הספריה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר אילן

01/10/2026

על פרשת וזאת הברכה / עליזה אדלמן

"וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהֹוָה אֶת כׇּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וַיָּמׇת... מֹשֶׁה עֶבֶד ה' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ה' (דברים לד, א, ה)

משה מת מיתת נשיקה בנשיקת ה'. הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ מסביר, שלמעשה לפי המדרש מותו של משה מלמד אותנו שעיקר המורשת של משה היא חייו. גם המוות שלו היה על פי ה' כשם שחייו היו על פי ה'. עקדת יצחק מסתיימת בניצחון החיים, כי בסוף לא הרגו את יצחק - האלוקים ניסה את אברהם, אבל בסוף הסיפור יצחק נותר בחיים. לעומת זאת, אצל משה הסיפור אודותיו מסתיים במותו, כי ביהדות התכלית היא החיים ולא המוות. משה מת על פי ה' כפי שחי על פי ה', כדי ללמד אותנו שביהדות העיקר זה החיים ולא המוות.

הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ נולד בשנת 1908 באוראדאה (Oradea) שבחבל טרנסילבניה שברומניה. הוא למד בבית ספר יסודי ששילב לימודי קודש וחול, ולאחר בר המצווה למד בישיבה בעיר מגוריו. בגיל 15 נסע ללמוד בישיבה בקלוייזנבורג, בגיל 16 עבר ללמוד בישיבה בפרנקפורט על המיין יחד עם לימודי תיכון. לאחר שלוש שנים החל ללמוד באוניברסיטה של פרנקפורט. לאחר מכן עבר ללמוד בסמינר לרבנים על שם הילדסהיימר בברלין אצל הרב יחיאל יעקב וינברג. שם קיבל תואר ד"ר (מאוניברסיטת ברלין) והוסמך לרבנות. לאחר סיום לימודיו התחתן.

בתקופת שלטון הנאצים (1939-1936) היה רב הקהילה האורתודוקסית בברלין, ואז פרסם את ספרו הראשון. הוא נעצר על ידי הנאצים פעמיים. הוא שלח את ילדיו לארץ, והוא עצמו במרץ 1939 הצליח לברוח ללונדון ביחד עם כתבי הרב וינברג (הוא לא יכול היה לעלות לארץ, כי הוא לא קיבל סרטפיקט). בשנת 1940 עבר ללידס וגם שם כיהן כרב. לאחר המלחמה עבר לסידני באוסטרליה, אולם רצה שילדיו יקבלו חינוך יהודי ולכן עבר לבוסטון ב-1950, ושימש שם כרב קהילה. בשנת 1958 עבר לשיקגו כדי לשמש כראש החוג לפילוסופיה ומחשבת ישראל ב-HTC. בשנת 1975 עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים.

הוא היה חוקר וסופר פורה, וחיבר 19 ספרים שעוסקים בפילוסופיה יהודית וכללית, בהיסטוריה ובנושא השואה. הרב פרופ' ברקוביץ נפטר בירושלים בכ"א באב תשנ"ב (20 באוגוסט 1992). הארכיון האישי שלו נמצא בארכיון לחקר הציונות הדתית באוניברסיטת בר אילן.

מקורות:

ברקוביץ אליעזר, "לחיות או לשרוד", בתוך: אליעזר ברקוביץ, עמו אנוכי בצרה : יהדות בגיטאות ובמחנות ההשמדה, הוצאת שלם, יד ושם, ירושלים, תשס"ו. עמ' 97-96.

רוט מאיר, אורתודוקסיה הומאנית : מחשבת ההלכה של הרב פרופ' אליעזר ברקוביץ, ספריית הילל בן חיים למדעי היהדות והוצאת הקיבוץ המאוחד, תשע"ג. עמ' 20-11

התמונה המצטרפת נוצרה באמצעות בינה מלאכותית (Gemini)

24/09/2026

על חג הסוכות / עליזה אדלמן


"ופרוש עלינו סוכת שלומך" (מן התפילה)

את ברכת "השכיבנו" שנאמרת לאחר קריאת שמע של תפילת ערבית
מסיימים בתפילה "ופרוש עלינו סוכת שלומך" – כלומר מאגדים יחדיו סוכה
ושלום. אולם לא תמיד הסוכה עמדה בשנות שלום. נביא כאן שני אירועים שבהם יהודים
בחרו לבנות סוכה במלחמה:

בספר "תיאום כוונות" של הרב חיים סבתו המספר אודות קרבות
השריון במלחמת יום הכיפורים מתואר:

