רותי חלבני - הוראת פיתוח קול, הנחיית סדנאות שירה, ייעוץ קולי למורים

  • Home
  • Israel
  • בני ציון
  • רותי חלבני - הוראת פיתוח קול, הנחיית סדנאות שירה, ייעוץ קולי למורים

רותי חלבני - הוראת פיתוח קול, הנחיית סדנאות שירה, ייעוץ קולי למורים קונצרטים | סדנאות שירה | הרצאות | הדרכה קולית| מנטורית למורים לפיתוח קול
www.rutihalvani.co.il

קצת עליי

מסלול חיי כולו מספר יצירה ואמנות, הרמוניה של שפות ודרכים להביע את ה’משהו’ הזה שנובע מה’מקור’ הנעלם הסמוי מהעין. לא פלא שלצד התפתחותי כזמרת אופרה, נמשכתי מאד לתכנים מעולם הפסיכולוגיה, האימון האישי ודרכי טיפול. אלו העמיקו והעשירו את החוויה האמנותית שלי ותרמו להתוותה של דרך הוראת קול הממזגת לתוכה תכנים מכל אותם מקורות עניין.
השכלה
Bachlor of music education (B.Ed) – Tel Aviv Levinsky Music School
Teaching certificate in 1989
Followed by Post graduate certificate with distinction in singing and performance from Trinity College of Music London.
בנוסף ללימודי האופרה, השתתפתי בעשרות השתלמויות בהוראת הקול עם המורים המובילים בתחום:
Justin Stoney – New York Vocal Coaching
Jenny Lovetri – Somatic Voice – New York
Gillyanne Keys and Jeremy Fischer – Vocal Process – London
Voice Health certificate – Jenevora Wiilams – London
חברה בארגון המורים לפיתוח קול הבינלאומי NATS
חברה באיגוד הקול הישראלי
ניסיון בימתי
החל משנת 1994 הופעתי כזמרת אופרה וקונצרטים קלאסיים ברחבי אירופה, ארה”ב מתובלים בקונצרטים ובהופעות בישראל. הופעותיי כזמרת סולנית אופרה כללו תפקידים ראשיים שונים וביניהם התפקיד ‘כרמן’ בליווי התזמורת המלכותית של לונדון והופעה בלתי נשכחת בבית הפרלמנט בלונדון לצד ‘האשה השלישית’ באופרת חליל הקסם באופרה הישראלית.

לקראת תום 17 שנים בהם העתקתי את מגוריי ללונדון ובניתי לעצמי קריירה ענפה בתחום האופרה והרסיטל הקלאסי באירופה, התחברתי באופן בלתי מובן למקורות ולמורשת המוזיקלית היהודית.
בשנת 2001 זכיתי בפרס המילניום הבריטי למחקר וביצוע שירים יהודים אמנותיים. עם אותם אוצרות מוזיקלים שגיליתי במחקרי זה, הופעתי באולם אליזבט’ הול המפורסם בלונדון, במרכזי תרבות בניו יורק ובפסטיבל מוזיקה קאמרית בכפר בלום בישראל (פה יהיה קישור לעמוד עם ביוגרפיה יותר מפורטת לקריאת נוספת)
לאורך כל תקופת הקריירה האופראית שלי השתתפתי באינספור כתות אמן של מיטב זמרי האופרה בעולם. כתות אמן אלו היו מקור ההשראה שלי למודל החדש שיצרתי לכתות אמן לזמרים חובבים אותו אני מנחה כבר למעלה מעשור.
קורות חיים – רותי חלבני
מסלול חיי כולו מספר יצירה ואמנות, הרמוניה של שפות ודרכים להביע את ה’משהו’ הזה שנובע מה’מקור’ הנעלם הסמוי מהעין. לא פלא שלצד התפתחותי כזמרת אופרה, נמשכתי מאד לתכנים מעולם הפסיכולוגיה, האימון האישי ודרכי טיפול. אלו העמיקו והעשירו את החוויה האמנותית שלי ותרמו להתוותה של דרך הוראת קול הממזגת לתוכה תכנים מכל אותם מקורות עניין.
השכלה
Bachlor of music education ( B.Ed) – Tel Aviv Levinsky Music School
Teaching certificate in 1989
Followed by Post graduate certificate with distinction in singing and performance from Trinity College of Music London.
בנוסף ללימודי האופרה, השתתפתי בעשרות השתלמויות בהוראת הקול עם המורים המובילים בתחום:
Justin Stoney – New York Vocal Coaching
Jenny Lovetri – Somatic Voice – New York
Gillyanne Keys and Jeremy Fischer – Vocal Process – London
Voice Health certificate – Jenevora Wiilams – London
חברה בארגון המורים לפיתוח קול הבינלאומי NATS
חברה באיגוד הקול הישראלי

ניסיון בימתי

החל משנת 1994 הופעתי כזמרת אופרה וקונצרטים קלאסיים ברחבי אירופה, ארה”ב מתובלים בקונצרטים ובהופעות בישראל. הופעותיי כזמרת סולנית אופרה כללו תפקידים ראשיים שונים וביניהם התפקיד ‘כרמן’ בליווי התזמורת המלכותית של לונדון והופעה בלתי נשכחת בבית הפרלמנט בלונדון לצד ‘האשה השלישית’ באופרת חליל הקסם באופרה הישראלית.

