו שלא ידעתי שקייםובאותו רגע הרגשתי שזה בדיוק מה שחיפשתי כבר השנים.זה קרה בפעם הראשונה שראיתי א...
20/08/2026

זה היה רגע מוזר:
גיליתי משהו שלא ידעתי שקיים
ובאותו רגע הרגשתי שזה בדיוק
מה שחיפשתי כבר השנים.

זה קרה בפעם הראשונה שראיתי
את הסדרה "האני האחרת"

באחד מתהליכי הקונסטלציה שהוצגו שם
קרה לי משהו שקשה לי להסביר במילים
הרגשתי את זה ממש בגוף.

אני כבר שנים בתוך תהליכי התפתחות
למדתי המון, עברתי דרך ארוכה
ואני באמת שמחה על כל מה שהיא נתנה לי -
אבל את התחושה הזו עוד לא הכרתי 🙏🏻

אני זוכרת שמיד התקשרתי לחברה שלי
וסיפרתי לה בהתלהבות על מה שראיתי.
והיא אמרה לי:
"ברור. קונסטלציה. זה מדהים".
הייתי בהלם.

אני מרגישה שגיליתי עכשיו עולם חדש
והיא כבר מכירה אותו ואפילו התנסתה בו.

באותו רגע היה לי ברור: את זה אני הולכת ללמוד!
בערך שבוע אחר כך כבר נרשמתי לקורס הראשון שלי.

רק בדיעבד הבנתי למה הקונסטלציה
תפסה אותי כל כך חזק.

העבר תמיד העסיק אותי.
היו אפילו מי שחשבו שאני תקועה בו.
רק שאני אף פעם לא הרגשתי שאני רוצה להישאר בעבר.
הרגשתי שיש שם משהו שאני עדיין לא מבינה.
שאם אצליח לחבר עוד כמה נקודות
אוכל להבין טוב יותר גם את מה שקורה לי היום.

תמיד רציתי להבין את הילדות שלי
ואיך הדברים שחוויתי בה ממשיכים
איתי היום כאישה, כבת זוג, באמהות שלי.

ותמיד עניינו אותי הסיפורים המשפחתיים:
מי הבן של מי? מה קרה למי?
ואיך כל הסיפורים מתחברים?

שנים לא הבנתי למה זה כל כך מעסיק אותי
היום אני מבינה שכנראה חיפשתי הקשר

כי אנחנו לא מתחילות מאפס
אנחנו נולדות לתוך משפחה
שכבר היו בה חיים שלמים לפנינו:
אהבות, פרידות, אובדנים, פחדים.
אנשים שכמעט לא מדברים עליהם.

דברים שכולם יודעים
ודברים שנשארו בלי מילים.

וכל אלה הופכים לחלק מהדרך
שבה המשפחה לומדת לחיות:
▪️מה עושים כשכואב?
▪️ממה מפחדים?
▪️מי צריך להיות חזק?
▪️על מה מדברים?
▪️ועל מה עדיף לשתוק?

ואז אנחנו מגיעות לחיים שלנו
ומנסות להבין הכל רק דרך
מה שקורה עכשיו.

לפעמים חלק מהתמונה נמצא
באמת במה שאנחנו עברנו בעצמנו.

רק שברוב הפעמים כשמרחיבים את המבט,
מתגלים חיבורים שלא חשבנו
לחפש גם בסיפור המשפחתי.

לא כי מאחורי כל קושי מסתתר סוד
או שצריך לחפש בכוח משהו
שקרה לפני שלושה דורות.

אלא כי כשמשהו עדיין לא מסתדר לנו
גם אחרי שהסתכלנו עליו מכל כך הרבה כיוונים
לפעמים שווה להסכים לראות עוד חלק מהתמונה.

וזו בדיוק המתנה שהקונסטלציה נתנה לי
דרך אחרת לחבר בין נקודות
שעד אז נראו לי לא קשורות.

וזו מתנה שיש לי היום זכות
להעניק לנשים נוספות

ביום שלישי 25.8 אני מקיימת באשדוד
מפגש קונסטלציה משפחתית בנושא:
"מה שלא דיברו עליו במשפחה
ואיך הוא ממשיך להשפיע עלינו היום"

נגיע עם הדבר שמעסיק אותך עכשיו
ונעבוד איתו דרך הקונסטלציה -
בלי להחליט מראש מאיפה הוא מגיע
נאפשר לתמונה להתרחב ונראה אילו
חיבורים עולים כשאנחנו מוכנות
להסתכל על הדברים בדרך חדשה.

נותרו 2 מקומות אחרונים למפגש 💓

אם יש משהו בחיים שלך שאת
כבר הרבה זמן מנסה להבין
ומרגישה שעדיין חסר
לך חלק בתמונה 🧩

את מוזמנת להצטרף אלינו 🌸

כל הפרטים על המפגש
הקרוב מחכים לך כאן -
https://did.li/pG6gT

בתמונה : קונסטלציה משפחתית בסדרה "האני האחרת"

תארי לך שכל החיים אומרים לך להתרחק ממשהו שמשום מה מרגיש לך כמו הבית 🤷🏻‍♀️מאז שהיא ילדה למואנה יש משיכה לא מוסברת לים 🌊רק...
16/08/2026

תארי לך שכל החיים אומרים לך
להתרחק ממשהו שמשום מה
מרגיש לך כמו הבית 🤷🏻‍♀️

מאז שהיא ילדה למואנה יש
משיכה לא מוסברת לים 🌊

רק שבבית שלה המסר ברור:
▪️לא עוברים את השונית
▪️הים מסוכן
▪️נשארים כאן באי - במקום הבטוח.