"בבוקר יום חמישי, יום טוב ראשון של סוכות הספקנו להתפלל וליטול
ארבעה מינים. אתרוג הבאתי איתי מהבית. תמיד אני קונה אותו קודם יום כיפור לזכות
בעוד מצווה אחת. מי יודע אולי היא תכריע את הכף... האתרוג רומז למי שיש בידו גם
תורה וגם מעשים טובים, שיש בו גם טעם וגם ריח. מישהו מהרבנות הביא את המינים
האחרים. כולנו בירכנו עליהם ונינענו בהם לארבע רוחות לעצור רוחות רעות, שיירי
המצווה מעכבים את הפורענות. בדמיוני דימיתי לי תיבה. הקפתי אותה ואמרתי הושענות:
"הושענא! הושע נא! למענך אלוקינו הושע נא! למענך גואלינו הושע נא! הושיע את
עמך וברך את נחלתיך ורעם ונשאם עד העולם!...".


בספר עלי מרורות מתואר חג הסוכות באושוויץ:

"מיד לאחר יום כיפור [תש"ה] נכנס אלי "ראש הצריף של
בלוק 51, והודיע לי כי ברצונו לארגן סוכה. הייתי משוכנע שדעתו של האיש בדוחה עליו.
איך יתכן? בין כלבי טרף רבים כ"כ שאינם חדלים לנבוח ולנשוך נקים תחת גבם
סוכה? אך האיש התכוון לכך ברצינות מוחלטת. ומייד שטח בפניי את תכניתו: היות
שמאחורי בלוק 28, מהעבר השני של הגדר, סדורות מספר שורות של חביות, הוא יסדר
באמצעותן כמעין שלושה קירות, יניח עליהן שכבת קנים, וכך תקום סוכה כשרה כדת
וכדין... ובליל א' נכנסנו שם בחשאי וקידשנו ואכלנו כזית... ומקום ספק היה אצלי
לברך לישב בסוכה, כיוון שסכנה לשהות שם. אולם מחמת חביבות המצווה שנעשתה במסירות
נפש בירכנו לישב בסוכה, ואכלנו שם הרבה אנשים בזה יוצא וזה נכנס, ואוכל פיתו בחשאי
ובסתר מיראת העונש ובשמחת הלב, שזיכנו לקיים מצוות סוכה".

מקורות:

חיים סבתו, תיאום כוונות, ידיעות אחרונות, ספרי חמד, ספרי עליית הגג,
2013. עמ' 143-142.

אהרונסון יהושע, עלי מרורות: יומני, שו"ת, הגות בשואה, בני ברק,
תשנ"ו, עמ' 227-225.

17/09/2026

מערך הספריות והמידע שמח לעדכן כי נפתחה גישה למאגר Sage Research Methods
המאגר מספק מגוון רחב של תכנים וכלים לתמיכה בתכנון וביצוע מחקר, ויכול לסייע לסטודנטים, חוקרים ומרצים בשלבים שונים של תהליך המחקר.
פרטים נוספים וגישה למאגר באתר המערך https://lib.biu.ac.il/en/node/4390

17/09/2026

על פרשת האזינו / עליזה אדלמן

"יערוף כמטר לקחי" (דברים לב, ב)

ר' בונים מפשיסחא מסביר, שבפסוק המופיע לעיל הכוונה לדברי תורה שנמשלו לגשם. הוא משווה בין התורה לגשם: כשם שלא רואים מייד לאחר הגשם את ההשפעה שלו על הצמחים, אלא רק אחרי שהשמש זורחת שוב רואים את התוצאות, כך גם דברי תורה – אדם שומע דברי תורה, ועדיין לא רואים שזה משפיע עליו. אבל לאחר זמן כאשר נתקל באותן סיטואציות שעליהן למד, רואים את השפעת הלימוד על מעשיו ועל התנהגותו.

ר' שמחה בונים נולד בשנת תקכ"ה בוואדיסלב. הוא למד בצעירותו בישיבות מטרסדוף וניקלשבורג. לאחר שובו מישיבות הונגריה נשא אישה מבנדין, וישב בבית חותנו מספר שנים. התקרב לחסידות, והחל לנסוע לר' משה לייב מסאסוב ולר' ישראל מקוז'ניץ. בהשפעת המגיד מקוז'ניץ מצא עבודה אצל דוב ברגסון העשיר, והיה ממונה על סחר העצים והיערות. למד שפות אירופיות, ולבש בגדים מודרניים, גם בבואו לחצרות צדיקים. לאחר זמן מה למד את מקצוע הרוקחות, ואף קיבל תואר "רוקח מוסמך" לאחר שעמד בבחינה בפני ועדת הרופאים בלבוב. בהשפעת ר' דוד מלילוב התחיל בנסיעות לחוזה מלובלין, והפך לתלמידו הקרוב ביותר. כשנפטר היהודי הקדוש משפשיסחא, ר' בונים ירש את מקומו. בימיו גדלה עוד יותר ההתנגדות לחסידות, אך הודות להתערבותו של הרב מאפטא, זקן צדיקי הדור, שככה המחלוקת. ר' בונים נפטר בי"ב באלול תקפ"ז (1827).