לקראת תום 17 שנים בהם העתקתי את מגוריי ללונדון ובניתי לעצמי קריירה ענפה בתחום האופרה והרסיטל הקלאסי באירופה, התחברתי באופן בלתי מובן למקורות ולמורשת המוזיקלית היהודית.
בשנת 2001 זכיתי בפרס המילניום הבריטי למחקר וביצוע שירים יהודים אמנותיים. עם אותם אוצרות מוזיקלים שגיליתי במחקרי זה, הופעתי באולם אליזבט’ הול המפורסם בלונדון, במרכזי תרבות בניו יורק ובפסטיבל מוזיקה קאמרית בכפר בלום בישראל (פה יהיה קישור לעמוד עם ביוגרפיה יותר מפורטת לקריאת נוספת)
לאורך כל תקופת הקריירה האופראית שלי השתתפתי באינספור כתות אמן של מיטב זמרי האופרה בעולם. כתות אמן אלו היו מקור ההשראה שלי למודל החדש שיצרתי לכתות אמן לזמרים חובבים אותו אני מנחה כבר למעלה מעשור. Ruti Halvani is an internationally acclaimed singer and teacher based in Israel. She is the
head of the Contemporary Music Vocal Department at the Ra'aanana Music Center, one of Israel's leading music education institutes. Before she received this position she was a singing tutor at the Goldsmith College in London University and the director of JMI's Jewish Song School at SOAS London University. The vocal coaching offered by Ruti is complimentary with her work as a life coach, in which she facilitates students' breakthroughs in their career and personal life. After developing, for 20 years, an internationally acclaimed operatic singing career in Europe, she went on to master contemporary singing styles such as jazz, music theatre, pop, ethnic and Israeli repertoire. Her versatility and excellence as a singer combined with her long experience as a vocal teacher and wicked sense of humor make her a perfect choice for anyone who wants to take their singing to the highest level. Ruti is the author of "How to choose your singing teacher" book
http://www.amazon.com/Ruti-Halvani/e/B009DA5RRE
Website: www.rutihalvani.co.il

למה רגיסטרים ומיקס הם לא רק מושגים — אלא אתגר הוראתיכמעט כל מורה לפיתוח קול מכיר/ה את המילים:  רגיסטר חזה, רגיסטר ראש, פ...
16/09/2026

למה רגיסטרים ומיקס הם לא רק מושגים — אלא אתגר הוראתי

כמעט כל מורה לפיתוח קול מכיר/ה את המילים:
רגיסטר חזה, רגיסטר ראש, פלצט, מעבר, מיקס.

אבל ברגע שאנחנו פוגשים תלמיד או תלמידה בשיעור -
השאלה היא לא רק אם אנחנו יודעים להסביר את המושגים.

השאלה האמיתית היא:

איך מזהים מה קורה אצל התלמיד עכשיו?
האם הוא נמנע מרגיסטר מסוים?
האם יש לחץ?
האם יש שבירה במעבר?
האם התרגיל שבחרנו באמת מקדם אותו - או שאולי צריך לשנות כיוון?
ואיך בכלל מסבירים את זה בצורה שתלמיד יכול להבין וליישם?

כי בהוראת פיתוח קול, רגיסטרים ומיקס הם לא רק ידע תיאורטי.
הם מקום שבו נפגשים יחד הקשבה, אבחון, בחירת תרגילים,
הדגמה, שפה פדגוגית, ולעיתים גם פחד או בלבול של התלמיד מול אזורים מסוימים בקול.
משתתפת בהשתלמות כתבה לנו:

"ההשתלמות הייתה חוויה מעצימה במיוחד - היא סידרה לי את התכנים, נתנה לי פרקטיקה, וסיפקה לי כלים להוראה ממוקדת וברורה. תמי ורותי הן מורות מעוררות השראה, והמפגש הפיזי היה חוויה שכל מורה לפיתוח קול צריכה לחוות." - נופר הבר זמרת ומורה לפיתוח קול

מורה יכול/ה להכיר הרבה תרגילים - ועדיין להרגיש לא בטוח/ה מתי לבחור כל אחד מהם.
אפשר לדעת “מה זה מיקס” - ועדיין לשאול איך מלמדים אותו בהדרגה לתלמידים שונים.
אפשר להבין שיש רגיסטרים - ועדיין להתלבט איך לעבוד עם תלמיד שנתקע, דוחף, נשבר או נמנע.

בדיוק בשביל זה יצרנו את ההשתלמות:

רגיסטרים ומיקס למורים לפיתוח קול
השתלמות מתקדמת בשני מפגשים פרונטליים, שבה נעסוק באבחון, תרגול,
הדגמות, בחירת תרגילים ושיקול דעת פדגוגי בהוראת רגיסטרים, מעברים וקול מיקס.