אבא שלה מפחד מהים והפחד שלו
הופך לחלק מהעולם שבתוכו היא גדלה.

היא גדלה בתוך קונפליקט כמעט בלתי אפשרי:
מצד אחד משהו בה כל הזמן רוצה לצאת לים 🌊
מצד שני, האנשים שהיא הכי אוהבת מלמדים אותה
ששם בדיוק נמצאת הסכנה 🫣

הרגע שמשנה את זה מגיע כשסבתא שלה
מובילה אותה למערה נסתרת בה מואנה
מגלה את הסירות של אבות אבותיה.

השבט שהיא נולדה אליו ממש לא פחד מהים:
⚓ הם היו יורדי ים
⚓ הם הפליגו, הם ניווטו
⚓ הים היה חלק בלתי נפרד מהחיים שלהם.

ופתאום משהו שהיה בתוכה כל השנים מקבל הקשר.
המשיכה שלה לים כבר לא נראית רק כמו מרד באבא שלה
או כמו משהו שהיא בעצמה לא מצליחה להסביר.

וגם הפחד של המשפחה שלה
מקבל הקשר רחב יותר.

והסיפור הזה של מואנה גרם לי לחשוב על משהו שאני פוגשת האצל הרבה מהנשים שאני מלווה.

אנחנו יכולות לחיות שנים עם משהו שאנחנו
לא מצליחות להסביר עד הסוף.
▪️פחד שמרגיש גדול מדי
▪️צורך להיות בשליטה
▪️קושי להרגיש שייכות
▪️אשמה שמופיעה דווקא כשאנחנו בוחרות בעצמנו
▪️או משיכה חזקה לכיוון מסוים בחיים
ובמקביל פחד עצום ללכת אליו.

ואנחנו מנסות להבין את עצמנו
דרך מה שאנחנו מכירות:
*מה קרה לי?
*למה אני כזו?

רק שאנחנו לא מתחילות מאפס.
נולדנו לתוך משפחה שכבר
היה לה סיפור לפנינו:
אנשים שאהבו ואיבדו
שפחדו, שנאלצו להמשיך.
דברים שדיברו עליהם
וכאלה שנשארו כמעט בלי מילים.

וכל אלה משפיעים גם על הדרך שבה
המשפחה לומדת לחיות הרבה
אחרי שהאירוע עצמו נגמר.

זה אחד הדברים שאני אוהבת
בקונסטלציה המשפחתית:
לא נחפש בכוח סוד,
ולא נדביק לכל קושי סיפור מהעבר.

הכלים של הקונסטלציה מאפשרים
לנו להרחיב את התמונה 🖼️

וכשעוד חלק בסיפור מקבל מקום
משהו שהיה נראה במשך שנים כמו אוסף
של נקודות לא קשורות - יכול פתאום להתחבר.

כדי שלא נצטרך להמשיך לחיות את הפחד,
הכאב או הבחירות של מי שהיו לפנינו
ונוכל להכיר במה שהיה
לכבד את המקום שממנו באנו
ולהיפתח לבחירה איך נרצה להמשיך מכאן 🙏🏻

ביום שלישי 25.8 אני מקיימת באשדוד
מפגש קונסטלציה משפחתית בנושא:
מה שלא דיברו עליו במשפחה
ואיך הוא ממשיך להשפיע עלינו היום.

נותרו 2 מקומות אחרונים למפגש הזה💓

אם יש משהו בחיים שלך שאת כבר
הרבה זמן מנסה להבין
ומרגישה שאולי עדיין חסרה לך
חתיכה בתמונה - 🧩
המפגש הזה עבורך.

כל הפרטים וההרשמה מחכים לך כאן:
https://did.li/pG6gT

סבתא שלי לא דיברה. היא לא אמרה מילה על אותה נסיעה ברכבת, כשהיא מסרבת להאמין שהתינוק שילדהרק כמה ימים קודם כבר לא בין החי...
05/08/2026

סבתא שלי לא דיברה.
היא לא אמרה מילה על אותה נסיעה ברכבת,
כשהיא מסרבת להאמין שהתינוק שילדה
רק כמה ימים קודם כבר לא בין החיים.

היא לא סיפרה על הפעם הראשונה
שפגשה את אחותו של בעלה,
כשהיא מחזיקה את תינוקה המת.
מסרבת להיפרד ממנו.

היא לא סיפרה איך נאלצו לעקור אותו מידיה,
כי לא הייתה מסוגלת לשחרר אותו.

וגם לא על אותה שבת נוראה
שבה הוא שכב, עטוף כולו, במרכז הסלון.
ושום מילה על הקבורה השקטה, הרחק ממנה.

הבן הבכור שלה נשאר שם, בפולין.
נשאר מאחור.

אולי היא פחדה שאם תיתן לכאב לצאת,
הוא יציף ויטביע את כל מי שסביבה?
אז היא שתקה. עד יום מותה.

רק שהכאב שנשאר איתה לא נעלם.
הרצון שלה להגן על כולם מהיגון העמוק
השפיע גם על הבן שנולד שנה אחר כך.
הוא השפיע גם על אמא שלי.

שניהם חיו, כל אחד בדרכו,
עם כאב ועם מבט שנשאר מופנה אל העבר.

אנחנו נוטים לחשוב שאם לא נספר
ולא ניתן מקום למה שכאב,
נגן על מי שלא היה שם כשהכל קרה.

