29/04/2025
אנחנו שעות ספורות לפני כניסתו של יום הזיכרון ויממה לפני יום העצמאות.
המעבר הזה בין יום הזכרון ליום העצמאות זה המעבר הכי קשה, הכי בלתי אפשרי והכי ישראלי שיש.
כשאבא שלי נפטר לפני קצת יותר משנתיים הרגע שהיה לי הכי קשה זה בסוף השבעה שאמרו לנו "קומו מאבלכם".
מה קומו? איך קמים מאבל?
אבל זאת בדיוק הגאונות של היהדות.
בחיים יש הכל מהכל. עצב לצד שמחה ורק כשנשכיל לכוון את הפנס שלנו יותר לכיוון השמחה, הטוב והיש נצליח לחיות חיים מלאים וטובים.
זאת לא חובה לחיות, זאת זכות להיות חיים.
והלוואי שנצליח לקיים את זכותנו הזאת ולמלא את שנותינו בחיים אמיתיים מלאי סיפוק, אושר ומשמעות.
הערב ומחר, בעצב תהומי, אני ארכין ראש, אזכור ובעיקר אגיד להם תודה שבזכותם אנחנו כאן ויש לנו מדינה.
מחר בערב, לצד העצב, אמשיך לחיות על מלא, לשמוח ולהאמין.
והלוואי שנהיה ראויים להם🙏🇮🇱