המטרה היא לא רק “לדבר על רגיסטרים”,
אלא לדעת ללמד אותם בצורה ברורה, הדרגתית ומותאמת יותר לתלמידים שונים.

📍 שני מפגשים פיזיים

📅 16.10 ו־30.10

🕤 9:30–12:00

איפה: מרכז תאו, וינגייט 168, הרצליה פיתוח.

💳 מחיר הרשמה מוקדמת עד 30.9: 620 ₪
לאחר מכן: 680 ₪

לפרטים והרשמה — כתבו לנו / הקישור בתגובה הראשונה.

07/09/2026

יש שלב בהוראה שבו כבר יש לנו לא מעט ידע ותרגילים בארגז הכלים.

אבל דווקא אז מתחילות השאלות המעניינות באמת:
איך אני יודעת מה התלמיד שמולי צריך עכשיו?
למה בחרתי דווקא בתרגיל הזה?
ומה אני עושה כשהוא לא מוביל לתוצאה שציפיתי לה?

בעיניי, כאן מתחילה להתפתח חשיבה פדגוגית עמוקה יותר.

בתכנית הליווי האישית שלי למורות ולמורים לפיתוח קול אנחנו עובדים בדיוק על המקום הזה: מקשיבים, מנתחים מקרים מהסטודיו, מחברים בין ידע לפרקטיקה ומפתחים יותר בהירות וביטחון בהחלטות שאנחנו מקבלים כמורים.

פרטים על תכנית הליווי בקישור כאן למטה בתגובות. #מורהלפיתוחקול

מה נשאר אחרי שהשיעורים נגמרים?בסוף השבוע נסענו עמיר ואני לטוסקנה לחתונה של טליה, תלמידה שלי לשעבר, עם בחיר ליבה היימיש.ב...
06/09/2026