רק שסודות לא נשארים בעבר 🙏🏻

בושה, אשמה וכאב לא נעלמים
רק כי לא דיברו עליהם.

הם יכולים להמשיך לעבור בתוך המשפחה,
לא דרך הסיפור עצמו, אלא דרך תחושות,
בחירות וקשרים שקשה לנו להסביר.

ילד מרגיש את הכאב של אמא גם
כשהיא מתפקדת, דואגת ועושה
כלפי חוץ את כל מה שצריך.

ומתוך אהבה ורצון להקל עליה,
הוא עשוי לקחת על עצמו את מה שלא באמת שייך לו:
▪️אחד יחיה בבדידות, כאילו אין לו רשות
להקים בית ולשמוח בחייו.

▪️אחרת תחיה עם כאב או חולי, כאילו
אסור לה לחיות בשמחה כשמישהו אחר
במשפחה לא זכה לחיות.

לא כי הם בחרו בזה במודע.
אלא כי במשפחה אנחנו לא רק
שומעים את המילים שאומרים לנו -
אנחנו מרגישים בגוף גם את מה שלא נאמר.

באוקטובר 2024, בתוך קונסטלציה שעשיתי,
עלה בדיוק הסיפור הזה של סבתא שלי
ושל התינוק שאיבדה.

אמא שלי שמעה עליו
מאותה דודה שהייתה שם.

סבתא שלי עצמה לא דיברה על זה מעולם,
אפילו לא עם החברה הקרובה ביותר שלה.

לא האמנתי שאדם שנפטר לפני כמעט 80 שנה,
ושמעולם לא הכרתי, יכול להיות קשור לתחושה עמוקה שנשאתי שנים בתוכי: שאני לא באמת שייכת.

בתהליך יכולתי לראות איך אובדן
שלא קיבל מקום ממשיך להדהד במשפחה,
ואיך הוא מופיע בדורות הבאים בצורה
אחרת לגמרי: בקושי בקשרים, באשמה, בפחד, בכאב
או בתחושה שמשהו בחיים לא מצליח להשתחרר,
לא משנה מה אנחנו עושות.

אי אפשר ולא נרצה למחוק את מה שהיה.
כן אפשר להפסיק להשאיר אותו לבד בחושך 💡

אפשר להכיר בגורל שהיה, לתת מקום למי שנשכח
ולאפשר למי שבאו אחריו לחיות את חייהם.

ביום שישי הקרוב נחזיר לסבתא שלי, באופן סמלי,
את הבן שאליו התגעגעה עד יום מותה.
אחרי יותר מ-80 שנה תונח על המצבה
שלה לוחית לזכרו של הבן שלה שנשאר בפולין.

סוף סוף יהיה לו מקום.
סוף סוף הוא יחזור אל המשפחה.
מעכשיו הוא יהיה שם לצידה.

אנחנו לא עושים את זה רק עבור סבתא שלי
והבן שאיבדה.
אנחנו עושים את זה גם עבור
כל מי שבא אחריהם.

עבור המשפחה שמכירה היום במה שקרה,
מכבדת את הגורל שהיה ובוחרת להמשיך לחיות.

וביום שלישי, 25.8, אני מקיימת באשדוד
מפגש קונסטלציה משפחתית על הנושא הזה בדיוק:
מה שלא דיברו עליו במשפחה
ואיך הוא ממשיך להשפיע עלינו היום?

נתבונן במה שאולי נשאר חבוי בסיפור המשפחתי,
ואיך הוא יכול להופיע היום בקשרים,
בבחירות ובתחושות שקשה לנו להסביר.

כדי לתת מקום למה שהיה ולבדוק מה יכול להתחיל להשתנות כשהוא כבר לא נשאר בשתיקה 🙏🏻

אם יש משהו בחיים שלך שאת מנסה לשנות כבר שנים,
ושום דבר שניסית לא באמת עזר,
יכול להיות שהתשובה לא נמצאת
רק במה שקורה לך היום.

אולי הגיע הזמן להתבונן גם בסיפור
המשפחתי שנמצא מתחת לפני השטח 🌱

כל הפרטים וההרשמה למפגש
מחכים לך בתגובה הראשונה 💖

בתמונה: סבתא רייה שלי - שלא ממש הכרתי.
בעוד חודש מהיום ימלאו 41 שנים לפטירתה.
הפוסט הזה הוא לזכרה 🙏🏻💕

אפשר להרגיש במשך שנים שהקושי הוא מול אחד הילדים שלנו: לכעוס, לדאוג, להרגיש אשמה, לשפוט, לבקר ולנסות שוב ושוב להבין מה לא...
30/07/2026

אפשר להרגיש במשך שנים שהקושי
הוא מול אחד הילדים שלנו:
לכעוס, לדאוג, להרגיש אשמה, לשפוט,
לבקר ולנסות שוב ושוב להבין מה לא עובד בינינו
ואז, בתוך מפגש אחד, לגלות שהסיפור
בכלל התחיל במקום אחר 🤷🏻‍♀️

אני עדיין מתקשה למצוא מילים לתאר
את סדנת הקונסטלציה האחרונה.

אולי כי יש חוויות שאי אפשר באמת להעביר במילים,
אלא רק להרגיש אותן כשנמצאים בתוכן 🙏🏻

בשעה 16:00 אחת המשתתפות נאלצה לבטל,
וב-18:30 אישה אחרת, שלא תכננה להגיע בכלל,
אחרי שחברה שאלה אותה אם תרצה לבוא -
החליטה להצטרף.

