28/09/2022
כתבה שכתבתי בעמותה של "העבודה" של ביירון קייטי:
לסלוח – פג תוקף בשנת תש"פג
צילה הרטמן
ביירון קייטי אומרת: "לסלוח פירושו להבין שמה שחשבתם שקרה – לא קרה.
להבין שמעולם לא היה על מה לסלוח."
קשוח. מעולם לא היה?? והרי הוא עשה... והיא ממש אמרה... והבית קרס... והם רצחו אותו... – עובדה.
בואו נחקור. נפרק את התהליך לאט לאט, חולייה חולייה:
במציאות קרה משהו. העיניים רואות, האוזניים שומעות, החושים קולטים – המידע נקלט במוח, במיינד – מייד
עולה הסבר, פרשנות, מחשבה – ואז מייד מתעורר רגש – ואז באה תגובה, איזושהי התנהלות.
3 חלקים ברורים: קרה משהו, עובדה – פרשנות – תגובה.
עם העובדות – אנחנו לא מתווכחים. זו המציאות, זה מה שקרה, כמו נחקק בסלע, אכן כך קרה.
עם הפרשנות – אנחנו ממש לא חייבים לחיות בשלום, בהסכמה, במיוחד אם היא גורמת סבל.
הפרשנויות הן המחשבות שלנו שמציפות אותנו. הן תמיד סובייקטיביות, הן עשויות להשתנות אצלי בראש
בזמן אחר, בתנאים אחרים, במצב רוח אחר, ובוודאי משתנות מאדם לאדם. המחשבות יותר דומות לכתובות
בחול, הן ממש לא חקוקות בסלע, ומאחר והן כל כך נזילות – מן הראוי לחקור אותן. לקחת כל חשבה בתורה,
לנשום עמוק ולבדוק. ההתחלה: האם המחשבה הזו בעניין העובדה הספציפית שקרתה, האם זאת האמת?
כי, אם עולות כל-כך הרבה פרשנויות בקשר לעובדה מסויימת – מה זה אומר?
וחשוב מאד לראות במדוייק איפה נמצא הכאב – האם בעובדה שקרתה או בפרשנות שעולה בעקבותיה?
והאם המחשבה על אותה עובדה – האם היא ראוייה לנהל את חיי? לגרום לסבל, לתסכול?
נכון, זו עבודה. עבודה שנעשית ברגישות, לפעמים כמו באיזמל מנתחים עדין, בהמון סבלנות והתבוננות
עמוקה. ונכון, מייד יש עוד מחשבה לחקור ממש על אותה עובדה, ועוד אחת ועוד... וזו עבודה. אבל
כשהעבודה הזו נעשית בהקשבה פנימית בלתי מתפשרת – קורה הנס.
פתאום נפתח מרחב שמגלה, שמה שחשבתי קודם על אותה העובדה היה מאד מצומצם, הפרשנות הגבילה
ומנעה מלראות תמונה רחבה ומלאה יותר. לאט לאט החמלה, האמפטיה, ההכלה, מחליפים את התסכול
והסבל. ההיפוך נעשה מעצמו בתוכי, לעצמי וגם כלפי האחר באותה הסיטואציה. ההווייה מגלה את עצמה.
הסליחה נעשית מעצם התרחבות התודעה וההכרה שמה שקרה הוא הרבה מעבר לפרשנות הנקודתית
המצמצמת.
זו חווייה מאד מעצימה. ההתנהלות בעקבותיה כל-כך אפקטיבית, אסרטיבית, ברורה ויעילה, לכל הצדדים.
זו חווייה שאי אפשר להסביר. המיינד לא יכול להבין, המוח לא יכול להסכים.
רק בהתנסות בתהליך מתגלה הקסם הזה, מתגלית העוצמה בתוכנו.
"זה מה שמבהירה ה"עבודה". הכם הוא רק אי הבנה בתוככם". אומרת קייטי.
אנחנו בפתח תשפ"ג – שנה חדשה.
אני רואה את המתנה שטומנת לנו שנה זו: פג תוקף. תש כוחן האוטומאטי של הפרשנויות שלנו. פג התוקף
לאחיזה העיוורת במחשבות שלנו. אני חווה כאן הזמנה לשנה של התבוננות כנה ואמיצה בדפוסי ההתנהלות
שלנו, שחרור וחיבור בין הצורך האוטומאטי בסליחה ובין חיים מלאי משמעות וקסם של עולם פתוח.
בברכה ואיחולי חמלה ואהבה לשנת תש"פג טובה,
צילה הרטמן