מה נשאר אחרי שהשיעורים נגמרים?
בסוף השבוע נסענו עמיר ואני לטוסקנה לחתונה של טליה, תלמידה שלי לשעבר, עם בחיר ליבה היימיש.
בערב שלפני החתונה הם ערכו מסיבה באחוזה יפהפייה. כשהגענו וטליה ראתה אותי, התחבקנו. חיבוק ארוך וחזק מלווה בדמעות התרגשות.
אולי מפני שבתוך האישה היפה שעמדה מולי יכולתי לראות לרגע את הילדה בת ה־12 שנכנסה אליי פעם לשיעור פיתוח קול ברעננה.
ואולי מפני שהחיבוק הזה גרם לי לחשוב על שאלה שאנחנו, כמורים, לא תמיד עוצרים לשאול:
מה נשאר מכל מה שקורה בינינו לבין התלמידים שלנו, הרבה אחרי שהשיעורים נגמרים?
לימדתי את טליה במשך ארבע שנים, עד שמשפחתה חזרה ללונדון. השיעורים הסתיימו, אבל הקשר בינינו נשאר. במשך השנים המשכנו להיפגש מדי פעם בלונדון, וראיתי אותה גדלה, מתפתחת ובונה את דרכה היפה כזמרת מחזמר וכמורה לפיתוח קול.
ועכשיו נסענו לטוסקנה כדי להיות איתה ביום משמעותי כל כך בחייה.
טליה אינה התלמידה היחידה שנשארה בחיי.
אחרי יותר משלושים שנות הוראה יש תלמידים שנעלמו לשנים ואז חזרו. לפעמים לשיעור, לפעמים להתייעצות ולפעמים רק כדי לספר לי איפה הם ומה קורה בחייהם. הייתי בחתונות של תלמידים, ראיתי אותם מופיעים, יוצרים, וחלקם הפכו בעצמם למורים.
ויש בזה משהו שמרגש אותי יותר ככל שעוברות השנים.
כי בזמן שאנחנו מלמדים, אנחנו כמעט אף פעם לא רואים את התמונה הזאת.
אנחנו רואים את השיעור של היום. את התרגיל שלא עבד, את הצליל שפתאום הצליח, את השיר שצריך להכין. אנחנו מחפשים עוד דרך להסביר, מנסים להבין למה משהו לא קורה, ולפעמים יוצאים מהשיעור ושואלים את עצמנו:
האם אמרתי את הדבר הנכון?
האם דרשתי יותר מדי? אולי פחות מדי?
האם באמת ראיתי את מי שעמד מולי?
אני מכירה היטב את השאלות האלה.
גם לאורך השנים שבהן לימדתי את טליה היו רגעים של חיבור גדול וגם התנגשויות קטנות. היו פעמים שידעתי בדיוק לאן אני רוצה להוביל אותה, והיו פעמים שלא הייתי בטוחה. היום, במבט לאחור ואחרי התבוננות בתהליכי הוראה, יש בוודאי דברים שהייתי עושה אחרת.
וזה אולי הדבר שטוסקנה הנהדרת הזכירה לי:
אנחנו לא יודעים בזמן אמת מה מתוך מה שאנחנו יוצקים לתוך השיעורים שלנו יישאר.
אולי זה יהיה משהו שלימדנו על הקול.
אולי הדרך שבה התעקשנו על משהו.
אולי רגע שבו האמנו בתלמיד לפני שהוא האמין בעצמו.
אולי משפט שאמרנו ושכחנו ממנו לגמרי.
וזאת יכולה להיות פשוט העובדה שהיינו שם, שבוע אחרי שבוע, בתקופה מסוימת בחייו.
אנחנו זורעים הרבה מאוד זרעים בהוראה.
לא את כולם אנחנו רואים נובטים.
ובדרך כלל, כשהם מתחילים לפרוח, התלמיד כבר מזמן לא מגיע אלינו ביום שלישי בארבע. החיים שלו המשיכו. וגם שלנו.
והנה, כמעט עשר שנים אחרי שהפסקתי ללמד את טליה, עמדתי איתה באחוזה בטוסקנה ערב לפני חתונתה, והיא חיבקה אותי כאילו השנים שבינינו התקפלו לרגע.
חשבתי על כל התלמידים שלימדתי לאורך השנים. על אלה שנשארו בחיי ועל אלה שהמשיכו הלאה. על אלה שאני יודעת מה עלה בגורלם ועל אלה שלעולם לא אדע מה, אם בכלל, לקחו איתם מהשנים שלנו יחד.
וזה אולי אחד הדברים הצנועים והעמוקים שהמקצוע הזה דורש מאיתנו:
לזרוע בלי לדרוש לראות את הפרי.
להשקיע גם כשלא נדע מה יצמח מזה. ללמד את האדם שנמצא מולנו, להקשיב, לחשוב, להתעניין, לדרוש, לעודד, לטעות ולתקן. לתת מהידע ומהניסיון שלנו, אבל גם משהו מעצמנו.
כי הוראה אמיתית אינה מסתיימת כשהתלמיד יוצא מהדלת. היא ממשיכה לחיות בו, לפעמים בקול שהוא מעז להשמיע, לפעמים בבחירה שהוא מעז לעשות, ולפעמים בדרך שבה הוא עצמו יראה אדם אחר ויאמין בו.
ואז, בבוא הזמן, לפתוח את הדלת ולתת לתלמיד ללכת.
לא כל זרע ינבוט לפי רוחנו וכמיהתנו. לא כל פריחה תגיע לידיעתנו. אבל כל עוד אנחנו מלמדים, אנחנו מניחים באדמה של אדם אחר משהו שעשוי ללוות אותו שנים רבות אחרי שהשיעור האחרון הסתיים.
וברוב הפעמים לא נהיה שם כדי לראות את הפריחה.
ולפעמים, אם יש לנו מזל גדול, מזמינים אותנו לחתונה בטוסקנה, בחדרה או בכל מקום אחר בעולם.
ואנחנו זוכים לגלות שהזרע שזרענו פעם, בשיעור קטן ומיוחד ברעננה, המשיך לגדול גם כשכבר לא היינו שם.

החתונה היתה יפיפייה, הכלה שבעתיים, המיקום היה אלוהי והתרגשתי מאד בשמחתה אך יותר מכל נשארתי עם איזו מחשבה שרציתי לחלוק אתכם -
הוראה לאורך זמן אינה נמדדת רק במה שהתלמיד למד מאיתנו, אלא גם במה שהוא נעשה בזכות האמונה שנתנו בו.

מה קורה לנו כמורים כשהתלמיד שלנו לא מתקדם?היו תקופות בהוראה שלי שבהן פקפקתי ביכולות שלי.וכשזה קרה, עשיתי את הדבר שנראה ל...
01/09/2026

מה קורה לנו כמורים כשהתלמיד שלנו לא מתקדם?