פחות משעה מתחילת המפגש כבר
היה ברור למה זה קרה!

היא הגיעה עם קושי מול אחד הילדים.
היא ידעה להגיד בעצמה שהם כביכול בסדר -
ושזה רק משהו בתוכה שמרגיש אחרת.
היא חשבה שהיא לא באמת צריכה להתעסק בזה.

רק שככל שהקונסטלציה התקדמה,
נחשפה תמונה רחבה הרבה יותר:
כעס של בת על אמא שלה,
אשמה של אמא מול הבת שלה,
וכאב שנשאר במשפחה במשך שנים,
בלי להבין עד כמה הוא עדיין נוכח ומשפיע.

לאט לאט התברר שהקושי מול הבן
לא עומד בפני עצמו.
הוא היה קשור גם לקשר אחר,
לכאב ישן ולמשהו שלא באמת קיבל מקום במשך שנים.

זה היה אחד מאותם תהליכים שאפשר
ממש להרגיש בהם שמשהו משתנה בחדר.
לא כי הכל נפתר ברגע.
אלא כי בתוך הכעס, האשמה והכאב
התחיל להיווצר סדר -
כל אחד קיבל את המקום שלו.

דברים שלא היה אפשר לומר קיבלו מילים.
ומה "שהחזיקו" במשך שנים קיבל סוף סוף הכרה 🙏🏻✨

וכשהגיע החיבוק -
היו בו גם כאב ודמעות - יחד עם הקלה.
חיבוק כזה שאחריו כבר לא צריך לומר הרבה.

להסתכל על הפנים שלהם בסיום,
לשמוע מה כל אחד לקח איתו
ולהרגיש שמשהו כבר קרה -
היה עוצמתי ומרגש באופן שקשה להעביר במילים.

אנחנו יכולות להיות בטוחות שאנחנו כבר
יודעות מה הבעיה בקשר.

וכשאנחנו מסכימות להסתכל יותר רחב,
נגלה שהקושי של היום הוא רק
חלק מסיפור שלם שלא ראינו עד עכשיו.

שינוי יכול להתחיל כשאנחנו מפסיקות לשאול רק:
מה לא בסדר בקשר הזה?

ומסכימות לבדוק:
איזה כאב או רגש עדיין חי בתוכו
ומבקש סוף סוף לקבל מקום?

אם עלה בך עכשיו קשר מסוים בחיים שלך,
יכול להיות שגם בו יש חלק שעוד לא ראית.

בקרוב יפתחו תאריכים למפגשי קונסטלציה נוספים.
תרצי להיות הראשונה לדעת?
הגיבי כאן "אני" ואשלח לך את הפרטים 💖

בתמונה: ענת ואני שלא זכרו לצלם תמונה אחת מהסדנה ו-ai שיצר לנו תמונה משותפת 😆

את יכולה להבין בדיוק איך היית רוצה להגיב ועדיין, ברגע האמת, למצוא את עצמך שוב שותקת, מרצה, מתכווצת או מתפרצת 🤷🏻‍♀️זה לא ...
26/07/2026

את יכולה להבין בדיוק איך היית רוצה להגיב
ועדיין, ברגע האמת, למצוא את עצמך
שוב שותקת, מרצה, מתכווצת או מתפרצת 🤷🏻‍♀️

זה לא קשור לחוסר מודעות
ולא אומר שלא באמת השתנית

זה כי ברגעים מסוימים, לא רק האישה
שאת היום נמצאת שם.

גם הילדה שהיית, עם כל מה
שלמדה על אהבה, ביטחון ושייכות,
עדיין מנסה לשמור עלייך בדרך היחידה שהיא מכירה 🙏🏻

היום בשעה 17:55 אני עולה
להרצות בכנס המקוון "לבחור נכון 2" בהדרכה:
"כשהילדה שבתוכך מחליטה במקומך" 🙏🏻🧩

בהדרכה נבין למה זה קורה,
איך לזהות מתי משהו ישן נכנס לתוך מה שקורה עכשיו, ונחווה תהליך בקונסטלציה משפחתית
שיאפשר לך לפגוש את הילדה שהיית
ולהחזיר לאישה שאת היום את המקום להוביל ולבחור .

בכנס משתתפים 30 מרצות ומרצים
עם הרצאות וכלים על בחירה, שינוי,
מערכות יחסים, ביטחון עצמי, קריירה והגשמה.

ההשתתפות בכנס ובהדרכה שלי
פתוחה ללא תשלום ובהרשמה מראש 🎁

https://hedikeren.co.il/choose2?ref=moran

היום ב־17:55 אני שם 🤗
ואשמח מאוד לפגוש אותך 💖

זהירות ספוילר - לעונה השלישית של "האני האחרת"( אבל לא מהסוג שיהרוס לך את הצפייה😉)דווקא בעיתוי הכי גרוע נשמעת דפיקה בדלת ...
23/07/2026

זהירות ספוילר - לעונה השלישית של "האני האחרת"
( אבל לא מהסוג שיהרוס לך את הצפייה😉)

דווקא בעיתוי הכי גרוע
נשמעת דפיקה בדלת 🤦🏻‍♀️
אבא של פיקו, אחד מגיבורי הסדרה,
חוזר במפתיע לחייו אחרי שנים
שבהן הקשר ביניהם היה מנותק.