עם תלמידיו נמנו בין היתר: רבי יצחק מוורקה, רבי יחזקאל מקוזמיר, רבי יעקב מרדזימין, רבי מרדכי יוסף מאיזביצה, רבי יצחק מאיר אלטער מגור, בעל "חדושי הרי"ם", רבי אברהם מטשכנוב, רבי חנוך הניך מאלכסנדר, רבי מאיר יחיאל ממוגילניצא ואחרים.

מקורות:

צורן משה מיכאל [עורך], עלינו לשבח : פרקי חיזוק ואמונה לפי סדר הפרשיות, דברים, חלק ב: מפרשת כי תבוא עד וזאת הברכה, תשס"ו, עמ' תי"ח.

יצחק ורפל, ספר החסידות, תש"ז, מתוך אנצקלופדיה "דעת" – https://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=124

10/09/2026

ד"ר אולגה גולדין וצוות מערך הספריות והמידע מאחלים לכל בית ישראל שנה טובה.
שנת אחדות ושלום,
שנה של בשורות טובות.

10/09/2026

על ראש השנה / עליזה אדלמן

"דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כ"ג, כ"ד)

לראש השנה יש מספר שמות: "ראש השנה", "יום הזיכרון", "יום תרועה", "כסה", "יום הדין" (ר' ויקיפדיה https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94 וחב"דפדיה https://chabadpedia.co.il/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%95%D7%AA_%D7%A8%D7%90%D7%A9_%D7%94%D7%A9%D7%A0%D7%94 .

בראש השנה תרע"ז (1917) הרב משה אביגדור עמיאל נשא דרשה לפני התקיעות ועמד על שמות היום. לדברי הרב עמיאל, בתורה חג זה נקרא רק בשם "יום הזיכרון" ובמשנה הוא נקרא בשם "ראש השנה".

הביטוי "ראש השנה" מזכיר לנו יום טוב, חג, תקופה חדשה, בשנה החדשה משהו חדש יתחיל... – יש פה תקווה.

הביטוי "יום הזיכרון" מזכיר לנו את הדין, את הזיכרונות הפחות נעימים ממה שהתרחש לנו בשנה החולפת.

כאשר אנחנו מביטים בשנה החולפת, אנחנו זוכרים את כל ההרפתקאות שהיו לנו בשנה זו, ולכאורה אנחנו מתמלאים בעצב בשל כל התלאות, אבל למעשה דווקא בשל חרטה, עצב ותשובה על הדברים הלא טובים שעשינו, אנחנו יכולים להתמלא בתקווה לראש השנה – לתקופה חדשה וטובה שתחל מעכשיו – תחל שנה וברכותיה!

הרב משה אביגדור עמיאל נולד בפולין בי"ב בניסן תרמ"ב (1 באפריל 1882). בגיל 13 החל ללמוד בישיבת טלז, לאחר שלוש שנים עבר ללמוד בישיבת בריסק, ולאחר שנה החל ללמוד בישיבת וילנא. נחשב לעילוי והוסמך לרבנות בגיל 18. התחתן בגיל 21, ובגיל 23 התמנה לרב בעיירה שווינציאן, והקים שם ישיבה בת מאה תלמידים! לאחר מכן נדד לעיירה גריובה שבגבול רוסיה גרמניה, ובתקופת מלחמת העולם הראשונה כיהן שם ברבנות. בהמשך נדד לאטוורפן שבבלגיה, והקים שם מוסדות לימוד גם לבנים וגם לבנות ברוח דתית-לאומית בשם "תחכמוני". בתרצ"ג (1933) ביקר בארץ ישראל ונפגש עם הראי"ה קוק. הוא נבחר לכהן כרב הראשי של תל-אביב, והקים את ישיבת "היישוב החדש". הוא כתב ספרים בנושאי הלכה, הגות, פרשת שבוע, מועדים. הוא היה דיין, ממנהיגי תנועת "המזרחי", וכאמור כיהן כרב הראשי של תל-אביב. הוא נפל למשכב, בי"ג בניסן תש"ה (15 במרץ 1945), ניסה לקום וליטול ספר מארונו כדי לעיין בו וללמוד ממנו, אולם הוא מעד לאחור, נפל על הכר, ויצאה נשמתו כשהוא בן 63 בלבד.

מתוך:

מ"א עמיאל, דרשות אל עמי : ימים נוראים וחגי תשרי, ש' מרקוביץ' וש' רוזנצוויג (עורכים), מרכז שפירא תשע"ד.