היו תקופות בהוראה שלי שבהן פקפקתי ביכולות שלי.
וכשזה קרה, עשיתי את הדבר שנראה לי הכי הגיוני: הלכתי ללמוד עוד.
עוד קורס. עוד גישה. עוד כלים. עוד ידע.
וזו הייתה אחת ההחלטות הטובות שעשיתי.
למידה מתמשכת שינתה את ההוראה שלי, הרחיבה את ארגז הכלים שלי ופתחה בפניי דרכי חשיבה חדשות. אני מאמינה עד היום שמורה טוב ממשיך ללמוד לאורך כל הדרך.
אבל עם השנים הבנתי משהו נוסף:
ידע הוא חיוני. אבל ידע לבדו לא תמיד מספיק.
לפעמים אנחנו יודעות הרבה, ובכל זאת ניצבות מול תלמיד ולא בטוחות מה לעשות.
לפעמים יש לנו ארגז מלא בתרגילים, אבל אנחנו לא בטוחות איזה מהם מתאים לאדם שנמצא מולנו.
ולפעמים השאלה בכלל אינה "איזה תרגיל חסר לי?"
אלא:
מה אני באמת שומעת כאן?
למה אני ממשיכה בכיוון שאינו עובד?
מה קורה לי מול התלמיד הזה?
ולמה כל כך חשוב לי שהוא יצליח?
אצלי הסתתר שם במשך שנים משהו נוסף.
בלי לשים לב, קשרתי בין ההצלחה של התלמידים שלי לבין ההצלחה שלי כמורה.
כשהם הצליחו, גם אני הצלחתי.
כשהם נתקעו, הרגשתי שגם אני נכשלתי.
היום אני רואה את הדברים אחרת.
אני אחראית להקשיב, לאבחן, להראות דרך, לבחור תרגילים, להעלות מודעות, לעזור בבחירת רפרטואר ולשנות כיוון כשצריך.
אבל אני לא יכולה לעשות את הדרך במקום התלמיד שלי.
אני לא יכולה להתאמן במקומו.
אני לא יכולה ליצור עבורו משמעת.
אני לא יכולה ללכת במקומו לאודישן שהוא מפחד ממנו.
ההבנה הזאת לא הפחיתה את האחריות המקצועית שלי.
היא עזרה לי להבין איפה האחריות שלי מתחילה ואיפה היא נגמרת.
וזה העולם שמסקרן אותי מאוד היום.
לא רק מה אנחנו מלמדים, אלא מה קורה לנו כשאנחנו מלמדים.
בקרוב אני מתחילה ללמוד Counselling Skills for Teachers, וכבר חומרי ההכנה גורמים לי להסתכל מחדש על שאלות שמלוות אותי שנים.
אני רוצה להתחיל לכתוב כאן על העולם הרגשי של ההוראה ועל כל מה שרוחש מתחת לפני השטח בסטודיו.

כי התפתחות מקצועית אינה רק כמה אנחנו יודעים.
היא גם היכולת לעצור, להתבונן ולשאול:
מה אני עושה עם כל הידע שלי בתוך המפגש עם התלמיד הזה?
מעניין אותי לשמוע ממורים לפיתוח קול:
מה קורה לכם כשיש תלמיד שאתם פשוט לא מצליחים לקדם?

מוזמנים להכנס למאמר השלם בבלוג שלי 'מדברים על הקול' - הקישור פה למטה בתגובות.

19/07/2026

עוצמה קולית לא נוצרת מהפעלת כוח
לפני כמה שנים הגיע אליי לסטודיו תלמיד תיכון. נער חכם, מוזיקלי בטירוף, עם שמיעה מצוינת ואהבה גדולה לשירה.
אבל בכל פעם שהוא ניסה לשיר בעוצמה, קרה אותו הדבר.
בסוף כל משפט הקול שלו פשוט "נתקע". הצליל נסגר בבת אחת, אחריו הגיעה אנחה קטנה, והיה ברור שהוא משקיע הרבה יותר מאמץ ממה שהקול שלו באמת צריך.

הוא היה בחור מוזיקלי מאד עם רצון עז להביע את עצמו. הוא פשוט תרגם את העוצמה הרגשית לעוצמה פיזית - עוד לחץ, עוד אוויר, עוד מאמץ.
זו תופעה שאנחנו פוגשות לא מעט אצל נערים וגברים. חלק גדול מהמנעד הטבעי שלהם נמצא באזור רגיסטר החזה, ולכן הם יכולים לשיר שירים רבים מבלי להזדקק לתיאום מתקדם בין רגיסטר החזה לרגיסטר הראש. אבל כשהם רוצים להוסיף עוצמה, דרמה או להגיע לצלילים גבוהים יותר, רבים מהם מנסים לעשות זאת באמצעות יותר כוח.
אלא שעוצמה אמיתית לא נוצרת מכוח.
היא נוצרת מתיאום שרירי, מהתארגנות שונה של הגוף ומהשגת יעילות אקוסטית טובה יותר.
לקח זמן עד שהתלמיד הזה למד להכיר גם את רגיסטר הראש, לפתח תיאום יעיל יותר בין הרגיסטרים, ולשלב כלים כמו טוואנג כדי להעצים את הקול שלו מבלי להעמיס על הגרון.
הרגע שבו הוא גילה שאפשר להישמע גדול יותר דווקא מתוך פחות מאמץ היה רגע שלא אשכח.
בדיוק מהמקום הזה נולדה ההשתלמות החדשה שלנו.
בהשתלמות טוואנג ובלטינג של הקוראות בקול שתתקיים בשישי הקרוב, נצלול לעומק העקרונות הפיזיולוגיים והאקוסטיים שעומדים מאחורי ההפקות הללו, נבין כיצד טוואנג ובלטינג משתלבים זה בזה, ובעיקר נתרגם את הידע לכלים מעשיים שתוכלו לקחת ישירות אל חדר ההוראה שלכם.
ההשתלמות תתקיים במפגש פרונטלי בסטודיו ברמת השרון.