פיקו לא מצליח לראות מולו אבא
שמנסה עכשיו להתקרב.
הוא רואה את האבא שלא היה שם 🤷🏻‍♀️
זה שנעלם מחייו.
ואת כל השנים שבהן נאלץ
להתמודד בלעדיו...
לכן כל ניסיון שלהם לדבר נגמר בצעקות,
במילים קשות ובעוד התרחקות.

קל להבין את פיקו.
טבעי לחשוב שהתמונה ברורה:
אבא שלא תפקד כמו אבא.
בן שנפגע ממנו כל כך -
ועכשיו כבר לא פשוט לו להתקרב.

רק כשהאב מגיע לקונסטלציה משפחתית
מתגלה חלק נוסף ומשמעותי בסיפור 🧩

סיפור על אובדן קשה וטראומטי.
כאב שלא באמת קיבל מקום.

משהו שנשאר סגור במשך שנים
והשפיע לא רק על האב,
אלא גם על הבן ועל הקשר ביניהם.

וברגע הזה אפשר להבין
שהמריבות שלהם עכשיו הן בכלל
לא כל הסיפור.

מתחת לכעס של פיקו
נמצא כאב עמוק.
ומתחת לריחוק של אביו
נמצא משהו שהוא עצמו
לא היה מסוגל לפגוש עד עכשיו 🙏🏻

הקונסטלציה המשפחתית לא
מוחקת את השנים שבהן פיקו
הרגיש שאבא שלו לא היה שם.

היא גם לא הופכת התנהגות
פוגעת ל"בסדר"
היא כן מאפשרת לראות את
התמונה הרחבה יותר:
▪️להבין מה נכנס ביניהם
▪️מה יצר את המרחק
▪️ולמה גם כשהם רוצים להתקרב,
הם ממשיכים לפגוע אחד בשני.

וזה גרם לי לחשוב על הקשרים בחיים שלנו:
▪️על אדם שאנחנו כועסות עליו
▪️על קשר שרק הולך ומתרחק
▪️על קשר שאנחנו כבר יודעות
להסביר בדיוק למה קשה לנו בו:
〰️הוא לא מכבד אותי
〰️הוא לא רואה אותי
〰️כל שיחה בינינו נגמרת לא טוב
וזה באמת מה שאנחנו חוות עכשיו 🙏🏻

רק שכשעושים לרגע זום אאוט,
אפשר לראות שבתוך הקשר נמצא גם משהו
שקרה הרבה קודם ולא קיבל מקום:
כאב ישן, אובדן, חוויה של נטישה
או סיפור משפחתי שלא ידענו
עד כמה הוא ממשיך להשפיע עלינו גם היום.

וכשאנחנו מצליחות לראות את החלק הזה,
משהו יכול להתחיל להשתנות -
לא כי הכל נפתר ברגע
אלא כי אנחנו כבר לא רואות
רק את הריב האחרון,
את המשפט שנאמר או את האדם שמולנו.

אלא מבינות סוף סוף את התמונה הרחבה
ומה שמשפיע על הקשר 🧩

ביום שלישי הקרוב ה- 28.7
אני פותחת יחד עם ענת ארד
את "מתחברים מחדש" 🫂

מפגש קונסטלציה משפחתית
שבו נוכל להתבונן בקשר שמכאיב,
מבלבל או התרחק, ולראות מה
נמצא מתחת למה שקורה בו היום.

אם יש מערכת יחסים בחיים שלך
שאת מרגישה שכבר ניסית להבין בכל דרך,
ועדיין משהו בה נשאר תקוע או כואב,
יכול להיות שיש חלק בתמונה שעוד לא ראית 🧩
כל הפרטים וההרשמה
מחכים לך בתגובה הראשונה 🤍

את שומעת את עצמך אומרת לילד שלךבדיוק את המשפט שהבטחת לעצמך שלעולם לא תגידי🤷🏻‍♀️או שאת שוב מסבירה את עצמך מול בן הזוגכי ה...
19/07/2026

את שומעת את עצמך אומרת לילד שלך
בדיוק את המשפט שהבטחת לעצמך שלעולם לא תגידי🤷🏻‍♀️

או שאת שוב מסבירה את עצמך מול בן הזוג
כי הדבר האחרון שאת רוצה עכשיו זה להיכנס לריב.

או אומרת כן למשהו שלא מתאים לך
למרות שאת מרגישה את הכיווץ בבטן.

והחלק הכי מתסכל הוא שאת כבר יודעת את כל זה.
כבר הבנת אלף פעם. כבר הבטחת לעצמך
שבפעם הבאה תגיבי אחרת 🤷🏻‍♀️

אז למה ברגע האמת הכל שוב חוזר לאותו מקום?
לא כי לא התקדמת.
ולא כי כל העבודה שעשית לא באמת עזרה.

אלא כי ברגעים שבהם את מפחדת לאכזב,
לטעות, להישאר לבד או לאבד קשר,
לא תמיד האישה שאת היום היא זו שמגיבה ראשונה 🤷🏻‍♀️

לפעמים זו הילדה שלמדה:
▪️ שכדאי לשתוק כדי לא להחמיר את המצב
▪️ שעדיף להתאים את עצמה כדי שימשיכו לאהוב אותה
▪️ שאם מישהו כועס או מאוכזב, כנראה היא צריכה לעשות משהו כדי לתקן

והילדה הזו לא נשארת רק בזיכרונות מהעבר.