התמונה המצורפת נוצרה באמצעות בינה מלאכותית (Gemini).

08/09/2026

03/09/2026

על פרשות ניצבים - וילך / עליזה אדלמן

פרשת ניצבים

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת... מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה... לֹא בַשָּׁמַיִם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ... וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִיא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ... וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה: כִּי קָרוֹב... הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ" (דברים ל, יא-יד).

פרשנים רבים מדברים על כך, שבפסוקים לעיל מתוארת מצוות התשובה, שהיא מעניינו של חודש אלול ושל ערב ראש השנה שבו נקראת הפרשה. אולם רבי יוסף חיים מבגדד, הבן איש חי, אומר שמדובר כאן בפסוקים שעוסקים דווקא במצוות השבת. הוא סובר שהשבת מכונה בשם "דבר" כי שמירת שבת היא גם בדיבור וגם במעשה. הקידוש הוא הדיבור, המעשה הוא כל ההתנהלות השבתית שלנו, כשאנחנו לא מבצעים דברים כמו בימות החול.

פרשת וילך

"הַקְהֵ֣ל אֶת־הָעָ֗ם הָֽאֲנָשִׁ֤ים וְהַנָּשִׁים֙ וְהַטַּ֔ף וְגֵֽרְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר בִּשְׁעָרֶ֑יךָ לְמַ֨עַן יִשְׁמְע֜וּ וּלְמַ֣עַן יִלְמְד֗וּ וְיָֽרְאוּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה ... וְשָֽׁמְר֣וּ לַֽעֲשׂ֔וֹת אֶת־כָּל־דִּבְרֵ֖י הַתּוֹרָ֥ה" (דברים לא, יב)

בפסוק לעיל יש מצווה לאסוף את כל עם ישראל כדי לכרות איתם ברית, שישמרו את התורה. רבי יוסף חיים מבגדאד, הבן איש חי, מדייק שהמצווה הזו לאסוף את עם ישראל כדי לכרות איתם ברית, שילמדו את התורה ויתחייבו לשמור אותה לא מיועדת רק לחכמי הדור, אלו שמקהילים קהילות ברבים ללמד את העם, אלא לכל העם לכל שכבותיו. בין אם מדובר בראשי השבט ובין אם מדובר בדלי העם, בין גברים ובין נשים. כולם מחויבים בברית שבין עם ישראל לאלוקים. ולכן יש פירוט כל כך נרחב מי נכלל בתוך הברית הזו.

ה"בן איש חי" זהו כינויו של רבי יוסף חיים מבגדאד שהיה מגדולי פוסקי ההלכה והמקובלים ביהדות המזרח במאה ה-19. הוא נולד בבגדד לאביו הרב אליהו בן הרב משה חיים. כשהיה בן שבע נפל לבאר עמוקה וניצל בדרך נס, ובשל כך נדר להקדיש את חייו ללימוד תורה. בתחילה למד אצל דודו – הרב דוד חי בן מאיר, ובשנת 1847 (ה'תר"ח) החל ללמוד אצל ר' עובדיה סומך. כאשר ראה שאלה שנשלחה לאביו מאת גדולי ירושלים, הוא ענה במקומו, נתפרסם כעילוי ופנו אליו בשאלות רבות. בגיל 18 התחתן עם בתו של ר' עובדיה סומך, וכאשר ר' סומך נפטר, הבן איש חי מילא את מקומו. אמנם לא הייתה לו משרה רשמית, אך הטביע חותם על יהדות המזרח. הוא זה שחיבר את הפיוט הנודע "ואמרתם כה לחי רבי שמעון בר יוחאי" ששרים במירון. כאשר ביקר בארץ ישראל בכפר אבנית – מקום קברו של בניהו בן יהוידע, החליט לקרוא את שמות ספריו בשמות המזכירים אותו: בניהו, בן יהיודע, בן איש חי, בן איש חיל, רב פעלים ומקבצאל. באלול תרס"ט הוא נסע לקבר יחזקאל הנביא ושהה שם שבוע בתפילות, ובי"ג באלול תרס"ט הוא נפטר.

מקורות: יוסף חיים בן אליהו בן הרב משה חיים, ספר בן איש חי : חלק ההלכות, מרכז הספר, ירושלים, תשמ"ו.

התמונה המצורפת נוצרה באמצעות בינה מלאכותית (Gemini).

01/09/2026

🔍 מזהים את המקום?

המקום שבתמונה אולי נראה מוכר... אבל הוא קצת השתנה בזמן האחרון. 😊

האם אתם יודעים היכן צולמה התמונה?

מחכים לתשובות שלכם בתגובות! 👇

#