אנחנו מאמינות שיש דברים שפשוט חייבים לחוות יחד באותו חדר: להקשיב, להתנסות, לשאול, לקבל משוב, לראות הדגמות מקרוב ולעבוד באופן מעשי עם הקול. מבחינתנו, זו הדרך הטובה ביותר ללמוד נושא כל כך חווייתי ומורכב.
אם גם אתם רוצים להרגיש בטוחים יותר בהוראת טוואנג ובלטינג, נשמח לפגוש אתכם.
הערב מסתיימת ההטבה להשתלמות טוואנג ובלטינג של הקוראות בקול
הקישור להרשמה בתגובות למטה

אני מסוקרנת לשמוע אתכם, מורים לפיתוח קול.האם אתם מרגישים בטוחים ללמד בלטינג?לא האם אתם יודעים להסביר מהו בלטינג, ולא האם...
08/07/2026

אני מסוקרנת לשמוע אתכם, מורים לפיתוח קול.

האם אתם מרגישים בטוחים ללמד בלטינג?

לא האם אתם יודעים להסביר מהו בלטינג, ולא האם קראתם עליו או השתתפתם בהשתלמות, אלא האם כשעומד מולכם תלמיד שרוצה לשיר בעוצמה – אתם באמת מרגישים שאתם יודעים להוביל אותו לשם בביטחון?

אם התשובה היא כן – מתי זה קרה? מה נתן לכם את תחושת הביטחון הזאת?

ואם התשובה היא לא – מה עוצר אתכם?

האם אתם חוששים ללחוץ על הקול של התלמיד?

האם קשה לכם לזהות מה בדיוק לא עובד כשהוא מנסה לשיר בבלטינג?

אולי אתם מרגישים שחסר לכם סדר בין כל הגישות והשיטות?

או שאולי אתם פשוט לא בטוחים איך ללמד את זה בצורה עקבית, כך שהתלמיד יבין, ירגיש ויצליח לשחזר את ההפקה גם בשירים?

אני שואלת את זה כי לאורך השנים פגשנו לא מעט מורים מצוינים, מקצועיים ומנוסים, שסיפרו לנו שזה אחד הנושאים שבהם הם מרגישים הכי פחות בטוחים. לא בגלל שהם לא יודעים ללמד, אלא משום שבלטינג הוא תחום שקל מאוד לפתח לגביו חששות, מיתוסים ואי־ודאות.

נשמח מאוד לשמוע אתכם.

אין כאן תשובות נכונות או לא נכונות – רק שיחה מקצועית שמעניינת אותנו באמת.

אם מעניין אתכם להמשיך להעמיק בנושא, מוזמנים להצטרף לרשימת המתנה להשתלמויות של הקוראות בקול בקישור כאן בתגובה הראשונה.

בשנים האחרונות פגשתי מורות ומורים רבים לפיתוח קול שמשקיעים בלמידה, משתתפים בהשתלמויות ועוקבים אחרי מיטב אנשי המקצוע.ובכל...
07/06/2026

בשנים האחרונות פגשתי מורות ומורים רבים לפיתוח קול שמשקיעים בלמידה, משתתפים בהשתלמויות ועוקבים אחרי מיטב אנשי המקצוע.

ובכל זאת, לפעמים דווקא אז מתחילות לעלות שאלות:

מה באמת חסר לי?

למה אני עדיין מרגישה לא בטוחה בחלק מהמצבים?

ומה הצעד הבא שיקדם אותי כמורה?

הקרוסלה הזו נולדה מתוך שיחות כאלה בדיוק.

אשמח לדעת אם מצאת את עצמך באחד מהסימנים.

💾 שמרי את הפוסט לקריאה חוזרת.
#פיתוחקול #מוריםלפיתוחקול #פדגוגיהקולית , מורהלפיתוחקול

כשהעצמאות לא באמת עצמאותבפרק הקודם 56 -  תמי קצין - חכמת הקול ואני, דיברנו על הדרך שבה תלמידים מפתחים עצמאות קולית.אבל ה...
06/06/2026

כשהעצמאות לא באמת עצמאות

בפרק הקודם 56 - תמי קצין - חכמת הקול ואני, דיברנו על הדרך שבה תלמידים מפתחים עצמאות קולית.
אבל המציאות מורכבת יותר.

יש תלמידים שנראים עצמאיים מאוד:
הם שרים הרבה שנים
יש להם סגנון אישי
יש להם ביטוי אמנותי ברור
לפעמים הם אפילו מופיעים על במות
ובכל זאת, משהו חסר.
לפעמים הם יודעים בדיוק איך הם רוצים להישמע, אבל לא יודעים איך להגיע לשם.
לפעמים הם מצליחים להפיק סאונד נהדר, אבל לא יודעים להסביר איך עשו זאת או לחזור עליו שוב.
ולפעמים הם כלל לא מודעים ליכולות שקיימות כבר בקול שלהם.
בפרק החדש אנחנו מדברות על הפערים שבין:
יכולת ומודעות
חופש ושליטה
הצלחה והבנה
ועל האתגרים שמצבים כאלה יוצרים הן לתלמידים והן למורים.
נדבר גם על:

הצלחות אקראיות
פרפקציוניזם וביקורת עצמית
שינויי גוון שמאתגרים את הזהות הקולית
בניית מודעות תחושתית
והדרכים שבהן אפשר לעזור לתלמידים לבנות יציבות וחופש אמיתיים

לצפייה בפרק המלא
להאזנה לפרק בפודקסט
לקריאת המאמר בבלוג מדברים על הקול
הכנסו כאן בתגובות

בשבוע שעבר ישבנו במועדון ג'אז קטן בקיוטו.הנגנים היו מצוינים, הזמרת הייתה מקצועית, והקהל אהב כל רגע.אני פחות.לא משום שהמו...
02/06/2026

בשבוע שעבר ישבנו במועדון ג'אז קטן בקיוטו.

הנגנים היו מצוינים, הזמרת הייתה מקצועית, והקהל אהב כל רגע.

אני פחות.

לא משום שהמופע היה גרוע. להפך.

דווקא משום שהוא גרם לי לחשוב על משהו שמעסיק אותי כבר שנים, גם כזמרת לשעבר וגם כמורה לפיתוח קול:

מה תפקידם של דברי הקישור בין השירים?

מתי הם יוצרים חיבור עמוק יותר עם הקהל, ומתי הם מתחילים להפריע לרצף המוזיקלי?

בשנים שבהן הופעתי, הקדשתי מחשבה רבה לדברים שנאמרו בין השירים. לפעמים הם היו חשובים לי כמעט כמו השירים עצמם.

החוויה בקיוטו החזירה אותי אל השאלה הזאת, והובילה אותי לכתוב מאמר חדש בבלוג.

קישור למאמר בתגובה הראשונה.

ואולי גם אתם תמצאו את עצמכם חושבים על השאלה שנשארה איתי מאז אותו ערב:

מתי אנחנו זקוקים להסבר שיעזור לנו להעמיק את החוויה, ומתי אנחנו פשוט רוצים להישאר לבד עם מה שאנחנו שומעים, רואים או מרגישים?

אני כותבת את השורות האלה מקיוטו ביפן.בחוץ יורד הערב. ערב שבת, בעוד זמן לא רב, נתחיל לארוז את חיינו הזמניים כאן, ונחזור ה...
29/05/2026

אני כותבת את השורות האלה מקיוטו ביפן.

בחוץ יורד הערב. ערב שבת, בעוד זמן לא רב, נתחיל לארוז את חיינו הזמניים כאן, ונחזור הביתה. כמו בכל פעם שאני נמצאת רחוק מהארץ, אני חושבת על התלמידים שלי ועל הקשרים המיוחדים שנמשכים גם כשנפערים ביננו אלפי קילומטרים.

בשנים האחרונות גיליתי שאיכות הוראת פיתוח קול אינה תלויה בידע, בניסיון או במיקום שלי. היא תלויה בקשרים שהתפתחו עם התלמידים במשך שנים.

בשהייה הנוכחית שלנו ביפן חוויתי את ההוראה מרחוק מאתגרת יותר מתמיד בגלל הפרש השעות הגדול. בוקר ביפן זה לילה בארץ. אך מעבר לאתגר הזה גיליתי שההוראה מרחוק עובדת היטב עבורי כשיש בסיס איתן והיכרות מוקדמת עם הקול, עם ההרגלים, עם האתגרים של התלמיד/ה ועם הדרך שכבר נעשתה יחד. היא עובדת כשיש אמון, כשיש תכנית עבודה וכששני הצדדים יודעים לאן הם הולכים.
זו יכולה להיות תלמידה שמתכוננת למופע. היא כבר יודעת אילו תרגילים טובים לה. היא יודעת לחמם את הקול בעצמה, מכירה את האביזרים שעוזרים לה לשמור על הפקה קולית בריאה, ומבינה היטב את כל ההיבטים של ההכנה לבמה. על פניו היא כבר יודעת מה לעשות.

ובכל זאת, דווקא בימים שלפני ההופעה, יש משמעות לעין/לאוזן נוספת ולמישהו שמכיר את הדרך שעשתה. לפעמים התפקיד שלי הוא רק לעזור לה למסגר את ההכנות, להתמקד בעיקר ולא בטפל. לפעמים עצם הנוכחות שלי עוזרת לה לנקות פחדים, היסוסים וספקות שמתגנבים ברגע האחרון ומערערים את תחושת המוכנות.

זה יכול להיות תלמיד אחר, שלפני הופעה חלה ואיבד חלק מעוצמת הקול, מהמיקוד הקולי ומתחושת החופש שהייתה לו. במקרה כזה התפקיד שלי הוא אחר. לעזור לו בתרגילי שיקום, להזכיר לו מה עדיין עובד, להחזיר בהדרגה את האמון בקול שלו ולהפחית את הפחד מהשימוש בו אחרי המחלה.
בשני המקרים, הם יכולים לעלות לבמה גם בלעדיי.