היא נכנסת אל היומיום שלך:
🎒 דרך ה"כן" שאמרת כשלא היה לך נעים לסרב
🎒 דרך ההסבר הארוך שלא באמת היית צריכה לתת
🎒 דרך ההתפרצות שמגיעה אחרי שהתאפקת יותר מדי

את יכולה להיות אישה חכמה ומודעת,
אמא, בת זוג ובעלת ניסיון חיים,
ועדיין לגלות שברגעים מסוימים משהו ישן
בתוכך תופס את ההגה 🚗

בדיוק על זה אדבר בכנס "לבחור נכון 2"
בהדרכה שלי שתתקיים ביום ראשון, 26 ביולי.

אני משתתפת בכנס כחלק מנבחרת של 30
ממיטב המרצים בארץ.
את הכנס יוצרים באהבה ובשליחות
עדן מיטל שפילמן ו Hedi Keren ✨🤗

בהדרכה שלי: "כשהילדה שבתוכך מחליטה במקומך"

נבין למה דווקא ברגעים של פחד, תקיעות וריצוי
אנחנו חוזרות לשתוק, להתכווץ, להתפרץ
או לוותר על עצמנו,
גם כשאנחנו כבר יודעות שאנחנו רוצות אחרת 🙏🏻

נלמד לזהות מתי הילדה שהיינו נכנסת לפעולה,
ומה יכול לעזור לנו לחזור לבחור
מתוך האישה שאנחנו היום 🌱

לא מתוך עוד כעס על עצמנו
ולא מתוך הבטחה שבפעם
הבאה יהיה אחרת

אלא מתוך הבנה של מה באמת
קורה בתוכנו ברגע האמת,
ואיך אפשר להתחיל לבחור אחרת 🌸

ההשתתפות בכנס ללא תשלום 🎁
ואת מוזמנת להצטרף אלינו.

כל הפרטים והקישור להרשמה בתגובה הראשונה 🪄

באותו יום, לפני מעל לשנתיים אני כבר בת 40מגיעה לסדנה של 3 ימים בקונסטלציה משפחתית,ומרגישה שוב כמו הילדה ההיא שעומדת בצד ...
14/07/2026

באותו יום, לפני מעל לשנתיים אני כבר בת 40
מגיעה לסדנה של 3 ימים בקונסטלציה משפחתית,
ומרגישה שוב כמו הילדה ההיא
שעומדת בצד ולא מבינה מה לא בסדר בה?

אני כבר מנחה קבוצות, רגילה לעמוד מול אנשים,
נכנסת למקום חדש ותוך כמה רגעים
יודעת למצוא את המקום שלי
ובכל זאת מרגישה שם איך כל משפט
שאני מוציאה מהפה לא במקום
ושאני לא קשורה 🤷🏻‍♀️

נשמתי כמובן-
הזכרתי לעצמי שזו גם הרגישות שיש בי,
שאולי לא פרשתי נכון את הסיטואציה?

רק שככל שניסיתי לבדוק את עצמי
ולהתאים את עצמי - ככה הרגשתי יותר בחוץ.

ביום למחרת כשזה שוב קרה -
חיכיתי שהמפגש יסתיים,
נכנסתי לרכב - והתחלתי לבכות!

כי לא משנה בת כמה את,
וכמה עבודה כבר עשית על עצמך,
יש רגעים שבהם מספיק שמישהו
יסתכל עלייך בצורה מסוימת,
או שתגידי משהו ותקבלי תגובה שלא ציפית לה -
כדי שכל מה שאת כבר יודעת על עצמך
ייעלם ברגע ופתאום את כבר לא
האישה הבוגרת שאת

את ברגע חוזרת להיות הילדה ששואלת:
מה אני עושה שגורם לי שוב
להרגיש "לא חלק".

אני מכירה את הילדה הזו טוב:
▪️ביסודי היו 3 בנים שכל יום אחרי בית הספר
רדפו אחרי וקראו לי "דלעת" ו"בטטה"
הם גרמו לי להרגיש שאני שמנה, מכוערת
ושיש בי משהו ללעוג לו.

▪️בתיכון היו לי חברה או שתיים טובות
ורוב הזמן הרגשתי קצת בצד.

▪️גם בתוך המשפחה הכרתי את התחושה הזו -
לאחים שלי היו זיכרונות משותפים עם סבתא שלי,
הם הכירו אותה - ואני שנולדתי מאוחר לא.

בכל פעם שהשם שלה עלה, מה שקרה לא מעט,
הרגשתי שיש משהו משמעותי ששייך לכולם -
חוץ ממני.

לכן במשך שנים היה לי הסבר ברור לתחושה הזו.
חשבתי לעצמי שברור שאני לא מרגישה שייכת -
החיים לימדו אותי להרגיש ככה.

רק כשזה הופיע שוב בעוצמה כל כך גדולה,
בתוך קבוצה חדשה הבנתי שיש כאן יותר מזה.

כתבתי למנחה :
"אני ממש מבקשת שמחר נעשה לי סשן
בקונסטלציה - קורה כאן משהו... "

בתהליך שעשינו עלה סיפור שכמעט לא הכרתי:
על אח של אמא שלי, דוד שלי שנפטר
כשהיה בן כמה ימים בלבד, בנסיבות קשות וטראומטיות.

הוא נפטר לסבתא שלי בידיים.

הכאב היה כל כך גדול, שהיא
לא דיברה עליו כל חייה.

הוא היה חלק מהמשפחה -
ולא היה חלק מהסיפור המשפחתי.
לא דיברו עליו, לא הזכירו אותו.
לא היה לו מקום!

ובתוך הקונסטלציה עלה בי חיבור
שלא יכולתי לראות קודם:
אולי התחושה שאני נמצאת
ולא באמת שייכת,
לא התחילה רק בילדים שקראו לי בשמות,
בתיכון או מול האחים שלי?

אולי כל החוויות האלה נגעו שוב ושוב
במקום שהיה קיים במערכת המשפחתית
עוד לפני שנולדתי אפילו???

מקום של מישהו ששייך -
ולא קיבל מקום.

זה מורכב להוכיח חיבור כזה
כמו שמוכיחים עובדה.
רק שבתהליך שעשינו - הגוף שלי ידע!

ברגע הזה התחושה שליוותה אותי כל כך
הרבה שנים לא הייתה עוד הוכחה שמשהו בי לא בסדר.
היא קיבלה הקשר, שורש והבנה חדשה 🌱

ומה שהקונסטלציה אפשרה הוא
לא למחוק את הסיפור הכואב הזה
ובטח שלא להאשים אף אחד.

אלא לתת מקום למה שלא קיבל מקום אז -
לראות את הילד הזה, שהוא דוד שלי
להכיר בכך שהוא היה, שהוא שייך.
שהכאב סביבו היה גדול מדי מכדי לדבר עליו.

וכשהוא קיבל מקום, אני כבר לא הייתי
צריכה להמשיך להרגיש דרך החיים שלי
איך זה להיות חלק ובכל זאת להישאר בחוץ 🙏🏻

זו אחת הסיבות שאני כל כך
מחוברת לקונסטלציה המשפחתית.

לא פעם אנחנו מסתכלות על מה שקורה
לנו היום וחושבות שהכל קשור בנו.
לא מבינות:
▪️למה אני נפגעת כל כך מהבן הזוג שלי?
▪️למה אני הילד שלי מתרחק ממני?
▪️למה אני עושה הכול כדי להתקרב
ובכל זאת מרגישה לבד?

דיי מהר אנחנו מסיקות שזה קשור למשהו בהתנהלות שלנו:
שאנחנו רגישות מדי, דורשות מדי, לא מצליחות
לתקשר את עצמנו או לשחרר.

רק שברוב הפעמים מה שקורה בקשר הזה היום
קשור בסיפור עמוק יותר -
סיפור שלא התחיל בוויכוח האחרון
ובכלל לא התחיל בכם!

ביום שלישי ה- 28.7 אני פותחת
יחד עם ענת ארד מפגש קונסטלציה משפחתית
שמתמקד ביצירת חיבור במערכות יחסים.

במפגש נתבונן במה שממשיך להשפיע על הקשרים החשובים לנו, גם כשאנחנו כבר עושות הכל
כדי שיהיה אחרת.
לא כדי לחפש אשמים
ובטח לא כדי להישאר בעבר.

אלא כדי להבין מה באמת נמצא מתחת
לריחוק, למתח ולכאב?

אם יש קשר בחיים שלך שבו את
מרגישה שאת כל הזמן מנסה להתקרב
ומשהו עדין ממשיך לעמוד ביניכם:
עם ילד, בן או בת זוג, הורה, אח או אחות

זה לא עוד מאמץ שאת מתבקשת לעשות
יש שם משהו שמבקש שיראו אותו 🙏🏻

וכשנותנים מקום לסיפור הישן
אפשר סוף סוף ליצור חיבור חדש 🫂

כל הפרטים וההרשמה לסדנה
בתגובה הראשונה 🙏🏻✨

*התמונה מתוך תהליך הקונסטלציה שתיארתי כאן

אולי גם את מכירה את זה? שמספיק שמשהו קטן יקרה,  כדי שהתגובה בפנים תרגיש הרבה יותר גדולה ממה שבאמת קרה? זה בדיוק מה שעירי...
04/05/2026

אולי גם את מכירה את זה?

שמספיק שמשהו קטן יקרה,
כדי שהתגובה בפנים תרגיש
הרבה יותר גדולה ממה שבאמת קרה?

זה בדיוק מה שעירית, שם בדוי,
אחת הנשים שאני מלווה בקליניקה
שיתפה בפגישה שלה השבוע:
היא יצאה בערב עם חברות.
סוף סוף היא לקחה כמה שעות לעצמה -
משהו שהיא כמעט לא עושה.

כשהיא חזרה הביתה,
בן הזוג שלה היה מרוחק.
קר כזה והיא הרגישה שהוא
כועס או מאוכזב ממנה.

זרק שהיה לו ערב קשה בעבודה
ועם הילדים. לא באמת אמר הרבה.

אבל התחושה הייתה ברורה.

ומה שקרה לה -
זו בעצם הנקודה!

עירית נפגעה.
כמה אני כבר יוצאת?
כמה אני מבלה?
אי אפשר לפרגן לי -
פעם ב-100 שנה?
היא חשבה לעצמה.

רק שמולו היא בעיקר מצאה את עצמה מסבירה:
▪️למה היא יצאה ולמה זה היה חשוב לה?
▪️למה זה בשום פנים לא בא על חשבון הבית?

ואז, עירית שיתפה בנקודה הכי חשובה:
"זו לא פעם ראשונה שזה קורה לי...
אני מכירה את התחושה הזו מאז שהייתי קטנה:
אני נפגעת, מסבירה את עצמי בלי סוף,
ובסוף מוצאת את עצמי מבינה את הצד השני -
בזמן שאף אחד לא מבין אותי."

וזה בדיוק זה.
כי ברגעים האלה
זה לא רק מה שקורה עכשיו -
זה רגע שבו מתעורר משהו ישן
ועמוק הרבה יותר:
▪️ילדה שלמדה שהיא צריכה
להיות שם בשביל כולם.
▪️לא לאכזב.
▪️לא לקחת יותר מדי לעצמה.