אבל לפעמים השיחה בינינו היא בדיוק מה שמאפשר להם להיזכר בעוצמה שכבר קיימת בהם. במה שיש להם לומר. בתשוקה שהביאה אותם מלכתחילה לבחור בשירה כאמצעי לביטוי עצמי.

וכמובן, יש מקרים שבהם הוראה מרחוק פשוט לא עובדת.

זה יכול להיות אתגרים טכניים או לוגיסטיים של שני הצדדים שלא פשוט לפתור. זה יכול להיות משהו עמוק יותר. אולי אפילו כעס סמוי על אובדן המפגש הפיזי.
יש תלמידים שאוהבים להגיע אליי הביתה. הם אוהבים את הדרך לכפר, את המראות והריחות של המקום שבו אני גרה, את נביחות האזהרה הראשונות של קורגי, הכלב הנאמן שלנו, שהופכות לקישקוש מהיר של שמחה בזנבו.

יש תלמידים שלא באים רק בשביל לשפר טכניקה קולית. הם באים בשביל החוויה השלמה שמפגש פיזי מאפשר בין מורה לתלמיד. הם אוהבים את צלילי הפסנתר, את האמנות שעל הקירות. את הדהוד קולם בחדר, את הפסלים של אבא שלי שמוצבים בחדר ומעניקים לו תחושה של תרבות, של זיכרון ושל חיבור בין רוח לחומר.
לאותם אלו שזקוקים למרחב הפיזי המשותף, הזום לעולם לא יהיה תחליף מלא.
ואולי גם לא צריך.

הנדודים הם חלק ממני מאז ומתמיד. שנים ארוכות הסתובבתי בעולם כזמרת. חייתי באנגליה. נסעתי בעקבות הופעות, לימודים ורצון טבעי לנוע בעולם. גם היום יש בי סקרנות גדולה למקומות חדשים, ולא מעט מהמסעות שלנו קשורים גם לעבודה ולפרויקטים שבעלי מוביל.

אנחנו נעים בין יפן, אירופה, ארצות הברית, קנדה וכמובן ישראל. אבל בשנים האחרונות אני מרגישה שאנחנו פחות מטיילים ויותר שוהים. אנחנו מגיעים למקום, לומדים אותו, בונים בו שגרה זמנית והופכים אותו לבית קטן לזמן מה.

כאן בקיוטו אנחנו כבר כמעט חודשיים. טיילנו לתוך הטבע הפראי של יפן, פגשנו חברים שהגיעו מהארץ, עזרנו להם להכיר את המקום שאנחנו כבר מכירים ואוהבים. אבל במקביל המשכתי ללמד, להיפגש עם תלמידים, לייעץ למורים לפיתוח קול ולהמשיך ללוות תהליכים שנמשכים כבר שנים.

אני עדיין מחפשת את האיזון המדויק בין הבית לבין הדרך. בין השהייה בארץ לבין הרצון להמשיך לגלות מקומות חדשים. אולי שמונה חודשים בארץ וארבעה בחו"ל. אולי חצי שנה כאן וחצי שנה שם. אני עדיין לא יודעת.

מה שאני כן יודעת הוא שההוראה הנודדת שלי ממשיכה להתפתח. אני לומדת איך לתמוך בתלמידים בדרכים נוספות, לומדת איך לשלב יותר חומרים דיגיטליים, ואיך לשמור על רצף גם כשאנחנו לא חולקים את אותו מרחב למידה.
ובכל זאת, למרות כל היתרונות שבחופש ובתנועה, אני מודה שאני מתגעגעת לאנשים שאני אוהבת בארץ.

מתגעגעת לתלמידים שלי. במיוחד לאלו שלא פגשתי פנים אל פנים מאז פרוץ המלחמה עם איראן. מתגעגעת לרגע שבו הדלת נפתחת, לתחילת השיעור, לצליל הפסנתר בחדר ולתחושה הפשוטה והעמוקה של עבודה משותפת באותו מרחב. מתגעגעת לעבודה של

תמי קצין - חכמת הקול ושלי, לפרוייקטים שאנחנו מתכננות למורים לפיתוח קול, לשיחות הפודקסט של הקוראות בקול.

עוד קצת לנשום את יפן,
עוד קצת להרגיש את הקצב האחר של החיים
עוד קצת ונחזור

Address

בני ציון
בני ציון
6091000

Opening Hours

Monday 09:00 - 17:00
18:00 - 19:00
Tuesday 09:00 - 17:00
Wednesday 09:00 - 17:00
Thursday 09:00 - 17:00
Sunday 09:00 - 17:00

Telephone

+972542098228

Alerts

Be the first to know and let us send you an email when רותי חלבני - הוראת פיתוח קול, הנחיית סדנאות שירה, ייעוץ קולי למורים posts news and promotions. Your email address will not be used for any other purpose, and you can unsubscribe at any time.

Contact The School

Send a message to רותי חלבני - הוראת פיתוח קול, הנחיית סדנאות שירה, ייעוץ קולי למורים:

Shortcuts

Share