וכשהיא מרגישה שמישהו נפגע ממנה -
היא מיד חוזרת לתפקיד הזה:
מסבירה, מתכווצת,
מוותרת על עצמה.

זה לא כי היא לא יודעת אחרת.
ולא כי היא לא מודעת.
זה כי משהו עמוק יותר
עדיין מנהל את התגובה שלה.

וכשמגיע הניסיון להשתנות
להגיד לעצמה שבפעם הבאה
היא לא תיקח את זה אישית:
שתעמוד על שלה.
שתהיה יותר בטוחה.
שמגיעה גם לה שיפרגנו לה -
זה מחזיק…
עד הפעם הבאה 🤷🏻‍♀️

כי שינוי לא מתחיל שם!
ברוב הפעמים זה רק רילוקיישן:

אנחנו משנות תגובות, מילים, התנהגות
אבל בפנים נשאר אותו מקום רגיש
שעדיין מחכה שיראו אותו 🙏🏻

והילדה הזו?
היא לא הבעיה.
היא פשוט מחכה
לא להישאר לבד ברגעים האלה.

וזה בדיוק מה שעשינו עם
עירית במפגש הזה -
היא פגשה וחיבקה את הילדה
הקטנה שבתוכה -
לחשה לה מילים של אהבה.
הזכירה לה שמותר לה -
ושהיא טובה בדיוק כמו שהיא
(כן. גם אם הצד השני כועס ומתרחק)

כי מה שחוזר וכואב בחיים שלך
זו לא טעות -
זו הילדה בתוכך
שמבקשת את החיבוק הזה בתוכך 💖

וברגעים האלה,
כשהאוטומט למהר להסביר,
להחזיק, להיות “בסדר”
עולה תנסי רגע לעצור
ולהגיד לעצמך בשקט:
אני רואה מה התעורר בי עכשיו.
"אני לא צריכה לוותר על עצמי כדי שישארו איתי.
אני יכולה להיות כאן גם בשבילי"

וברגע הזה, משהו אחר
מתחיל להיבנות 💓🌸

בתמונה: הילדה הקטנה שנמצאת בכולנו -
ומבקשת שנראה ונחבק אותה יותר 💕

05/04/2026

אף אחד לא לימד אותך -
איך משתחררים מהאשמה ונקיפות
מצפון כי שוב "התפוצצת" על הילד
ולא הגבת כמו שאת באמת רוצה 🤷🏼‍♀️

אף אחד לא לימד אותך -
איך לא להיגרר לאותה מריבה עם הבן זוג
שנפתחת באותו משפט מוכר מדי:
"נו באמת, את מגזימה".

אז אנחנו מחזיקות חזק,
מנסות לעשות
את הכי טוב שלנו
בטח ובטח בתקופה
מתישה ומורכבת כזו 🤦🏻‍♀️

רק שאז זה שוב קורה -
אותו לופ חוזר על עצמו.

אותה סיטואציה מוכרת מידי
ואת שוב "נופלת" לאותה התחושה -
של אשמה, של כישלון, של כעס ותסכול.

כמה פעמים כבר הבטחת לעצמך
שהפעם זה יהיה אחרת - וזה שוב קרה? 😔

האמת היא:
שכל מה שתעשי כרגע -
בלי להבין למה זה בכלל קורה לך
ישאיר אותך באותו לופ כואב 🫣

מה שאת באמת צריכה -
זה להבין מה באמת גורם לזה
ולשחרר אותו

רק אז תוכלי לדייק דרך פעולה
שתשחרר אותך מהלופ 🙏🏻

כי אחרת איך את אמורה לספור
עד 10 או להתאפק -
כשבתוכך סיר לחץ יחד עם הר געש פעיל? 🌋
בלתי אפשרי, נכון?

וזו בדיוק הסיבה שיצרתי
את “יוצאת מהלופ” 💖

מפגש חודשי לנשים שלא מוכנות להמשיך
להרגיש תקועות ולחוות שוב ושוב כאב
ותסכול במערכות היחסים שלהן.

נשים שיודעות שמגיע להן ואפשר אחרת 🤗✨

בכל מפגש אנחנו מזהות לופ
שאת כבר עייפה ממנו,
מבינות מה באמת יושב שם
ומחליפות אותו בכלי אפקטיבי
שבאמת יוצר לך את הזוגיות,
הקשר עם הילדים והתחושות
שאת רוצה לחוות במערכות היחסים שלך 🙏🏼

המפגש הקרוב 💫
מחר, יום שני 6/4 ב-20:00 בזום.

אם את מרגישה שאת מוכנה
לבחור בפחות כאב בחיים שלך
המפגש הזה בשבילך 💕

כל הפרטים וההרשמה מכאן 🌸
🔗 https://lp.vp4.me/wxci

והנה הצצה למה שקורה במפגשים שלנו :

Address

Ashdod

Opening Hours

Monday 09:00 - 21:00
Tuesday 09:00 - 21:00
Wednesday 09:00 - 21:00
Thursday 09:00 - 21:00
Friday 09:00 - 15:00
Sunday 09:00 - 21:00

Telephone

052-3370590

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when מורן ישראלי - מאמנת אישית , הרצאות וסדנאות העצמה posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The School

Send a message to מורן ישראלי - מאמנת אישית , הרצאות וסדנאות העצמה:

Shortcuts

Share

Category